1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. בא


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת בא


בס״ד



 

פרשת בא - ביאור הפרשה להורים וילדים




על מה מספרת הפרשה?


המכות על פרעה ומצרים מקבלות תפנית, והשם נותן הוראות מדויקות לקראת היציאה ממצרים, המכה העשירית והאחרונה כל כך קשה שבלי ברירה, פרעה מגרש את בני ישראל מארצו.

אנחנו נלמד על ליל הסדר הראשון! נבחן מושגים כמו: חשיבות הזמן, מצב של "חושך", התעללות, אפליה, מה זה ״חמץ״ ו״מצה״ ברוחניות ועוד...


*** מאמר הרחבה על התעללות, ניתן לקרוא במאמר הדרכה להורים, נילווה לפרשה: ״אין עילה להתעללות - מאמר ראשון בסדרה״



לחץ כאן לקרוא את פרשת בא - אין עילה להתעללות - מאמר ראשון בסדרה 




בסוף הפרשה הקודמת - ראינו שהשם הביא על מצרים את מכת הברד, פרעה עושה תנאי שאם המכה הזאת תיפסק - הוא ישלח את בני ישראל לעבוד את השם. משה אכן מבקש והשם מפסיק. כשרואה פרעה שהכל חזר לקדמותו, ליבו מתחזק ולא משלח את בני ישראל כמו שדיבר השם ביד משה.





נתחיל.

 

השם אומר למשה -

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב העבדים שלו על מנת שאוכל לשים בהם את הסימנים ועל מנת שתספר לבנך ולצאצאיהם את ההתעללות שהתעללתי במצרים וידעתם שאני הויה.


״בא אל פרעה״ - למה השם לא אומר ״לך אל פרעה״??


כך השם מראה למשה שהוא לא לבד בכל פעם שהוא הולך לפרעה, אלא הוא קודם בא להשם ואז שניהם הולכים יחד לפרעה.

משה הרי לא רצה לקבל את התפקיד הזה, כי אמר שהוא ערל שפתיים.


לדוגמא:

ילד מתקשה לעשות דבר מסויים, והוא ימנע מלחזור ולעשות זאת.

ההורה יאמר לו "בוא, אני אשב לידך, תעשה את זה", אומנם ההורה לא ייעשה זאת עבורו, אבל בעצם הנוכחות של ההורה, הילד ירגיש בטוח לנסות שוב.

 

ומשה ואהרון באים אל פרעה ואומרים לו -

הויה אלוקי העברים אומר - עד מתי אתה מסרב להיענות לבקשה לשלוח את עמי שיעבדו אותי?

כי אם אתה מסרב לשלוח את עמי, מחר אני מביא את הארבה, והוא יכסה את כל הארץ, ויאכל את כל מה שנשאר לכם ממכת הברד, וגם את כל העצים. והם ימלאו את כל בתי מצרים, ויהיה זה דבר שלא נראה במצרים מעולם, עד היום.


ויוצאים מפרעה.


עבדי פרעה אומרים לו -

עד מתי נחווה את כל הקשיים האלו? שלח את האנשים שיעבדו את האלוקים שלהם, אתה רוצה לראות שמצרים נהרסת??!


ומחזירים את משה ואהרון אל פרעה, והוא אומר להם -

לכו תעבדו את הויה אלוקיכם.

מי הולך?


משה עונה -

כולם הולכים כי זהו חג להשם עבורנו.


ואומר פרעה -

כך יהיה, הויה איתכם כאשר אשלח אתכם, אבל רק הגברים ילכו.

ומגרש אותם מעל פניו.



מדוע פרעה פועל להפריד בין חלקי הקהילה?


פרעה ביקש להפריד ולשלוח רק את הגברים כי:

1. הגברים הם אלו שעושים את עבודת השם בזבח ולא הילדים.


2. הוא רצה להחזיק בילדים על מנת להבטיח שהם לא יברחו.



למה חשוב שגם הילדים יהיו?


הילדים שהיו רגילים לראות חיים של עבדות, מרגע לידתם, את האבות שהיו עובדים קשה מבוקר עד ערב, והאימהות שעסוקות בגידול וחינוך הילדים הרבים שהיו בבית, ילדים אלו לא ידעו איך חוגגים להשם.

היה זה חשוב שהילדים יצטרפו על מנת, שיחוו את הקדושה במעמד, שזהו הבסיס לחינוך שלהם.

כשאומר משה שגם מי שלא עושה ממש את עבודת הזבח, יילך, יש כאן כוונה שהולכים לחגוג, ואין חגיגה רק אם כל המשפחה נמצאת יחד.


ופרעה רצה להפריד שלא תיהיה שם שמחה וחג.

 

והשם אומר למשה -

נטה את היד שלך על ארץ מצרים בארבה, ועלה על ארץ הארבה, ואכל את כל מה שהשאיר אחריו הברד.

ומשה עושה כן, והשם מביא רוח מזרחית על הארץ כל היום וכל הלילה, ובבוקר הרוח מביאה איתה את הארבה, שלא היה כמוהו בעבר וגם לא בעתיד.






הכמות הגדולה של הארבה, מסתירה את אור השמש ונעשה חושך על מצרים, והארבה אוכל הכל ולא נשאר אפילו ירק או פרי אחד בכל ארץ מצרים.

 

פרעה ממהר לקרוא למשה ואהרון, ואומר -

חטאתי להויה אלוקיכם ולכם, ועכשיו תסלחו לי רק הפעם, ותבקשו מהויה אלוקיכם שרק יוציא ממני את המוות הזה!!


והם יוצאים מפרעה ומבקשים מהשם.

השם מביא רוח מערבית חזקה מאוד שלוקחת את כל הארבה ולא נשאר אף ארבה אחד.

 

והשם מכביד את ליבו של פרעה, והוא לא שולח את בני ישראל.

 

השם אומר למשה -

נטה את היד שלך אל השמים ויהיה חושך על ארץ מצרים.


ומשה עושה כך, וחושך אפלה גמור משתרר בכל ארץ מצרים במשך שלושה ימים.

ואף אחד אינו קם ממקומו כי אי אפשר לראות דבר.



אבל לבני ישראל - יש אור.

 

פרעה קורא למשה ואומר -

לכו עיבדו את השם וגם הילדים ילכו אתכם, אבל הצאן והבקר יישאר כאן.


משה עונה -

אתה תיתן לנו זבח ועולה לזבוח להשם??!

גם המיקנה שלנו יבוא איתנו, הכל כולל הכל, כי ממנו ניקח לעבוד את השם שלנו, ורק כשנגיע לשם נדע מה נצטרך.

 

והשם מחזק את לב פרעה, ופרעה מסרב וכועס -

לך ממני! ותיזהר שלא תיראה את הפנים שלי שוב, כי ביום שזה יקרה - תמות!

 

משה עונה -

מה שתגיד, לא אראה עוד את הפנים שלך.



מה הקשר בין מכת הארבה והחושך, לניסיון של פרעה להפריד את הגברים מהנשים והטף בעבודת ה'?


החושך - ביטל את האור, נעשו שינויים בטבע - עניין רוחני

הארבה - ביטל את העושר הגשמי


במכת הארבה - לקחו מהמצרים את האפשרות ליהנות מהשפע שהיה במצרים, מכל הטוב שנתן הטבע.

ובמכת החושך - הבורא לקח מהמצרים את האפשרות להנות מהאור.


האור - נברא ביום הראשון - ויהי אור - ומסמל את מידת החסד, הנתינה, האהבה.

העצים וכל ירק השדה נבראו ביום השלישי - מידת התפארת - שניתן להתפאר על אוצרות של הבריאה, ומידת החסד של הבורא נכללת במידת התפארת.

הבורא שלל מהם כל חסד שעשה עם הנבראים.


מכת הארבה והחושך, שתיהן היו כמוות על מצרים:

במכת הארבה כתוב: "... ויסר מעלי רק את המוות הזה"

ובמכת החושך – אפלה מוחלטת, שלא ניתן לראות דבר במשך 3 ימים – זהו בוודאי מוות.


אותו דבר בניסיון של פרעה להפריד את המשפחה - זהו כמו מוות למשפחה, כי לא ניתן לחגוג בצורה שלמה כשההורים לא ביחד, או כשהילדים נפרדים מהאבות.

 

מה השורש הרוחני להתעקשות משה על הבקר והצאן ומדוע זה ה"קש" שהכעיס את פרעה?


משה לא רוצה לקבל צאן ובקר מאיש בזוי שהכחיש שאין בורא לעולם.

משה רוצה שכולם כולל כולם יבואו לחגוג להשם, ולקחת מהצאן של בני ישראל על מנת לזבוח להשם ולא ממה שפרעה ייתן לו.


בעבודת השם חשוב שאדם ישתמש במה שקיבל מהשם.

כמו בנתינת צדקה,
אנחנו לא ניקח ממישהו אחר על מנת שניתן לאיש מסכן, אלא ניקח משלנו וניתן לו, בדרך זו אנחנו מאמינים בהשם שייתן לנו שוב אם נצטרך.

 

 

והשם אומר למשה -

עוד צרה אחת אני מביא על פרעה ועל מצרים, ואח״כ ישלח אתכם, ולא רק ישלח אלא - יגרש אתכם!

דבר עם העם שיבקשו בהשאלה מהמצרים כלי כסף וזהב.


למה לשאול?

  1. כששואלים דבר מה, הצד שממנו שואלים יכול להציע לתת יותר.

  2.  אם שואלים, יכולים אפילו לקבל במתנה במקום בהשאלה.

  3. כך ניתן להבין שבכוונתם ללכת רק למספר ימים, וכשישובו מהזבח להשם, יחזירו להם.

 

והשם עושה כך שבני ישראל מוצאים חן בעיני המצרים, וגם משה נחשב לאיש גדול מאוד במצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.



למה בני ישראל מוצאים חן בעיניהם?

המצרים רואים שבמהלך כל המכות, לבני ישראל לא קורה דבר רע, והם מבינים שמשהו שומר עליהם.

 




ומשה אומר לפרעה -

כך אמר הויה - בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, וכל בכור בארץ מצרים מהבן הבכור של פרעה עד הבכור של השיפחה, ובכור של כל בהמה - כל אלו ימותו.


ותקום צעקה כל כך גדולה בכל ארץ מצרים שלא היתה כמוה בעבר, וגם לא תיהיה.

ואצל בני ישראל לא יקרה דבר רע, וכך תדעו שהשם עושה אפליה בין מצרים לבין ישראל.



מהי אפליה?


אפליה זה להעדיף מישהו מסוים על פני האחר כשהעדפה הזו אינה צודקת.


לדוגמא:

אדם ייתן ממתק לילד אחד, ואילו לחבר שלו ייתן שניים.

 

בין אחים אפשר לראות לפעמים תחושות של אפליה אצל אחד מהם.
לדוגמא, בימי הולדת כשהאחד מקבל מתנה, והאח הקטן מרגיש שמעדיפים אותו על פניו, כי הוא לא קיבל דבר.


מה עושים במצב כזה?


אם האח קטן מאוד שלא ניתן להסביר לו שכעת זה היום של אחיו, כדאי לתת לו במקביל גם מתנה קטנה.


ואם הוא כבר מבין - יש להסביר לו את המשמעות והייחודיות של יום ההולדת, ולבקש ממנו לחשוב כבר מה ירצה כמתנה כשיגיע היום שלו, ולסמן יחד בלוח השנה את התאריך ומידי פעם לראות כמה זמן נשאר עד הגיע היום.

 


ומשה מוסיף מול פרעה -

וירדו כל עבדיך אלי וישתחוו אלי ויאמרו - צא אתה וכל העם, ואז אצא.

ומשה יוצא מפרעה בכעס.

 

והשם אומר למשה -

פרעה לא ישמע אליכם, על מנת שהסימנים העל טבעיים שלי יתרבו בארץ מצרים.


והשם אומר אל משה ואהרון -

החודש הזה לכם - ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה.




למה חשוב לציין זמן של משהו? למה בכלל חשוב זמנים?


ציון זמן של מועדים, ראשי חודשים, חגים וכו׳ נותן לנו את האפשרות לחזור, להיזכר ולחגוג אותם בכל פעם מחדש, באותו הזמן.


 

ציון זמן ימנע מאיתנו צער של המתנה ממושכת לריק.



לדוגמא:

אם נקבע עם חבר בשעה מסויימת, נוכל לעשות דברים אחרים בינתיים, ולהיפגש עם החבר בשעה שנקבעה. אבל אם לא נחליט על הזמן ורק נאמר ״אני אבוא אליך״, החבר לא יידע בדיוק מתי, הוא עלול לחכות לנו ולהתעצב על ליבו שאנו לא מגיעים, וכשנגיע בסוף נתקשה להבין למה הוא התעצב -  הרי אמרנו שנבוא, רק לא אמרנו מתי.

 

ציון זמן גם נותן לנו את האפשרות. להתנהל נכון בזמן שיש לנו.


לדוגמא:

אם אני מתחיל בבוקר ללמוד בשעה 08:00, אני אדע שעלי לעשות את הפעולות ההכרחיות בבוקר, ולא להתעכב על עניינים שוליים, על מנת שאצא ואגיע בזמן ללימודים.

 

 


נמשיך.

 

השם מוסיף ואומר -

תאמרו לכל עדת ישראל - בעשירי לחודש הזה, כל בית יקח לו שה מן הכבשים והעיזים, שיהיה שלם, זכר ובן שנה. כל משפחה תיקח לפי הצורך שלה כך שיספיק הבשר לכולם.

והחזקתם אותו עד הארבעה עשר לחודש הזה, וביום הזה, לפנות ערב, תשחטו אותו.


ולאחר השחיטה, תיקחו מהדם ותמרחו על שתי מזוזות ועל המשקוף של הבתים בהם תאכלו, ותכינו את הבשר צלי על האש ותאכלו בלילה הזה יחד עם מצות ומרור, אל תאכלו את הבשר כשהוא לא עשוי היטב, או מבושל במים, אלא ממש עשוי באש כל כולו, ולא תשאירו ממנו עד הבוקר, ואם יישאר בבוקר, תשרפו.


ובאיזה אופן תאכלו?

כל התיקים שלכם עליכם, נעליים על הרגליים, והמקל ביד, ותאכלו אותו מהר מהר, פסח הוא להשם.




עכשיו נעצור לרגע

ונלך אחורה להיזכר בפרשת מקץ, כשיוסף היה בכלא במצרים.

ופרעה מבקש לקרוא לו על מנת שיפתור את חלומותיו. כתוב: "וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר"

 

יש להבין ולזכור
כשהבורא מחליט שזה הזמן לסיים עם כל הסבל שאדם מרגיש, הוא שולח עזרה תכף ומיד.

 

 

כמו כן כאן, כשהשם מחליט להוציא את בני ישראל ממצרים, ההנחיה היא לאכול בחיפזון.

על שתי סיבות:

  1. עבור בני ישראל שיצאו מייד ממצרים.
  2. עבור המצרים.
    כי פרעה הבין שכל עוד בני ישראל בארצו, יש מוות במצרים לכן גרש אותם.

 


מתי עלינו להתאים עצמנו לסביבה, אם בחיפזון או בהאטה?


אם הגענו ליד החלטה לעשות דבר מסויים שהוא טוב עבורנו, וגם עבור הסביבה, עלינו לקום ולעשות במהירות ולא להתמהמה.

אם נדחה, אנחנו עלולים להתחרט ואולי אף להיבהל מכל הפעולות שעלינו לעשות.


לכן, כשעושים דברים בחיפזון, לא עוצרים לחשוב אם כדאי, אלא מתחילים לממש את מה שהחלטנו.

אם אנחנו מרגישים שמישהו אחר מעכב אותנו, וגורם לנו להאט את הקצב ואולי אף לחדול, עלינו להסביר את הסיבה שבגללה אנחנו חייבים למהר, ולנסות לשכנע אותו להתקדם יחד איתנו, אם גם לו זה חשוב.


וישנם מצבים אחרים, בהם אנחנו ממהרים מידי בעשייה שלנו והחברה מנסה להאט אותנו, כי ייתכן שכתוצאה מהמהירות שלנו נגרום נזק.


או מצב הפוך, שאנחנו הם אלו שאיטיים מידי ביחס לסביבה ומבקשים מאיתנו למהר.


כל מקרה לגופו.

אבל יש עניין של דעת רבים וסמכות, וכשאנחנו לא בטוחים אם עלינו למהר או להאט, יש לנהוג לפי הוראה של סמכות מעלינו.

 



נמשיך.

 

 

והשם מוסיף ואומר -

ובלילה הזה, אני עובר בארץ מצרים ומכה בכל בכור מצרים, ובכל האלוהים של מצרים אעשה מעשים שהם נגד הטבע. אני הויה.

והדם על המשקופים והמזוזות יהיו סימן שאתם נמצאים בבתים האלו, וכשאראה את הדם, אפסח, אדלג מעליכם, ולא יקרה לכם שום דבר רע.

והיום הזה יהיה זיכרון עבורכם, ותחגגו אותו, חג להשם, לנצח נצחים תחגגו אותו.

תאכלו מצות שבעה ימים. ביום הראשון תוציאו את כל השאור מהבתים שלכם, כי כל מי שיאכל חמץ בימים אלו, מהיום הראשון עד היום השביעי, תסתלק החיוניות המאירה את נשמתו, לא תיהיה עליו עוד השפעה של קדושה.




מה מסמל החמץ?


חמץ - מסמל את היצר הרע שיש בכל אחד מאיתנו, הערכת החשיבות העצמית והחשיבה על הנאות מהחומר.


באפיית החמץ, נדרש הרבה זמן ע"מ שהשמרים יתססו.

ובהשאלה לסמל, אנחנו עושים הרבה תחבולות על עצמנו או על הסביבה על מנת שהערך העצמי שלנו ייעלה, וזה כל מה שחשוב בעיננו, או תחבולות להשיג הנאה מדברים חומריים.


מצה - מדברת על התקרבות לרוחניות, יצר הטוב.

באפיית המצה שאורכת 18 דקות בלבד, יש להיות דרוך, ולא לעשות דברים נוספים, כי הבצק עלול להחמיץ.

ובהשאלה – כשאנחנו מתחברים למקום הטוב, אנחנו לא צריכים יותר מידי מילים, וסיבובים, ישר ולעניין – מתנהגים עם כל הלב.

 

״מצרים״ - מסמל את המקום הצר בתוכנו, שאנחנו עבדים אליו, כמו הכעסים, הקנאה שתוקפת אותנו לפעמים, ושולטת עלינו.


ואילו כשאנחנו יוצאים מהמקום הצר הזה, אנחנו מתגברים על הייצרים והתאוות, והמקום הזה כולו טוב.


אותו דבר בפסח, כשאנחנו חוגגים את היציאה מעבדות, לא נאכל מאכל שמייצג את היצר הרע.

השמרים, מטבעם לתפוח, כמו האגו שלנו ש״תופח״ כשלא עושים את רצוננו.

לכן זהו מאכל שנמנע מלאכול אותו כשאנחנו במעמד של יציאה מהחשיבות העצמית.

 

 

והשם מוסיף ואומר -

ביום הראשון והשביעי - מקרא קודש, זהו יום טוב שקורא אתכם אל הקודש.

ושמרתם לאכול מצות כי ביום הזה הוצאתי אתכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לתמיד!


ומתי תאכלו מצות?

בראשון, בארבעה עשר לחודש, בערב, תאכלו מצות עד העשרים ואחד לחודש, בערב.

לא יהיה בבית שלכם שאור, שבעה ימים, תאכלו רק מצות.

 


משה קורא לכל זיקני ישראל ואומר -

קחו לכם צאן, תשחטו אותו, ותמרחו את הדם על המשקוף ושתי המזוזות ולא תצאו מהבית עד הבוקר, והשם יעבור לשים נגף במצרים, ויראה את הדם, ויפסח, ידלג מעל הבית שלכם, ולא יקרה לכם דבר רע, וכך תעשו לעולמי עולמים.

 

וכשתבואו אל הארץ שהשם יתן לכם, תמשיכו לעשות את העבודה הזו,
וכשישאלו אתכם הבנים שלכם - מה זאת העבודה הזו?
תגידו - זבח פסח הוא להשם, שפסח על בתי בני ישראל במצרים כשנתן מכות על מצרים, ואותנו הציל.


העם משתחווה.


ובני ישראל הולכים לעשות את מה שציווה השם את משה ואהרון.

 

והנה בחצות הלילה, השם מכה כל בכור בארץ מצרים, ופרעה, כל עבדיו וכל מצרים מתעוררים בלילה, וקמה צעקה גדולה מאוד בכל ארץ מצרים, כי בכל בית יש מוות.

 



פרעה קורא למשה ואהרון בלילה ואומר -

קומו צאו מתוך העם שלי, כולכם, ותלכו לעבוד את הויה כמו שדיברתם, קחו את הכל, גם את הצאן והבקר, ותברכו גם אותי.

 

ומצרים משלחים מהר את בני ישראל, כי אמרו - כולנו מתים.


והעם לוקח את הבצק לפני שמחמיץ ועושים כמו שמשה אמר, ומשאילים כלי כסף וזהב ושמלות, והשם גורם לכך שבני ישראל מוצאים חן בעיני המצרים, ובני ישראל מנצלים את המצרים.

 

 

 



עכשיו שוב נעצור לרגע

ונלך אחורה להיזכר כשיוסף הנחה את פרעה מה עליו לעשות על מנת שמצרים תשרוד את שבע השנים הרעות, ופרעה נתן ליוסף ליישם את התוכנית הזו, כל הארצות ירדו למצרים (פרשת מקץ, מא, נז) לקנות אוכל כי רק שם היה מזון:

"וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף, כי חזק הרעב בכל הארץ"


ולכן, כל הכסף והזהב הגיעו מכל מקום למצרים.

 

ועוד קצת אחורה:


בפרשת לך לך (טו, יד), השם אומר לאברהם (אז עדיין נקרא אברם):

"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה"

ואז מבטיח: "וגם את הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"

 

כעת,

  1. בני ישראל לוקחים את כל הכסף והזהב שהגיע למצרים בזכות יוסף, כלומר מבן ישראל.

  2. השם מקיים את ההבטחה שנתן לאברהם.

 

 

 


בני ישראל נוסעים מרעמסס לסוכות, שש מאות אלף גברים לא כולל הילדים, וגם ערב רב, גרים שמשה גייר אותם, עולה איתם והרבה מאוד צאן ובקר ומקנה, ולא הכינו אוכל לדרך כי לא יכלו להתמהמה כשגירשו אותם ממצרים, לכן אופים עוגות ממצות.

 

בני ישראל ישבו במצרים 430 שנה.

 

ואומר השם אל משה ואהרון -


אלו החוקים של הפסח:


בן נכר, תושב ושכיר לא יאכל בו.


עבד, גר, אזרח - שעשו ברית מילה – כן יאכלו.



בבית אחד יאכלו, לא תוציא בשר מן הבית החוצה, ולא תשברו שום עצם ממנו.

ואם יגור איתך גר, ועשה פסח להשם, תעשה ברית מילה לכל זכר ורק אז יוכל לעשות, והיה כאזרח הארץ, וכל מי שלא נימול, לא יאכל בו.


תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם.

 
ובני ישראל עושים את כל מה שציווה השם את משה ואהרון.

 

והשם אומר למשה -

קדש לי כל בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה - לי הוא.

 

ומשה אומר לעם -

זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, שהייתם כעבדים, כי ביד חזקה הוציא אתכם השם, ולא תאכלו חמץ.
היום, בחודש האביב אתם יוצאים.


וכשיביא אתכם השם אל ארץ הכנעני, והחיתי והאמורי והחיוי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיכם לתת לכם ארץ זבת חלב ודבש, ועבדתם את העבודה הזו בחודש הזה.


שבעת ימים תאכלו מצות, וביום השביעי חג להשם, ולא יהיה שאור אצלכם.

ותגידו לבנים שלכם ביום ההוא - בשביל זה עשה השם לי בצאתי ממצרים.


והיה לך לסימן על ידך, וזיכרון בין עיניך על מנת שתיהיה תורת השם בפיך, כי ביד חזקה הוציא אותך השם ממצרים.


ושמרת את החוק הזה לעולם.




וכשיביא אותך אל ארץ הכנעני כמו שנשבע לאבותיך ולך ויתן לך, והעברת כל בכור זכר להשם, וכל בכור בהמה שיהיה לך - הזכרים הם להשם.


וכל בכור אדם בבניך - תפדה.
ואם ישאל אותך הבן שלך - מה כל זה??
תאמר לו - בחוזק יד הוציא אותנו השם ממצרים, מבית עבדים.

ופרעה לא רצה לשלוח אותנו, והשם הרג כל בכור בארץ מצרים, לכן אני זובח להשם כל בכור זכר, וכל בכור בני - אני פודה .

 

והיה לסימן על ידך, ועל המצח כי ביד חזקה הוציא אותנו השם ממצרים.


 

 *******
 



 

בפרשה הבאה -  פרשת בשלח - פרעה משלח את בני ישראל, אך השם שוב מכביד את ליבו, ופרעה יוצא לרדוף אחריהם וישיג אותם ליד הים. נראה את כל הניסים הגדולים שייעשה השם לבני ישראל והחיים החדשים שחווים הם בתחילת מסעם במדבר.

 

 


 

טעימות אחרונות מהפרשה...


חוקים - למה הם חשובים?


למה בכלל צריך חוקים? למה אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה, איך שאני רוצה, בזמן שאני רוצה??

כי אנחנו לא חיים לבד אי שם על אי בודד, ויש תלות הדדית ביננו ולא פעם ראינו שכאשר התנהגנו כך, יצאנו ניפסדים.


על מנת שהרצונות שלנו אל מול הסביבה לא יתנגשו, צריך שיהיה סדר מסויים, שכולם ייצאו מרוצים.

לכן, בכל אותם המצבים שעלולות להיות השלכות לא טובות, אם לא נדע איך להתנהג - כאן נכנס החוק, כשתפקידו העיקרי הוא להגן עלינו.

 



כשהמשפחה מתאחדת


בתוך המשפחה יש את כל הגוונים, בנים ובנות, מבוגרים ותינוקות, ולפעמים גם חיות.

קיים שוני בין כולם ומתוך כך, לא תמיד יש הבנה ורגישות אחד כלפי השני.

אבל כל אחד מאיתנו יש לו את התרומה האישית שלו לתוך כל השיח המשפחתי:


המבוגרים נותנים מהניסיון

הצעירים את היצירתיות

והתינוקות את כח הרצון.


בכדי ליצור התחדשות ואיחוד בכל מפגש משפחתי,

מותר לנו להחליף כובעים ביננו, אפילו מומלץ!

 




החושך


"חושך" הוא ביטוי למצב של חוסר תקוה, עצבות, ולא נראית המשכיות טובה.

יש מצב של חושך שמגיע בעקבות התנהגות שלילית שלנו, ומצב של חושך שדווקא תוצאה של התקדמות, ומכיוון שעברנו שינוי, חייב שיהיה שלב ביניים, והוא לרוב חשוך.

כמו בהצגה, ככל שהיא מתקדמת, ממערכה למערכה, מכבים את האור ושוב מדליקים וכל התפאורה השתנתה.


כדאי לדמות זאת לעלייה במדרגות ואנחנו בחצי קומה למעלה כשלפתע כבה האור, לרוב לא נחשוש כי ברור שתיכף נגיע לקומה ונדליק את האור.


שורש המילה חושך הוא: ח.ש.כ


אם נהפוך קצת את האותיות נקבל שורש אחר: ש.כ.ח

כשחשוך לנו, הכל מתהפך ואנחנו נוטים לשכוח שאחרי הלילה תמיד מגיע עלות השחר. מוכרח!





להתראות בפרשה הבאה - בשלח


אליזבת 

 

לקריאת פרשת בשלח לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת וארא לחץ כאן.

צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט