1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ויצא


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ויצא


בס״ד



 

 

פרשת ויצא - ביאור הפרשה לילדים והורים



על מה מספרת הפרשה?


הפרשה מספרת על החלום של יעקב וההבטחה של הבורא אליו, בהמשך יעקב יפגוש את אהבת חייו, את רחל, ויעבוד בשבילה 14 שנה, נכיר את לבן הרמאי, וכל התחבולות שעושה ליעקב, בזו הפרשה ממש נולדים כמעט כל שבטי ישראל, בני יעקב, ולבסוף נראה איך יעקב ומשפחתו נאלצים לברוח מביתו של לבן.


נתחיל.


הפרשה מתחילה כשיעקב יוצא מבית הוריו ופונה לחרן, אל אחיה של אימו, לבן.

השמש שוקעת ויעקב הולך לישון וחולם חלום.


מה זה חלום?

 

בשינה אנחנו במצב שכיבה, הגוף רגוע, העיניים עצומות, החושים שלנו - ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש לא עובדים. הכל נח. אבל המחשבות לא נחות, הן ממשיכות להתרוצץ בראש, וכך קורה שאם אחד החושים שלנו חווה במהלך היום משהו יוצא דופן, משהו אחר ממה שאנו מכירים, הוא נשאר במחשבה, ועולה בלי הפרעות בשינה כי כל החושים השתתקו.

או אם למשל חשבנו על משהו, המחשבה הזו מופיעה בחלום.

ובחלום אנחנו ממש רואים את המחשבות שלנו.

בדיוק כמו שאנחנו מדמיינים כל מיני דברים.

 

לדוגמא:

ילדה שמשחקת עם בובות, והן כולן הילדות שלה, היא ממש שומעת אותן מדברות אליה, והיא עונה להן.

אם תחלום על המשחק הזה בלילה, היא בוודאי תראה שהבובות גם זזות.

בדימיון - הכל אפשרי.

במהלך היום - זה דימיון ובלילה - חלום, זה אותו הדבר.

 

החלום גם מושפע מארוחת הערב שאכלנו לפני השינה.

אם נאכל הרבה, הקיבה תצטרך לפרק את האוכל, והיא לא תיתן מנוחה לגוף, נתעורר הרבה פעמים במהלך השינה וגם החלומות יהיו לא טובים.

 

החלומות מושפעים גם מהמחשבות, ההתנהגות והמעשים שלנו, במהלך היום, ככל שניהיה יותר ויותר במחשבות טובות ובשמחה, כך החלומות יהיו טובים יותר.

 

איך לפעמים זוכרים חלומות ולפעמים לא?

 

אם החלום השאיר בנו רושם חזק, הוא היה ברור, וקרה שם משהו לא רגיל, אנחנו נזכור אותו.

כמו למשל חלום שהרבה מאיתנו חולמים - אנחנו נמצאים במקום גבוה ונופלים ונופלים ונופלים... ואז לרוב מתעוררים...

 

 

יעקב רואה בחלומו סולם ארוך ארוך מלמטה ועד השמיים ומלאכים עולים ויורדים בו, והשם עומד עליו ואומר ליעקב שהארץ שהוא שוכב עליה יתן אותה לו ולזרעו (הילדים שלו, הילדים שלהם, הילדים של הילדים שלהם...) וכולם יגורו בכל מקום, והבורא אומר שישמור עליו מכל דבר, ויחזיר אותו חזרה לארץ, ולא יעזוב אותו לעולם!

 

יעקב מתעורר משנתו ואומר שאכן הבורא נמצא במקום הזה, וזה שער השמיים.


מה זה ״שער השמיים״?

 

זהו ביטוי, אין באמת שערים בשמיים שאפשר לראות אותם ממש בעיניים,

שערי שמיים פתוחים - הוא ביטוי למצב בו אנו מרגישים שבמקום ובזמן מסויים, הבורא ממש מדבר אלינו ואנחנו יכולים לבקש להיות טובים יותר.

ויש זמנים בהם השערים נפתחים, ונקראים ״עת רצון״, כמו בראש השנה, יום הכיפורים, הושענא רבא, פסח, שבועות, חנוכה, פורים....

 

בבוקר יעקב משנה את שם המקום ל ״בית אל״.


יעקב רואה בחלומו שהמקום הזה הוא שער השמיים, ומבין שהשם שהיה למקום עד אותו היום (לוז), אינו מתאים למקום.

 

מהו בכלל שם?

 

השם מורכב מאותיות ולכל אות יש לה השפעה אחרת עלינו.

 

לדוגמא:

כשמנסים להרדים תינוק, חוץ מזה שמנענעים אותו בעגלה או עלינו, אנחנו לוחשים לו באוזנו: ״ששש...ששש...״, למה לא לוחשים: ״גגגג...גגגגג״ - כי הוא לא יירדם...

 

אם נשב בחוץ ונשחק ולפתע נשמע קרוב לאוזן: ״זזזזז....זזזזז....״ אנחנו ננתר ממקומנו - כנראה שדבורה הגיעה לבקר אותנו...

 

למה שם הוא חשוב?

 

כל אות יש לה השפעה שונה עלינו, כמו שאמרנו.

השם שלנו מורכב מאותיות שהחיבור ביניהן הוא חיבור של כמה השפעות יחד.

השם זה לא מי שאנחנו אלא הוא איך שאנחנו מציגים עצמנו כלפי הסביבה, ומשאיר רושם אצל האחרים.

 

לדוגמא:

ילד שקוראים לו אברהם, כשהוא חושב על עצמו הוא לא חושב על השם שלו: "אני, אברהם, רעב", הוא חושב:"אני רעב", אבל כלפי חוץ, כך הוא מציג את עצמו, ואולי יגידו לו: ״אברהם אבינו״, זה הזיכרון הראשון שעולה להם מהשם הזה.

 

לפעמים ההורים קוראים לילד בשם של אדם קרוב של המשפחה שנפטר, כדי שבכל פעם שיקראו לילד, יזכירו את שם הקרוב האהוב.

 

למה משנים שם?

 

משנים שם כאשר קורה משהו מיוחד במקום או ביום הזה ורוצים להנציח, כלומר, שיזכרו את מה שקרה שם לתמיד.

 

לדוגמא:

יום שישי, ידוע בשם ״יום הניקיונות״...

 

 

אפשר לשנות את השם שלנו?

 

השם שלנו ניתן לנו ע״י ההורים שלנו, ואל לנו לשנות אותו על דעת עצמנו.

 

 

יעקב נודר נדר, שבועה חזקה, שאם השם יהיה איתו וישמור עליו וייתן לו את כל מה שהוא צריך ויחזור הביתה בשלום, הוא יידבק בהשם.

 

 

למה יעקב מבקש שה' ישמור עליו?

 

יעקב יודע שהוא הולך למקום שכנראה לא יהיה זה מקום של לומדי תורה, כמו שהיה רגיל לשבת בבית הוריו וללמוד תורה כל היום, ולא היו לו הפרעות.

הוא חושש שישפיעו עליו לרעה, והוא ייאלץ להפסיק ללמוד תורה, לכן מבקש מהשם שישמור עליו מעצמו, שהוא לא יסטה מהדרך, שהוא לא ילך בדרך תורה.

 

 

האם זה לא ההורים ששומרים עלינו כשאנחנו קטנים ואנחנו שומרים על עצמנו כשאנחנו גדולים?

 

הכל נכון, ההורים שומרים עלינו, ואנחנו אח"כ על עצמנו, אבל על הכל משגיח הבורא, והוא זה ששומר על ההורים שלנו שישמרו עלינו.

 






למה ה' שומר עלינו?

 

השם שומר עלינו כי הוא מאמין בנו!

 

דיברנו מקודם על השינה.

בכל אחד מאיתנו יש נשמה טובה, שלפני שנולדנו היא היתה דבוקה בבורא, וכשנולדנו היא נכנסה לגוף שלנו.

בשינה, הנשמה שלנו עולה למעלה, והבורא מחבק אותה ומנשק אותה ושואל אותה איך היה לה היום, ואילו מעשים טובים הגוף עשה, ואילו מעשים לא טובים...

 

בדיוק כמו הורה שלוקח את ילדיו לגן או בית ספר, הם נפרדים לשלום, ומאחלים יום טוב, ומתחבקים, והילד נכנס לכיתה. בסוף היום, ההורה בא לקחת את ילדו. הבית ספר או הגן אינו הבית של הילד, הילד לא גר שם, אלא בא למספר שעות והולך, ובמהלך היום קורים לו שם כל מיני דברים, וכשבא ההורה לקחת את ילדו, הם מתחבקים ומתנשקים, והילד מספר מה עבר עליו היום...

 

כך הנשמה בלילה מדברת עם הבורא, וקצת לפני ההתעוררות, הנשמה חוזרת לגוף, והברכה הראשונה שאנו אומרים:

״מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך״,

זו האמונה של הבורא בנו, שמאמין בנו שאת היום הזה שהתחלנו, ניהיה בו טובים כמו שהיה רוצה שניהיה.

ולכן הוא שומר עלינו, שנוכל לקיים את המצוות, ונלמד את התורה שלו, וניהיה טובים יותר מיום ליום, לעצמנו, וגם ובמיוחד למשפחה שלנו, החברים ובכלל הסביבה שלנו.

 

 

 

איך השם שומר עלינו?

 

השם נתן בנו כח. לכל אחד מאיתנו יש את הכח המיוחד שלו, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים בכדי להתגבר על כל מיני מצבים שקצת קשה לנו בהם.

 

לדוגמא:

ילד שיודע להצחיק את הסביבה, וכשהוא מצחיק כולם רוצים להיות איתו ונהנים ממנו, הוא לא צריך להתאמץ להצחיק, כי זה הכח המיוחד שהבורא נתן לו.

לפעמים הילד רוצה להתחבר עם ילד אחר ולא מצליח, והוא מתחיל להתעקש על דברים בלי סיבה, כועס, מחפש מה לא בסדר אצל השני, כשבעצם הוא רק היה צריך להצחיק אותו, ואז בוודאי שהיו מתחברים.

 

אם הבורא היה חושב שהיינו צריכים יותר ממה שיש לנו, בכוחות שלנו, על מנת להתגבר על מצבים קשים, הוא היה נותן לנו...

 

 

ממי השם שומר עלינו?

 

השם שומר עלינו מכל מיני הפרעות שנוצרות כשאנחנו רוצים לדבוק בו, ולעשות מעשים טובים ומצוות.

אם אנחנו באמת רוצים להידבק בהשם, להידבק בתכונות שלו, שהם האהבה, הרצון לתת, אז השם שומר עלינו ממצבים או מאנשים שלא רוצים שאנחנו נתנהג בטוב.

כשאנחנו מחוברים לבורא, אנחנו יכולים ממש להבחין איך השם מדריך אותנו להתנהג בחסד או בגבורה כשצריך.

 

והנה יעקב ממשיך בדרכו לחרן ופוגש רועי צאן, הוא שואל אותם אם הם מכירים את לבן, עונים לו שהם אכן מכירים, ובדיוק רחל, ביתו של לבן, מתקרבת אליהם, יעקב שואל אותם למה הם מחכים ועדיין מוקדם מאוד ולמה הם לא ממשיכים ללכת עם הצאן שלהם, והם עונים שהם מחכים לעוד רועי צאן שיבואו, וביחד יזיזו את האבן מעל הבאר.

יעקב רואה את רחל ומייד מזיז את האבן מעל הבאר בעצמו על מנת להשקות את הצאן של רחל.

 

מה זה באר?

 

באר הוא בור גדול מלא במים.

 

המים הם המקור הראשוני שמחייה אותנו, הגוף יכול לחיות הרבה זמן ללא אוכל, אבל מעט זמן ללא מים.

ומים הוא סמל לתורה הקדושה.

הנשמה יכולה להתקיים בגוף ללא התורה, אך בסבל גדול.

 

יעקב, שהיה רגיל בלימוד התורה מידי יום, לא התקשה להזיז בעצמו את האבן מעל הבאר, כי הוא היה מחובר לתורה, למים.

 

יעקב מנשק את רחל ומתחיל לבכות.

 





למה אנחנו בוכים?

 

כשאנחנו מרגישים שלא מבינים אותנו ומרגישים שכבר אין לנו מספיק מילים להסביר את עצמנו, אנחנו מתחילים לבכות, כי נגמרו לנו המילים.

כשמישהו מדבר אלינו לא יפה, או כועס עלינו, אנחנו בוכים כי אנחנו נבהלים מהמילים או מאיך שאמרו לנו את המילים.

כשאנחנו מתגעגעים לאדם קרוב אלינו ויודעים שאנחנו לא יכולים לראות אותו ממש עכשיו, אנחנו בוכים, כי אנחנו צריכים את החיבוק שלו ואין לנו את זה.

אנחנו אפילו יכולים לבכות מרוב צחוק...

ואפשר אפילו לשמוע שיר עצוב שגורם לנו לבכות

ולפעמים קורה לנו משהו, או שגילינו משהו שבכלל לא ידענו שחיפשנו אותו... וכשראינו את זה משהו בפנים מרגיש שזה בדיוק הדבר שרצינו כל הזמן...

 

בגלל זה יעקב בכה.

 

הוא לא חיפש את רחל, הוא לא ידע איך היא נראית, אבל כשראה אותה הוא הרגיש בפנים שזו חצי נשמתו.

 

יעקב מספר לרחל מי הוא ורחל רצה לאביה, לבן, ומספרת לו על יעקב ולבן מזמין את יעקב אליו הביתה, ויעקב נשאר אצלם למשך חודש.

 

ללבן היו שתי בנות, לאה הבכורה ורחל.

 

מתואר שעיני לאה רכות ורחל יפת תואר ומראה.

 

על שרה כתוב ״כי יפה היא מאוד״ (לך לך פסוק יד)

על רבקה כתוב ״טובת מראה מאוד״ (חיי שרה, פסוק טז)

על רחל כתוב ״יפת תואר ויפת מראה״ (ויצא, פסוק יז)

 

רחל לא רק יפה, ולא רק נראית טוב אלא גם וגם.

 

 

מי הוא אדם יפה?

 

היופי שלנו הוא לאו דווקא אם יש לנו עיניים יפות, או פה יפה, או שיער יפה, אלא היופי בא מבפנים, הוא תלוי במעשים ומחשבות שלנו.

ככל שנעשה יותר מעשים טובים ויהיו לנו מחשבות טובות, אנשים יראו אותנו יפים יותר ויותר, וגם ההיפך, ככל שנעשה מעשים לא טובים, ונחשוב כל היום רע על האחרים, או אפילו על עצמנו, אז גם אם יהיה לנו שיער יפה ואף יפה, לא יחשבו שאנחנו יפים.

 

למה יעקב בוחר את אישתו לפי המראה?

 

כי יעקב ידע את הסוד שהיופי נקבע לפי המעשים והמחשבות שלנו.

 

 

מה הקשר בין יופי לעיניים?

 

כתוב ״ועיני לאה רכות״.

העיניים הם ראי לנפש שלנו, הם כמו מראה למה שקורה בתוכנו.

 

לדוגמא:

ילד מבקש מהוריו מתנה מסויימת ליום ההולדת. כשמגיע היום, הילד מקבל מהוריו את המתנה ארוזה והילד בהתלהבות רבה ובמחשבה שהנה הוא עומד לקבל את שביקש, קורע את העטיפה ומופתע לגלות שזה בכלל לא מה שביקש.

הילד יודה להוריו, ואולי אף יאמר שהוא שמח על המתנה, אבל בעיניו ניתן יהיה לראות את האכזבה, חשב שיקבל משהו אחר.

 

 

יעקב נשאר לעבוד אצל לבן שבע שנים בכדי שיוכל להתחתן עם רחל.

שבע שנים עוברות מהר מאוד עבור יעקב, כי כ״כ אוהב את רחל!! ואז יום לאחר החתונה, יעקב מגלה שלבן רימה אותו, ונתן לו את לאה לאשה!!

 

לבן שיקר ליעקב שנתן לו את לאה במקום את רחל. למה יעקב הסכים לוותר?

 

יעקב מסמל את מידת האמת, ההתנהגות שלו מסמלת שמה שצריך לעשות - עושים, גם אם זה לא נוח.

לבן מתרץ את השקר שלו בכך שלאה היא הבכורה ולא ייתכן שהקטנה תתחתן לפני הבכורה.

ויעקב מקבל את ההחלטה, גם אם הוא אינו מסכים.

 

בנוסף, יעקב כולל בתוכו את מידת החסד (של אברהם), כתוב שעיני לאה היו רכות. לאה היתה הבכורה וטרם נישאה. ייתכן שעיניה היו רכות מרוב שהיתה בוכה, ויעקב ברחמנותו על לאה, לא מתעקש.

 

יעקב ממשיך לעבוד שוב עוד שבע שנים עבור רחל, ולבסוף אכן מתחתן גם עם רחל.

 

 

יעקב שונא את לאה, איך הוא יכול להישאר איתה למרות זאת?

 

יעקב התחתן עם לאה, ועמד איתה מתחת לחופה, והתחייב מול הבורא שידאג לכל צרכיה.

הוא לא יכול להפר הבטחה זו.

יעקב מידת האמת.

 






הבורא רואה שלא אוהבים את לאה ונותן לה יכולת ללדת, ואילו רחל, לא יכלה ללדת.

לאה ילדה 4 בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, ורחל מקנאה בלאה, ואומרת ליעקב שאם לא יביא לה ילדים, היא תמות. יעקב כועס עליה ואומר שהוא לא מחליט בשביל הבורא אם יהיו לה ילדים או לא.

 

למה יעקב כועס על רחל ולא מבקש בשבילה בנים, כמו שביקש אביו עבור רבקה?

 

יעקב תלמיד חכם, לומד הרבה תורה, מחובר מאוד אל השם. ייתכן ויעקב רוצה שרחל תתחבר לבורא כמוהו, ותדבר איתו, ותרגיש קרובה אליו, כמו שהבורא רוצה, ולכן העדיף לא לבקש עבורה, אלא שהיא תבקש עבור עצמה.

 

לפעמים הבורא מעמיד אותנו במצב שמעציב אותנו, אנחנו לא מוצאים פיתרון, ואנחנו לא יודעים מה לעשות.

הבורא עושה זאת כי הוא מבקש שנתקרב אליו בעצמנו לדבר איתו, הוא לא רוצה שנשלח מישהו אחר לדבר איתו, אלא שאנחנו ממש נפנה אליו.

 

כדוגמא הפוכה:

ילד מקבל מסבתא מתנה, והוא אומר לאמא שלו להגיד לה תודה בשמו. זה לא מה שהסבתא רוצה, היא רוצה שהנכד שלה יתקשר אליה בעצמו וידבר איתה.

 

רחל נותנת ליעקב את השיפחה שלה, את בילהה, ונולד בן, רחל קוראת לו דן, ועוד בן ילדה, ורחל קוראת לו נפתלי.

ואז לאה נותנת ליעקב את שיפחתה, את זילפה, וילדה לו בן, ולאה קוראת לו גד, ועוד בן ילדה זילפה, ולאה קוראת לו אשר.

 

ולאה ילדה בן נוסף, את יששכר.

ובן נוסף - זבולון.

ובת - דינה.

ואז רחל ילדה בן - את יוסף.

 

וכעת יעקב מבקש מלבן ללכת יחד עם כל נשותיו ובניו, ואומר ״מתי אעשה גם אנוכי לביתי״.

 

מה זה "לעשות לביתי"?

 

יעקב גר אצל לבן, אין לו בית משלו שיכול לומר - זה הבית שלי.

למרות כל השנים שלו אצל לבן, הוא רק עובד אצלו ולא מרגיש כמו בבית.

ויעקב רוצה להקים לו בית משלו.

 

 

למה לבן מתכחש שוב להבטחה שלו ליעקב?

 

לבן יודע שכל מה שיש לו - הוא בזכות יעקב ואמונתו בהשם, ואם ייתן לו ללכת, ייתכן וכל העושר שהשיג מאז שיעקב בא לגור אצלו, ייעלם.

 

 

מתי השם מופיע בעצמו ליעקב ומתי מלאך האלוקים? מה ההבדל?

 

מלאך האלוקים מופיע כאשר מדברים על פעולה שנעשית בעולם הזה, שאפשר לראות אותה - פעולה גשמית,

ואילו השם מופיע כאשר מוזכר הנדר, דבר שלא ניתן לבדוק בחמשת החושים שלנו - פעולה רוחנית.

 

 

למה ברח יעקב מלבן?

למה אנחנו בכלל צריכים לברוח גם כשהשם מבטיח לנו שהכל יהיה בסדר?

 

למעשה יעקב סיים את מה שהיה צריך לעשות בבית לבן, והשם אמר לו לקום וללכת. יעקב לא היה אמור להישאר בבית לבן, מאחר והשם הבטיח לו בחלום עם הסולם, שהוא יחזיר אותו, וכל הדרך ישמור עליו.

 

הבורא משגיח עלינו והשמירה שלו מתבטאת בדרך הטבע, ולא כדבר מעל הטבע.

 

לדוגמא:

ילד יוצא מביתו לשחק במגרש המשחקים, ששם יש עוד ילדים שמשחקים ומתנהגים שלא בדרך טובה.

מייד כשיוצא מביתו, פוגש ילד אחר שהוא מכיר ומציע לו לבוא אליו לשחק במשחק חדש שקיבל, והילד מסרב, וממשיך ללכת לכיוון המגרש, לפתע פוגש באחיו, שאומר לו לחזור איתו הביתה, כי הוא חוזר כרגע מהמגרש ויש שם ילדים שמתפרעים, הילד מסרב וממשיך ללכת, מגיע למגרש, ואז באה שכנה שמבקשת ממנו לעזור לה עם סלי הקניות עד לביתה. הילד מהסס אך מחליט לבסוף להישאר במגרש, שם הוא רואה ילד יושב ובוכה שאומר לו כי הילדים שם הרביצו לו. הילד לא יודע מה לעשות, ומתחיל לשחק במתקנים, ואז בא ילד מהחבורה של המתפרעים ומתחיל להציק לו, ובו זמנית, קורא לו הילד הבוכה.

הילד ממשיך בשלו, וכל החבורה מתקרבת אליו, ואחד מהם מתחיל לקרוא לו בשמות, ואז כשהילד מחליט לבסוף ללכת משם, הם תופסים אותו ומרביצים לו, כך בלי סיבה.

 

הילד קיבל סימנים לאורך כל הדרך, אבל הוא התעלם מהם, כי חשב שלא יקרה לו דבר, ואין ממה לפחד.

 

כך הבורא מדבר אלינו וכך הוא שומר עלינו, עלינו רק להיות ערים לכל הסימנים שהוא שולח אלינו.

אין צורך לפחד, אבל גם לא להיות גיבורים במקומות שעלינו להתרחק משם.

 

יעקב לוקח את כל משפחתו, לחזור חזרה לבית הוריו, יצחק ורבקה, ורחל גונבת מלבן את התרפים.

לבן היה מתעסק בכישופים ונעזר בתרפים לדעת דברים. רחל גונבת אותם על מנת שלבן לא יידע שברחו.

 

ביום השלישי לבריחה של יעקב נודע ללבן שברחו, ומתחיל לרדוף אחריהם, בלילה בא אליו השם בחלום ומזהיר אותו מהדרך שהוא עומד לדבר עם יעקב.

 

זו דרך נוספת שהשם שומר עלינו.

 

הוא לא רק נותן לנו סימנים, אלא גם במידת הצורך, נותן סימנים למי שמנסה להרע לנו.

 

לאחר שבוע של מרדף, לבן פוגש את יעקב, וכועס עליו שהוא כך ברח עם כל המשפחה, כי אחרת היה עורך לו מסיבת פרידה. כמובן שזה עוד שקר של לבן...

לבן מבקש את התרפים חזרה ויעקב, שלא יודע על מה מדובר, מאפשר לו לחפש. רחל שגנבה אותם מתיישבת עליהם ואומרת ללבן שהיא לא יכולה לקום כי היא כרגע בדרך נשים.

 

הפרשה מסתיימת בסוף טוב שיעקב ולבן כורתים ברית, ומקימים מצבה, ומתחייבים שאף אחד מהם לא יעבור את המצבה לצד השני.

 

 

 

מעניין לראות שיש הקבלה בין ״ויצא״ של יעקב מבאר שבע לכיוון חרן, לבין ״יצא״ העבד מבית אדוניו כפי שמתואר בספר שמות, עם הינתן החוקים והמשפטים לבני ישראל במעמד הר סיני.

 

(פעם היה נהוג שאנשים היו נהפכים להיות עבדים, בהסכמה ולפעמים שלא בהסכמה. העבד היה נהפך להיות הרכוש של האדון, האיש שקנה את העבד, והתפקיד של העבד היה לעשות כל מה שהאדון מבקש ממנו).

 

למה הנשים של יעקב, נותנות לו את השפחות שיוולדו מהן בנים ליעקב?

 

השפחות הן כמו הרכוש של האדון (אדון הוא האיש שקנה את הנשים, וכעת הן שפחות). כאשר לאה נישאת ליעקב, לבן נותן לה את שיפחתו, זילפה, וכאשר רחל נישאת ליעקב, לבן נותן לה את שיפחתו, בילהה. כעת, השפחות הללו הן הרכוש של לאה ורחל הגבירות. ומאחר והן הרכוש שלהן, אז כל מה שיש להן, שייך לגבירה. לכן גם הבנים שהן יולדות, שייכים ללאה או רחל.

 

גם מאוחר יותר, במעמד הר סיני, השם מחליט שעבד יעבוד את האדון שלו שש שנים, ובשנה השביעית ייצא לחופשי. אבל אם נולדים לו ילדים, הילדים נשארים אצל האדון, והעבד יוצא בלעדיהם (שמות, כא, פסוקים ב-ד).

 

אם יעקב הוא העבד של לבן, אז כל הנשים והבנים שלו אכן שייכים ללבן, כמו שלבן אומר ״הבנות בנותי, הבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה, לי הוא ולבנותי״.

 

אבל יעקב לא העבד של לבן, אלא האחיין שלו, הבן של אחותו, ולבן קורא לו: ״עצמי ובשרי אתה״, לכן לא שייך לחשוב שלבן חושב שהוא העבד שלו.

 





לבן מייצג את הייצר הרע, את השקר.

כבר בשם של לבן רואים שהשם שלו: "לבן" - מסמל נקיות וטהרה, בדיוק ההיפך מההתנהגות של לבן.

 

ייצר הרע לוקח את הכח שלו מהטוב, הוא משתמש בתירוצים ששואב אותם מהקדושה אבל משתמש בהם ללא הקשר הנכון, והוא לרוב מאוד משכנע, משום שלוקח את הטיעונים ממקום האמת, אבל כשמתבוננים לעומק, רואים שהם ריקים מתוכן. בדיוק כמו כל השקרים של לבן בפרשה זו.

 

 

 

מה למדנו מהפרשה?

 

חיצוניות מול פנימיות


חיצוניות - מה שרואים מבחוץ

פנימיות - מה שנמצא בפנים ולא רואים מבחוץ

 

לכל דבר יש חיצוניות ופנימיות.

לדוגמא - פרי:

החיצוניות - זו הקליפה של הפרי

הפנימיות - הפרי עצמו

 

מתנה ארוזה:

החיצוניות - זו האריזה של המתנה, או הקופסא

הפנימיות - המתנה עצמה

 

אנחנו, בני אדם, גם לנו יש חיצוניות ופנימיות:

החיצוניות - איך שאנחנו ניראים: תווי הפנים שלנו, השיער, הגוף

הפנימיות - המידות שלנו, אם יש בנו מידה של חסד (כמו אברהם), נתנהג בנתינה, או מידה של גבורה (כמו יצחק) - נתגבר על הקושי...

הדבר שקובע איך ניראה בעיני הסביבה וגם בעיני עצמנו הוא ההתנהגות שלנו שנובעת מהמידות שלנו. ככל שהמידות שלנו יהיו יותר מתוקנות, כלומר ניהיה יותר בשמחה, בעזרה לזולת וניראה את הטוב בכל דבר, כך ניראה יפים יותר בעיני הסביבה.

החיצוניות קובעת רק למספר רגעים איך אנחנו ניראים, אך מייד מגיעה ההתנהגות שלנו והיא זו שקובעת מי אנחנו באמת.

 

לדוגמא:

ילדה שהיא בחיצוניות, עם שיער יפה ועיניים יפות תיראה יפה ברושם הראשוני, בפעם הראשונה שיראו אותה, אבל אם היא תתלונן ששום דבר לא טוב ומספיק עבורה, תתנהג לא יפה לחברותיה, ותסרב לעזור אם צריך, היא כבר לא תיראה יפה בכלל.

 

החיצוניות היא רק כאמצעי, הדרך להגיע אל הפנימיות, וזו חשובה הרבה יותר!

 

 

מסירות נפש

כמו שלמדנו מיעקב שעבד ככ הרבה שנים עבור רחל ולא התייאש - זו מסירות נפש.

לפעמים אנו רוצים בדבר מה שנראה לנו חשוב, ולא מקבלים אותו, אם אנחנו מראים שאנחנו לא מוותרים, וניתן את כל כוחותינו במאמץ לקבל את הדבר, זוהי מסירות נפש, ומשאירה רושם מאוד חזק על הסביבה.

 

 

אין ייאוש בעולם

בהמשך למסירות הנפש, אסור לנו להתייאש לעולם משום דבר!!

ייאוש הכוונה - אנחנו מאוד רוצים משהו, לא מקבלים, חושבים שגם לא נקבל אחכ ומוותרים כשאנחנו עצובים מאוד.

ולמה בעצם אנחנו מתייאשים?

כי אנחנו החלטנו מתי יהיה זה הזמן שנקבל את הדבר, והזמן עבר.

אבל אולי הבורא החליט אחרת??

אולי הבורא החליט שתקבל את הדבר ביום אחר ולא היום.

אנחנו לא נדע אם נתייאש ונוותר.

לכן, אין להתייאש לעולם!

 


החשיבות לדבר עם הבורא, במיוחד כשקשה לנו

הבורא רוצה שנדבר איתו, כל הזמן וכמה שיותר. הוא רוצה אותנו קרובים אליו.

לפעמים הוא רואה שאנחנו מתרחקים ממנו, לא מודים לו על מה שהוא נותן לנו, אנחנו לוקחים הכל כמובן מאליו, כביכול שהכל מגיע לי גם ככה, ואנחנו קצת שוכחים שזה הוא בעצם שנותן לנו הכל, אז הוא מתחיל להזכיר לנו בדרך שלו, שהוא קיים.

ואם כשהוא שלח לנו דברים טובים לא הודינו לו, אז הוא מתחיל להעמיד אותנו בכל מיני מצבים שלא תמיד קלים לנו, וכל זאת בכדי לקרב אותנו אליו, שנדבר איתו.

 

חשוב להודות להשם על כל מה שהוא נותן, אבל גם אם אנחנו לא עושים זאת, לא להתבייש לדבר איתו כשפתאום ניהיה קצת קשה, שלא נחשוב -

עד עכשיו לא דיברתי איתו, אז מה פתאום עכשיו כשלא טוב לי??!

זה הייצר הרע שאומר זאת, וצריך לא להקשיב לו!!

 

חשוב לדבר עם הבורא על כל דבר, וגם ובעיקר כשקשה לבקש ממנו עזרה, אנחנו ממש, ולא מישהו אחר במקומנו.

הבורא מחכה לנו כל הזמן!!

 

 

לא להתעלם מסימנים שהבורא שולח לנו בדרך הטבע

הבורא מדבר אלינו דרך הטבע, זו הדרך שלו לתקשר איתנו, דרך סימנים שניראה לנו שבמקרה הדבר קרה, אבל בעצם זה משהו שהבורא מנסה לומר לנו.

 

לדוגמא:

ילד שרב עם חבר וכועס עליו מאוד כי הוא לא ביקש ממנו סליחה, אבל הילד האחר מנסה להתקרב אליו בדרכים שונות: מציע לחלוק איתו את הכריך שהביא מהבית, עוזר לו לסדר, קורא לו באופן אישי כשכולם נכנסים לכיתה... אלו הם סימנים שהוא מבקש ממנו סליחה, גם אם הוא לא התנצל מפורשות. כך הבורא מדבר איתנו, בסימנים, ואם נקשיב טוב טוב, בפנימיות שלנו, נגלה שהוא מדבר איתנו כל הזמן.... שווה לנסות...




להתראות בפרשה הבאה - וישלח.

אליזבת☺ 

לקריאת פרשת וישלח לחץ כאן.

לקריאת הפרשה הקודמת תולדות לחץ כאן.

צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט