1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ויקרא


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ויקרא

בס״ד

 


פרשת ויקרא - ביאור הפרשה להורים וילדים




על מה מספרת הפרשה?


לאחר שהוקם המשכן בסוף חומש שמות, הפרשה הראשונה מחומש ויקרא, מתארת את עבודת הקורבנות ומה הם המצבים בהם יש להקריב כל קורבן.


נלמד מושגים כמו: שקיפות, מהי תחושת קורבנות, ומהי התחפושת של תחושת הקורבנות ועוד.

 

הפרשה מורכבת מהרבה מאוד פרטים של הדרך בה יש להקריב את הקורבן וסוגיהם השונים.

אנו נלמד על אחדים מהם.

ממליצה לקרוא את הפרשה במלואה מהתורה.

 


 

נתחיל.

 

השם מאוהל מועד, מדבר אל משה -

דבר אל בני ישראל -

אדם כי יקריב מכם קורבן.


מה זה קורבן?

שורש המילה קורבן הוא ק.ר.ב – התקרבות.

הקרבנות הן כתשלום, מהרכוש שלו לשחרור או הקלה, כופר לנפש, ובאים על שגגות - טעויות בלי כוונה.


אדם שלא שם לב על מעשיו ולא מקפיד לקיים את המצוות כפי שנצטווה - על מנת שהמוות לא ישתלט עליו, הוא מבקש מחילה מהשם.


למדנו בפרשה הקודמת שמצב של "מוות", הוא מתוך מקום שאדם מתהלך בתחושה שהוא זה שאחראי על כל מה שקורה לו, ולא פעם נשאר ללא מענה על סיבות השתלשלות הארועים ותוצאותיהם.
הקושי הזה, גורם לאדם לחיות בסבל גדול, בדידות, וצער מתמשך.


בפרשה שלנו, מאחר ועל מעשים שעשו אותם בכוונה תחילה, לא מביאים קרבן, עבודת השם נעשתה ללא תשומת לב שהובילה את האדם לחטוא, והחטא מונע את קבלת החיות והחיוניות שקיום המצווה אמור לתת.


הסכנה היא, שאם ימשיך לקיים את המצוות בהיסח הדעת, ולא יחווה את ההנאה מהן, יתחיל עם הזמן להרגיש שהן מהוות עול עבורו, ועלול לרצות להתרחק מהבורא – זהו ה"מוות".

 

הקורבן הוא מלשון – קירוב, התקרבות מחודשת אל השם, לשם תיקון המעשים אל השם.

לאחר החטא התרחשה התרחקות מהבורא, ובמקום הזה נוצר חיסרון, ריק.
מאחר ובבורא אין חיסרון כלל, כי הרי ממי יבקש אם משהו יחסר לו? ההתקרבות אליו, מיד מסלקת את הריקנות שבאדם.


כשאדם חוטא, אם במעשים או במחשבות, זה בגלל שהוא נכנע לייצר הרע, ולייצר הזה תלבושות רבות, כמו, עצלות, פקפוק, פזיזות, נהנתנות מוגזמת, ועוד רבות... כאשר אדם מתלבש באחת מאלו, הוא ממשיך עליו עוד דברים לא טובים, ולבסוף, התוצאה תיהיה פרוד, תחושה של נתק.


לדוגמא:

נגמרה ההפסקה וכולם מסדרים מהר את כל המשחקים בכדי להיכנס חזרה מהר למסיבת יום ההולדת של אחד הילדים. כל אחד אחראי לסדר משהו אחר.


ילד אחד רוצה כבר להיכנס מהר מהאחרים, ומסדר את המשחק שלו בפזיזות, אך הקופסא לא נסגרת, והוא מרים אותה, והכל נופל, ושוב עליו לסדר הכל מההתחלה, בינתיים, הילדים האחרים שסידרו בתשומת לב, סיימו ונכנסו, והילד הפזיז רואה שנשאר לבד, מתחיל לבכות ותחושת פספוס והחמצה מתחילה להציף אותו, ומצטער נורא.

 


למה הקרבן הוא מן הבהמה מהבקר ומהצאן?

בשביל האדם נברא העולם, הוא היחיד מכל הבריאה עם יכולת הבחירה.

כאשר אדם חוטא, הוא נקרא "נפש חוטאת", מאחר והמילה "אדם" באה מהמילה – אדמה, "אדמה לעליון", לבורא, ואם חוטא, לא רק שאינו דומה לעליון, אלא אף נוצר ריחוק בינו לבין הבורא.
ניתן לכפר על כך ע"י הקרבת נפש אחרת.
בעלי החיים הם במדרגת נפש.


כיום, כאשר אדם עושה טעות, ועובר עבירה, עליו לשלם קנס כספי.

באותה תקופה, הבהמות והצאן היו הרכוש של בני ישראל.


הקורבן של העני היה הקורבן הרצוי ביותר, מאחר והקריב פעמיים:
פעם אחת את הקורבן עצמו,
ופעם שנייה את חלבו ודמו, כי לקח מהרכוש המעט שהיה לו והקריב אותו להשם.



וכמו שיש תרופות שונות למחלות שונות, כך יש קורבנות שונים, בהתאם לריפוי שנדרש לנפש.

 

סוגי הקורבנות:

קורבן העולה

קורבן זה בא לכפר על המחשבה.

המחשבה נמצאת למעלה בראש, לכן נקרא "קורבן עולה".


הראש נחשב ל"זכר", כי הזכר ברוחניות אחראי על ההשפעה, הנתינה, ואילו ה"נקבה", מלשון נקב, חור, נמצאת מתחת לזכר מאחר והיא זו שמקבלת.


הראש, שנמצא בראש הגוף, נקרא "זכר", מתוך כך, הקורבן היה ממין זכר.

 

 

בני אהרון הכהן נתנו אש על המזבח, וערכו עצים על האש.

וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחוֹחַ לַיהוָה.  


למה ריח ניחוח להשם?

בדומה למצב בו נשב באוטובוס שיש בו ריח רע, ובאופן מיידי נסתום את הנחיריים עם היד, או שננשום אל תוך השרוול שלנו, על מנת לא להריח, בעצם "ההרחה" הזו נפרד הטוב מהרע, כלומר, מפסיקים להריח את הריח הרע.


כך ריח הקורבן, שזהו ריח החרטה של מעשי האדם, מפסיק את ה"ריח הרע", את החטאים, וזהו הניחוח שעושה נחת רוח לבורא, ומתוך כך מרחם ומוחל.


למדנו בפרשה הקודמת, שהבורא רוצה את הלב שלנו, הוא צופה אל תוכו וממלא אותו.

ורק מי שהשיג את אהבת הבורא, והרצון ללכת בדרך שהוא ציווה, רשאי היה לעזור בבנית המשכן.



 

זבחי שלמים

שלמים – מלשון שלום.

כַּאֲשֶׁר יוּרַם, מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים; וְהִקְטִירָם, הַכֹּהֵן, עַל, מִזְבַּח הָעֹלָה

השור מרמז על חטא העגל, ובכל זאת זהו זבח של שלום.
השם נמצא בשלום עם בני ישראל על אף החטא.


שלמים הוא שלום בריבוי, כי נמשך שלום מלמעלה למטה, ומתקיים שלום בכל, מתוך האמונה בהשם.

האדם שמקריב אותו יכול לאכול ולהנות מהבשר.




קורבן החטאת

קורבן שהוקרב על החטאה בשוגג, והחוטא מבקש שהשם יכפר לו על חטאו.

 

סוגים נוספים של קורבנות מצויינים בפרשת ויקרא. 

ממליצה לקרוא את הפרשה במלואה בתורה.



בפרשה הבאה – פרשת צו – ממשיכים את עניין דיני וחוקי הקורבנות, מתווספת עבודת הכוהנים
ונלמד איזו הכנה הם עושים לקראת הכניסה שלהם לתפקיד.
 


 

 




 

טעימות אחרונות מהפרשה:


הודאה בטעות מזמינה חיקוי

כשאדם היה מביא את הקורבן, לכפר על חטאים שעשה בטעות, כולם היו רואים מי מביא מה, ולפי סוג הבהמה, היו יכולים לנחש מה היה החטא שלו.

היתה כאן שקיפות בעבודת השם של כל אחד, שום דבר לא היה נעלם מעיני הסביבה, ובעיקר, היו חשופות המחשבות של כולם.

 

אפשר להבין שלעיתים היתה גם בושה.

 

העבודה הזו של הקרבת הקורבנות, לא היתה רק למען ההתקרבות אל השם, אלא ובעיקר לאיחוד בתוך העם.

אף אחד לא נשאר חייב, וכולם ראו שכולם יכולים לשגות.

 

מכאן אנו לומדים שכאשר מבוגר טועה בשיפוט שלו את הילד, קיימת חשיבות עליונה ומכרעת, להודות בטעות בפניו, ולבקש את סליחתו.

זו הדרך שהילד רואה שגם מבוגרים יכולים לטעות, בעצמו לומד להודות ולהתוודות על טעויות שעשה, לא נכנס לפחדים מיותרים, ובטוח שיקבל מחילה.  

 





תחושת קורבנות


לפעמים יש בנו תחושה שלא עשינו דבר, והנה הפכנו להיות קורבן למעשיהם של האחרים.


אם עולה בנו תחושה כזו, ואף יש לה אחיזה בגשמיות, בראש ובראשונה אסור לנו להסכים שינהגו בנו כך. 

עלינו להראות את אי השייכות שלנו, ולהתנגד נחרצות לקבל על עצמנו התנהגות לא טובה של אחרים או הוכחות על מעשים שלא אנחנו עשינו.

 

ואם קורה שמרגישים חלשים מול אלו שמנסים ״להלביש״ עלינו דברים שלא עשינו, כדאי שניידע בהזדמנות הראשונה אדם מבוגר שיוכל לתמוך ולעזור לנו.

 

תחושת קורבנות שהתחפשה

תחושת קורבנות הרבה פעמים גם באה מתוך מקום שמרגישים שלא מגיע לנו יחס טוב מאחרים, שאנחנו לא ראויים בכלל לקבל דבר, ואז ננסה לתרץ את התחושה הזו ונאמר ״אני לא צריך את זה!״.

בביטול הצורך הזה, אנחנו מוציאים את עצמנו מהמשחק.  

לרוב כשאנחנו מקבלים הרבה מתנות, נשאל מי נתן לנו כל מתנה, וחשוב לנו לדעת על מנת שנוכל להעריך את האהבה שיש לאותו אדם כלפינו, או עד כמה אנחנו חשובים בעיניו, שנתן לנו בדיוק את מה שרצינו.  

הגענו לעולם הזה עם מתנות יקרות מפז בכדי שנוכל למצוא מי זה שנתן לנו אותם.

אבל אם נתרגל ללבוש את התחפושת הזו ולומר ״אני לא צריך את זה״,
המתנות תישארנה ארוזות,

ולעולם לא נגיע לברכת המתנה שנכתבה במיוחד עבורנו.

 



להתראות בפרשה הבאה - צו

אליזבת 


חיזקו ואימצו!

לקריאת פרשת צו לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת ויקהל פיקודי לחץ כאן.


צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט