1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ויחי


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ויחי

בס״ד

 


 



פרשת ויחי - ביאור הפרשה לילדים והורים



על מה מספרת הפרשה?


הפרשה תספר לנו על הברכות שבירך יעקב את כל אחד מבניו, ובני יוסף, נראה את ההלוויה הגדולה שערכו ליעקב, ומה ציווה יעקב את הבנים לפני מותו.


נלמד את מצוות כיבוד הורים, נראה כמה חשוב להתרחק מסביבה לא טובה, איך הברכה נמצאת דווקא בדברים שלא רואים, למה כדאי לבקש סליחה, ועוד....




בסוף הפרשה הקודמת ראינו שבשנה השנייה של הרעב במצרים, יוסף קונה את כל אדמות מצרים לפרעה, וכל הארץ שייכת לפרעה חוץ מאדמת הכוהנים, ובני ישראל יושבים בארץ גושן שבמצרים נהנים משפע רב ומתרבים לרוב.

 

 



נתחיל.



יעקב חי במצרים 17 שנה והוא כבר בן 147 שנים, ישראל עומד למות וקורא לבנו, יוסף, ואומר לו -

אם מצאתי חן בעיניך, שים את היד שלך תחת הירך שלי, ותעשה חסד ואמת איתי, ואל תקבור אותי במצרים, אני רוצה לשכב עם אבותי. תישא אותי ממצרים ותקבור אותי במקום שהם קבורים.


יוסף אומר -

אעשה מה שאתה אומר.


ישראל מבקש שיוסף יישבע, ויוסף נשבע.

ישראל משתחווה על ראש המיטה.

 

אחרי השיחה הזו, נאמר ליוסף - אבא שלך חולה.

ויוסף לוקח את שני בניו, מנשה ואפרים.

נאמר ליעקב -

הבן שלך, יוסף, בא אליך.


ישראל מתחזק ומתיישב על המיטה.

 

למה חשוב שנדע שישראל מתחזק ומתיישב על המיטה?


מהמשפט הזה אנחנו מבינים שהברכות ייאמרו על ידי אדם חזק, עם מחשבה בהירה, שמבין את מה שהוא אומר ולא אדם חולה ששוכב על המיטה ואומר דברים מתוך חולשה, שאז גם יהיה אפשר לומר שהיה מבולבל ולא ידע מה הוא אומר.



דוגמא:

כשילד חולה הוא יכול לומר הרבה דברים, שכלל לא מתכוון אליהם, וכל זאת כי כל מה שמטריד אותו עכשיו זה הכאב שלו, לכן לא יוכל לחשוב על שום דבר אחר, חוץ ממה שכואב לו.

 


 

יעקב אומר ליוסף -

א-ל שדי נראה אלי בלוז בכנען ובירך אותי (בפרשת תולדות כשיעקב יצא מב״ש לכיוון חרן, בית לבן, בדרך בלילה חלם את חלום הסולם שנוגע בשמים ומלאכים יורדים ועולים).

 

אנחנו רואים שישראל זוכר התגלות של השם אליו שקרתה לפני יותר ממאה שנה!

משמע, הוא מפוכח, עם מוח צלול!

 

וישראל ממשיך -

ועכשיו, שני בניך שנולדו במצרים לפני שבאתי אליך למצרים, הם שלי, אפרים ומנשה הם כמו ראובן ושמעון עבורי.

 

למה אפרים ומנשה כראובן ושמעון דווקא?


סיבה אחת:

יעקב משווה אותם לראובן ושמעון לפי המשמעות אליה התכוונה לאה כשקראה להם כך:


ראובן - (פרשת ויצא, כט, לב): ״... ותקרא שמו ראובן... כי ראה השם בעניי, כי עתה יאהבני אישי״.


שמעון - (לג): ״ותהר עוד ותלד בן... כי שמע השם כי שנואה אנוכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון״.


לאה התכוונה במתן השמות שהשם רואה ושומע אותנו במצבים הקשים שלנו, לכן גם בבני יוסף רואה יעקב איך השם ראה ושמע למצוקות של יוסף, ועזר לו.

 

סיבה שנייה:

ישראל מחשיב את אפרים ומנשה כאילו היה אחד מהם הבכור שלו, והשני - הבא אחריו.

 

 

יעקב אומר -

כשבאתי מפדן, רחל נפטרה בארץ כנען, בדרך, קצת לפני אפרתה, וקברתי אותה שם, בבית לחם.

 

ישראל רואה את בני יוסף ושואל מי הם


יוסף אומר -

אלו הם הבנים שלי שנתן לי השם בזה.


״בזה״ - כנראה שיוסף מראה משהו לישראל כהוכחה.


אומר לו -

תביא אותם אלי ואברך אותם.


והראייה של ישראל כבר חלשה בגלל הזיקנה, לא יכול לראות, הוא מגיש אותם אליו, מנשק ומחבק אותם.

 

ישראל אומר ליוסף -

לא האמנתי שאראה את פניך, והנה השם גם מראה לי את בניך.





אין ייאוש בעולם כלל!


לפעמים קורים לנו דברים שאנחנו בטוחים שהם באו לסגור בפנינו את כל האפשרויות, ומה שקיים נראה סופי בלי המשכיות לדבר טוב יותר ואנחנו מרגישים שלעולם לא נמצא יותר סיבות להיות בשמחה.



ואז פתאום הכל מתהפך, ולא רק שגילינו שוב את השמחה, אלא מתגלים גם דברים נוספים שלא ניסינו אף לדמיין שבכלל יקרו.


הייאוש מגיע בגלל שאנחנו מחליטים על הזמן שצריך לעבור על מנת שתיגמר התקופה הלא טובה, או שאנחנו חושבים שיש לנו רק מעט כוחות על מנת להתגבר.



יש להבין ולזכור,

הבורא רואה כל אחד מאיתנו, ואת כל מה שאנחנו עוברים - הוא כבר תיכנן מראש.
לכן אם אנחנו רוצים מאוד דבר מסויים,
אנחנו צריכים להמשיך ולהאמין שאם הדבר הזה טוב עבורנו – נקבל אותו.
בטוח!

 

 



יוסף מעמיד את בניו מעל ברכיו והם משתחווים.


יוסף לוקח את שני בניו, את אפרים בימין של יוסף, שזה הצד השמאלי של ישראל

ואת מנשה לצד שמאל של יוסף, שזה הצד הימני של ישראל

וניגש אליו.


ישראל שולח את יד ימינו ושם על ראש אפרים, שהוא הצעיר, ואת יד שמאל שלו על ראש מנשה.

משכל את ידיו.





ומברך את יוסף -

אבותי, אברהם ויצחק, עבדו את השם, והוא מוביל ומנחה אותי עד היום.

המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים, ויקרא בהם שמי, ושם אבותי, אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ.



למה אומר ״וידגו לרוב בקרב הארץ״?


ישראל מברך אותם ברכה של דגים, כי הדגים נמצאים במים ולא רואים אותם אלא אם מתקרבים, ובזכות העובדה שלא רואים אותם, הם יכולים להתרבות הרבה מאוד.


ישראל מברך את אפרים ומנשה שיהיו מוגנים ולא יקרה להם דבר רע.

 

יוסף רואה שאביו שם את יד ימינו על ראש אפרים, והדבר אינו מוצא חן בעיניו.

הוא לוקח את יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים ולהניח אותה מעל ראש מנשה.



למה זה היה רע בעיני יוסף?

  1. מנשה הוא הבכור, ולא ראוי לברך את האח השני לפני הבכור.

  2. יעקב נתן ליוסף יחס מיוחד כשהיה קטן, ויוסף סבל מאחיו הגדולים - גם בגלל היחס המיוחד הזה, ולא רצה שהדבר יחזור על עצמו בין בניו, מנשה ואפרים, שמנשה ישנא את אפרים.

  3. מנשה נקרא בשם הזה כי נשכח מיוסף כל הרע שידע עד אז, ואפרים נקרא כך בזכות כל הטוב שיצא מהשכחה.
    יוסף התנהל בצורה כזו שקודם היה שוכח מהרע, ואח"כ היה רואה את הטוב,
    והשמות של הבנים שלו מראים את אופי החשיבה שלו:
    ראשית לשכוח – "מנשה" ואח"כ לראות את הטוב – "אפרים".



יוסף אומר לאביו -

לא ככה אבא, זה הבכור, שים את יד ימין שלך על הראש שלו.


אביו מסרב ואומר -

אני יודע זאת. מנשה יהיה גדול, אבל מאחיו הקטן יצאו אנשים גדולים מאוד.



אנו רואים שעל אף שיוסף חשב אחרת מישראל - לשים את מנשה לפני אפרים,
יוסף מתבטל בפני אביו ומקבל את דבריו.


האם רשאי בן לחשוב אחרת מאביו?
זו תשובה לא פשוטה.


 

וישראל מברך אותם -

ישימך השם כאפרים וכמנשה, ושם את אפרים לפני מנשה.


ואומר ישראל ליוסף -

אנוכי עומד למות והיה השם עימכם והחזיר אתכם לארץ אבותיכם.



 

יעקב קורא לבניו להתאסף לומר להם מה יקרא אותם באחרית הימים ולהתקבץ ולשמוע.

 

הברכות של ישראל.

לפני שמתחילים ללמוד את הברכות,


יש להבין ולזכור,

אנחנו מדברים על בני ישראל, שכולם טובים בפנימיות שלהם, וכל הברכות הן טובות, ובאות מכוונה טובה בלבד, כי הבורא הוא טוב ומיטיב!

 

ראובן - הבכור שלי, אתה הכח הראשוני שלי, היית הראשון מבין כולם, ולמרות שהיו קשיים, יש לך את האומץ והיכולת לעבור מצבים קשים.



שמעו ולוי - ישראל מחליט לפזר אותם בישראל על מנת שיושפעו לטובה מהשבטים האחרים.


 

יהודה – ישראל אומר "יודוך אחיך", יש כאן 2 משמעויות:
            הודאה - התוודה במעשה תמר, מהווה דוגמה עבור האחים.
            הודיה – האחים שלך יודו לך, כי יהודה הציע להוציא את יוסף ולא להרוג אותו אלא למכור אותו לישמעאלים.


האחים המליכו את יהודה עליהם, כאשר נתנו לו ללכת לדבר עם יוסף כשנמצא הגביע אצל בנימין.

וכשיעקב חשב שיוסף נטרף ע״י חיה, יהודה עלה מעל המעשה הזה ולא היה שותף איתם.


בברכה של יהודה, יש רמז על מלכות שעתידה לצאת מהשבט שלו.


 

זבולון - יעסוק במסחר בחופי הים.

 

יששכר - לומד תורה יותר מכל שאר האחים.


למה משתמש במילה ״חמור״ -

  1. חמור מסוגל לשאת משאות ולא מתעצל, ולא מתנשא, וזהו עול התורה שיששכר היה נושא.

  2. מהמילה ״חומר״, הגשמיות - כל דבר שניתן לחוש באחד מהחושים, יששכר עלה מעל החומר, הכניע אותו, והתעסק ברוחניות.


אם נפצל את השם ״יששכר״, נקבל - ״יש שכר״.

יש שכר כאשר לומדים את התורה בדביקות ומסירות.

 

זבולון ויששכר היו שני בניה של לאה יששכר היה יושב לומד תורה, וזבולון היה עובד ומפרנס את יששכר, יששכר היה נותן תורה לזבולון וזבולון היה נותן אוכל ליששכר.

יששכר היה גדול יותר מזבולון, אך בגלל שזבולון היה נותן ליששכר אוכל ממה שהיה מרוויח בעבודה, ישראל בירך את זבולון לפני יששכר. 


מכאן אנו למדים על המצווה החשובה של לתת לתלמידי חכמים - מי שמפרנס בני תורה מקבל ברכות.

 

 

דן - שהיה הבן של בלהה, השיפחה של רחל, יהיה כאחד משבטי ישראל, ולא רק זאת, אלא גם ישפוט את העם.


וישראל אומר: "לישועתך קיוויתי השם".


 

למה אחרי דן אומר - לישועתך קיויתי ה'?


ישראל יודע שמשבט דן ישפטו את העם, הוא מתפלל להשם שהמשפט יהיה תמיד של צדק ואמת.

 

 

גד - פירוש המילה גד הוא - מזל.

השבט הזה יצליח ויהיה לו מזל במלחמה.



אשר
- יהיה לו שפע רב ועושר ויהיה חכם לתת לאחרים על מנת שלא יקנאו בו על מה שיש לו.

 

נפתלי - תמיד שמח בחלקו ורץ ונותן אמרות חכמות.

נפתלי מקבל ברכות שמיים כי היה מרבה ללמוד תורה.

 

בנימין - אמיץ ללא פחד.

 

 



ישראל מסיים לברך ומצווה עליהם -

אני עומד למות, קיברו אותי עם אבותי, במערה שבשדה עפרון החיתי, במערה אשר בשדה המכפלה, שבממרא, בכנען, אשר קנה אברהם את השדה מעפרון החיתי לאחוזת קבר, שם קברו את אברהם ואת שרה אשתו, יצחק ורבקה אשתו, ואני קברתי שם את לאה.

 

ויעקב מרים את רגליו על המיטה, ונפטר.

 

יוסף נופל על פני אביו, ובוכה עליו, ומנשק אותו.

 

יוסף מצווה את עבדיו ואת הרופאים לחנוט את אביו, והרופאים חונטים את ישראל.



אסור לחנוט ביהדות למה חנט את יעקב ולמה זה מוזכר?


יעקב השביע את יוסף שיקבור אותו במערת המכפלה, לכן יעקב ידע שיוסף יהיה מוכרח לחנוט אותו עד אשר יגיעו לקבורה, ובגלל שהוא ביקש אנחנו מבינים שיעקב הירשה ליוסף לחנוט אותו.


הפעולה של החניטה מוזכרת על מנת להראות לנו שיוסף רצה מאוד לקיים את רצון אביו, ולכבד אותו כמצוות הורים.

 

כיבוד הורים זו מצווה חשובה שהשם ציווה אותנו, ונתן גם את השכר של המצווה:


״כבד את אביך ואת אימך כאשר ציווך השם ... למען יאריכון ימיך, ולמען ייטב לך על האדמה... ״.

״למען יאריכון ימיך״ - אין הכוונה שהבן המכבד את הוריו יחיה שנים רבות בזכות קיום מצווה זו, אלא שה״יום״ שלו יהיה ארוך יותר.


ולמה הכוונה "יום"?


״יום״ מסמל את האור, חיים, ראייה, שמחה, חיוניות, תנועה... וכל הדברים הטובים שמביא אלינו השפע.


לכן,

כשאנחנו מכבדים את ההורים, אנחנו נמצאים במצב רוח טוב, יש לנו רצון חזק גם לשמח אחרים, שישמחו יחד איתנו, ואז טוב לנו.

 

 


נמשיך.

 

 
מצרים בוכה ומתאבלת על יעקב 70 יום!

יוסף, האיש שבזכותו אנשי מצרים, וכל הארצות מסביב לא גוועו ברעב, אלא להיפך, מצרים נהפכה לארץ עשירה ביותר כי כולם באו לשם לקנות מזון.

כל החרטומים שנחשבו לאנשים הכי חכמים בארץ מצרים לא יכלו להגיע לפיתרון הנכון של חלומות פרעה, שניבאו את ההתרסקות העומדת לבוא על מצרים, רק יוסף יכול היה לפתור אותם על פי השם ולתת את דרך הפעולה הנכונה ביותר.

ויעקב הוא האבא של יוסף.

אפשר להבין את הכבוד הרב שרכשו לו כולם - הבן שלו הציל את חייהם!




לאחר האבל על יעקב, יוסף מדבר אל בית פרעה -

אבא שלי השביע אותי לקבור אותו בארץ כנען, עכשיו אני עולה, לקבור אותו וחוזר.


פרעה אומר -

עלה וקבור את אבא שלך כמו שהשביע אותך.


ויוסף עולה לקבור את אביו עם הרבה מאוד אנשים ורכב ופרשים, ורק הילדים, הצאן והבקר, נשארים בארץ גושן.


מגיעים עד גורן האטד שבעבר הירדן, וסופדים ומתאבלים שבעה ימים.


אנשי הארץ הכנעני רואים את האבל בגורן האטד, ואומרים -

אבל כבד זה למצרים, וקוראים למקום - אבל מצרים שבעבר הירדן.

 

והבנים מקיימים את ציווי האב, וקוברים אותו במערת שדה המכפלה, שקנה אברהם מעפרון החיתי על פני ממרא.

 

לאחר הקבורה כולם חוזרים חזרה למצרים כמו שהבטיח יוסף לפרעה.

 

לאחר הפטירה של יעקב האחים מתחילים לחשוש שאולי עכשיו יוסף ישנא אותם, וירצה להחזיר להם את כל הרע שעשו לו.

שולחים אנשים אל יוסף לומר לו:

אבא שלך ציווה לפני מותו להגיד לך כך -

״אנא שא נא פשע אחיך, וחטאתם, כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלו-הי אביך״





למה חשוב שהאחים יאמרו זאת ליוסף?


בעצם בקשת הסליחה הזו של האחים אנחנו לומדים שני דברים:

  1. האחים ממליכים את יוסף עליהם.

  2. האחים חוזרים בתשובה, מבקשים מיוסף שיסלח להם, מאחר והם לא יכולים להיות בעבודת השם אם יש תחושה של שנאה בין האחים ליוסף.

 

ויוסף בוכה כשהוא שומע את הדברים הללו של אחיו, ומגיעים האחים אליו ונופלים לפניו ואומרים:

אנחנו העבדים שלך!


יוסף אומר להם -

אל תפחדו, כי אני תחת השם, אתם חשבתם דברים רעים עלי, אבל השם חשב לטובה, שכך אוכל להחיות אתכם היום.

ועכשיו אל תפחדו, אני אדאג לכם ולילדכם.


והוא מנחם אותם, ומדבר אל הלב שלהם.

 


בסוף הפרשה יוסף אומר לאחיו -

אני עומד למות, והשם יעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם יצחק ויעקב.


ומשביע את בני ישראל להעלות את עצמותיו ממצרים.


יוסף נפטר בן 110 שנים, חונטים אותו ומניחים אותו בארון במצרים.

 


קשה לנו לתפוס שיש עולמות נוספים כי אנחנו לא רואים אותם, או מרגישים אותם בחוש כלשהו, אבל זה כמו שנגיד על מישהו שיש לו שכל, כי הוא נראה לנו חכם, אבל האם אנחנו רואים את השכל שלו?

זה לא אומר שאם לא רואים – זה לא קיים.  

 

בפרשה הזו למדנו שיעקב ויוסף נפטרים מהעולם הזה, אבל הם לא נעלמים, הם פשוט סיימו את מה שהיו צריכים לעשות בעולם שלנו, בתוך הגוף שלהם, והנשמות עלו לעולמות גבוהים יותר.

נשים לב שלפרשה שלנו קוראים "ויחי" כשבעצם שני צדיקים כל כך גדולים נפטרים בסוף הפרשה, לכן גם השם של הפרשה מרמז לנו שהנשמה ממשיכה לחיות, אבל במקום אחר.

הם כמו כולנו, שהנשמה שלנו ירדה לעולם הזה, והתלבשה בתוך גוף, עם תפקיד שכל אחד צריך למלא, כמו תורנות, אבל תורנות שנמשכת כל החיים, ועיקר התפקיד שלנו כאן הוא להיות כמו הבורא, להיות טובים עם עצמנו, ועם הסביבה שלנו.

בסוף הפרשה הזו יעקב ויוסף סיימו את "התורנות" שלהם בעולם הזה, והנשמות עלו לעולמות רוחניים, ומשם הם ממשיכים להיות שותפים במה שקורה בעולם שלנו, אבל בדרך אחרת.

"רוחניות" – הוא כל דבר שלא ניתן לתפוס באחד מהחושים שלנו.


כמו שאמרנו,

זה לא אומר שאם לא רואים – זה לא קיים.  

 

 





חזק חזק ונתחזק!




בפרשה הבאה, שמות, שהיא הפרשה הראשונה של ספר שמות, אנחנו נראה שקם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף, והתחיל לענות את בני ישראל. נכיר את משה רבינו, מהרגע שנולד ולאן התגלגל, עד המעמד בסנה והשיחה שלו עם השם, שבעקבותיה תבוא הבקשה לפרעה להוציא את בני ישראל ממצרים.

 

 





מה למדנו מהפרשה?

 

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין


סמוי זהו דבר נסתר.

אין ברכה נמצאת בדברים גלויים, אלא רק במה שלא רואים. לכן החשיבות הגדולה שלא נתפאר במה שהצלחנו להשיג, או שנתגאה באיך שאנחנו ניראים, או באחת מהתכונות הטובות שהתברכנו בהן, כי כל זה יוצר קנאה אצל האחר כשאין לו את מה שיש לנו, והקנאה הזו תקלקל את היחסים ביננו.


בנוסף, כשאנחנו מודדים בכמויות מה נמצא אצלנו, הפעולה הזו מונעת ממנו לגדול רוחנית.


רק מתוך המקום השקט, שלא מתרברבים על מה שכבר יש לנו, הדבר יכול להמשיך ולמשוך את השפע.

 



סור מרע ועשה טוב


מה עושים קודם? זו היתה המחלוקת בין יוסף ליעקב.


יוסף חשב שראשית יש לצאת מהרע, לשכוח אותו ואז לראות את הטוב.

ואילו יעקב חשב שדווקא קודם יש לראות את הטוב, והוא ממילא ישכיח את הרע.


וזה באמת המקום שעלינו להיות בו - אם ננסה לצאת מהמחשבות הלא טובות, לא נוכל להתמלא במחשבות אחרות.


הבורא הוא טוב ומיטיב, והסיבה של הכל היא להוביל למשהו טוב, עלינו להתמקד בדברים הטובים והם מעצמם יוציאו את הדברים שאנחנו לא אוהבים.

 


להתרחק מהשפעה לא טובה


כל אחד מאיתנו יודע עמוק בתוכו מה טוב ומה פחות עבורנו. כשאנחנו מזהים שיש מסביבנו השפעה שעלולה לקחת אותנו להתנהג בדרך שייתכן ונתחרט על מעשינו, עלינו להתרחק מאותה סביבה.


חברה היא כוח, כשיש יותר אנשים ביחד, זה נותן כח לכל אחד, לכן ככל שניהיה עם אנשים שרוצים בטוב של האחרים, הדבר ייתן לנו כח להוציא מתוכנו את כל התכונות החיוביות שהתברכנו בהם.




כיבוד הורים


המצווה הזו באה לתת לנו הדרכה איך אנחנו יכולים להיות בשמחה.


כשאנחנו מעמידים את ההורים לפנינו, ומקבלים את הדיעה, והדרך שלהם מתוך ידיעה ברורה שאנחנו חשובים להם, וכל רצונם הוא רק לעזור לנו, זהו המפתח להרגיש טוב מידי יום.


כלומר,
לכבד את ההורים, זה בעצם ממש בשבילי, שיהיו לי יותר ויותר ימים בהם אני אהיה בשמחה!

 


ווידוי


כשפגענו במישהו ונאמר זאת בקול שכך עשינו, אנחנו נשמע את עצמנו, ונוכל יותר להרגיש את המשמעות של המעשה שלנו, ומתוך כך ההבטחה שלא לחזור ולעשות זאת - תבוא ממקום של הבנה שטעינו, ואנחנו מתוודים ומפסיקים להסתיר או להתכחש כי אנחנו כבר לא מאמינים בדרך הרעה שהלכנו בה, והיא כבר לא חלק מאיתנו.


לכן בעצם הווידוי שנעשה בקול, אנחנו מוציאים החוצה את הרע, ומאפשרים את הדרך לתיקון להיכנס.




התשובה ובקשת הסליחה


אנחנו יכולים לסחוב איתנו הרבה זמן תחושות לא טובות בגלל משהו שעשינו למישהו אחר, ונתנהג כלפי חוץ כאילו שהדבר כלל לא מפריע לנו, אבל בכל זאת זה מעיק, ויותר מזה, אנחנו יודעים גם שזה מפריע למי שפגענו בו, אפילו אם רק בלי כוונה.


אבל כשמחליטים סוף סוף ומבקשים סליחה, אפשר להרגיש איך מתנקים מבפנים, והכל נפתח מחדש, כי רק היינו צריכים להראות שאכפת לנו שעשינו דבר לא טוב ואנחנו מבקשים הזדמנות להבריא את היחסים שלנו. והבשורה הטובה היא - שנקבל אותה! 

 




  


    


אנחנו כ"כ רוצים להיות בטוב רק שלא תמיד יש לנו את הידיעה איך להיות שם. מנסים בכל מיני דרכים ערמומיות אבל בסוף חוזרים לאותו מצב.


ובעצם, הדרך היא ככ פשוטה ולא מסובכת שלרוב לא נבחר בה כי היא נראית לנו לא מספיק מתוחכמת עבורנו.


מותר לטעות, בוודאי, זה חלק מהדרך, איך נדע מה טוב ונעריך אותו, אם לא נטעם את הרע?
אבל החשוב הוא שלא נעשה את הרע יקר בעיננו, כי המחיר להשתחרר ממנו אח"כ יהיה גבוה יותר.

 


להתראות בפרשה הבאה - שמות

אליזבת☺ 

 

לקריאת פרשת שמות לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת ויגש לחץ כאן.

צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט