1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ויקהל-פיקודי


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ויקהל פיקודי

בס״ד

 


פרשת ויקהל פיקודי - ביאור הפרשה להורים וילדים

 

על מה מספרות הפרשות?


אלו שתי הפרשות האחרונות של חומש שמות, שהתחיל עם סיפור תולדות בני ישראל במצרים לאחר מות יעקב ויוסף. כמו ברכבת הרים ראינו איך בני ישראל קיבלו יחס מיוחד בסוף חומש בראשית, כאשר יוסף שלט במצרים, ואז צללו עמוק עד כדי הפיכתם לעבדים בתחילת חומש שמות, וכעת, מייד לאחר חטא העגל והנפילה הרוחנית, הם עולים חזרה לשיא כשכל העם מחובר ומתגייס לשיתוף פעולה מלא לבניית המשכן.


נלמד מושגים כמו: חכמת הלב, האם יכולה להיות כפייה ברוחניות, קנאת סופרים, מה החשיבות של הדרך בה אנו חושבים על עצמנו, איך אפשר למשוך אלינו דברים טובים ועוד....

 

 

נתחיל.

 

הפרשה פותחת במילים "ויקהל משה".

להקהיל זה לאסוף, לכנס.


בפרשת כי תישא (לב, א):

״וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים...״

העם מתאסף מרצונו לבקש שיעשו לו אלוהים אחרים.

 

בפרשת ויקהל: ״ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציווה השם לעשת אתם״.

משה מאסף את העם להודיע להם מה שציווה השם לעשות.


מכאן אנו למדים שיותר קל לנו להתאסף כאשר יש חוסר הסכמה עם המצב הקיים, נלך ונחפש אנשים שמרגישים כמונו שנוכל ביחד להקים צעקה לשינוי המצב, וההתאספות הזו תבוא מצידנו.


ואילו כאשר יש צורך שנתחבר ביננו, למען החיבור הטוב, ככה פשוט שנהיה יחד – דווקא שם אנו זקוקים למישהו אחר שיאמר לנו לבוא ולהתאחד.


למה חסר לנו הרצון להתחבר, למען החיבור הפשוט עצמו?


שאלה עגולה!

(מוזמנים כמובן להגיב).


 


משה עושה תיקון על הסיבה בגללה החליט העם להתאסף בעבר.

 

ששה ימים תעשו מלאכה וביום השביעי, שבת שבתון להשם.

 

מה הסיבה שמשה מייד מתחיל בדבריו עם מצוות השבת?

משה מאסף את העם, מאגד את כולם ופותח עם מצוות השבת מאחר ושורש מצווה זו הינה החיבור בין בני ישראל.


לכן,

בהמשך אנו רואים את מצוות – לא תבערו אש בכל מושבותיכם.
הפירוש הרוחני של המילה "אש", מרמז על מריבה  בין אדם לחברו, דבר שאסור לעשות בשבת, כי היא נוגדת את פעולת החיבור שלשמה ניתנה השבת לישראל.

 

"כל העושה בו מלאכה יומת"


איך מסבירים לילד את המשפט הזה?

ראשית יש להבין מה זה ״מוות״ ברוחניות:

מוות הוא מצב כאשר יהודי מחליט להתנתק מהבורא.


הבורא הוא עושה עשה וייעשה המעשים כולם.
כאשר יהודי מתכחש לעובדה זו, ומחליט שהוא זה שפועל את כל הפעולות ואין כח שפועל אותו, ואם הוא מצליח או נכשל - התוצאות תמיד תלויות במעשיו, נוכח לראות שהרבה פעמים התוצאה נוגדת את רצף האירועים, וקשה למצוא את הסיבה הנכונה למה זה התגלגל בצורה כזו.

ונרקמת תחושת בדידות גדולה, ואף אחד לא יכול באמת לעזור או להבין.


לדוגמא:

עורכים לילד מסיבת יום הולדת, מארגנים את כל הבית, מקשטים, עוגות, ממתקים, הפתעות לילדים, בגדים יפים, מזמינים המון ילדים - וההתרגשות בשיאה.

כשמגיע היום והשעה, באים למסיבה רק שלושה ילדים.

האכזבה קשה מנשוא!

ואנחנו שואלים -
הרי עשינו כל מה שהיה צריך לעשות, אז למה הגיעו כל כך מעט ילדים?


ובאמת,

לא תמיד יש לנו תשובות.



המצב בו אנו חסרים ביידע מדוע הדברים מתנהלים כמות שהם, גורם לתחושה של ריפיון ידיים, ייאוש, חולשה... ניתן לדמות את הניתוק מהכח שברא אותנו לילד קטן שמחליט לברוח מהבית.
אולי בהתחלה הוא יהנה מתחושת החופש המדומה, וכל האפשרויות שלפתע נפתחו לפניו, אך מהר מאוד הילד מתחיל להרגיש בחיסרון הוריו, והביטחון שלו איתם.

התחושה הזו, שלא מבינים את הטעם למה שקורה - נקראת "מוות".


לעומת זאת,
אם אנחנו רוצים להיות מחוברים למקור שמפעיל את הכל, אנחנו מקבלים את העובדה שיש דבר גדול מאיתנו והוא בעל הסיבה להשתלשלות הדברים.
ואף יותר מכך: מטרת הבריאה היא להיטיב עם הנבראים, ואנחנו הם בין הנבראים, בתוך הרצון לחיבור עם המקור קיים הזיכרון שאומנם הסיבה לקושי נסתרת מאיתנו, אבל הרעיון הוא להיטיב לנו.


מדוע אומרים שאין כפייה ברוחניות?

אין כפייה ברוחניות כי אי אפשר להכריח יהודי להרגיש שיש בורא.

זו תובנה שצריכה להגיע מהפנימיות של כל אחד מאיתנו, ורק אז נוכל להידבק בו.

זה לא יכול לבוא ממקום של הפחדה ועונש.

בדומה לדרך שרוצים ללמד ילד למה כדאי לו להיות באהבה לאחיו הקטן.

אם ננקוט באיומים, שבמידה ולא יאהב את אחיו, לא יקבל את מה שליבו חפץ, הילד עלול להגיע למצב שהוא שונא אותו מתוך תחושה שהאח מכשיל אותו ומונע ממנו דברים שהוא רוצה.


אבל אם נסביר לילד שהאח הקטן רואה בו כדוגמא ומחקה אותו, ובגלל שהוא קרוב אליו בגיל יותר קל לו ללמוד דווקא ממנו ולקבל את ההדרכה שלו, ותלוי באהבה שלו אליו, ההתפתחות הנכונה של האח הקטן תיהיה הרבה בזכות היחס שיקבל ממנו, וזה לכשעצמו יתרום לתחושת ביטחון שלו גם בין החברים שלו, כי בזכות אחיו הקטן, שרואה את העולם בראייה מצומצמת שמתאימה לגילו, הילד הגדול לומד להתמודד עם מצבים שדורשים ממנו להסתכל מעל פני הדברים.


רק באמצעות הסברים, ואולי בהתחלה אף יידרשו הרבה מאוד מילים, אך כשמאפשרים לילד לעשות בעצמו את החיבורים והחשבון עד כמה כדאי לו - הילד ירצה בעצמו לאהוב את אחיו.


ראשית,
הוא צריך לראות שזה משתלם לו 
אח"כ הדרך, ההסבר וההדרכה איך לעשות זאת
ולבסוף, יגיע השכנוע העצמי של הילד שהוא רוצה וכדאי לו.


כך הדבר פועל גם ברוחניות.

 



משה מוסיף,

קחו תרומה להשם, כל כמה שהלב אומר לתת, וכל חכם לב יבוא וייעשה את כל מה שציווה השם.



מה זו חכמת הלב?

בראש ובראשונה נבין מה זו חכמה.

חכמה נרכשת ע"י הלימוד.
אם באמצעות ספרים שאנו קוראים, או דרך אנשים שמלמדים אותנו.

כל דבר חדש שלא ידענו קודם, וכעת אנחנו יודעים - זו חכמה חדשה שרכשנו, והיא נמצאת כעת במוח.


ואיך המוח עובד?

המוח מושפע ממה שהעיניים שלנו רואות. העיניים מקרינות את מה שאנו רואים אל המוח, והמוח רואה את הסרט, בתמונה הפוכה, ומושפע מהעיניים.


לחילופין, העיניים מושפעות מהמוח.
במוח יש הבחנה בין אמת לשקר, וההבחנה הזאת מוקרנת לעיניים שלנו.


דוגמא של אמת ושקר:
אם אנו יודעים שהבורא רוצה להיטיב לנבראיו, אבל הרבה פעמים נראה שאנשים לא כל כך מאושרים ואפילו סובלים, לרוב לא נבין איפה ההטבה נמצאת במצבים האלו.
זו ההבחנה השגויה בין אמת לשקר.


ואז יוצא, שלא כל מה שאנו רואים הוא נכון, מאחר וההבחנה בין אמת לשקר הרבה פעמים מוטעית, מה שאמת נראה לנו כשקר והפוך.


לכן,
גם הסרט שמוקרן למוח הוא לא תמיד נכון.

 


מהו הלב בגשמיות?

הלב הוא משאבת הדם בגוף, מפעל קטן אך מרכזי שאחראי להזרמה של הדם, החמצן והמזון לכל הגוף באמצעות הצינורות, הוורידים.

אם הלב מפסיק לעבוד, הגוף גם יפסיק.


מהו הלב ברוחניות?

בלב אין את ההטעיה שיש במוח.

בלב ניתן להשיג דברים הרבה יותר מהיכולת של המוח.

לכן אומרים שהלב מבין.

 

"וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (לה, לא)

השם צופה את תוך הלב, ואותו ממלא, לכן רוצה את הלב שלנו.

כשהלב מבין, הוא ממש רואה.


כמו שאומרים על אדם שיש לו לב טוב, ורוצה בטובת חברו, גם אם יש בו דבר שהוא רע, הלב הטוב יראה רק את הדברים הטובים.

 

החכמה ניתנה לאנשי לבב, כלומר, לאנשים שהשיגו לב לאהוב את הבורא, אלו הם חכמי הלב.

לכן, כל מי שהגיע למדרגה הזו רשאי לבוא ולעזור בבנית המשכן.



"וכל חכם לב בכם..."


מהו אופי ההצעה ה"פתוחה" לכולם לבוא ולעסוק בבניית המשכן?

משה פתח את כל הקלפים על השולחן, הכל נחשף וכולם יכולים לראות מי נמצא באהבת הבורא, כי רק הוא יכול לבוא ולעזור.




״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״
(פרשת תרומה, כה, ח)


השם רוצה לשכון בלב של כל אחד מבני ישראל, הוא רוצה את הלב שלנו, וללא האהבה הזו שבלב, כל מצוה שיקיים, ירגיש סבל גדול וכפיה על הרצון שלו.


הבורא נתן לנו את החיים.

האדם לא נברא בכדי שיוכל לצבור עוד ועוד רכוש, או עוד ועוד חכמה שתמלא את השכל שלו, אלא, שישתמש בחכמה על מנת להגיע לאהבת הבורא, שהוא זה שנותן לאדם את הכח לעשות את מה שחפץ לעשות.

 

לדוגמא:

בבית ספר מעבירים שיעורים של עזרה ראשונה.

יש אפשרות שהתלמיד ילמד מה צריך לעשות במצב של מתן עזרה ראשונה, אבל הוא נמצא ללא ההרגשה של האחר שצריך את העזרה הזו, לכן כל הלימוד יגרום לו לסבל ותחושה של בזבוז זמן, וככל הנראה לא יפנים נכון את ההוראות, להבדיל מתלמיד אחר שבכל הדרכה ממש ירגיש את הכאב כאילו זה קורה לו, בוודאי שבזמן אמת יתן את העזרה המדויקת, מאחר והלימוד נכנס לו ללב.

 


זו היתה תחבולה של משה להניע את העם ולגרום להם לקנאת סופרים, וזו הסיבה שמשה לא בחר בעצמו את האנשים, אלא גרם להם לבדוק כל אחד בפני עצמו, איפה הוא מונח ברמה הרוחנית.



מה זאת קנאה? האם יש קנאה טובה וקנאה לא טובה?

(למדנו על כך בפרשת תולדות)


קנאה היא כשיש למישהו משהו שאין לי ואני רוצה אותו, וזה מעציב אותי שאין לי את זה, זו קנאה שנקראת ״צרות עין״, שממש אני כמעט וסוגר את העיניים כי אני לא יכול לראות שאין לי את הדבר.


קנאה יכולה להיות לא טובה, כשאני אנסה להזיק לאותו אחד שיש לו את מה שאני רוצה, ואולי אפילו לגזול את זה ממנו ולקחת לעצמי ללא רשות.

וקינאה יכולה להיות ממש טובה, כשאני רואה שמישהו אחר עושה משהו הרבה יותר טוב ממני, ואני מחליט להתאמן ולעשות זאת שוב ושוב עד שאני אהיה טוב כמוהו, ואולי אפילו טוב ממנו. וזו נקראת ״קנאת סופרים״.

 

לדוגמא:

צרות עין - לילד יש משחק שאני רוצה, ואין לי. 

אני עלול לשבור לו אותו ״בלי כוונה״, אם לי אין - גם לו לא יהיה. או שאני עלול לקחת לו בלי שהוא ישים לב, ולא להחזיר.


קנאת סופרים  - אני יכול להציע לו להתחלף איתי עם משחק אחר שיש לי או להמתין עד ראש חודש הבא, או החג הבא, ולבקש מההורים כזה משחק (במצב כזה אני עובד על מידת האיפוק והסבלנות...).
או שאני, עם עזרה של ההורים, מצליח לייקר בעיניי את המשחקים האחרים שכבר יש לי, ולא מחויב שיהיה לי כל מה שיש לאחרים.

 

דוגמא נוספת:

תלמיד בכיתה יודע תמיד את כל התשובות שהמורה שואל, ומכין שיעורי בית לכל שיעור, והמורים אוהבים אותו בשל כך. ואני מקנא בו!!


צרות עין  - אני עלול מתוך הקינאה לקחת לו את המחברת שלו, או ללעוג לו בכיתה, ולהמריד ילדים נגדו...


קנאת סופרים - אני מחליט גם להיות תלמיד חרוץ, ומכין שיעורים בקפידה לכל שיעור, ומתעניין, ושואל שאלות, ומסתקרן על כל דבר, ולאט לאט אולי איהפך להיות התלמיד המצטיין בכיתה, ועוזר לכל התלמידים האחרים שמתקשים.

 


כשההתרגשות במחנה בשיאה, וכל אחד עושה כפי יכולתו עבור בניית המשכן, הדבר דוחף את האחרים, שעדיין מהססים, לרצות להיות גם חלק מהתכונה.


משה רצה לגרום לעם לרצות להיות אחד עם כולם, ולא רק שאחדים יהיו עסוקים בבנייה, ואחרים משקיפים עליהם. אלא השיתוף של כולם הוא בכדי להראות שכל אחד באופן אישי אחראי על משהו, וגם בזכותו המשכן ייבנה.


המעורבות הזו גורמת לתחושה של אחדות, ומונעת את הבושה שלאחר המעשה. שאף אחד לא ירגיש שמישהו עשה בשבילו, אלא כולם היו חלק מהעשייה.


לא ניתן היה לקחת חלק מהעבודה לבניית המשכן אם אדם לא ממש רצה.


בנוסף,
העבודה הכוללת של כל בני ישראל בהקמת המשכן, הכינה אותם לעניין הכוונה הנכונה שתצטרך להיות להם בזמן קיום המצוות.

עצם הרצון עצמו להשיג כוונה זו, כבר סולל להם את הדרך להשיג אותה, גם אם עדיין לא ידעו מהי הכוונה הנכונה.

אך מילת המפתח הוא קיום הרצון לפעולה הזו.

 

פעולת החיבור בעם באה לידי ביטוי גם בבחירת האנשים שהשם מילא אותם בחכמת לב:

בצלאל בן אורי, בן חור למטה יהודה
אהליאב בן אחיסמך למטה דן.


בצלאל שייך לשבט יהודה שמשם תצא מלכות לפי ברכת יעקב את יהודה:

"יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויבך, ישתחוו לך בני אביך". (בראשית, ויחי, מט, ח)


אהליאב שייך לשבט דן שיצא מבלהה, שפחת רחל, ומקבל התייחסות ״כאחד שבטי ישראל״ כפי שברך יעקב את דן:

"דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל". (בראשית, ויחי, מט, טז)


להורות לנו שהיתה כאן כוונה לאחד בין בני ישראל בלי הבדל בייחוס בין השבטים.

 

 



בני ישראל מביאים עוד ועוד מכל מה שביקש משה,
והחכמים שעושים את מלאכת הקודש
אומרים למשה -

העם מביא יותר מידי לעבודה והמלאכה שהשם ציווה לעשות!


משה מצווה ומעבירים קול במחנה -

כולם, לא לעשות עוד מלאכה לתרומת הקודש!

והעם נאלץ להפסיק.

 

"ויכלא העם..."

העם רצה לתת בלי סוף.
הסכנה בהתנהגות כזו, שאנשים שהביאו יותר מידי יתחילו להרגיש גאווה, שהם תורמים יותר מהאחרים לבניית המשכן.


למדנו שכאשר תרמו את מחצית השקל, כולם הביאו את אותו הסכום, העשיר לא נתן יותר והעני לא נתן פחות, ואז התקיים שיוויון בעם.


ואילו כעת,

מאחר והתחילו להפריז בנתינה, משה אסר עליהם להמשיך, והעם הרגיש כמו אסיר בבית כלא שלוקחים ממנו את החופש, כאן הכוונה לחופש לתרום למשכן, זה היה בניגוד לרצון שלהם.

 

 

והנה, מתחילים בעבודת המשכן, ומביאים את המשכן אל משה, ואת ארון העדות, בדיו והכפורת, השולחן, הכלים ולחם הפנים.

 

מהי המשמעות הרוחנית של שולחן לחם הפנים?

שולחן לחם הפנים היה תמיד מלא במזון ובזכות המזון הזה בני ישראל היו מקבלים את המזונות מהשם.


אנו לומדים שלא ניתן לברך על מזון כשהשולחן שעליו אכלנו - ריק.
הברכה מתקיימת  על דבר שכבר קיים ומושכת עוד ועוד מאותו הדבר שאנו מברכים עליו.


ובהשאלה:

כל דבר שהיינו רוצים למשוך לחיינו, עלינו להתמיד שתמיד ישאר מהדבר שאנחנו רוצים.


בדוגמא הפוכה:

אם מרבים לכעוס, אנחנו מושכים לחיים שלנו עוד ועוד כעס, כי אנחנו כמו בונים ״קן״ לכעס, וכל התחושות הנלוות לכעס מוצאות בית בקן הזה.


ואילו, אם נרצה למשוך אלינו שפע, שזה אומר כל הדברים הטובים,
החל ברוחניות - שמחה, רצון טוב, אהבה..
וכלה בגשמיות - אוכל, בגדים, משחקים ועוד...
מוטב שנשאיר תמיד בכל פעם קצת מהשפע שכבר קיבלנו.


ואיך אפשר לעשות זאת?

על ידי כך שאנו נמצאים באופן מתמיד בתחושות האלו,
ואז אנחנו בונים את ה"קן" ומושכים אלינו את כל החיוניות הזו
שתבוא ותבנה אצלנו בית.

 

 



את כל עבודת המשכן מביאים למשה, לאהל מועד, ומשה רואה שאכן עשו את כל המלאכה בדיוק כמו שציווה השם, ומברך אותם.

 

השם אומר למשה -

ביום החודש הראשון, באחד לחודש, תקים את משכן אוהל מועד.

ומפרט בדיוק איך להקים והיכן להציב כל דבר, ומשה עושה את שמצווה אותו השם.

 

ובחודש הראשון, לשנה השנייה, באחד לחודש - הוקם המשכן!

 


לאחר שהושלמה המלאכה, הענן יורד ומכסה את אוהל מועד, ומשה לא יכול לבוא אל אוהל מועד כי כבוד השם ממלא את המשכן.

 


מהי הסיבה הנוספת שמשה לא יכול להיכנס לאוהל מועד?

למדנו בפרשת כי תישא, שכאשר ירד משה מהר סיני, קרן עור פניו ובני ישראל חששו מלהתקרב אליו.

"וירא אהרון וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו" (לד, ל)


משה היה על הר סיני 40 יום ולילה, לא אכל ולא שתה, הזדכך כולו והתעלה מאוד מבחינה רוחנית.


אם משה יכול היה להיכנס לאוהל מועד כשכבוד השם ממלא את המשכן, משה היה ממשיך להזדכך עוד ועוד עד שלבסוף כבר לא יכול היה לדבר עם בני ישראל, ומאחר והוא זה שנבחר להנהיג ולהדריך את העם, הוא מוכרח להמשיך ולהתערות בו, ולהחזיק בשפה משותפת איתו ולא לפרוש ממנו.

 

הפרשה חותמת בהסבר כיצד ידעו בני ישראל מתי עליהם להתקדם במסע, ומתי לחנות:
כשעולה הענן מעל המשכן - נוסעים
וכשהענן יורד - חונים ומחכים עד שייעלה שוב.


ענן השם על המשכן ביום, והאש בלילה.

 

 


חזק חזק ונתחזק!

 

 

בפרשה הבאה – חומש ויקרא, פרשת ויקרא, אנו נלמד את עניין הקורבנות שמקריבים במשכן, אילו סוגי קורבנות, ומהי המשמעות הרוחנית בהקרבת קרבן.

 

 

 

 



טעימה אחרונה מהפרשות:


מה החשיבות של תפיסת עצמנו את יכולותינו?

אם עומדת בפנינו מטרה, ונחשוב שהיא קשה מידי ולא יעלה בידנו להשיג אותה - קרוב לוודאי שאכן לא נצליח, כי לא נוכל לראות כיצד הדבר יכול בכלל להתממש.


למדנו שהמוח שלנו רואה את הסרט כפי שהעיניים מקרינות לו, ולחילופין, העיניים מקבלות את הפרשנות של המוח של האמת והשקר.


ואילו בלב, נמצאים החיות והחיוניות שבנו, והוא בעל היכולת האינסופית להתחבר אל השם.


אם אנחנו נחשוב (במוח) שאין לנו את היכולת לעשות דבר מסויים, אנחנו נוביל את העיניים שלנו לראות עד כמה אנחנו לא מוצלחים בדבר ואף נצליח לשכנע את המוח באמת הזו, שהיא לכשעצמה שיקרית.


אבל,

אם נחליט (בלב) ששום דבר לא יכול לעצור בעדנו
מלהיות כמו שהיינו רוצים
וממש נרגיש איך אנחנו כבר עושים את הפעולה
מתמלאים בשמחה עד כמה שהיא קלה עבורנו 
ואז -
רואים את עצמנו מדלגים מעל כל משוכה
פותרים את כל הבעיות שצצות
ומצליחים לפרוץ כל מחסום שמעכב בדרך 
במצב כזה,
גם הלב וגם המוח יהיו ברושם אחד -
קטן עלינו!

 

 

 

 

להתראות בפרשה הבאה - ויקרא

אליזבת 

 

 חיזקו ואימצו!

לקריאת פרשת ויקרא לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת כי תישא לחץ כאן.


צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט