1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. יתרו


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת יתרו

 



פרשת יתרו - ביאור הפרשה להורים וילדים

 

על מה מספרת הפרשה?


יתרו חוזר לתמונה, ומציע למשה איך נכון להתנהל מול בני ישראל. משה מקבל את עצתו, בני ישראל מגיעים למדבר סיני, ומתרחש מעמד מפעים, עוצר נשימה! ובני ישראל שומעים את כל הציווים, היתרים ואיסורים מפי משה, מאת השם - מתן התורה!


נלמד מושגים כמו: סגולה, אלוהים אחרים, איך החומריות משפיעה עלינו, מה מיוחד בכנפי נשרים, בשביל מה צריך ניסיונות, ועוד.




בסוף הפרשה הקודמת - ראינו שלאחר שבני ישראל היו ספקנים לגבי ההשגחה של השם, עמלק הופיע ונלחם בהם, ובזכות התפילות הרבות של משה, הצליחו להחליש את עמלק, ולמדנו בסוף הפרשה שהכסא ושם השם אינם ניגלים כל עוד שמו של עמלק אינו נמחק.



 

נתחיל.


 

יתרו כהן מדין, החותן של משה, לאחר ששומע את כל מה שעשה השם למשה ולישראל, והוציא אותם ממצרים, לוקח את ציפורה, אשתו של משה ואת שני בניה, גרשום ואליעזר ובאים כולם למדבר, אל משה שחונה בהר השם ואומר למשה -

אני החותן שלך יתרו, בא אליך עם אשתך ושני הבנים שלה.


משה יוצא לקראתו, משתחווה ומנשק אותו, ובאים לאוהל.

משה מספר ליתרו על כל מה שעשה השם לפרעה ולמצרים, מה קורה עם בני ישראל, כל הקשיים שעברו עליהם בדרך, ואיך השם הציל אותם.


ויתרו מתפעם על כל הטוב שעשה השם לישראל שהציל אותם ממצרים ואומר -

ברוך השם שהציל אתכם ממצרים ומיד פרעה, עכשיו אני יודע שהשם גדול מכל עבודת אלילים.

ולוקח יתרו עולה וזבחים ובאים אהרון וכל זיקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה כסעודת הודיה לפני השם.

 

למחרת, יושב משה לשפוט את העם שמגיע אליו מהבוקר עד הערב.

יתרו רואה את מה שעושה משה לעם ושואל -

מה אתה עושה לעם? ולמה אתה יושב לבדך וכל העם בא אליך מבוקר עד ערב?!


ועונה משה -

העם בא אלי לדרוש את השם. עניינים שלא יודעים לפתור בעצמם באים אלי איתם ואני שופט בין האנשים ומודיע להם את החוק והתורה של השם.


עונה לו יתרו -

לא טוב מה שאתה עושה!



איך אפשר בכל זאת להיעזר בניסיון המבוגרים למרות הביטחון שאנחנו מתקדמים מהם בתכונות ובהישגים?


בראש ובראשונה עלינו להיות משוכנעים שכל מה שמייעצים לנו האנשים המבוגרים בא לטובתנו, מתוך אהבה ואכפתיות שלהם כלפינו.

לפעמים, מהמצב בו אנחנו נמצאים קשה לנו לראות את התמונה כולה, ואנחנו בטוחים באלף אחוז שההתנהלות שלנו נכונה.


ייתכן ואנחנו מהירים יותר מהמבוגרים, בקליטה מהירה של השכל וגם פיזית, אבל עדיין כל זאת ארוז במכסת שנים פחותה מהמבוגרים.

המהירות שלנו הרבה פעמים באה בעוכרינו, כי ההתלהבות שדוחפת אותנו לעשות את שברצוננו ללא סבלנות להקשיב לעצת מבוגר, לעיתים באה ממקום של סיפוק התאווה או הגאווה שלנו, ובדיעבד נראה שטעינו.


יש פעמים שאנחנו מסתכלים אחורה ואומרים - היום לא הייתי עושה את זה. וכל זאת למה? כי חווינו על עצמנו טעויות שיכולות היו להיחסך מאיתנו אם היתה לנו קצת יותר הבנה בנושא.


ניסיון המבוגרים מבוסס על התנסות עצמית שלהם או של אחרים והוא יקר לאין ערוך, זוהי מתנה יקרה מפז שעלינו לקבל בשתי ידיים, גם אם בסופו של דבר לא תמיד נשמע לעצתם.

 

 

 

ויתרו ממשיך -

זה כבד עליך, אתה תתעייף וגם העם שלך יתעייף. אתה לא יכול לעשות זאת לבד.

עכשיו תקשיב לי, אני אייעץ לך, והשם יהיה איתך:

אתה תיהיה הדובר של העם מול השם, ותדריך את העם איך עליהם ללכת בדרך החוקה והתורה ומה הם צריכים לעשות, ואתה, ברוח הקודש שלך תבחר מכל העם אנשי חיל שיראים מהשם, אנשים של אמת ושונאים את החומריות.



אנשי אמת, אפשר להבין, אבל למה זה חשוב שהאנשים שמשה יבחר ישנאו את החומר?


אנשים שרודפים אחר החומר עלולים להסכים לקבל שוחד על מנת להטות את הדין, במילים אחרות, בגלל שהם מעדיפים את החומר הם יכולים להסתנוור מכסף או מתנות שיציעו להם בכדי שיכריעו לטובת מי שנתן את החומר. וזהו כמובן משפט שאינו צודק.

 

 

מתי אנחנו בשלים להאציל סמכות?


המקום של מתן תפקידים שלנו לאחרים מצביע על עומס אצלנו, ובכדי שנבצע את כל הפעולות בדרך הטובה ביותר, עלינו לשחרר קצת מהעול של עצמנו.

בכדי להאציל סמכות עלינו לבטוח באדם שניתן לו את התפקיד שלנו שיעשה זאת בדרך טובה לפחות כמו שאנחנו היינו עושים.


וכאן נוצרת בעייה - קשה לנו לסמוך שזה באמת יקרה.


למה לעיתים קרובות קשה לנו לסמוך על סביבתנו?


ממספר סיבות:

  1. אנחנו כבר אמונים, תרגלנו את הפעולה הזאת כל כך הרבה פעמים, שאם משהו משתבש, כבר נדע איך לתקן בצורה המהירה ביותר.

  2. כל אחד מאיתנו חושב אחרת, וכל אחד בטוח שאופן החשיבה שלו היא זו הנכונה, לכן קשה לנו לקבל חשיבה מנוגדת לדרך שלנו.

  3. אם נסמוך על אדם והוא יתרשל או יכשל, הדבר יכול לעורר מחלוקת בינינו ולגרור לריב, ולפעמים אנחנו פשוט מעדיפים להימנע מקלקול היחסים בינינו.

 

איך מייצרים סביבת העברת ידע וסמכות שמאפשרת דיוק אבל גם חופש פעולה?


בהעברת הסמכות צריך להקפיד על מספר פעולות הכרחיות:

  1. עלינו להבהיר בדיוק איך הדבר צריך להתנהל
  2. מהי הסמכות שעוברת, מה המטרה שלה ומה אמורה להיות התוצאה
  3. לתת דוגמאות ברורות על דברים שקרו בעבר המראות על טעויות בשיפוט שלנו ואיך הבאנו זאת לידי תיקון.
  4. לחשוב ביחד על חריגות אחרות שעלולות לקרות ואיך מתגברים עליהן.
  5. לתת מהניסיון שלנו מה כדאי לעשות ומה לא.
  6. בתקופה הראשונה של העברת הסמכות כדאי לשהות זמן מסוים ביחד ובקשר רציף על מנת לבחון בקרוב ולייעץ אם צריך.
  7. כשרואים שהמסר והידע הושרש, אפשר להתחיל להרפות ולסמוך ולשמוח שגם אם יהיה שיפוט אחר משלנו - יהיה מקובל עלינו.

 

יתרו מוסיף -

ותשים על העם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.

 

עכשיו נעצור רגע

ונחשב כמה שופטים הציע יתרו למנות מתוך העם:

כמה גברים יצאו ממצרים?

"ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות, יב, לז).


כשש מאות אלף גברים.

 

בואו נעשה כמה פעולות פשוטות בחשבון,

ונחשב כמה שרי אלפים היו?

כשמחלקים מספר ב- 1000  מורידים 3 אפסים, לפי מספר האפסים שיש במספר 1000

600,000  לחלק לאלף = 600 שרי אלפים.

 

שרי מאות?

כשמחלקים מספר ב 100 מורידים 2 אפסים לפי מספר האפסים שיש במספר 100

600,000  לחלק למאה = 6,000  שרי מאות.

 

שרי חמישים?

אם רוצים לחלק מספר ל 50 יותר קל לחלק ב  100 ואת התוצאה מכפילים ב 2

אז אם חילקנו קודם ב 100 וקיבלנו תוצאה 6,000

עכשיו נכפיל את התוצאה ב 2 ונקבל -  12,000

 600,000 לחלק לחמישים = 12 אלף שרי חמישים

 

שרי עשרות?

כשמחלקים מספר ב 10 מורידים אפס אחד, לפי מספר האפסים שיש במספר 10

600,000  לחלק לעשר = 60,000 שרי עשרות  


אז כמה סה"כ שופטים?

600+6000+12,000+60,000 = 78,600 שופטים


13  אחוז מכלל הגברים בישראל.


מה הגימטריה של המילה "אהבה"?

(א=1, ב=2, ג=3....).

 
למה הדבר מרמז?





נמשיך.

 


יתרו מוסיף -

ואנשים אלו ישפטו את העם כל הזמן. בדברים הפשוטים - ישפטו הם ואם יתקשו בדבר מסוים יביאו אליך.

וכך יהיה לך קל יותר, וכל אלו יחלקו איתך את העבודה הזו.

אם תעשה את הדבר הזה, תוכל להמשיך בזה וכל העם יהיה בשלום.


ומשה שומע לקולו של יתרו.



מה היה בעצת יתרו ששיכנע את משה לקבל אותה?


ניגע בשתי סיבות:
האחת - משה הבין שעליו לשים אנשים שישפטו את העם כי לא יוכל לעשות את העבודה הזו בעצמו לנצח, ואם יגיע היום שלא יוכל יותר, או לאחר שיסתלק מהעולם הזה, העם ישאר ללא שופט, דבר שעלול ליצור אי סדר גדול מאוד.


השנייה - העצה של יתרו היתה מעין תיחוח של העם, כמו שהופכים את האדמה על מנת שתיהיה פוריה יותר, לשם הוליך יתרו. דרך היישום של מינוי שופטים מתוך העם, העם יוצא מהמקום הפאסיבי שרק מחכה שיגידו לו מה לעשות אל מקום שהוא עצמו שופט את הסביבה שלו, וכך נעשה שותף לסביבה ולמתרחש בה.

דוגמא:
כאשר ילד לוקח תפקיד במוסד הלימודי, ואחראי על קבוצת ילדים אחרים, הוא מרגיש פעיל ובעל רצון לתרום לחברה.

״שמע בקולי והשם יהיה עימך״ - משה יכול היה להבחין שיתרו מדבר אליו מתוך רוח הקודש ששרתה עליו בתכנון השופטים.

 

משה עושה את כל מה שאמר לו יתרו לעשות ומשלח אותו חזרה לארצו.



מתי צריך לבחור בחבר קרוב ומתי באיש אמון שאינו חבר או קרוב?


על פניו נראה שתמיד כדאי לנו לשתף פעולה עם חבר קרוב, ששנינו מכירים היטב אחד את השני, ואז גם קיימת מידת סלחנות הדדית.

אבל לא תמיד החבר ייתן מענה נכון לבעיה, כי חבר קרוב לרוב יהיה דומה לנו בתכונות ובהתנהלות.


איש אמון נבחר כשאנחנו צריכים לעשות פעולות שאינן מדרך הטבע שלנו, ואפילו מתנגשות עם ההתנהלות הרגילה שלנו ויעזור לנו להתקדם.


חבר קרוב נבחר כשאין לנו קושי לביצוע פעולה, אלא כל מה שצריך הוא רק עוד אנשים לחלוקת הנטל ואם תיהיה גם הנאה מעשייה משותפת, מה טוב.

 


ובני ישראל נוסעים מרפידים ובאים למדבר סיני, וחונים במדבר מול ההר, בחודש השלישי לצאתם ממצרים.


משה עולה אל השם, וקורא אליו השם מן ההר ואומר -

כך תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל -

אתם ראיתם את מה שעשיתי למצרי , ונשאתי אתכם על כנפי נשרים והבאתי אתכם אלי.


מה מיוחד בכנפי נשרים?


כל העופות נושאים את הגוזלים שלהם בין הרגלים ותופסים חזק שלא יגיע עוף אחר ויקח אותו מהם, ואילו הנשר, שהוא מלך העופות, לא מפחד מאף עוף, ונושא את הגוזלים שלו על גבי הגב שלו. אין עוף שעף גבוה ממנו ואם ינסו לפגוע בנשר מהארץ, זה יפגע בו ולא בגוזליו.


כך הבורא שומר על בני ישראל.

 




ואומר השם -

ועכשיו, אם תשמעו בקולי ותשמרו את הברית שלי תיהיו לי סגולה מכל העמים, כי כל הארץ היא שלי, ואתם תיהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. אלה הדברים שתדבר לבני ישראל.

 

מהי סגולה?


אבן טובה ויקרה שאין כמוה. בדומה לאוצר אהוב שיש לאדם, וכמו שלא ייתן לאף אחד לשמור על האבן הזו, כך השם מחשיב את בני ישראל, אם ישמרו את התורה שלו.

 


משה בא וקורא לזקנים של העם, ושם לפניהם את כל הדברים אשר ציווה אותו השם.

וכל העם ביחד עונה -

כל מה שדיבר השם-  נעשה.


העם היה בחוסר אונים מוחלט לגבי עצמם, והבינו כבר את הכח והעוצמה של השם, לכן עונים ביחד – נעשה! כי אנחנו לא יכולים להושיע את עצמנו!


ומשה אומר להשם את מה שאמר העם.

והשם אומר למשה -

הנה אני בא אליך בערפל על מנת שישמע העם כשאני מדבר איתך, וגם בך יאמינו לתמיד.

לך אל העם ותכינו עצמכם היום ומחר, תכבסו את השמלות שלכם, ותיהיו מוכנים ליום השלישי, כי ביום השלישי השם ירד לעיני כל העם על הר סיני, ותאמר להם לא לעלות בהר ולא לגעת בקצה שלו, כי כל מי שיגע בהר-  ימות.
לא תיגעו בו, כי אם כן הוא לא יישאר חי בזמן התקיעה בשופר.


משה יורד מההר אל העם ומקדש את העם ואומר להם -

תיהיו מוכנים, לשלושה ימים אל תיגשו אל אשה.




למה היתה צריכה להיות הכנה?


בכדי להבין את עניין ההכנה של שלושה ימים שקיבל העם להתכונן למעמד הגדול,

נצטרך שוב לעצור לרגע

ונריץ מהר את מה שעברו בני ישראל עד היום:


כל כך הרבה שנים של חיי עבדות במצרים כאשר פתאום מגיחים להם שני אחים שאומרים שהשם יוציא אותם מכל הסבל שלהם. ואז במשך שנה אחת הם חווים תהפוכות ורואים מכות איומות שניתכות על מי שהעביד אותם כל השנים והם אומנם יוצאים ללא פגע בכלל, כמו צופים מהצד בסרט מפחיד, אבל ממשיכים להיות עבדים ושום דבר לא באמת השתנה אצלם.


ואז הם מצווים להתכונן ליציאה חפוזה, עם הוראות מדויקות, ויוצאים אל המדבר.

ומייד, שוב פחד גדול נופל עליהם כי מצרים רודפים אחריהם וממולם הים והם מצווים להיכנס אל תוכו. הרוח שלהם כמעט ונשברת כשלפתע הים נחצה לשניים, ללא הכנה, הנס הזה קורה!


ואחרי שנרגעים מהמחשבה שדקה לפני כן הרגישו שחרב עליהם עולמם, הם ממשיכים במדבר, ועדיין דבר לא קורה.


פתאום אין להם מים, ואז יורד להם מן מהשמיים, ומתחילים להתגעגע לאוכל במצרים, ומכיוון שהם לא מרגישים שהמצב שלהם השתנה, ורק חול סביבם כל היום, מתחיל לקנן בהם הספק אם כל זה בכלל היה כדאי ומתחילה מלחמה פנימית שלהם בדבר השגחתו של השם עליהם, ועל הספק הזה הם חוטפים על הראש - מלחמה עם עמלק!

 

בכל מעבר העם קיבל זמן מועט של מספר שעות להכנה, ולפעמים גם זה לא, לכן לא היה להם זמן להפנים שעומד לקרות שינוי, ולהתפעל מהמצב החדש.


ואילו עכשיו הם מקבלים שלושה ימים להכין את עצמם עם הוראות מדויקות איך להתקדש.

ההכנה הגדולה הזו נדרשה על מנת שתיהיה הפרדה מדורגת בין המצב שהיו עד עכשיו לבין המדרגה הבאה.


ההכנה היא שלב ביניים
וזהו מצב הכרחי על מנת שנוכל לעכל ולהכיל בדרך הטובה ביותר את המעברים בחיים.

 

בשלושת הימים הללו העם נמצא בהכנה וציפייה - לא יודעים מה הולך לקרות, אסור יהיה לגעת בהר, תיהיה תקיעת שופר, אסור לנו עכשיו לקיים יחסי אישות....


מה זה הדבר הזה??!


כל התחושות הללו מגבירות את הציפייה, הדריכות והסקרנות, מחדדות את העוצמה והגבורה של השם אל מול היעדר היכולת של העם לעזור לעצמם ללא כח השם.


וכשיש לעם שלושה ימים לחשוב על כל מה שהזהיר אותם משה, הם מגיעים למעמד מתוך התבטלות מוחלטת אל מול השם.

 


והנה ביום השלישי בבוקר, קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר הולך ומתחזק, וכל העם מפחדים מאוד.


איך יכול להיות ?? זה אמור להיות ההיפך!!


הרי כשתוקעים בשופר, בשלב מסוים האוויר הולך ואוזל, ואילו כאן אנו רואים שקול השופר רק נעשה חזק יותר!!


ומשה מוציא את העם מן המחנה לקראת השם, ונעמדים כולם בתחתית ההר.

והשם יורד על הר סיני באש וההר מתמלא בעשן וכולו נחרד

קול השופר הולך ונעשה חזק יותר

משה מדבר והשם עונה לו בקול

 

קורה שאנחנו מדברים עם מישהו ואז חולף מטוס מעלינו, ועלינו לחכות שיעבור, כי הדברים שלנו אינם נשמעים ... כאן אנו רואים שמשה עומד רחוק מעם כי הם התרחקו  לשמע הקולות החזקים, קול שופר שהולך ומתחזק, ומשה מדבר אל אלפי אנשים.

בואו נזכור שלא היתה לו מערכת הגברה, אלא השם מחזק את קולו של משה לעלות מעל קול השופר החזק!


 

והשם יורד על הר סיני אל ראש ההר וקורא למשה לראש ההר, ומשה עולה.

והשם אומר אל משה -

תרד, תזהיר את העם וגם את הכוהנים שלא יביאו עליהם מיתה מרוב סקרנות לראות את השם.


ומשה אומר להשם -

העם לא יכול לעלות על הר סיני, כי הזהרת אותנו שלא ניגע בהר.


ומשה יורד אל העם ואומר להם -

אלו הדברים שאמר השם -


אנוכי השם אלוקיך שהוצאתי אותך מארץ מצרים מבית עבדים


לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני



מה זה אלוהים אחרים?


אין כאן כוונה לאלוקות אחרת, אלא שאנשים ממליכים מעליהם דברים שהם עצמם יצרו ועובדים אותם.

לדוגמא:

אדם כעסן, אומר: ״ אני לא יכול לשלוט בכעסים שלי, זה חזק ממני״.

כך הוא עובד את הכעס שלו.

 

לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ


לא תשתחווה להם ולא תעבוד אותם


כי אנוכי השם אלוקיך, אל שמקנא ולא סולח אם עובדים דבר אחר מלבדי

 

פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים לשונאי


מה נאמר כאן?


השם נותן הזדמנות לתקן
, במשך כמה דורות.

אם אדם חוטא (אבות), השם לא מעניש מייד אלא מעביר לדור הבא (בנים), ואם גם הוא לא תיקן, מעביר לדור הבא אחריו (שילשים), ואז עוד הזדמנות אחרונה – (ריבעים)

 

ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצוותי.


לא תישא את שם השם אלוקיך לשוא, לדבר שקר.

כי לא ינקה השם את אשר ישא את שמו לשוא.

 

תזכור את יום השבת לקדש אותו

ששה ימים תעבוד, ותעשה את כל המלאכה שלך ויום השביעי שבת להשם אלוקיך, לא תעשה שום מלאכה, אתה ובנך וביתך, העבד והאמה שלך, הבהמה והגר אשר בשערים שלך.


למה לא לעשות שום מלאכה?


בשבת עלינו לחשוב שכל המלאכה שלנו כבר נעשתה, והכל מושלם ואין צורך להוסיף.

 

כי שישה ימים עשה השם את השמים ואת הארץ, את הים וכל מה שיש בהם, וביום השביעי נח.

לכן בירך את יום השבת וקידש אותו.

 

בדיוק כמו שלא הוריד השם מן ביום השבת, והבדיל את השבת מכל הימים, כך עלינו להבדיל ולהפריד את יום השבת משאר הימים.

 

כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר השם נותן לך


בעניין כיבוד הורים, ואיך משפיעה מצווה זו לטובה דווקא עלינו ניתנה בעבר הרחבה מפורטת בפרשת ויחי. ניתן לחזור ולהיזכר מה למדנו: קישור לפרשת ויחי.

 

לא תרצח


לא תנאף


לא תגנוב


לא תענה ברעך עד שקר


לא תחמוד בית רעך


לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך

 


וכל העם רואים את הקולות




איך אפשר לראות קול??


הקולות היו חקוקים בחושך ערפל וענן, וראו ממש את האותיות של הקולות!

 

ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר מלא בעשן, והעם מפחד ונעמד רחוק מההר.

ואומרים אל משה -

תדבר אתה איתנו ונשמע אותך, ושלא ידבר איתנו השם שלא נמות!



הרבה פעמים אנחנו זקוקים לעזרתו של מתווך.


מתי נכון ועדיף להתעמת פנים אל פנים למרות החשש והפחד?


ראשית, מה זה עימות?

כשיש לכל אחד מהצדדים ניסוח שונה במחשבה לתיאור דבר שקרה, והדבר יוצר סכסוך וריב בין הצדדים, נפגשים ומבררים יחד מה באמת קרה.

לרוב נעדיף להימנע ממצב של עימות עם מישהו, כי לא תמיד נדע לומר את המילים הנכונות, ואולי יעמידו בפנינו עובדות לא נעימות ונרצה שלא לשמוע אותן.

האי וודאות של השיחה והתוצאות שלה נותנות לנו את הרצון להשאיר את המצב איך שהוא.


כששני הצדדים כל כך מתנגדים אחד לשני עד אשר אם ינסו ליישב את הסכסוך ביניהם לבד, המפגש עצמו עלול להחריף את המצב, ולגרום ל״שיחת חרשים״ עד כדי שנאה - כדאי למנות מתווך שיגשר ביניהם.


אבל מספיק שרק אחד מהצדדים יהיה אמיץ, סובלני, יתגבר על הפחד ויבקש את השלום - אפשר ומומלץ ליישב את המחלוקת פנים אל פנים.

 

 

ומשה אומר לעם -

אל תפחדו כי על מנת לנסות אתכם בא השם, ועל מנת שתיהיה היראה שלו עליכם שלא תעשו חטא.



למה צריך ניסיונות? בשביל מה כל הפחד הזה?


תפקידם של הניסיונות הוא לגדל אותנו רוחנית.

פירוש המילה ״נס״ הוא גם דגל.

כמו שאנחנו מניפים את הדגל, כך גם הניסיונות מרימים אותנו.

 

דוגמא:

ישנם מורים שהתלמידים אומרים עליהם: ״אי אפשר לשקר להם, הם תמיד יתפסו אותך״.


ואיך זה קורה?

שיעורי הבית ניתנים ע״מ שהילד יתרגל בבית את מה שלמד בשיעור, יעיין בהם וכך יוכל לפתח בעצמו תובנות שלמד. באמצעות התרגול של הפיתוח, הילד מתגדל.

ילד לא הכין את שיעורי הבית שלו, ובשיעור ינסה לראות אם המורה יחשוף זאת, ויעשה כל מיני תחבולות ע״מ להקשות עליו לגלות.


בתחילה, בוודאי שהמורה יהיה בתחושות לא נעימות שתלמיד הצליח להערים עליו שלא עשה את מה שביקש, אך ככל שהמורה יעמוד במצבים, נסיונות כאלו, שהתלמיד מסתיר ממנו, הוא עצמו יפתח יכולת לגלות, ומורה חכם אף יבין שעליו לשנות את שיטת הלימוד שלו ע״מ שהילדים יכינו את השיעורים בשמחה...


אז כמו שהמורה, ע״י הניסיונות שהתלמידים מציבים לו - משתכלל ומתפתח להיות מורה טוב יותר, כך הניסיונות מאלצים אותנו לצאת מהנקודה שאנחנו נמצאים בה, אל מקום גבוה יותר.


הפחד הוא רק גורם הרתעה, שלא נרצה להישאר באותו מקום שכבר לא נחוץ לנו, ונרצה להתקדם.

אם לא היה פחד מלהישאר באותו מקום, לא היתה לנו סיבה לרצות לזוז ממקומנו.

 

 

והעם עומד מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם השם.

ואומר השם אל משה -

כך תאמר לבני ישראל -

אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי אליכם.

 


למה זה חשוב לומר - אתם ראיתם?


קיים הבדל גדול אם אדם רואה משהו בעיניים שלו, או שבאים ומספרים לו.

כשמספרים לנו משהו שמישהו אחר ראה, אנחנו יכולים לומר שאולי לא ראה טוב, אולי חשב שזה משהו אחר, ואולי הוא מוסיף לסיפור דברים שקשורים למי שהוא.


לדוגמא:

ילד שחווה פעם אחת התקפה של כלב עליו, ומאז מפחד מכלבים ולא מתקרב אליהם, ייתכן שהוא יבוא ויספר שיש כלב ענק בחצר ואף אחד שלא ייצא כי הוא רוצה לנשוך את כולם, ורק ילד אחר שאין לו פחד מכלבים ייצא ויראה שאכן יש כלב בחצר, אבל זהו גור קטן שנולד אתמול....


לכן, סיפורים של אנשים אחרים אינם משתווים למראה עינינו.

 


לא תעשו איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם.


מזבח אדמה תעשה לי ותזבח עליו את העולות שלך ואת השלמים שלך והצאן שלך והבקר שלך.



מה זה אומר ״תעשה לי״?


השם מצווה לעשות לו את המזבח, לא רק בעשייה עצמה, אלא גם בכוונות לפני ובזמן העשייה.

 


בכל מקום אשר אזכיר את השם שלי, שתקבל את הרשות להזכיר את שמי, אבוא אליך ואברך אותך.


ואם תעשה לי מזבח אבנים, לא תבנה אותן מברזל, כי את החרב שלך תניף עליה ותחלל אותה.

 

המטרה של המזבח - לעשות שלום בין השם לבינינו.

החרב - מטרתה להרוג, להרוס.

לכן בהשאלה, החרב הורסת את השלום שיש בין השם לבינינו.


לדוגמא - אם ילד נופל ונעזור לו לקום בהושטת יד, לא נחזיק באותו הרגע ביד מסמרים....

 


ולא תעשה מדרגות על מזבחי אשר לא יתגלה ערוותך עליו.





למה כל כך חשוב לשמור על צניעות בפני אבנים??


יש להבין ולזכור

כל מה שכתוב בתורה יש לו שורש רוחני וסוד ניסתר שעלינו ללמוד אותו ע״מ שנבין את הכוונה האמיתית מאחורי ציווי השם.


בגשמיות:

לא לעשות מדרגות, כי כשעולים במדרגות אנחנו מרחיבים את הצעדים שלנו, ועל ידי זה עלולים לחשוף אזורים לא צנועים.


ברוחניות:

לא להיות בקלות ראש ולא לבזות בעבודת השם, האדם צריך לעבוד את השם בנפש ובגוף.

 


בפרשה הבאה - פרשת משפטים - השם ממשיך לתת חוקים לבני ישראל, והעם מתחייב לקבל אותם ואומר ״נעשה ונשמע!״, והשם מזמין את משה לעלות להר השם לקבל את לוחות האבן. התורה והמצוה. משה ממנה את אהרון וחור מלפני העם לגשת אליהם על כל דבר, ומשה נשאר בהר ארבעים יום וארבעים לילה.

 

 




טעימה אחרונה מהפרשה: 

 



הפרשה הזו היא בסופו של דבר מתן התורה. מדוע היא נקראת דווקא על שם יתרו?


כל התורה מדברת על החיבור בינינו, ומה ההשלכות כשכל אחד מנותק מהסביבה ולא קשוב לרצונותיה.
העצה של יתרו גרמה לעם להיות פעיל ושותף להפצת חוקי השם, ויצרה התערות של כל אחד מהם בתוך החברה.
התחילה להתהוות תזוזה בתוך העם, העם יוצא מתרדמה, כשכמעט שמונים אלף איש מקבלים תפקיד של אחריות בהעברת תורת השם, וממקום של קטנות וחוסר אונים, אל התפתחות וגדילה, ומעורבות של אכפתיות, והכל דרך חוקי השם.

יתרו היה אחד מחכמי פרעה, שר שממונה על כל האלילים וברח מפרעה.

היה כהן גדול במדין, עובד אלילים שהסביבה נותנת לו כבוד גדול, הוא שמע על הנס שעשה השם לישראל בקריעת ים סוף, יצא מהנוחות שלו ומכל הדברים הטובים שהיה רגיל אליהם ויצא אל המדבר לראות את משה ולשבח את השם על כל הניפלאות שעשה לבני ישראל.

יתרו התגייר ובא למדבר לקבל את התורה וכעת הוא יכול לחזור חזרה לארצו ולגייר אנשים נוספים.

אפשר לראות התנהלות דומה בין אברהם ליתרו:


אברהם יצא נגד העבודה הזרה שראה בבית אביו

יתרו פרש מעבודת האלילים


אך בניגוד לאברהם שיצא מארצו לפי הוראת השם (פרשת לך לך, יב, א): ״ויאמר השם אל אברם לך לך מארצך...״ השם לא ציווה את יתרו לצאת ולבוא למדבר, אלא יתרו על דעת עצמו עשה זאת.


וכמו שאברהם גייר אנשים, כך גם יתרו, עם ההשפעה שהיתה לו על הסביבה, חזר מהמדבר לארצו לגייר אחרים.


בפרשה זו אומר השם, ״אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ" . יתרו, שהיה במעמד כ״כ גדול בקרב עובדי העבודה זרה, הבין שהשם עולה על כל האלילים, מתגייר ובא באהבה לקבל את התורה. השם לוקח גם אותו על כנפיו (כמו כנפי הנשר) וכך זוכה לקבל פרשה שלמה על שמו.


אי אפשר לומר בנשימה אחת -
אין עוד מלבדו, ואני ואפסי עוד.

 



להתראות בפרשה הבאה - משפטים

חיזקו ואימצו!

אליזבת 

לקריאת פרשת משפטים לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת בשלח לחץ כאן.



צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט