1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. וארא


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת וארא

בס״ד




 

פרשת וארא - ביאור הפרשה להורים וילדים





על מה מספרת הפרשה?


הפרשה מספרת על ההחלטה להוציא את בני ישראל ממצרים. פרעה מתבקש להיענות לבקשה והוא מסרב, ומתחילות מכות חזקות על מצרים. פרעה משחק משחק של כוחות עם השם, אומנם בהתחלה הוא מצליח להשוות, אבל נראה שבהמשך מתחיל להכיר בעובדה שהמשחק עלה לרמה אחרת ואין לו את היכולת עוד להתמודד. נכיר מושגים כמו: חרטה, סמכות, היצמדות לסבל, איזהו גיבור?, מעל תנועה זמן ומקום ועוד...

 

*** הסיבות שגורמות לנו להתחרט על מעשינו ולחזור שוב ושוב על אותה השגיאה

מקבלות הרחבה בפרשת וארא – חרטה מדומה (מאמר הדרכה להורים).

 

לחץ כאן לקרוא את פרשת וארא - חרטה מדומה

 


בסוף הפרשה הקודמת ראינו שפרעה מחמיר את התנאים ברגע שמשה ביקש שבני ישראל יצאו ממצרים לעבוד את השם במדבר, ומשה מבקש מהשם רחמים על בני ישראל, והשם מרגיע ואומר שעכשיו הכל עומד להשתנות, ומשה עוד יראה שבסוף לא תישאר לפרעה ברירה, אלא - לשחרר את בני ישראל משוביים.





נתחיל.


 

השם מדבר אל משה ואומר -

אני הויה, וארא אל אברהם יצחק ויעקב בא-ל שדי, ולא ידעו את שמי הויה.

ועשיתי איתם ברית לתת להם את ארץ כנען, המקום בו גרו.

שמעתי את אנחת בני ישראל בגלל שהמצרים מעבידים אותם ואזכור את הברית שלי.


לכן, תאמר לבני ישראל -

אני הויה, ואני הוצאתי אתכם מהסבל של מצרים והיצלתי אתכם, וגאלתי אתכם בכח גדול, ובמעשים גדולים נגד הטבע, ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים וידעתם שאני הויה אלוקיכם שמוציא אתכם מהסבל של מצרים, והבאתי אתכם לארץ שאמרתי שאתן לאברהם יצחק ויעקב.



למה השם מדבר בלשון עבר, אם עדיין הדברים בכלל לא קרו??


נניח שאנו מבטיחים להביא דבר מה למישהו, אז לרוב נאמר - ״אני אביא לך מחר את...״, ולא ״הבאתי לך מחר את...״, פעולה שתיעשה בעתיד נאמר גם אותה בלשון עתיד, נכון?


אלא שכאן ניתן להבין שהדברים שהבורא מבטיח הם כבר דברים שקרו.


איך זה יכול להיות?? הרי בני ישראל עדיין סובלים במצרים!!!


ברוחניות - יש מימד אחר: מעל זמן תנועה ומקום.


ברוחניות, שזהו כל דבר שלא ניתן לתפוס באחד מהחושים שלנו, אין תנועה כמו שאנחנו מכירים, אין זמן, כמו שאנחנו מכירים (עבר – מה שקרה, הווה – קורה עכשיו, עתיד – מה שיקרה) ואין מקום.

הכל קורה ביחד.


לדוגמא:


אם ילד מבקש חיבוק ואח״כ מקבל את החיבוק,

ברוחניות - נראה את הילד מבקש חיבוק ומקבל אותו בו זמנית, באותו הזמן.

 

בואו נבחן מצב:


אם אני נמצא במצוקה כלשהי ופונה להשם לבקשת עזרה, והבעיה שלי נפתרת כעבור זמן.


ברוחניות נראה זאת כך:


אני במצוקה + פניתי להשם + השם עוזר = כל זאת קורה בבת אחת.

 

אז נשאלת השאלה: האם ברוחניות אני במצוקה?

 




 

עכשיו נעצור לרגע


ונלך אחורה להיזכר בפרשת מקץ:

כשהאחים של יוסף מכרו את יוסף למצרים, ויעקב אומר להם ״למה תתראו״ (מב, א) לרדת למצרים, למדנו שניתן היה להבין שהאחים חששו לרדת ל״מצרים״ הפרטי שלהם, למקום הצר שבתוכם שמלא בחרטה שמכרו את יוסף ולא רצו להתמודד בינם לבין עצמם.

 

ודבר אחר, הרי מידי שנה אנחנו מזכירים את עניין יציאת מצרים בליל הסדר, וכל שנה אנחנו מבקשים לצאת ממצרים, אז איך ייתכן, הרי אנחנו לומדים שהיו מכות על פרעה ומצרים, והנה יצאנו כבר ממצרים,

אז למה מזכירים זאת בכל שנה?

 

אבל יש להבין ולזכור


עניין יציאת מצרים הוא עניין אישי של כל אחד מאיתנו, כל הזמן - מעל תנועה זמן ומקום.

זה לא דבר שקרה פעם וזהו, אלא קורה גם כעת, אפילו שכבר יצאנו משם עם משה.


״מצרים״ זה המקום הצר בתוכנו שסוגר אותנו ולא נותן לנו לשנות דברים לטובה והמקום הזה גורם לנו להתנהג בדרך לא טובה, בלי שנתבייש בה כלל.


וכשאנחנו מחליטים, לפרוץ את הכבלים ולהשתחרר, נדמה שכל הסביבה מתקוממת נגדנו.


אז איך מתכננים לעצמנו יציאת מצרים קטנה?


ראשית צריך לנסות להתנתק מהרגשות, אלא להתחבר לצד ההגיון שאומר לנו - די!

כי אי אפשר להתמודד מול הרגש, הוא חזק מידי, ותמיד יש לו חישובים מה נרוויח ומה נפסיד.

וכשכבר הבנו בשכל שחייבים לשנות, ואנחנו משוכנעים שהדרך החדשה שנבחר טובה עבורנו, וגם עבור הסביבה, כל מה שנותר הוא - לצאת לדרך ולעשות, ולא להקשיב לאחרים שמנסים להחליש אותנו שלא נצליח בדרך החדשה הטובה.

 

 

 

נמשיך.

 

 

בני ישראל לא שומעים את הדברים שמשה מנסה לומר להם בשליחות השם, בגלל חוסר סבלנות והעבודה הקשה שהיו בה.



הבשורה על שינוי בחיינו, לא תמיד מתקבלת בברכה, אנחנו מעדיפים להצמד לסבל המוכר ו"הטוב".


איך להגיע למצב שאנחנו מפרגנים לעצמנו שינוי?

 

יש כאלו שמכורים לממתקים, לא יכולים בלעדיהם, אחרים מכורים לפעילות גופנית, או לעצלות, ועוד ועוד... ויש כאלה שמכורים לסבל וכאב.


ההתמכרות יוצרת תלות.

אנחנו נעשים תלויים בדבר שאנחנו אוחזים בו. הסבל נמצא בתחתית התחושות הלא טובות שלנו, משם אין לאן לרדת.


הבשורה הטובה של הסבל: לא נוכל להרגיש גרוע יותר.


העיקשות לסבול היא בכדי למנוע מעצמנו הפתעות לא נעימות בעתיד, כי כבר עכשיו אני בתחושה לא טובה.


האמת היא שהתחושה של הסבל היא התחושה ה״קלה״ ביותר!


לא צריך להתאמץ לחשוב באופן חיובי, לא צריך לשמוח כשלא רוצים, ואין קל יותר מלחפש את הדברים הלא טובים בכל דבר, הם תמיד שם, צצים ברגע הנכון, לא מסתתרים, והנטייה שלנו היא לרוב לראות כמה הכל לא בסדר.

זו לא חכמה גדולה ולא צריך כישרון מיוחד.


החכמה הגדולה היא דווקא לראות את הדברים הטובים, והם יודעים להתחבא מצויין!


שמחה היא דבר רציני ביותר, ולא מדובר בזחיחות הדעת, אלא ממש שמחה תמימה שלמה, שמרגישים שהלב מתמלא באהבה ובאהבה לחיים!

 

 

 


ושוב מדבר השם אל משה -

בוא דבר אל פרעה, מלך מצרים, וישלח את בני ישראל ממצרים.

 

ומשה אומר להשם -

בני ישראל לא שומעים לי, אז איך פרעה ישמע לי?? אני הרי ערל שפתיים?

 

 

לפעמים יש לנו תחושה שאנחנו אומרים ועושים את כל הדברים הנכונים ובכל זאת, הסביבה מתייחסת אלנו בספקנות וחוסר אמונה.


מה אנחנו עושים לא נכון?


אם יש בנו תחושה כזו, שכל המעשים והדיבורים שלנו נכונים, ובכל זאת הסביבה לא מאמינה בנו, ייתכן והמעשים והדיבורים הללו נכונים לנו, ולא לסביבה.


הדרך הטובה ביותר לבדוק זאת, היא ע״י התייעצות עם אדם אחר שאנחנו סומכים עליו, ויודעים בוודאות שהוא מחשיב את טובתנו, ולאחר ההתייעצות מוטב שניקח גם את עצתו למרות היא נוגדת את דעתנו.


לא תמיד מה שטוב לנו, טוב לסביבה שלנו, ולכן, לא כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו עושים נכון, נכון גם לסביבה שלנו.


ואם בכל זאת, הסתבר לנו שאנחנו פועלים נכון, ייתכן שהסביבה ספקנית כלפינו בגלל עניינים שאינם קשורים בנו.


במצב כזה, כל שעלינו לעשות הוא להמתין עד יעבור זעם, לא להצדיק את עצמנו ייתר על המידה, או לשאול שוב ושוב מה אנחנו עושים לא בסדר, פשוט לחכות מספר ימים, עד שהסביבה תעלה מעצמה את הסיבה לספקנות שלה כלפינו. וניתן יהיה לערוך את הבירור באופן שקול.

 


 


והשם אומר למשה -

נתתי אותך כאלוקים לפרעה, ואהרון, אח שלך, יהיה הנביא שלך.

אתה תדבר את כל מה שאצווה אותך, ואהרון אחיך, ידבר אל פרעה, ושילח את בני ישראל ממצרים.


ואני אקשיח את הלב של פרעה, ואתן סימנים ומופתים רבים במצרים.

ופרעה לא ישמע אליכם, אבל אני אוציא את עמי בני ישראל ממצרים במעשים כל כך גדולים שמצרים ידעו שאני הויה.

 

ומשה ואהרון עושים כפי שציווה אותם השם.


משה בן 80 שנה, ואהרון בן 83 שנה, כשהם הולכים לדבר אל פרעה.


 

והשם אומר אל משה ואהרון -

אם פרעה יבקש מכם סימן לראות מי שלח אתכם, ואמרת לאהרון שיקח את המטה וישליך לפני פרעה, והמטה יהפוך לתנין.

 

משה ואהרון באים אל פרעה ועושים כפי מצוות השם.


פרעה קורא למכשפים והחכמים שעושים לחשים של כשפים ומשליכים את המטה שלהם שגם הוא נהפך לתנין, והמטה של אהרון בולע את המטה שלהם.

 

ופרעה מקשיח את ליבו ולא מקשיב להם.
כמו שהשם אמר שיקרה.


 

השם אומר למשה -

הלב של פרעה כבד, הוא מסרב לשלוח את העם, לך אל פרעה בבוקר, ותעמוד מולו על שפת היאור ואת המטה שלך, שנהפך לנחש, תיקח איתך.

ואמרת לו -

הויה אלוקי העברים שלח אותי אליך ואמר - שלח את עמי ויעבדו אותי במדבר, ולא שמעת עד עכשיו.

והויה אומר בזה תדע שאני הויה: אני אכה על היאור עם המטה שלי, והמים יהפכו לדם, והדגה תמות, ולא יוכלו המיצרים לשתות מים מן היאור.

 

והשם מוסיף - 

אמור אל אהרון - קח את המטה שלך, ונטה ידך על הנהרות, יאור, אגמים וכל מקור מים והכל ייהפך לדם, ויהיה דם בכל מצרים, בעצים ובאבנים.




משה ואהרון עושים כמו שציווה השם.

 

וגם הפעם, החרטומים מתחקים, ועושים את אותו הדבר.


ושוב לב פרעה מתקשה, ושוב לא שומע להם.
כמו שאמר השם שיהיה.


המצרים חופרים בארות ליד היאור, כי היאור מלא בדם ולא יכולים לשתות ממנו.


 

לאחר שבעה ימים, אומר השם אל משה -

בוא אל פרעה ואמרת לו - כה אמר השם - שלח את עמי שיעבדו אותי, ואם אתה מסרב לשלוח, אני שם צפרדעים בכל ארץ מצרים, והיאור יהיה מלא בצפרדעים, בבית שלך, על המיטה שלך, בבית של העבדים שלך, בעם שלך, בתוך האוכל, בתנורים, בך ובכולם - יעלו הצפרדעים.

 

ואומר השם אל אהרון - נטה את ידך במטה, על הנהרות, יאור ואגמים, ויעלו הצפרדעים על מצרים.


אהרון עושה כמצווה, ושוב החרטומים עושים את אותו הדבר.




 

פרעה קורא למשה ואהרון ואומר -

תבקשו מהשם שיסיר את הצפרדעים ממני ומהעם שלי, ואשלח את העם שיזבחו להשם.

 

משה שואל את פרעה -

למתי תרצה שיסיר מעליך את הצפרדעים?
אבקש לזמן שתבקש, והצפרדעים יישארו רק ביאור.

 

ופרעה עונה - למחר.

למה אמר למחר ולא להיום?

נחשוב על שתי סיבות:



האחת - פרעה חושב שאולי הצפרדעים שפולשים לכל מקום הוא עניין של הטבע, וייתכן שעד מחר זה יעבור, והם יחזרו למקומם, ואז הוא לא יצטרך לטובות מאף אחד שיעזור לו.


השנייה - מתוך הגאווה של פרעה, שלא מבקש עזרה באופן מיידי, אלא מראה שיש לו כח סבל גדול, ויכול להתגבר בעצמו, לפחות עוד יום.

 


לפעמים גם אנחנו מתנהגים קצת ככה.

נקלעים לבעיה ולא מוצאים לה פיתרון בעצמנו, ומגיע מישהו שמבין קצת יותר ומציע את עזרתו, ואנחנו מתעקשים שנוכל להסתדר לבד, ומראים שזה לא מטריד אותנו ומסרבים לעזרה, אבל בתוך תוכנו היינו שמחים מאוד לפתור כבר את הדבר.

 

 

משה עונה לפרעה -

מה שתגיד, רק שתדע שאין כהויה אלוקינו ויסורו הצפרדעים, והם יישארו רק ביאור.

 

משה ואהרון יוצאים מפרעה, ומשה צועק אל השם, והשם עושה כמו שמשה ביקש וכל הצפרדעים מתים.

והנה רואה פרעה שאפשר לנשום לרווחה מהצפרדעים, ושוב מקשיח את ליבו ולא שומע.

כמו שהשם אמר.

 


והשם אומר למשה -

אמור אל אהרון תכה על עפר הארץ עם המטה שלך וכל הארץ תתמלא בכינים.

וכך עושים, והכינים מתפשטות על האדם והבהמה ובכל מקום יש כינים. כינים. כינים. כינים. כינים


והחרטומים שוב מנסים את כוחם, להסיר את הכינים, ולא מצליחים.

 


החרטומים אומרים לפרעה -

אצבע אלוקים זה.

 

אך פרעה עדיין בשלו, ולא שומע.
כמו שאמר השם.

 

השם אומר למשה -

מוקדם בבוקר תגיע ליאור כשפרעה מגיע לשם ותאמר לו -

כה אמר הויה - שלח את העם שלי, ויעבדו אותי, כי אם לא, אני מביא אליכם את הערוב, והכל יתמלא בערוב, חוץ מארץ גושן, אשר שם העם שלי עומד, על מנת שתדע שאני הויה בארץ.

 

וכך עושה השם, וכל הארץ נשחתת ע״י הערוב.

 


פרעה קורא אל משה ואהרון ואומר -

לכו לזבוח לאלוקיכם - אבל בארץ!

 

ומשה עונה -

לא נכון לעשות את זה במצרים, המצרים יסקלו אותנו.

נלך במדבר 3 ימים ונזבח להשם כמו שיאמר לנו.

 

ופרעה עונה -

אנכי אשלח אתכם ותזבחו להשם אלוקיכם במדבר, אבל אל תתרחקו.



למה לא להתרחק?


כדי שיתפללו מייד שתסור מכת הערוב.


 

משה אומר -

ברגע שאני יוצא ממך אבקש מהשם והערוב יסור מחר, רק אל תוסיף להטעות שלא תשלח את העם לזבוח להשם.

 

משה יוצא מפרעה ומבקש מהשם.

השם עושה כפי שמשה מבקש ומסיר את הערוב.

 

ושוב פרעה מקשיח את ליבו ולא משלח את העם.


 

והשם אומר למשה -

בוא אל פרעה ותאמר לו –

כה אמר הויה אלוקי העברים - שלח את עמי ויעבדו אותי, כי אם אתה מסרב, אני שולח דבר כבד מאוד על כל הבהמות שלך, חוץ ממקנה ישראל. וכל זאת יקרה מחר.





וכך עושה השם למחרת - כל המקנה של מצרים מת, וממקנה ישראל לא מת אפילו אחד.

 

ועדיין לב פרעה כבד, ולא משלח את העם.

 

השם אומר למשה ואהרון -

קחו מלוא החופן פיח כבשן ומשה יזרוק לשמים לעיני פרעה וייהפך לאבק על כל ארץ מצרים ועל האדם וזה ייהפך לשחין, אבעבועות, על האדם והבהמה.

 

וכך עושים.

 

והחרטומים לא יכולים לעמוד לפני משה, בגלל שהתמלאו בשחין.




השם מקשיח את לב פרעה, ולא שמע אליהם.
כמו שאמר השם.

 

השם אומר למשה -

בבוקר מוקדם, כאשר פרעה הולך ליאור, תבוא ותעמוד לפניו ותאמר -

כה אמר הויה אלוקי העברים - שלח את עמי ויעבדו אותי, כי בפעם הזאת אני שולח את כל המגיפות שלי אל ליבך, בעבדיך, ובעמך, על מנת שתדע שאין כמוני בכל הארץ, ואחרי מכת הדבר השארתי אותך עומד שתראה את כוחי ותספר עלי בכל הארץ. ובינתיים שאתה מתרברב בעם שלי ולא שולח אותם - מחר אני ממטיר ברד כבד שלא היה כמותו במצרים מהיום בו נוסדה ועד היום.


ועכשיו תשלח את המקנה ואת כל מה שיש לך בשדות. וכל אדם או בהמה שיהיה בשדה ולא ילך לביתו - ירד עליהם הברד - וימותו.

ומי מעבדי פרעה שירא מדבר השם - יבריח את עבדיו והמקנה אל הבתים.

ומי שלא יתייחס אל דבר השם, ישאיר הכל בשדה.



למה השם אומר ״הירא את דבר השם״?


כשנלמד בהמשך את עשרת הדיברות נראה שהמצווה הראשונה היא: ״אנוכי השם אלוקיך״.

כלומר, ראשית יש להאמין בהשם, שהוא הסיבה לכל מה שקורה.


כשהשם מתריע שמי שיישאר בחוץ ימות כאשר ירד ברד עם אש, ואילו מי שירא את דבר השם ייכנס, השם משאיר אפשרות של חזרה בתשובה ואת היכולת להאמין בבורא.


 

השם אומר למשה -

נטה ידך על השמים ויהיה ברד על כל הארץ.

ומשה עושה כן.


והשם נותן קולות גדולים וברד יורד ארצה כשאש מתלקחת בו.


והברד מכה בכל ארץ מצרים, ומשבר את העצים!!




ורק בארץ גושן לא היה ברד - כי שם היו בני ישראל.

 

פרעה שולח לקרוא למשה ואהרון ואומר להם -

חטאתי הפעם, הויה הצדיק, ואני והעם שלי הרשעים, תבקשו מהויה, ודי עם הקולות והברד, ואשלח אתכם.

 

ומשה עונה -

ברגע שאצא מן העיר אפרוש את כפי אל השם, והקולות והברד ייפסקו על מנת שתדע שלהויה הארץ.

וידעתי שאתה ועבדיך עדיין לא תיראו מפני הויה אלוקים.

 

משה יוצא מהעיר, ופורש כפיו אל השם והקולות והברד נפסקים.

 

כשרואה פרעה שהכל פסק, שוב מכביד את ליבו.


ולב פרעה מתחזק ולא משלח את בני ישראל.
כמו שדיבר השם ביד משה.

 

 



 

בפרשה הבאה - פרשת בא - המכות ממשיכות, ניתנות הכנות מדויקות לקראת היציאה ממצרים, והמכה העשירית הניצחת, מונחתת על מצרים, ומשאירה את פרעה בלי אף ברירה נוספת.

 

 

 

 

 

 

מה למדנו מהפרשה?



האילמות בפני סמכות.


מה גורם לנו לרעד ברגליים כשאנחנו עומדים בפני סמכות, עד כדי כך שאנחנו לא מצליחים להביע את דעתנו, מתבלבלים ומועדים?


מה עושים?

 

עלינו לתרגל לפני שאנחנו עומדים במעמד הזה:

לדמיין את הסמכות עומדת מולנו ואנחנו מצליחים לדבר איתה בביטחון.

לשנן את מה שאנחנו רוצים לומר בפני אדם אותו אנחנו אוהבים.

כדאי שנבחן האם הדברים שאנו רוצים לומר הם לטובת הסביבה או רק עבור עצמנו.

אם הם רק עבורנו, נבדוק מה טובת הכלל בדברים שלנו ונציג אותם.

מומלץ לציין בתחילת השיחה שאנחנו מתרגשים ומבקשים סליחה אם נתבלבל.


והכי חשוב - נדמיין שאדם זה זקוק לשמוע את הדברים שאנחנו עומדים לומר לו.


לא לשכוח לחייך - זה עוזר בדרך כלל...




עקשנות שמגיעה עם הכח והסמכות.


הסמכות, שלפעמים נמצאת בידיים שלנו, גורמת לנו להתעקש, גם במקום שדרושה לנו הגמישות וההקשבה.


מה עושים?

 

חשוב שנבין למה ניתנה דווקא לנו הסמכות ולא למישהו אחר, מה עושה אותנו מיוחדים או בעלי ערך מוסף יותר מהאחרים שקיבלנו את הכח הזה.


מקום של עיקשות לרוב ״נשבר״ מהר מאוד, כי זה או זה או זה, ואם זה לא זה או זה, שברו את הכלים ולא משחקים, ואז גם הסמכות שלנו נשברת.


הגמישות וההקשבה שלנו היא זו שמשאירה אותנו בסמכות ולא הכח שמגיע ממנה.


שורש המילה ״סמכות״ הוא "ס.מ.כ", כלומר - להישען.

לא ניתן להישען על משהו שמתנגד לנו.

 

לדוגמא: אם ניסע באוטובוס לא נוכל להישען על מי שעומד לידנו.

 

אדם בעל סמכות מתפקידו לעזור. אם לא נהיה לעזר, פשוט יקחו מאיתנו את הסמכות.

לא ניתן לסמוך על אנשים שמרמים אותנו, ומי שלא מקשיב לנו בעצם מרמה אותנו.


הסמכות גורמת לנו להתבלבל, ולהרגיש שהכל בידיים שלנו, ומותר לנו לשלוט באחרים ביד רמה, והנה קיבלנו ״עבדים״.


גם על בר סמכות יש סמכות מעליו, ויש לחשוב איך היינו רוצים שהוא יתייחס אלינו.

ובדומה שלא היינו רוצים להרגיש כמו בובות על חוט אצל מי שנמצא מעלינו, באותה מידה לא נוכל להתייחס כך למי שכפוף אלינו.


 

 

אותות ומופתים.


למה אנחנו מביאים את עצמנו למקום שרק מסר עם עוצמה דרמתית, מצליח לחדור אותנו?

איך להסיר את קליפת האדישות?

 

אנחנו אוהבים לבדוק גבולות, מגיל ינקות בדקנו גבולות בכל דבר, מה מותר ומה אסור ועד כמה אפשר להרחיק לכת עד שיעירו לנו.

אנחנו אוהבים לנסות בעצמנו.


יש תחושה של חופש מדומה כשממשיכים לעשות כאוות נפשנו אפילו שאמרו לנו שאסור.

תחושה של כח, אנחנו עושים מה שרוצים ומורדים בסמכות שמעלינו.


וככל שיוותרו לנו, נרחיק בכל פעם את הגבול.

כמו ללכת על מעקה גבוה.

תחושה שהכל אפשרי, המילים עוברות מעלינו, ואנחנו מרחפים בין שמים וארץ.


לא חושבים מה יהיו התוצאות של המעשים שלנו, פשוט נהנים מהרגע, גם אם הוא באמת רק רגע, לא נרצה שהרגע הזה ייגמר. ואף נראה שזה יימשך לתמיד.


האדישות הזו לסביבה שמנסה להזהיר אותנו באה מתוך הסתכלות מרחבית בלבד.
אנו לא חושבים על העתיד והשלכות וכמה אנחנו עומדים להפסיד.




 

 

איזהו הגיבור? הכובש את יצרו.


הגבורה היא לא לנצח מישהו אחר, אלא דווקא לכבוש את הייצר של עצמנו שמכריח אותנו להתנהג בדרך לא טובה, עובדה שידועה לנו מראש.


כשהולכים שבי אחר הייצר, אנחנו נהפכים להיות חומר ביד היוצר, וכל אחד יכול למשוך אותנו לכיוון שלו כרצונו, ויש בנו מחשבה שהשליטה בידנו, אבל היא בעצם מדומיינת.


ואילו כאשר מצליחים להתגבר על הייצר (כעס, חמדנות, גאווה...) או אז אנחנו נהפכים להיות הגיבורים האמיתיים. על באמת!

 
 

להתראות בפרשה הבאה - בא


אליזבת 

 

 

לקריאת פרשת בא לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת שמות לחץ כאן.

צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט