1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ואתחנן


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ואתחנן

בס"ד

 

 

על מה נספר מהפרשה?

משה ממשיך לדבר מול בני ישראל והפעם הפרשה פותחת בגילוי לב של משה,
שמספר כיצד התחנן לפני השם שייתן לו להיכנס לארץ ישראל.
נלמד בין השאר - איך נכון לבקש.

 

נתחיל.

 

וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה', בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר.

שם הויה הוא מידת הרחמים, בניגוד לשם אלוקים – שזהו דין.

  • יש לפנות ולעורר רחמים כאשר מתחננים.

אתחנן – מציאת חן, להתחנחן.

  • יש להגיע למצב שאנו מוצאים חן בעיני השם על מנת לקבל.

ולמה הכוונה,

מציאת חן בשכנוע שהדבר אותו אני רוצה, אינו עבורי, אלא עבור האחרים – וזו מציאת חן.

 

לדוגמא:

ילד מבקש מהוריו הרבה סוכריות לבית ספר.

ההורה מתנגד נחרצות.

והילד מיד מסביר שאת הסוכריות הוא רוצה לחלק בקבוצת עבודה בה הוא נמצא, ואם יישאר, יקח גם לעצמו סוכריה אחת.

סבירות גבוהה שההורה יאשר זאת לבנו הנדיב.

 

 

  • בעת ההיא:

בזמן ההוא, וגם מתייחס לעיתוי – לזמן הנכון

  • לאמר – יש לפרט את כל מה שמבקש, באופן מדויק!

אם לא מפרטים את הבקשה בפרוט, התפילה אינה מתקבלת.

אדם לא יסתמך על הידיעה שהשם יודע בדיוק מה הוא רוצה.


לדוגמא:

ילד בוכה אך אינו מפרט את סוג העזרה, ורק בוכה ובוכה.

אנשים לא מבינים את בקשתו ומנסים ללטף ולהרגיע, והילד ממשיך לצרוח.

ורק לאחר כחצי שעה מבחינים שהרגל שלו תקועה בין חיבורי הכסא...


ניתן לראות בדוגמא זו את הנחיצות בתקשורת של מילים מדויקות בין ההורה לילדו, דבר הדרוש לשניהם.

יש לפרט את הבקשה על מנת שתקבל בדיוק את מה שאתה רוצה בדרך המהירה.

 

ילד ביקש מסבו מתנה ליום הולדתו – מכונית.

הגיע היום, והסבא מביא לו מכונית ידנית קטנה.

הילד התחיל להתייפח – "אבל רציתי מכונית עם שלט!"

תגדיר בדיוק מה אתה הרוצה.


בחלק מהמקרים, יכולת ההבעה המדויקת שמלווה את המחשבה

היא זאת שמעידה על בשלות התכונה באדם או בילד.

 

  • סיבה שנייה לפירוט הבקשה:

כאשר האדם יקבל את הדבר עליו התפלל שוב ושוב, ידע באופן מובהק שקיבל את הדבר מאת השם, כי רק לו הוא פירט את בקשתו.

  • סיבה שלישית:

כאשר אדם מפרט בפרטי פרטים את הבקשה שלו, וחוזר עליה שוב ושוב, יוכל כך לברר האם הרצון אכן חיוני וטוב עבורו.


איך נכון לסרב לילד, על דבר שהוא מפציר?

מאחר והילד מתחנן, מנסה לשכנע ורוצה כל כך את הדבר שליבו חפץ, קבלת תשובה חד משמעית של סירוב, עלול לגרום לו לעוגמת נפש נוספת על הדבר שכבר אינו מקבל.


לכן,

הדרך הטובה ביותר לסרב לילד היא בשתי אפשרויות:

  1. לומר לו שכרגע מילוי הרצון שלו אינו אפשרי, אבל ייתכן שבעתיד זה יהיה אפשרי.

  2. לסרב לדבר המסוים שביקש, אבל להציע תחליף, ולציין את המעלות שיש בתחליף מול החסרונות של הדבר שביקש.

 

משה לא חושב שמגיע לו יחס מיוחד, מעבר לכל אדם אחר, ולכן הוא מתחנן שוב ושוב, לא מרגיש שיש לו זכויות מיוחדות אצל השם.

התחנונים וההודיה באים מאותו השורש וכלולים זה בזה, הם בניית הכלים להשתוות מידות הרחמים של הנברא עם אלה של הבורא.

מה הוא רחום אף אתה ...

 

ראינו התנהגות זו גם אצל יעקב בפרשת וישלח, כאשר יעקב שומע שעשיו מתקרב אליו עם 400 איש.

יעקב לא הסתמך על המצוות שעשה וכל לימוד התורה שלו עד לאותו לילה, שיהיו אלו שיצילו אותו בשעת צרה, כי אולי זה לא היה מספיק, ולכן הוא מוסיף להתפלל ולבקש.

 

משה אומר שהשם כעס עליו, כאשר הכה בסלע במקום לדבר אל הסלע כמו שהשם ביקש על מנת להראות את הנס לבני ישראל ולחזק את אמונתם כאשר התלוננו שאין להם מים.


משה בעצם אומר שהבקשה של השם ממנו, לדבר אל הסלע היתה גדולה עליו לרגע ההתפתחות הנוכחי שהיה בה, ואת השלמת ההכשרה יעבור משה עם דור המדבר עד לתיקון העתיד לבוא.

לכן אומר משה – למענכם ולא בגללכם.

וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם


וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי,
רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.

השם מבקש ממשה להפסיק להתחנן ולבקש כי אין דבר העומד כנגד התפילה, וכאשר אדם מרבה להתחנן ולהתפלל, אם התפילה והתחנון אינן מיועדות לגילוי מידות הרחמים, או שהגילוי מיועד לעתיד לבוא, התפילה אינה מתקבלת.

 

אמרו חז"ל שמשה התחנן 515 פעמים, כמנין הגימטריה של המילה "ואתחנן".

עוד תפילה אחת שהיה מתפלל – ייתכן והשם היה מתרצה ונותן לו, אך היעתרות זו של השם היתה מפילה את משה, כי היתה שגויה עבורו.


עם תפילה נוספת היה מגיע למנין של 516 תפילות –
כגימטריה של המילה "תפול" – תאבד אחיזה.

 

ילד מבקש ומתחנן לקבל משחק, ההורים מסרבים לקנות לו את המשחק מאחר ומכירים את תכניו ויודעים שהם עשויים לפגוע בילד.

אך הילד בשלו ואינו מרפה.

כיצד ההורים יכולים לשכנע את הילד להבין את צדקת הסירוב?

ההורים צריכים לחבר בין הרצון לבין המחשבה של הילד.

כלומר,

לפעמים ילד ידע שדבר מה מסוים אינו טוב עבורו, אבל הוא רוצה אותו בכל זאת.

ובמצב הפוך – המחשבה מכוונת אותו להבין שהדבר טוב עבורו – אך אין הוא רוצה בכך.


העבודה של ההורים:

ראשית יש לברר את הרצון, את השורש שלו, מאין נובעת התשוקה לדבר.

לפעמים זהו חיסרון שנגזר מחסך של חום ואהבה, והילד מבקש למלא את היעדר החיבה בדבר חומרי.

בהמשך,

לברר עם הילד :

  • מדוע הוא חושב שזה הדבר הכי נכון עבורו כרגע לקבל?
  • האם זה רצון שלו או לחץ חברתי?
  • איך הדבר יתרום לו?
  • במה שונה הדבר המסוים מדבר אחר דומה שכבר יש לו?

ילד שעדיין לא רכש את המידה של גילוי מידת הרחמים, אם תענה תחינתו, החיסרון ייסתם ולא יישמר, לגיל שיידרש.


כאשר מתקיים חיבור בין המחשבה לרצון – שם יש רחמים המובילים להמתקה ושביעות רצון.

 


לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ--לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.

כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, לכן אין להוסיף ואין לגרוע משמותיו.

הוספה או גריעה מגיעה מתוך שיקול דעת של האדם שבטבע שלו הוא רוצה קודם כל עבור עצמו, ואילו המצוות נועדו לזכך את הרצון הזה, בכדי להגיע לאהבת הזולת, הרגש שאדם לא יוכל להגיע אליו מתוך המבנה המולד שלו.


למה הדבר דומה?

לפני שנת הצהריים, ההורים מבקשים מהילד הבכור לשמור על שני אחיו הקטנים, אך אם יקרה דבר שהם יזדקקו להורים – להעיר אותם מיד.

והם הולכים לישון.

ואכן, הקטנים נכנסו למצוקה, והאח הבכור מנסה בכוחותיו לתת להם מענה, וללא הצלחה, ולא רק, אלא עושה יותר נזק מהקיים.

ההורים מתעוררים וכועסים על הבכור – מדוע לא העיר אותם?!!

 

ולכן, מוכרח כאן הדיוק, ללכת לפי ה"מתכון" שניתן לנו, ולא לנסות לשפר אותו.

 



אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹ.

ננסה להבין את המשפט הזה:

ראינו מספר פעמים בתורה, שעוד לפני שהדבר קרה, הכל כבר נכתב מראש.


לדוגמא:

פרשת בשלח – כתוב שבני ישראל יאכלו את המן 40 שנה במדבר, הרבה לפני חטא המרגלים והעונש שהטיל השם - להסתובב במדבר 40 שנה.

פרשת כי תשא – משה מבקש למחות את שמו מהספר אם השם לא יסלח לבני ישראל – ומשה נמחק פרשה אחת לפני שביקש זאת.


מרמז שזמן רוחני אין בו התחלה אמצע וסוף, ולא שנקבע מראש, תמיד ישנו מרכיב חופש בחירה!


בדומה לאיזו הפתעה שהילד מפתיע את ההורים בדיבור או מעשה, ואח"כ כאילו חוזר אחורה להתפתחות הרגילה.

אם יתעקשו ההורים להתייחס שלא בהתאם להתפתחות הרגילה הם עלולים לאכול בוסר ולהזיק לילד.


אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.


למדנו שאלוהי נכר הם מחשבות שקיימות באדם, שיש משהו אחר חוץ מהבורא שאחראי ועושה את הכל.


למה הדבר דומה?

לפעוט שמנסה להרכיב פאזל, וההורה מכוון אותו באופן ברור לחלק אותו הפעוט מחפש, וכמה רבה השמחה אצל הפעוט כאשר מצא את שביקש. כלל לא להבחין בעזרתו של ההורה.


כך האדם הבוגר, לעיתים נמצא בתחושה שהוא זה המחליט על צעדיו.

למדנו בפרשת כי תשא, שאחת מהנהגות השם הוא - נושא עון.

מה הכוונה?

כולנו נבראי השם: דומם, צומח חי ומדבר.

כל דבר שמתקיים בעולם מקבל את שפע החיות שלו מהשם.

אין דבר שמתקיים בזכות עצמו.

כאשר אדם מתנהג בצורה לא טובה, גם ההתנהגות הזאת מקבלת חיות מאת השם, אך זה למורת רוחו, השם לא אוהב את הדרך בה בחר האדם, לכן הוא נושא את העוון של האדם עד שהוא יתחרט ויחזור בתשובה.

 

אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת

אפשרות אחת:

  1. דעת – מחשבה ברורה.
  2. דעת מחברת בין הספירות: חכמה ובינה.
    וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

ישוב הדעת – האפשרות לחבר בין החכמה, שאלו הם הנתונים.

חכמה זאת השפה להשגה בחכמה עילאה מחשבת הבריאה.

הדעת מצמצמת את החכמה ומשווה אותה עם יכולת הבינה לעיבוד הנתונים.

תבונה עושה את אותו הדבר מבלי הצמצום בחכמה, אלה בהתגברות הבינה.

וזהו המקום השקול והצלול.

אתה הראת לדעת – כלומר,

החשיבה הצלולה ראתה – ראייה היא חכמה, כי השם הוא האלוקים, ואין עוד מלבדו.


אפשרות נוספת:

"כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו, יא, ט)

לדעת את השם, מתוך לימוד.


לא בגלל ששמעת שיש בורא, או שגדלת בסביבה שכולם בה מאמינים בהשם, אבל אתה לא מרגיש כלל מחובר לנושא שנראה מופשט מבחינתך.


אל תאמין לכולם!

לך ותלמד, תחקור, ובמקום שהלב שלך אומר – זה המקום שלך להישאר וללמוד.

בדיוק כמו שלומדים כל תואר אחר באוניברסיטה, בעיון ועומק רב, בדקדקנות ושקידה, גם כאן –

תלמד, ותראה לדעת – שאין עוד מלבדו.

 


משה מביא שוב את כל עשרת הדיברות ומסיים ב:

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  ה' אֱלֹקינוּ, ה' אֶחָד.

בזוהר הקדוש כתוב – שיש להאריך באות ד' (4) המצביעה על ארבע רוחות השמים, מרמז שהשם נמצא בכל מקום.

ואלו היו 4 רוחות השמים שאמר השם למשה להסתכל:

עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה


זהו יחוד השם, מתדבקים ומתייחדים בבורא ממש, מתנתקים ממחשבות, רגשות, תחושות, לא חושבים על עצמנו בכלל, ומכוונים שיש רק את השם.

ייחוד הנשמה שלנו עם שאר נשמות ישראל.

 

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב--לָתֶת לָךְ:  עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ.

וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.

 

ילד מרבה לומר "מגיע לי".

איך ניתן להתמודד מול דרישות מתוך טיעון כזה?

בכל פעם שילד מפריח אמירה שכזו יש לברר איתו ראשית, מדוע הוא חושב ש"מגיע לו".

ובשלב הבא,

לבדוק ביחד מה הן הפעולות שעליו לעשות על מנת שהדבר "יגיע לו"?

על מנת שהחבל יגיע אלי – עלי למשוך אותו.

 

כשאדם נמצא בדרגת "דומם", אינו מרגיש צורך לתרום מחלקו, מאחר ואינו מבחין ברצונות הסביבה, כמו תינוק שרק נולד, שכולם צריכים לעשות לו ולסביבתו הכל שירגיש בטוב, ויתפתח נכון, והוא כלל אינו רואה שבינתיים הוא מטריח את כולם.


לכן,
בדרגת התפתחות זו, אדם יכול לדרוש "מגיע לי", כי אם לא מגיע לו - אז למי כן מגיע?!

אך כאשר אדם מתחיל להתפתח, לדרגת "צומח" - בה מבקש לקבל הזנה עבור עצמו, אך גם מועיל לסביבה שלו, מעצם מהותו, ואח"כ לדרגת "חי" – כאן הוא כבר בתנועה, ומבקש להגן על הטריטוריה, האזור שלו, כמו גם על התולדות שלו, עד שמגיע לדרגת "מדבר" – שם הוא כבר יכול להבחין גם ברצונות של אחרים, שאינם דווקא שייכים לתא המשפחתי שלו, מבין שהרצונות שלו הקודמים היו רק למילוי עצמו, בדומה לחיה שתרמוס כל חיה אחרת, העיקר שתצליח לחטוף את מה שהיא חושבת שמגיע לה.


כעת,
הוא כבר מבקש להיות בנתינה ובאהבה, ללא תלות בתגמול שיקבל.


בדרגה הזו, צמד המילים "מגיע לי" צריך להתחלף ב – "מגיע לי לתת".

 

 

לֹא תְנַסּוּ, אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם, כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם, בַּמַּסָּה.

"וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן." (שמות, יז, ז).

לאחר שבני ישראל התלוננו שאין להם מים, והתחילו לפקפק אם השם ביניהם, ומיד בא עמלקהספק להילחם בהם.

משה מתרה בבני ישראל לא לפקפק שוב אם קיימת השגחה של השם על כל אחד מהם, וכולם ביחד, כי הספק הזה מביא אותנו לחורבן פנימי.

 

וּצְדָקָה, תִּהְיֶה-לָּנוּ:  כִּי-נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, לִפְנֵי ה' אֱלֹקינוּ--כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

צדקה טומנת בחובה:

צ- 90 פעם לענות אמן ביום.

ד – 4 קדושות שבתפילות

ק – 100 ברכות ביום

ה – 5 חומשי תורה – לימוד תורה מידי יום.

כל זאת יהיה לנו מידי יום.

 

הפרשה חותמת ב:

וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹתָם

ואילו בסוף פרשת דברים ראינו שכתוב:

לֹא, תִּירָאוּם:  כִּי ה' אֱלֹקיכֶם, הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. 


מדוע ההבדל?

שם השם נלחם לנו, ואילו כאן – עלינו לעשות בעצמנו?

לפני הפעולה: המצוה החוק והמשפט, כמטאפורה – לפני יציאה למלחמה, מאחר ויש כאן פעולות שלעיתים קשות מאוד לאדם  – האדם חייב לחשוב  – שהוא זה העושה אותם.

ועליו לתת את כל כוחו על מנת להצליח בהם.

ההצלחה והכישלון כלל אינם תלויים בי, עשיתי כמיטב יכולתי.

לאחר הפעולה, עלינו לזכור שהשם הוא זה הנלחם לנו תמיד.


השם עשה עושה וייעשה המעשים כולם.



 




ואתחנן.

היה צריך לומר - והתחננתי.

אבל משה אומר - ואתחנן.

ו' החיבור עם גוף ראשון בזמן עתיד.

האות ו' - מרמזת על הקב״ה, 6 קצוות - ששת המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.

הצירוף של האות ו' עם גוף ראשון מלמד אותנו שהתחנונים של האדם נעשים ביחד עם השם.

אפילו גם שם, השם לא עוזב אותנו.


יש כאן סתירה!


הרי כשאדם מתחנן על משהו, מצביע על עובדה שחסר לו הדבר, ולכן יבקש אותו מאוד ויהיה בתחושה שהשם נטש אותו.


אבל,

התחנונים נעשים ביחד עם הבורא, ולא אל הבורא.

משמע,

הבורא עובר איתנו את הסבל והייסורים שאנו חווים כשחסר לנו את שאנו מבקשים.

 

ואתחנן - בלשון עתיד מלמד אותנו, שהתפילה חייבת להיות בנו תמיד, גם כאשר כבר קיבלנו את הדבר אליו השתוקקנו.

 

ואם לא קיבלנו - כנראה שהרצון הזה לא היה אמור לתרום להתפתחות שלנו וקבלת הדבר היתה מפריעה לנו מאחר ולא היה לנו דבר לברר בו.

 

 
חיזקו ואימצו!

 

 

 

להתראות בפרשה הבאה - עקב

אליזבת 

 


לקריאת פרשת עקב לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת דברים לחץ כאן.


 

 


צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט