1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. וישב


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת וישב



בס״ד

 

 

פרשת וישב - ביאור הפרשה לילדים והורים

 

 

על מה מספרת הפרשה?

 

הפרשה פותחת בקינאה הגדולה של האחים ביוסף גם בגלל העובדה שיעקב אוהב אותו יותר מכולם, וגם בגלל החלומות של יוסף שבעקבותם מתקבל אצלם הרושם שיוסף מתנשא מעליהם, השנאה מגיעה לשיאה כאשר האחים מחליטים למכור אותו לישמעאלים, ולאב מספרים שחיה טרפה אותו. בהמשך נספר על יהודה ותמר, כלתו, נכיר את מצוות ״ייבום״ ואת שורש המצווה, ומדוע היא ככ חשובה, משם נמשיך להמשך קורותיו של יוסף כשמגיע למצרים כעבד, ונמכר לשר הטבחים ועושה חיל בזכות השם שנמצא איתו בכל, ויוסף מקפיד שלא להתפתות לפיתויים שניקרים בדרכו, עד שאשת פוטיפר מעלילה עליו סיפור והוא נשלח לבית הסוהר, ולבסוף נכיר את שר המשקים ושר האופים, שיוסף יפתור את החלומות שלהם על דרך האמת, על פי השם, והם ישתחררו מבית הסוהר, ושר המשקים יפר את הבטחתו ליוסף.

 

נתחיל.


 

לאחר שיעקב יוצא עם כל משפחתו מבית לבן, ונפגש עם עשיו באמצע הדרך, וניהיה פיוס ביניהם, יעקב ומשפחתו מתיישבים בארץ כנען. יוסף גדל, והוא כבר בן 17 שנה ורועה את צאן האב עם אחיו.

 

למה כתוב ״אלה תולדות יעקב יוסף״ ומיד אחכ "וישראל אהב את יוסף"?

 

כשיעקב נקרא בשם ישראל, היה זה לאחר המאבק שלו עם המלאך, בפרשה הקודמת (וישלח, לב, כח), הוא קיבל את השם הזה כי הצליח במאבק להתגבר על המלאך, ועצם השם החדש שניתן לו מראה שהוא התקדם במדרגות, ביכולות שלו.

 

אם יש חיבור בין השם ישראל ליוסף, במידת האהבה, זה מראה שיעקב, במדרגה הגבוהה שלו, ישראל, אוהב את יוסף, ורוצה שיגיע לאותה מדרגה כמוהו.

 

ישראל אוהב את יוסף יותר משאר כל האחים כי יוסף הוא בן זקונים, וישראל מכין לו כותונת פסים.

 

מה זה בן זקונים ולמה זאת סיבה לאהבה יתרה?

 

בן זקונים הוא הילד הקטן ביותר במשפחה, ונולד להורים כשהם כבר זקנים.

 

כששאר האחים גדלים וכבר לא זקוקים להשגחה מתמדת של ההורים עליהם, בן הזקונים הוא הילד שהכי קרוב להוריו, כי שאר האחים כבר עסוקים בעניינים שלהם, ואילו הקטן מתעסק רק עם הוריו, כשהילד האחרון נולד, ויודעים שלא יבואו עוד ילדים נוספים אחריו, אז הילד האחרון שנולד הוא כביכול חותם, סוגר את הגדלת המשפחה, כמו שאומרים: ״ אחרון אחרון חביב״.

 

האחים רואים שהאב אוהב אותו יותר מכולם, ושונאים אותו, עד כדי כך שלא יכולים אף לומר לו שלום.

יוסף חולם חלום ומספר לאחיו, דבר שגורם לאחים לשנוא אותו אף יותר.

 

מהו החלום הראשון של יוסף?

 

יוסף מספר שבחלומו, כולנו עושים צרורות, אלומות, מהשיבולים בשדה, והצרור, האלומה שלי קמה ונעמדה והאלומות שלכם הסתובבו לאלומה שלי והשתחוו אליה.

 

למה דווקא אלומות?

 

אפשר לראות שבתוך המילה ״אלומה״ מסתתרת המילה ״אלם״ - אילמות, אדם אילם הוא אדם שלא יכול לדבר, יוסף בחלום ממשיך לראות שהוא ואחיו אינם מדברים, ואף על זאת, שיש אילמות ביניהם, הוא יודע שהוא מעליהם.

 

אחיו שואלים אותו אם הוא החליט למלוך עליהם ולמשול בהם, והשנאה מתעצמת.

 


והנה שוב, יוסף חולם חלום נוסף ומספר לאחיו:

 

מהו החלום השני של יוסף?

 

יוסף מספר שהשמש והירח ו 11 כוכבים משתחווים אליו.

 

אביו כועס עליו ואומר לו - האם באמת נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות אליך??

 

 

למה אין מספר לאלומות ובחלום השני שמש וירח ו 11 כוכבים?

 

בחלום הראשון יוסף מספר שבחלומו נמצא הוא יחד עם אחיו בשדה, הוא חלק מהם, ואז כששאר האלומות של האחים הסתובבו והשתחוו לאלומה שלו, ברור שהן אחת עשרה במספר.

ואילו בחלום השני, הוא לא חלק מהם, לכן היה צריך לציין שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו, שיהיה ברור שמדובר במספר אחיו.

 

האחים ממשיכים לקנא ביוסף ואביו שומר את הדבר.

 

 

מה זה שאביו שמר את הדבר?

 

האב שותק.

 

דוגמא:

לפעמים האחים רבים ביניהם, וההורים אינם מתערבים בריב, בתקווה שידעו להסתדר ביניהם.

כשאחים רבים וגם מצליחים להתפייס בכוחות עצמם, הקשר והאהבה ביניהם מתחזק כי רואים שהם יכולים לבד להתגבר על הקשיים.

 

לכן האב שמר את הדבר, לא התערב בתקווה שיבוא שלום בין האחים ותיהיה אהבה ביניהם.

 

אחיו של יוסף הולכים לרעות את הצאן בשכם וישראל אומר ליוסף ללכת לשכם לראות מה שלום האחים ומה שלום הצאן ולחזור לספר לו.

 

בטח שישראל האבא ידע שהאחים שונאים ומקנאים ביוסף, למה שלח אותו אליהם?

 

האב רוצה לחבר בין האחים, ורוצה שיוסף ייעשה יגיעה, יתאמץ להגיע אליהם שאולי כשיראו האחים שיוסף מגיע עד שכם רק בכדי לראות שהכל בסדר איתם ולחזור לספר לאבא, ייתכן והם יתרצו ויאהבו אותו.

 

יוסף עושה כמצוות אביו, והולך מחברון לשכם.

 

בדרך פוגש אותו איש שמבחין ביוסף שאינו מוצא את הדרך ושואל אותו מה יוסף צריך, יוסף עונה לו שהוא מחפש את אחיו. האיש אומר ששמע אותם אומרים שיילכו לדותן. יוסף ממשיך בחיפוש ומוצא אותם אכן בדותן.

 

האחים רואים אותו מרחוק ולפני שיוסף מתקרב אליהם הם מחליטים להרוג אותו.

 

הם אומרים אחד לשני - הנה מגיע בעל החלומות, בואו נהרוג אותו ונשליך אותו אל אחד הבורות ונגיד שחיה רעה טרפה אותו, ואז נראה מה יהיו החלומות שלו הפעם...

 

ראובן שומע על המזימה של האחים ואומר - לא נרביץ לו ולא נשפוך את דמו אלא תזרקו אותו אל הבור הזה במדבר ואל תגעו בו. ראובן מציע זאת כי חשב להציל אותו ולהחזירו הביתה.

 

יוסף מגיע אל האחים, והאחים מפשיטים את כותנות הפסים אשר עליו, וזורקים אותו אל בור ריק ממים.

 






לאחר המעשה, האחים מתיישבים לאכול לחם, כאילו כלום לא קרה, והנה הם רואים שיירה של גמלים וישמעאלים עליהם ועל הגמלים שקים של מיני בשמים שבכוונתם להוריד למצריים.

 

יהודה אומר אל אחיו, למה שנהרוג את אחינו, לכו ותמכרו אותו לישמעאלים ולא ניגע בו כי זהו אחינו מהבשר שלנו, ואחיו שומעים לו ועושים כדברו.

 

מגיעים הסוחרים המידיינים מושכים ומעלים את יוסף מן הבור ומוכרים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף, והישמעאלים מביאים את יוסף למצרים.

 

מה הכוונה שמכרו את יוסף? אפשר למכור בני אדם כמו ירקות?

 

באותה תקופה היה נהוג לשלם כסף ולקנות אדם שיעבוד אצל האדון, האדם שקנה אותו, והוא נקרא ״עבד״, והעבד הזה היה עושה כל מה שהאדון היה מבקש ממנו, וגר אצלו.

 

היום מנהג זה כבר אינו נהוג.

 

ראובן חוזר אל הבור ורואה שיוסף לא בבור, הוא קורע את בגדיו, וחוזר לאחיו ומספר להם את מה שראה, וכל כולו חסר מנוחה. האחים לוקחים את כותנות הפסים, שוחטים עז וטובלים את הכותונת בדם.

 

האחים מביאים את הכותונת לאבא ואומרים שמצאו את הכותונת ומבקשים ממנו לזהות את הכותונת, אם היא של יוסף.

האב מזהה את הכותונת ואומר שיוסף נטרף על ידי חיה רעה!!! יעקב קורע את שמלותיו...

 

 

למה צריך לקרוע את הבגדים כשאדם נפטר?

 

ראובן היה הראשון שקרע את הבגד שלו כשחשב שיוסף נעלם ומת, וגם יעקב עושה זאת.

 

הקריעה הפיזית של הבגד בעצם מצביעה על עניין רוחני, שהאדם מרגיש שמשהו נקרע ממנו, אהוב שלו נפטר, וזה קורע אותו מבפנים.

 

 

למה פתאום חוזרים לכתוב יעקב ולא ישראל, כשמביאים אליו את הכותונת של יוסף?

 

כמו שלמדנו בתחילת הפרשה, השם ישראל מראה על מדרגה גבוהה יותר מהשם יעקב.

 

כעת, לאחר שיעקב רואה את כותנת הפסים מלאה בדם, נחלש כוחו, ולא היה באותה יכולת של התגברות כמו במאבק עם המלאך, לכן, כביכול ירד מהמדרגה הקודמת שהיה בה.

 

יעקב שם שק במותניו, ומתאבל על יוסף זמן רב, בוכה מאוד, ומסרב לצאת מהאבל.

 

למה האחים לא גילו לאבא את האמת אחרי שראו כמה שהוא מצטער?

או לפחות לומר לו שיוסף אבד במקום שנרצח?

 

אם היו מספרים לאבא סיפור אחר יעקב היה כועס גם על האחים, שלא ידעו לשמור עליו, ואולי אפילו היה כועס על עצמו ששלח אותו מלכתחילה.

 

כמו כן, אם היו מחליפים את הסיפור, ייתכן והאב היה מתחיל לחשוד באחים ולא להאמין גם לסיפור החדש, וזה היה מוסיף כאב וצער לאב.

 

המידיינים מוכרים את יוסף לפוטיפר המיצרי, שר הטבחים, הסריס של פרעה.

 

מה זה סריס?

 

סריס הוא אדם שלקחו ממנו את היכולת להנות ממגע מיני.

סריס היה קרוב מאוד למלך, ולשאר בני הבית, ולכן ברגע שאין באפשרותו להנות ממגע מיני, הוא יכול לעבוד בלי חשש שירצה לעשות משהו כי הוא יהנה מהקירבה שלו למלך.

 

 

 

כאן יש הפסקה קצרה של הסיפור על יוסף, והפרשה עוברת לספר לנו קצת על יהודה וקורותיו:

 

יהודה הולך אל החבר שלו, חירה מעדולם, ומכיר אצלו את הבת של שוע הכנעני ולוקח אותה לאישה, והיא יולדת לו שלושה בנים: ער, אונן ושלה.

 

יהודה מחתן את ער עם תמר וער עושה מעשים שהם רעים בעיני השם, וער מת.

יהודה מבקש מאונן בנו שייעשה את מצוות הייבום ויבוא אל תמר שתוליד בן עבור ער שנפטר ללא בנים, ואונן שיודע שהבן הזה לא יהיה שלו, בא אל תמר אבל לא מקיים את מצוות אביו.

 

מה זה מצוות ייבום?

 

מצוות פרו ורבו, היא המצווה הראשונה שניתנה לאדם וחוה (בראשית, א, כח) ״ויברך אותם אלוהים ויאמר להם אלוהים: פרו ורבו ומלאו עת הארץ״.

האדם מחויב להביא ילדים לעולם, על מנת שתיהיה המשכיות, וכך הבורא יוכל להמשיך לתת את ההטבה שלו לבני האדם.

 

כשאדם מתחתן ונפטר עוד לפני שהספיק להביא ילדים לעולם, אחיו מצווה לבוא אל האלמנה, ולהביא איתה ילד, על מנת שתיהיה המשכיות לאדם שנפטר ללא ילדים.

זה נקרא ״יבום״.

 

 

השם לא אוהב את שעשה אונן, וגם אונן מת.

 

לאחר שיהודה רואה ששני בניו מתו, הוא אומר לתמר לשבת כאלמנה בבית אביה עד שיגדל שלה, כי פחד שימות שלה כמו אחיו, ותמר הולכת לשבת בבית אביה.

 

תמר, טעם מר. אפשר להיכנס לעומק השם של תמר, ולראות שהיא עוברת מצבים מאוד מרים בחייה.

 

לאחר זמן, אשתו של יהודה נפטרה, ולאחר השבעה, הולך יהודה עם החבר שלו, חירה העדולמי, לגוז את צאנו תמנתה.

מגיעה לאזני תמר הידיעה, והיא מסירה את בגדי האלמנה, מתכסה בצעיף, ומתיישבת בדרך לתמנתה, זאת לאחר שראתה ששלה גדל ויהודה לא מביא לה אותו.

 

יהודה רואה אותה בדרך, ואינו מזהה אותה כי כיסתה את פניה, וחושב שהיא זונה ומציע לה לבוא אליה, תמר שואלת אותו מה ייתן לה בתמורה, ויהודה עונה שישלח גדי עיזים עבורה מהצאן. תמר מבקשת עירבון, חפץ כלשהו שיבטיח לה שיחזור עם הגדי, ויהודה שואל מה היא רוצה לבינתיים, ותמר עונה - ״חותמך ופתילך ומטך״, יהודה נותן לה כל זאת ובא אליה.

 

 

מה זאת זונה? ולמה צריך לתת משהו על זה?

 

זונה זו אשה שמוכרת את הגוף שלה, עבור מישהו אחר שיהנה ממנו. זו העבודה שלה, לכן אדם שבא אל זונה צריך לשלם לה כסף על מנת שיהנה מהגוף שלה.

 

ומהפעם הזאת שיהודה בא אליה, תמר מתעברת.

 

תמר קמה והולכת, מסירה את הצעיף מעליה, וחוזרת ללבוש את בגדי האלמנה.

יהודה שולח את גדי העיזים עם חברו העדולמי על מנת לקחת חזרה את העירבון שהשאיר בידיה, והחבר לא מוצא את תמר. הוא שואל את אנשי המקום איפה הקדשה שהיתה כאן, ואומרים לו שלא היתה כאן שום קדשה.

החבר חוזר ליהודה ואומר לו שאינו מוצא את האישה, ובנוסף אנשי המקום אומרים שבכלל לא היתה שם קדשה.

יהודה מתעקש שייקח ממנה את העירבון כי אחרת אנשים יזלזלו בו ״והנה אני שולח את הגדי הזה איתך, איך זה שאתה לא מוצא אותה??!״

 

 

עוברים 3 חודשים מאותו יום, ואנשים מספרים ליהודה שתמר, הכלה שלו, היתה עם גברים אחרים, וכעת היא בהריון!! יהודה מצווה להוציא אותה לשריפה.

עושים כדברו, מוציאים אותה ותמר שולחת מסר לחמיה, יהודה ״לאיש אשר כל זה שייך לו, התינוק שיש לי בבטן - ממנו. האם אתה מכיר את החותמת, הפתילים והמטה?״

יהודה מזהה את החפצים שלו, ואומר״צדקה ממני״, כלומר, היא יותר צודקת ממני!

 

מה יהודה הבין שלא ידע לפני?

 

יהודה רוצה לשמור על הבן הקטן שלו, מפחד שגם הוא ימות אם יבוא אל תמר, אבל בינתיים הוא עובר על מצוות השם כאשר אינו נותן לה את האח האחרון שיקיים את מצוות ייבום. לכן אמר שתמר יותר צודקת ממנו.

 

יהודה ניסה להציל את בנו הקטן מהבורא, שהמית את שני בניו האחרים, ומתוך כך עבר ביזיון, השפלה.

 

לתמר יש תאומים בבטן ובזמן הלידה, עובר אחד מוציא יד ומיד המיילדת קושרת לו חוט אדום ביד לדעת שהוא זה שיצא ראשון, והעובר מחזיר את ידו, והנה מיד יוצא העובר השני, וקוראים לו פרץ, כי הוא התפרץ החוצה. ואז יוצא השני עם החוט האדום בידו, וקוראים לו זרח.

 





הפרשה חוזרת כעת לספר שוב על יוסף מאז שנמכר לישמעאלים.



למה פתאום באמצע הסיפור על יוסף, מספרים על יהודה?

 

להראות שיש חיבור בין יוסף ליהודה.

 

יהודה הוא זה שמציע למכור את יוסף לישמעאלים לאחר שזרקו אותו לבור, יהודה הרגיש חמלה, רחמים, על יוסף ומשכנע את אחיו שיוסף הוא מהבשר שלהם ולכן לא נרצה להרוג אותו.

 


 

מורידים את יוסף למצריים ופוטיפר, שר הטבחים, הסריס של פרעה, קונה אותו מהישמעאלים.

 

מה זה שר הטבחים?

 

המילה ״טבח״ מצביעה על הרג, אם היה שר הטבחים, משמע היה אחראי על אנשים שהורגים בהמות על מנת למכור אותם לאכילה.

 

יוסף מתגורר בבית אדונו, פוטיפר, ומאחר והשם עם יוסף, הוא מצליח בכל דבר, פוטיפר רואה זאת, שהשם עוזר ליוסף ומצליח בכל, ויוסף מוצא חן בעיניו, וממנה אותו להיות אחראי על הבית שלו, וכל מה שיש לו. ומאז שעשה זאת, השם מברך את בית המיצרי, בעבור יוסף, והיתה ברכת השם בביתו ובשדה שלו.

פוטיפר ממש משאיר את הכל בידי יוסף, וחוץ מארוחות שאוכל בביתו, אינו יודע דבר שמתרחש בביתו, עד כדי כך סומך על יוסף!!

 

יוסף הוא יפה תואר ויפה מראה, גם על רחל נאמר שהיתה יפת תואר ויפת מראה (ויצא, כט, יז), דבר זה מראה לנו על הפנימיות של יוסף, שהוא בעל מידות טובות.

 

אשתו של פוטיפר מבקשת מיוסף שישכב איתה ויוסף מסרב.

 

למה אשת פוטיפר רצתה את יוסף?

 

לאשת פוטיפר היה הכל. היה לה כסף, משרתים, בית גדול, וכל מה שרק רצתה - קיבלה. אבל היה דבר אחד שלא הצליחה להשיג, את יוסף.

 

בדומה מאוד לסיפור של המן במגילת אסתר שהיה לו הכל, אשה, ילדים, הרבה מאוד כסף, כולם נתנו לו הרבה כבוד, אפילו המלך היה מקשיב לו, אבל רק אדם אחד לא השתחווה לו, היה זה מרדכי, והמן אמר לאשתו ואוהביו: ״ כל זה איננו שווה לי!!!״ (מגילת אסתר, ה, יג)

 

איך יכול להיות שכל זה לא שווה לך???!

 

זו החמדנות!

 

החמדנות גורמת לנו לרצות עוד ועוד בלי גבולות, ומתוך כך, אף פעם לא ניהיה מרוצים ממה שכבר יש לנו, היא רוצה לקבל הכל, ואף יותר!

 

דוגמא:

ילד חוזר מבית של חבר ומספר להורים על המשחקים היפים שיש לו ומבקש שיקנו לו גם כאלו, ההורים מסבירים שיש לו המון משחקים אחרים יפים, שהוא עצמו בחר לקנות, והילד כועס ומתחיל לבכות ששום משחק שלו לא שווה אם לא יהיה לו גם כמו של החבר.

 

 

כשיוסף מסרב לאשת פוטיפר הוא מסביר לה ״פוטיפר סומך עלי בכל דבר, ואין לו מושג בכלל מה יש לו בתוך הבית, ואפילו הוא לא יותר גדול ממני בבית, והכל הוא נתן לי חוץ ממך, כי את אשתו, אז איך אעשה כזה דבר רע, אני הרי אחטא להשם!״

 

 

אבל אשת פוטיפר לא משתכנעת, וממשיכה מידי יום לבקש מיוסף שיהיה איתה, ויוסף לא נכנע לבקשות שלה.

 

עד שיום אחד, יוסף בא הביתה, לבית האדון, לעבוד, ובאותו היום אף אחד לא היה בבית, אשת פוטיפר מנצלת את ההזדמנות ותופסת בבגד שלו ואומרת לו לשכב איתה, יוסף עוזב את הבגד שלו בידיה, ובורח החוצה.

כשרואה שהבגד נשאר בידיה, היא קוראת לאנשים בבית ואומרת להם: תיראו! הביאו לנו איש עברי לצחוק עלינו, הוא בא אלי לשכב איתי והתחלתי לצרוח!!! וכששמע שהתחלתי לצעוק הוא השאיר את הבגד שלו אצלי וברח החוצה!״





ואשת פוטיפר משאירה אצלה את הבגד של יוסף כראיה עד שחוזר פוטיפר הביתה. היא מספרת לו את אותו השקר, וברגע ששומע פוטיפר את דיברי אישתו כועס מאוד!!!

 

למה אשת פוטיפר שיקרה?

 

היא היתה במבוכה שיוסף לא עשה כדבריה וברח ממנה, וחששה שאח״כ יוסף יאמר את האמת ויספר בדיוק את מה שקרה, לכן העדיפה להקדים ולספר, כי מאחר והיא אשתו של השר ויוסף הוא העבד, רוב הסיכויים שיאמינו לה יותר מאשר ליוסף.

 

דוגמא:

יש ילד מצטיין בכיתה, והמורים מאוד אוהבים אותו כי הוא מתמיד בהכנת שיעורי הבית, ומשתתף בשיעור.

יום אחד ילד זה מחליט לחרוג ממנהגו, ועושה מעשה קונדס, ומאשים ילד אחד בכיתה, שלרוב מפריע בשיעור. המורה ככל הנראה יאמין לילד המצטיין שאכן הילד השני עשה את המעשה הלא טוב, זה נקרא - להעליל עלילה.

 

 

פוטיפר כולא את יוסף בבית הסוהר ששם כלואים עבדי המלך.

 

 

השם ממשיך להיות עם יוסף, ולא עוזב אותו ולו לרגע... יוסף מוצא חן בעיני השר של בית הסוהר והשר נותן בידי יוסף את כל האסירים שיהיה אחראי עליהם, ויוסף ממשיך לעשות חיל גם שם.

 

 

הפרשה כעת עוברת לספר על שר המשקים ושר האופים.

 

מה זה שר המשקים ושר האופים?

 

שר המשקים אחראי על כל מה שהוא לא אוכל, אחראי על המים, יין וכו׳...

 

שר האופים אחראי על כל מה שהוא לא משקה, אחראי על האוכל.

 

 

שר המשקים ושר האופים חוטאים למלך מצרים, והמלך כועס ושם אותם בכלא במקום שהיה יוסף.

 

בלילה שניהם חלמו חלום, ובבוקר יוסף רואה אותם כועסים ושואל אותם למה הם כועסים, הם אומרים לו שחלמו חלום ולא יכולים לפתור אותו. יוסף אומר להם שיש להשם את הפיתרון, ומבקש שיספרו לו.

 

החלום של שר המשקים:

 

בחלום שלי יש גפן, ובגפן 3 ענפים, והיא פורחת, ויש ענבים בשלים בגפן, וכוס פרעה בידי, ואני לוקח את הענבים וסוחט אותם אל כוס פרעה ונותן את הכוס ליד של פרעה.

 

הפיתרון של יוסף לחלום:

 

שלושת הענפים - הם שלושה ימים.

בעוד שלושה ימים יוציא אותך פרעה ויחזיר אותך לתפקיד שהיית בו קודם - שר המשקים, ואתה תמשיך לתת לפרעה את כוס היין שלו, כמו שהיית עושה בעבר.

 

יוסף מבקש ששר המשקים יזכור את יוסף כאשר יחזור לתפקידו בבית המלך, וייעשה עימו חסד ויזכיר אותו באוזני פרעה שיוציא אותו מבית האסורים. יוסף ממשיך להסביר לו שגנבו אותו מארץ העיברים, וגם כאן לא עשה דבר שתיהיה סיבה לשים אותו בכלא.

 

שר האופים רואה שיוסף פותר לשר המשקים את החלום בדרך טובה, ומספר גם את החלום שלו:

 

החלום של שר האופים:

 

בחלום שלי 3 סלי חיוור (חיוור בארמית פירושו לבן, מאחר שזהו שר האופים, כנראה שהיה לו בסל לחם לבן), 3 סלים של לחם לבן על הראש שלי, ובסל העליון מאפים של המלך והעוף אוכל אותם מהסל מעל ראשי.

 





הפיתרון של יוסף לחלום:

 

שלושת הסלים - שלושה ימים.

בעוד שלושה ימים פרעה יתלה אותך על העץ, והעוף יאכל את הבשר שלך.

 

 

הפרשה מסתיימת ביום ההולדת של פרעה, כעבור שלושה ימים. פרעה עורך משתה לכל עבדיו, ולוקח את ראש שר המשקים וראש שר האופים שהיו בבית הסוהר, ושם אותם בין עבדיו. את שר המשקים מחזיר לתפקידו, ושר המשקים נותן את הכוס ביד פרעה, ואת שר האופים תולה. בדיוק כמו שפתר יוסף את החלומות.

 

שר המשקים לא זוכר את יוסף.

 

למה שוכח שר המשקים את יוסף?

 

שר המשקים שוכח את יוסף כי כל רצונו היה לצאת מבית הסוהר, ולא להחזיר טובה ליוסף.

 

אך בפנימיות, אנו יודעים הרי שהבורא עושה עשה וייעשה המעשים כולם, הוא זה שגורם לשר המשקים לשכוח את בקשת יוסף, על מנת שיוסף ייקשר את היציאה שלו מבית האסורים אל הבורא, ולא אל שר המשקים ויכיר תודה רק לבורא שמציל אותו.

 

 

 

למה הבורא שהוא טוב, מעמיד אותנו לפעמים במצבים כ״כ קשים?

 

השם ייעד את יוסף לגדולות, להיות משנה למלך, מספר שתיים של המלך, לכך יוסף אמור ללמוד את כל הסודות של מצרים, לכן יוסף עובד אצל שר הטבחים, ומקבל את כל המידע שצריך לדעת בנוגע לבהמות, ובבית הסוהר מקבל את המידע על המים והמזון במצרים משר המשקים ושר האופים.

 

לפעמים הבורא שם אותנו במצבים שאנחנו סובלים מהם וקשה לנו להבין את הסיבה, אבל לבורא יש תוכניות שלא תמיד ידועות לנו, והמצבים שניראים לנו קשים, נועדו להעלות אותנו.

 

כשנסיים ללמוד את מה שהיינו צריכים מהמצבים האלו, הבורא יוציא אותנו מייד משם.

עלינו לבטוח בהשם ובהשגחה, ואף אחד מאיתנו לא נעלם מעיני הבורא לעולם!

 

 

 

מה למדנו מהפרשה?

 

לבקש רק מהשם את הכח והישועה ולא מבני אדם

 

כשאנחנו נמצאים במצב ומגלים בו קושי, עלינו בראש ובראשונה לפנות אל השם ולבקש ממנו עזרה שיוציא אותנו מהמצב הזה.

גם בגלל שלפעמים לאדם שנפנה אליו בבקשת עזרה, לא תיהיה היכולת לעזור, על אף הרצון שלו לעזור, ואנחנו עלולים לשמור לו טינה, שלא עזר לנו, וגם במצב אחר, ייתכן שהאדם שפנינו אליו, יהיה כ״כ עסוק בעניינים שלו, שהם ניראים לו כרגע הכי חשובים בעיניו, וישכח מהבקשה שלנו לעזרה.

 

הבורא אף פעם לא עסוק מידי, הוא תמיד רואה כל אחד מאיתנו, באיזה מצב אנחנו נמצאים, ויודע מה אנחנו צריכים.

לכן בגלל שלבורא יש את כל התשובות הנכונות, הוא הראשון שעלינו לפנות אליו, בכל מצב!

 

 

לא להתפתות לייצר הרע

 

הייצר הרע יודע היטב מה אנחנו רוצים, ויש לו את כל הסיבות הנכונות שמשכנעות אותנו למה כדאי לנו להתנהג לא טוב. הוא מחכה בפינה, לרגע של חולשה שלנו, ויוצא החוצה ברגע שיראה היסוס הכי קטן שלנו.

 

בתוך תוכנו אנו יודעים בדיוק מה נכון לעשות ומה לא, לכן עלינו להקשיב לעצמנו, ליצר הטוב, שידריך אותנו לדרך טובה.

 

לרוב הדרך הלא טובה - היא לעשות לעצמנו מבלי להתחשב באחרים, ואפילו להזיק לסביבה שלנו.

ואילו הדרך הטובה - שכל המעשים שלנו יהיו על מנת לשמח את הסביבה שלנו, ולאף אחד לא ייגרם נזק.

 

 

לדעת לשים גבולות, גם לעצב

 

לפעמים להיות עצובים זה טוב, אם משהו העציב אותנו, אנחנו צריכים קצת זמן לעצמנו כדי להבין מה קרה, ואפשר גם לבכות אם מרגישים, אבל גם לעצב צריך לדעת לשים גבולות, ולהגיד לו ״די!״ ולהמשיך להיות שמחים.

 

דוגמא:

ילד שרוצה שיבחרו בו לקבוצת משחק ובחרו בילד אחר, הילד הראשון יכול להתעצב אל ליבו, ואולי אף לבכות, וזה מותר, אבל עד למידה מסויימת, כי אם ימשיך לבכות עוד ועוד, לבסוף הוא גם יפסיד את כל שאר הפעילויות שעושים, ויישאר לבד.

 

 

חמדנות אף פעם לא טובה לנו

 

הבורא נותן לנו שפע, ויש בבריאה מהכל, ומכל טוב, אינסוף של דברים יפים.

אם לא נדע להעריך את מה שכבר יש לנו ונרצה כל הזמן עוד ועוד, תמיד ניהיה בתחושה שבעוד רגע נגלה משהו שאין לנו, ואולי לא יהיה שלנו, ומתוך כך, גם העצבות שלנו תיהיה אינסופית...

אנחנו צריכים ללמוד להגיד גם ״לא״ - ״זה לא שלי״.

ואז כל מה ששייך לנו, יהיה יקר בעינינו, וניהיה כל הזמן שמחים שזכינו לקבל את מה שכבר שקיבלנו.

 

 

  

להתראות בפרשה הבאה - מקץ

אליזבת☺ 

 

 

לקריאת פרשת מקץ לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת וישלח לחץ כאן.

 

צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט