1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ויגש


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ויגש


בס״ד

 



פרשת ויגש - ביאור הפרשה לילדים והורים




על מה מספרת הפרשה?


הפרשה תספר לנו על החיבור המחודש והטוב שבין יוסף לאחיו, הבאת יעקב וכל אשר לו למצרים, ישיבתם בארץ גושן, והפיכת אנשי מצרים לעבדיו של פרעה. נלמד מושגים כמו קיטרוג, ענווה, מצב מתוקן, התפייסות ועוד ועוד... וכן כמה זה חשוב לפרוק את הכאב.

 

בסוף הפרשה הקודמת ראינו איך האחים מרגישים שחרב עליהם עולמם וחוזרים ליוסף ומבקשים להישאר להיות עבדים שלו ואילו יוסף עונה שרק מי שנמצא אצלו הגביע יישאר, והשאר משוחררים לבתיהם.

 

 


נתחיל.

 

 

יהודה ניגש אל יוסף ואומר:


בי אדוני, העבד שלך ידבר אל אוזני האדון שלו, ואל תכעס על העבד שלך, כי אתה כמו פרעה.

אדוני שאל את עבדיו אם יש להם אב או אח, ואמרנו שיש לנו אב זקן וילד בן זקונים, שאח שלו מת, ונשאר הוא לבדו לאמא שלו, ואבא שלו אוהב אותו.


אמרת לעבדים שלך שיורידו אותו אליך, למצרים, שתוכל לראות אותו, אמרנו לאדוני שהנער לא יוכל לעזוב את אביו, כי אם ייעשה זאת, אביו ימות. אמרת אל עבדיך: אם לא ירד אחיכם הקטן איתכם, לא תוכלו שוב לראות את פני.


כשחזרנו אל אבי, עבדך, ואמרנו לו את דברי אדוני, אבא אמר לנו לחזור ולקנות מעט אוכל, ואמרנו לו שלא נוכל לרדת, אלא אם יבוא איתנו אחינו הקטן.


אבי, עבדך, אמר לנו: אתם יודעים שאשתי ילדה לי שניים, האחד נטרף, ולא ראיתי אותו עד היום ואם לקחתם גם את האח השני ממני, ויקרה לו אסון, יהיה לי רע מאוד ואמות.


ועכשיו, אם אחזור אל אבי, עבדך, והנער שהוא קשור בנפשו, לא יהיה איתנו, ויחשבו שהוא מת, ניהיה אנחנו אלו שיגרמו למות אבינו מצער רב, כי עבדך, אחראי על הנער, ואני אמרתי לאבי: אם לא אחזיר אותו אליך, לא תסלח לי לעולם.


ועכשיו אני עבדך, אשב במקום הנער, ואהיה עבד לאדוני, והנער יעלה חזרה עם אחיו.

 

יוסף, שלא יכול להתאפק יותר מבקש מכולם לצאת החוצה ונשאר לבדו עם אחיו ופורץ בבכי גדול, שכל בית פרעה ומצרים שומעים.

 




אם יוסף הוציא את כולם איך זה שבחוץ שמעו אותו בוכה?


כל אחד מאיתנו אוסף משהו.

מכוניות, שקיות, מפיות... ולפעמים אנחנו מוסיפים אוסף נוסף שנקרא - כאב.

מילים שאמרו לנו והכאיבו, מבטים שראינו וצבטו לנו בלב, מעשים של הסביבה שהעליבו אותנו, ואולי אפילו הרגל לא טוב שלנו שקשה לנו לשחרר ואנחנו סובלים ממנו... ואנחנו מתעלמים מהכאב, וממשיכים בשיגרה.


בכל פעם שמשהו עצוב קורה, הכאב הזה מתעורר ומבקש שיבכו גם עליו, וכשאנחנו מסרבים וחושבים שניהיה גיבורים גדולים אם נבעט את הכאב חזרה פנימה, בסוף הוא מחזיר לנו מנה אחת אפיים ומתפרץ החוצה ברגע הכי לא צפוי, כי צפוף לו בפנים עם כל הכאבים האחרים, ואז הבכי שכל כך הקפדנו להסתיר, יגיע במלוא עוצמתו, וישמע למרחקים.

 

זה מה שקרה ליוסף,

הוא לא פרק את הכאב, שמר בפנים הכל במשך יותר מ 20 שנה, ועכשיו זה התפרץ בבכי גדול.

 

 

יוסף מגלה:

אני יוסף!


ושואל -

אבא שלי עדיין בחיים??

 

האחים נאלמים! לא מסוגלים לדבר מרוב בהלה.

 

יוסף מבקש שיגשו אליו, הם ניגשים והוא אומר:

אני יוסף, האח שלכם, שמכרתם אותי למצרים.

ועכשיו,

אל תתעצבו ואל תכעסו על עצמכם שמכרתם אותי הנה כי השם שלח אותי לכאן על מנת שאתם תיחיו.



איך יוסף יכול היה לבקש מהם לא לכעוס על עצמם שמכרו אותו? למה הוא עצמו לא כעס עליהם?


הם, בתור האחים הגדולים, כבר היו צריכים לדעת מהסיפורים שעוברים מדור לדור במשפחה שהבורא הוא טוב, והוא בכוונה מביא עלינו מצבים קיצוניים כדי להראות לנו שאנחנו מסוגלים להתגבר על כל דבר ולא להיכנע לייצר שאומר לנו לברוח אל הקיטרוג - לומר שמה שקורה עכשיו הוא בהכרח לא טוב.


האחים הגדולים שכבר מכירים את ההסטוריה של סבא שלהם, יצחק, שהיה צריך להגיע עד כדי עקידה על מנת להוכיח את הנאמנות שלו לסבא רבא אברהם ולבורא, ולהיזכר שהיה סוף טוב, לא השכילו להרגיש שגם הם היו בניסיון, והם לא צלחו אותו, אבל גם העובדה שנכשלו היתה מוכתבת מראש, כי יוסף היה צריך להגיע למעמד שלו, לטובתם.


לכן יוסף מבקש שלא יכעסו על עצמם.

 

 

יוסף אומר -

כבר שנתיים יש רעב בארץ, וצפויות עוד חמש שנים של בצורת, והשם שלח אותי הנה לפניכם, על מנת שיהיה לכם מה לאכול וכך להינצל מהרעב.


לא אתם שלחתם אותי הנה, אלא השם, הוא שם אותי מעל פרעה, ואדון על כל ביתו, ועשה אותי מושל בכל מצרים.


מהר, עלו אל אבא שלי ותגידו לו שיוסף, הבן שלו אמר: השם שם אותי לאדון על כל מצרים, אל תתמהמה, רד אלי כבר, תשב בארץ גושן, ותיהיה קרוב אלי, אתה והבנים שלך, וכל הצאצאים, והצאן והבקר שלך, וכל מה שיש לך, ואני אדאג לכל, כי צפויות עוד חמש שנים של רעב.


והנה העיניים שלכם רואות וגם העיניים של אחי בנימין, שזה אני שמדבר אליכם.





למה כתוב ״העיניים שלכם״ ולא ״אתם רואים״?


כשמישהו רוצה לתאר דבר יוצא דופן שראה, לרוב יאמר:

״ראיתי במו עיני!״ כלומר, ראיתי ממש עם העיניים שלי.

״אין לדיין אלא מה שעיניו רואות״

כלומר,

הדיין, מי שקובע, מסתמך על עובדות שראה הוא בעצמו ולא מה ששמע מאחרים, כי ייתכן שאחרים יבינו אחרת ממנו, ובסופו של דבר, הדיין הוא המכריע.


אם נשקר, לרוב לא ניישר את המבט שלנו אל מי שעומד מולנו.

אנחנו מאמינים לעיניים שלנו יותר מלכל איבר אחר שלנו.


ויותר מזה, כשאנחנו מדברים עם אנשים לרוב נסתכל להם בעיניים, העיניים, כראי לנפש, אומרות את מה שהמילים מחסירות, ומתרגמות כשהמילים מבלבלות.

 

 

יוסף ובנימין נופלים אחד על צווארו של האחר ובוכים.


יוסף מנשק את כל אחיו ובוכה עליהם.



למה יוסף בוכה עליהם? הרי הם אלו שמכרו אותו??!


יוסף יודע שכל מה שקרה עם האחים כשהיו קטנים, שאבא שלהם אהב אותו הכי הרבה ומתוך כך עשה לו כותונת מיוחדת רק בשבילו, והחלומות שלו שהרגיזו את האחים, וכל היחסים ביניהם שהתפתחו עד כדי כך שכבר שנאו אותו, את כל זה עשה הבורא.


ויוסף בוכה עליהם כי במהלך הזה של הבורא הם היו צריכים להיות בתפקיד של ״הרעים״, תפקיד שהיה גדול עליהם.

 

יש להבין ולזכור,

בני ישראל הם בניו של גדול הדור, הם בעצמם אנשים טובים, שלא יכלו להתמודד עם הקינאה עד שהיו צריכים למכור את יוסף, על מנת להעלים אותו מהעיניים שלהם, ובעקבות זאת עברו האחים 20 שנה של געגועים, וחרטה כשנאלצים להסתיר את הסוד הנורא הזה בינם לבין עצמם.

 

ויוסף בוכה עליהם שהיו צריכים לעבור סבל כל כך גדול.

 

 

בבית פרעה עוברת השמועה שהאחים של יוסף באו, והדבר מוצא חן בעיני פרעה ועבדיו.

פרעה אומר ליוסף שיאמר לאחיו להכין את הבהמות וללכת לכנען, לקחת את האב וכל המשפחה ולחזור אליו, ופרעה יתן להם את הטוב ביותר שיש למצרים להציע.

וכך עושים בני ישראל.


יוסף נותן להם עגלות כמו שציווה פרעה ואוכל לדרך, לכולם נותן חליפות ושמלות ואילו לבנימין נותן פי חמש חליפות ושמלות והרבה כסף ולאביו שולח עשרה חמורים שנושאים מהמיטב של מצרים ועשר אתונות עם תבואה ולחם ומזון לאביו לדרך.


יוסף משלח את אחיו ומזהיר אותם שלא להתרגז בדרך.

 




למה יוסף מזהיר את אחיו לא להתרגז בדרך?


השעה שיחקה לאחים, הם הגיעו לפיוס טוב, השלימו ביניהם, ואף יוסף לא נטר טינה, לא ניסה להחזיר להם רעה תחת רעה, כל זאת כי יוסף שיתף את הבורא בהתפייסות.

אם כעת האחים יתחילו לריב בדרך, הם שוב יתעלמו מהנוכחות של השם שהוא זה שסובב את הכל, הרוגז שלהם יעיד עליהם שהם לא הגיעו למקום של הצדקה, ועדיין מרגישים שהם אלו שמנהלים את האירועים ויכול להתפתח משהו מאוד לא טוב ביניהם.

 

 

האחים חוזרים אל יעקב.

ואומרים לו:

יוסף עדיין חי, והוא מושל על כל ארץ מצרים!!


יעקב לא מאמין להם.


האחים מספרים את כל מה שיוסף דיבר איתם ויעקב רואה את העגלות שיוסף שלח לקחת אותו למצרים.


יעקב מתחיל להרגיש שהוא חוזר לחיים.





מה זה אומר ״ותחי רוח יעקב אביהם״?


כשמשהו מצער ומעציב אותנו כל כך אנחנו יכולים להגיע למצב שלא נרצה לעשות שום דבר מעבר למה שאנחנו חייבים לעשות.

נאכל, נשתה, נלך למקומות, נעשה את מה שההורים מבקשים, אבל הכל יהיה בלי חשק, נתנהג כמו מכונה מתוכנתת ונקיים את הגוף ברמה הכי בסיסית והכרחית שלו, זה יהיה בלתי אפשרי לחשוב בבהירות מתוך שיקול דעת כלשהו במצב הזה.

אבל אם פתאום יבואו ויספרו לנו משהו שנאהב לשמוע, מייד נראה איך אנחנו מתחברים לרגשות של שמחה, ובכלל נרגיש מחדש את הרצון שלנו. נרצה שוב להרגיש את החיות שבנו.

 

במשך הרבה שנים יעקב התאבל על יוסף, היה בצער בלתי פוסק וללא רצון לקבל הנאה מדבר.

כעת, מששמע את הבשורה שיוסף חי,

הוא חזר לרצות להרגיש טוב.

 

 

ישראל אומר:

רב! עוד יוסף בני חי, אלך לראות אותו לפני שאמות.

 

למה לא אומר "יוסף בני חי"? מה זה ״עוד יוסף״?


לאחר שחשב כל כך הרבה זמן שיוסף מת, יעקב היה בלי רצון לחיות, וכעת משנתבשר, ישראל אומר ״רב״, כלומר, הרבה, ישראל מודה כעת על כל מה שיש לו, ואלו הם הרבה מאוד דברים שצריך להגיד תודה עליהם, ובנוסף - ״עוד״, יש לו גם את יוסף בחיים.

 


עכשיו נעצור לרגע,

ונלך אחורה להיזכר למה הוחלף שמו של יעקב ל - ישראל?


בפרשת וישלח (לב, כט), לאחר ההתגברות של יעקב מול המלאך, הוא מקבל את השם "ישראל", שמסמל מצב של גדלות.

יעקב גדל ביכולות שלו בזכות האמונה.



ומהי המשמעות שפעם אחת כתוב יעקב ואחרת ישראל?


בפרשת מקץ, כשהאחים חוזרים ממצרים ומבקשים לקחת איתם את בנימין כפי אזהרת יוסף, אחרת לא יקבלו אוכל, בתחילת השיחה הוא נקרא יעקב (מב, כט) ובסופה, ישראל (מג, ו) כי הוא חזר לאמונה ובוטח בהשם, שבנימין יחזור.

 

וכעת,

האחים חוזרים בפעם השנייה אל יעקב - אנו מבינים שהוא שוב נחלש, כי בנימין לא איתו, אך לאחר ששמע את הבשורה שיוסף חי, הוא מתחיל להודות על כל מה שיש לו, והודיה היא מצב של גדלות, הכרה בעובדה שכל מה שיש לנו מגיע מהבורא, וחוזר לשם - ישראל.

 

 

 

 

נמשיך.

 

 
ישראל וכל אשר לו באים לבאר שבע לזבוח זבח לאלוקי אביו יצחק.


למה כתוב שיעקב זבח בב"ש ל"אלוהי אביו יצחק"?


למדנו בפרשת תולדות שיצחק מסמל את הגבורה, התגברות על מצבים מאוד קשים.

יעקב זובח לאלוקי יצחק, כלומר, הוא מודה להשם שהמתיק את הדין, שגילה את המתוק מתוך כל הרע שהרגיש קודם לכן, והוא התגבר כנגד כל הסיכויים.

 

במראות הלילה, שזהו מצב של כמעט חלום, מצב בו אדם מקבל נבואה, מסר שמשהו אמיתי עתיד לקרות, השם אומר לישראל ״יעקב יעקב״.


למה פעמיים יעקב?


הרבה פעמים קורה שאנחנו עושים משהו ואחר כך אנחנו לא מבינים איך התנהגנו כך ״זה לא מתאים לי!!״ נגיד לעצמנו, ואיך אנחנו יודעים שזה לא מתאים לנו?


כי לכולנו יש ידיעה ברורה מבפנים שאנחנו טובים, למרות שלא תמיד נראה זאת, והטוב הזה שמתחבא לו אי שם בתוכנו, הוא המצב המתוקן שלנו, בדיוק כמו שנראה מכונית נוסעת, נדע שהיא מתוקנת כי היא נוסעת טוב.


כשאנחנו מתפתים לעשות דברים כשאנחנו יודעים שזה עלול לפגוע במישהו, זהו מצב לא מתוקן שלנו, כי אנחנו מקלקלים גם את היחסים עם הסביבה שלנו.

 

כשהשם קורא ליעקב פעמיים הוא מחבר כך את יעקב במצבו המתוקן ליעקב שעדיין עובד על המידות, התכונות שלו.

 


 


השם אומר:
אנוכי הא-ל אלוקי אביך, אל תפחד לרדת למצרים כי אעשה ממך עם גדול.

אנוכי ארד איתך למצרים, ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף יהיה איתך עד יומך האחרון, לא תיפרדו עוד לעולם!

 

יעקב קם מבאר שבע ובני ישראל נושאים את יעקב הילדים והנשים, בעגלות ששלח פרעה ולוקחים את כל הרכוש והמקנה שרכשו בכנען ובאים למצרים, כולם סה״כ שבעים במספר.


את יהודה שולח לפניו אל יוסף שיראה לו את ארץ גושן.

יוסף עולה עם המרכבה שלו לקראת ישראל בגושן, וסוף סוף ישראל ויוסף ניפגשים, ויוסף בוכה על צווארו.

 

ישראל אומר ליוסף -

הפעם אמות אחרי שאראה את פניך, כי אתה עדיין בחיים.

 

יוסף אומר לאחים ושאר בני המשפחה -

אעלה ואגיד לפרעה שאחי וכל המשפחה מכנען באו אלי והם רועי צאן והביאו איתם את כל המקנה שלהם, ואם יקרא לכם פרעה וישאל מה אתם יודעים לעשות, תגידו שמאז ומעולם היינו רועי צאן, וכך גם האבות שלנו, על מנת שתשבו בארץ גושן, כי מצרים לא אוהבת רועי צאן.


מה החשיבות שיגורו בארץ גושן לבדם?


בזכות ההפרדה שתיהיה להם מהמיצרים, לא תיהיה עליהם השפעה לא טובה, ויוכלו לקיים אורח חיים כמו שהיו רגילים בכנען.



אם ניהיה בקירבת אנשים שרגילים להתנהג בדרך לא טובה, בהתחלה אולי נתנגד לדרך שלהם, אבל בסופו של דבר נמצא את ההגיון שבהתנהגות שלהם ויהיו לנו תירוצים משכנעים שבאמת כדאי ורצוי לנהוג כך.

 

לדוגמא:

ילד שרואה חבורה של ילדים מרביצים לילד אחר, בתחילה יתנגד למעשה ואולי אף ינסה לגרום להם להפסיק, אבל החבורה תאמר לו שהילד הזה משתחצן, וחושב שהוא הכי טוב בכל דבר, ונוהג ללעוג לכולם... והילד שהביט מהצד בתחילה ולא אהב את המכות, ישתכנע כי אולי הילד הזה לועג גם לו, ויצטרף לחבורת המרביצים.

 

כולנו מושפעים בצורה כזו או אחרת מהסביבה בה אנחנו חיים.

 

 

 

יוסף בא לפרעה ואומר לו -

אבא, האחים שלי, הצאן והבקר שלהם באו מכנען, ועכשיו הם בארץ גושן.

ומציג בפניו חמישה מאחיו.


פרעה שואל אותם -

מה אתם יודעים לעשות?


האחים עונים -

העבדים שלך רועי צאן כמו אבותינו, ובאנו לגור כאן, כי אין אוכל לצאן בגלל הרעב הכבד בכנען. בבקשה נשב בארץ גושן.


פרעה אומר ליוסף -

אביך והאחים שלך באו אליך, ארץ מצרים לפניך, תושיב אותם בארץ גושן, ואם יש ביניהם אנשי חיל, תמנה אותם אחראים על המקנה שיש לי.

 

יוסף מביא את יעקב ומעמידו לפני פרעה.

יעקב מברך את פרעה.


פרעה שואל את יעקב -

כמה ימי שני חייך?



מה זה שני ימי חייך?


יעקב כביכול חי שני חיים.

חיים ראשונים עד מכירת יוסף והחיים השניים - כשנודע לו שיוסף בחיים - חזר לו שוב הרצון לחיות.

 

עד עכשיו ראינו זאת גם אצל אברהם, שרה וישמעאל.


אברהם - פרשת חיי שרה (כה, ז): ״ואלה ימי שני חיי אברהם...״

לאברהם היו חיים ראשוניים עם שרה, וחיים שניים לאחר מות שרה.

 

שרה - פרשת חיי שרה (כג, א): ״ויהיו חיי שרה...שני חיי שרה״.

לשרה היו חיים ראשוניים לפני הולדת יצחק, וחיים שניים לאחר הולדתו.

 

ישמעאל - פרשת חיי שרה (כה, יז): ״ואלה שני חיי ישמעאל...״

לישמעאל היו חיים ראשונים לפני שנימול, וחיים שניים לאחר ברית המילה.

 

 

יעקב עונה לפרעה -

״ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם״.




מה זאת התשובה של יעקב לפרעה??


יעקב עונה:

כיום אני בן 130 שנה, חיים שעברו מהר (״מעט״), ולא הספקתי לתקן את מעשי, לא קיימתי מספיק מצוות (״רעים היו״), ולא הצלחתי להשתוות לאבותי, שהיו צדיקים גדולים ממני (״בימי מגוריהם״ - שראו ימים, יום מכוון לאור, דרך טובה של קיום מצוות).


בפרשת וישלח (לב, יא) כשיעקב מבקש מהשם שיציל אותו מעשיו, הוא אומר ״קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך״ - יעקב אומר שלא מגיע לו בכלל כל החסד שהבורא עושה איתו... וזאת הוא אומר לאחר שעבר תלאות וייסורים בבית לבן...

 

לפעמים אנחנו עוברים מצבים מסובכים שמטלטלים אותנו, וקשה לנו להבחין בין יום ללילה, מרגישים שכל העולם נגדנו, ואנחנו אוחזים חזק בזרת... ואז לאחר שהתקופה הקשה עוברת, אנחנו טופחים על השכם של עצמנו ומתגאים שעברנו את הכל בגבורה וכעת באים בדרישה חד משמעית לבורא שייתן לנו את כל מה שאנחנו מבקשים, כי מגיע לנו!!!


אנחנו שוכחים במצבים האלו שבעצם הבורא הוא זה שכל הזמן רק השגיח על כל צעד שלנו, ודאג שבסוף נקום על הרגליים שוב.


בדומה להורה שמתבונן בשקט מהצד כשהפעוט מטפס בפעם הראשונה על הספה, הוא ייתן לו ליפול נפילות קטנות, אבל ברגע שיראה שהוא עומד ליפול לא טוב, מייד יינתר, יחזיק בו ויעזור לו לעלות, והילד יחשוב שבגלל כל הנפילות שכאבו לו, בסוף הוא גם הצליח לעלות לבד. הוא יחבר את המכות הקטנות שקיבל עם היותו כבר על הספה, וישכח את הפעולה המקשרת ביניהם, שההורה היה זה שלבסוף הרים אותו.

 

יעקב מעולם לא חשב שהוא עושה מספיק, וכל זאת בגלל שיש בו ענווה - לא מתגאה על ההשגים שלו, ואף מקטין עצמו.

 

לאחר המפגש בין פרעה ליעקב, יוסף מושיב את אביו ואחיו במקום הטוב ביותר במצרים, רעמסס, כמו שציווה פרעה, נותן להם חלקת אדמה ודואג שיהיה להם כל מה שהם צריכים על מנת שיאכלו ויחיו טוב.

 



אבל בכל מצרים אין לחם. הרעב ממשיך להיות כבד מאוד.


יוסף אוסף את כל הכסף ממצרים ומכנען תמורת המזון ומביא את הכסף לבית פרעה.

הכסף אוזל במצרים ובכנען, וכל מצרים באים אל יוסף לבקש לחם, כי אחרת ימותו ברעב.

יוסף מבקש מהם את המקנה תמורת המזון.

 

והנה מתחילה השנה השנייה לרעב, באים שוב ואומרים ליוסף שכעת נגמר גם המקנה ונשארו רק האדמות והאנשים ומבקשים מיוסף שיקנה אותם ואת האדמות תמורת הלחם ואומרים -

ניהיה אנחנו והאדמות שלנו עבדים לפרעה.


יוסף קונה את כל אדמות מצרים לפרעה, וכעת כל הארץ שייכת לפרעה חוץ מאדמת הכוהנים.


יוסף אומר לעם -

קניתי אתכם היום ואת האדמות שלכם עבור פרעה, קחו לכם זרעים, ותזרעו באדמה וכשתצמח התבואה, תיתנו לפרעה חמישית והשאר ישאר לכם למזון.



מה זה מעשר (עשירית) ומה זה חומש (חמישית)?


מעשר הוא כאשר מחלקים דבר לעשרה חלקים, ונותנים חלק אחד, עשירית מתוך העשרה.

 

לדוגמא:


עשירית מ 100 = 10.

10  10  10  10  10  10  10  10  10  10  --> עשירית / מעשר

 

 

 

חומש - כאשר מחלקים דבר לחמש, ונותנים חלק אחד, חמישית מתוך החמישה.


חמישית מ 100 = 20.

 

לדוגמא:

10  10  10  10  10  10  10  10  10   10  --> חמישית / חומש

 

 

 

אז כמה נצטרך לתת חומש מ 10, ומעשר מ 5?

 

 


 


בסוף הפרשה אנחנו רואים שהעם אומר -

החזרת לנו את החיים, נמצא חן בעיני אדוני וניהיה עבדים לפרעה.

 

והפרשה חותמת כשבני ישראל יושבים בארץ מצרים, ארץ גושן, ומספרם רק הולך וגדל.

 


 

בפרשה הבא, פרשת ויחי, הפרשה האחרונה של ספר בראשית,

אנחנו נראה שיעקב אוסף את כל בניו על מנת לברך אותם. ולאחר מותו כולם עולים לקבור אותו בהלוויה גדולה מאוד במערת המכפלה, עפ"י בקשתו האחרונה, כי שם קבורים אבותיו.

יוסף משביע את אחיו להעלות גם את עצמותיו לכנען לאחר מותו, והוא נפטר בגיל 110.

אנחנו נלמד איזו ברכה קיבל כל בן מיעקב, כמו גם בני יוסף, ולמה האחים התחילו לפחד כשאביהם נפטר.

 

 



 

מה למדנו מהפרשה?



לומר את מה שיש בלב


הכאב מתעתע בנו. לכאורה הוא מרגיש לנו בלי נפח ומשקל, ורק כשבאים עוד ״חברים״ שלו לקנן בתוכנו, מתחילים להרגיש בכובד, כי הכאב מרגיש כלוא, וגם אם נתעלם ממנו, הוא מבחינתו יודע שהוא קיים ורוצה לצאת, ואם לא דאגנו להתייחס אליו בזמן, הוא יתפרץ החוצה וישאיר את הסביבה חסרת אונים אל מול פרץ הרגשות, ולא נוכל לקבל את ההבנה שאנחנו כל כך רוצים לקבל במצב הזה.




קיטרוג


לפעמים אנחנו לא יודעים למה הדברים קורים כמו שהם קורים, או מה עתיד להיות, ואנחנו בוחנים ונותנים ציונים לפי הידיעות המצומצמות שלנו (רחבות ככל שיהיו...), מתוך כך אנחנו מגיעים למסקנות מהירות שמה שקורה עכשיו לא בסדר, מקטרגים, ומחליטים שאם אני הייתי הבורא, הייתי מסדר לגמרי אחרת.

ילד גדול יכול לראות ולהבין מהלכים שילד קטן לא יתפוס ולכן הקטן יקטרג, וכשיגדל יבין שהקיטרוג היה לא הוגן.

מאחר ותמיד יהיה מישהו גדול יותר כך גם הקיטרוג יהיה תמיד לא הוגן.




לסלוח ולשכוח


כשמישהו פגע בנו קשה לנו להאמין איך הוא העז, ויותר מכך נראה לנו שלעולם לא נוכל לסלוח ולבטוח בו שוב.

 

כמו שהבורא סובב שיוסף יימכר ויגיע לגדולה במצרים ע״מ שבסוף יהיה לאחים אוכל בבצורת, כך עלינו להבין שאת הכל הבורא מסובב גם לנו ובעיקר את המצבים הקשים ביותר לעיכול, והפוגע נבחר להיות בתפקיד ״הרע״, וסביר להניח שלא טוב לו במעמד הזה, אבל זה התפקיד שנשאר עבורו, אז על אחת כמה וכמה עלינו לסלוח מייד ולשכוח כי אחרת אנחנו ניהפך להיות מקטרגים.

 

 

הרגשות מחברות אותנו לשכל


המקום של הנפש נמצא בכבד, שם מתנהלת פעולת ההישרדות של הגוף, הרוח נמצאת בלב והיא מתייחסת לרגשות שלנו.

כשאנחנו נמצאים בצער אינסופי, אנחנו עוזבים את היכולת שלנו לחשוב באופן צלול, מתנתקים מהשכל, ששם שוכנת הנשמה, והניתוק הזה מפריד אותנו גם מהדעת שהוא החיבור בין לראות את הדברים כפשוטם לבין ההבנה של דבר מתוך דבר.

הרוח, הרגשות, הוא החיבור בין הגוף הפיזי לבין הנשמה, השכל.

חשוב שנרגיש בעיקר את השמחה בכדי שנוכל להיות מחוברים לנשמה שלנו.

 

 

לשלום אין אח ורע


כמו שלא נשפוך דלי מלא במים על ראשו של אדם שהצלנו כרגע מטביעה, כך גם לא נתפתה לכעסים ורוגז מייד לאחר הפיוס, כי ההתפייסות היא חילוץ ממקום מסוכן, והרגע הזה ממגנט אליו מייד מקטרגים שרוצים להחריב את השלום ולתפוס את מקומו.

השלום הוא מיוחד במינו, אין דומה או משנה לו, ובגלל שהוא בן יחיד, יקבל גם יחס מועדף, וכל השפע, הרבה מכל טוב, מגיע יחד איתו.

 

 

 

 

ראינו שכאשר אנחנו אומרים תודה, מודים על מה שכבר יש לנו, אנחנו גדלים רוחנית, רוחניות זה כל דבר שלא ניתן להרגיש אותו באחד מחמשת החושים שלנו (ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש), והגדילה הזו תומכת בנו ומאפשרת לרצות לחיות בטוב עם עצמנו והשמחה שנובעת ממנה עוזרת לנו להיות בשלום עם הסביבה שלנו – ואז הברכה הגדולה וכל הדברים הטובים נכנסים יחד עם השלום!

חייבים לשמור חזק על השלום ביננו.


להתראות בפרשה הבאה - ויחי

אליזבת☺ 

לקריאת פרשת ויחי לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת מקץ לחץ כאן.



צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט