1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. כי תצא


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת כי תצא

בס"ד



 

פרשת כי תצא עשירה ביותר ומכילה פרטים רבים.

אנו נתמקד על מספר ציווים, וממליצה לקרוא את הפרשה במלואה בתורה.

 

שוב תזכורת,

התורה מדברת על מצבים בתוכנו.

הדרך היחידה להעביר את התכנים היא מתוך עולם המושגים שאנו מכירים מהעולם שלנו, הגשמי.

אך אין בין הגשמיות ולדברים הכתובים מכנה משותף כלל וכלל.

לכן יש להתמקד בפנימיות הדברים ולא להתבלבל מהפשט.

 

נתחיל.

 

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.


כִּי-תֵצֵא

מאיפה תצא?

תצא מתוך עצמך, מהדברים שמקבעים אותך, בעקבות הייצר שמכניע אותך לא פעם אל תוך הקנאה, הגאווה, העצלות, עצב.... ותצא להילחם נגדו.

וזו ממש מלחמה.

אז אם כבר אתה מחליט לצאת להילחם בייצר, משמע אתה מוכן למערכה נגדו, והדבר לא נכפה עלייך.


עַל-אֹיְבֶיךָ

מה ההבדל בין אויב לאוהב?

אפשר לראות שבשתי המילים יש מכנה משותף, האותיות: א, ו, ב. ואות אחת משתנה:

אויב – האות י'

אוהב – האות ה'

האות י' – מדברת על הסתרה, עדיין אין גילוי. האות הראשונה של שם השם.

האות ה' – מדברת על תולדה.


ראינו שהשם הוסיף את האות ה' בשמות אברהם ושרה:

בראשית, יז:

"וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים"

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ."

"וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ"

 

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ.

וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ"

 

משמע,

האות ה' מצביעה על מצב שמניב פירות, המשכיות טובה, וכל זאת בגלוי.

 

בפרשת שלח ראינו שמשה הוסיף להושע את האות י׳, כאשר יצא לתור את הארץ עם שאר המרגלים:

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ.     

משה הוסיף ליהושע את האות י׳ בשמו, שמירת השם נמצאת בהסתרה.

 

כאשר אנו נמצאים במצב של אי וודאות, לא ברור לנו מדוע הדברים קורים כמות שהם, ולא מהססים לקטרג – שם תמיד נפגוש את ה״אויב״, היצר שבא להרוס כל חלקה טובה, וייעשה זאת בזריזות ויסודיות.


ואילו, אם נבחר לראות את המצבים המבלבלים שאומנם נרגיש בהם אי נוחות מסויימת, כאל ניסיון בלבד ומתוך ידיעה ברורה שמסתתר דבר טוב ממש, בזכות העובדה שהבורא הוא טוב ומיטיב, ותכלית הבריאה היא להיטיב לנבראיו - זה המקום בו נוכל לפגוש את הרווח הטוב שנפיק מהעין הטובה שלנו במצב שלטעמנו - רע.


האויב שבנו מתפקידו להסתיר את האפשרויות להתקדמות שטמונות במקומות הכי לא צפויים, ויש להילחם בו.

ואם יצאנו להילחם בו – השם עוזר מיד.

 

הילד רוצה מאוד לשנות את התנהגותו, אבל מפחד שלא יצליח.
איך אפשר לחזק אותו?

בראש ובראשונה מומלץ לבדוק עם הילד:

  • אם אכן יודע מה עליו לעשות, אילו פעולות ובאילו דרכים עליו לנקוט על מנת לשנות.
  • לוודא שהוא לא לוקח על עצמו משימות קשות מידי, בכדי להביא לקיצורי דרך, שיובילו בסופו של דבר לייאוש.

בהמשך,

  • לבקש ממנו להביע את התחושות שלו לאורך השינוי,
  • אם עולה קושי - דרושה היערכות מחודשת.
  • לשבח אותו על כל הישג הכי קטן של שינוי

והכי חשוב,

לאורך כל הדרך – כבר מראשיתה, לומר לילד – אתה לא לבד בכל התהליך. כולנו עוברים זאת יחד!

אומנם להורים זה נראה ברור מאליו, אך הילד צריך לשמוע זאת, ממש במילים.

 


 

וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ

רק אם תצא מהמחשבה שאתה בטוח שכולם נגדך – רק אז תקבל עזרה.

לא תקבל סיוע, בעודך מקטרג.

 
  

וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.

מהי אשה?

למדנו:

נקבה –> נקב –> חור -> חיסרון.

"אשה" הוא החיסרון שיש בכל אחד מאיתנו ומבקש מילוי, שלרוב יהיה - קבלה עבור עצמנו בלבד.


וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה

הרצון הזה שבוי, רצון טוב שהתחפש לרצון של לשים את עצמי במרכז, ומתוך כך לנהוג בחוסר התחשבות באחרים.

וְרָאִיתָ, הראיה משויכת לספירת החכמה, במלחמה שלך נגד הייצר, מלחמה שנעשית בחכמה - אתה מחליט לקחת את הרצון הזה ולהפוך אותו מקבלה עבור עצמך, להשפעה לזולת.


וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ.

וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ,

לכן, אתה מסיר ממנו את כל הדברים הלא טובים שבו, הקליפות, שזהו גילוח שיער הראש, וגזיזת צפורניים והסרת השמלה.


וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה.

הרצון הרע עובר הכנעה, כל הרע יוצא, ממקום של קבלה לעצמי, למקום של רצון לתת לסביבה.

עכשיו אפשר לבוא ולהיות הבעלים של הרצון.


וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ. 

אבל במידה ולא תרצה לתקן את הרצון הרע הזה, אין להנות ממנו בשום דרך.


לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף

כסף מלשון כיסופים.

כאשר תעזוב את הרצון הזה לא יהיו כאן געגועים.

 

 

איך אפשר לשכנע ילד שממתקים זה רעל, ופירות וירקות דווקא לא - ועדיין הילד ימשיך לחשוב שאנחנו סמכות עבורו...?

כדאי להסביר לילד כבר מגיל צעיר על אבות המזון, ומה תפקידו של כל אחד מהם.

אפשר לצייר טבלה, ולהדביק עליה, לפי הסיווג, סוגים שונים של מאכלים שהילד אוהב, ולתלות אותה במטבח.


להסביר לילד שממתקים הם בעצם רעלים שהתחפשו בצבעים ססגוניים, על מנת שנתפתה לאכול אותם.

ולעשות איתו ניסויים של צבעי מאכל, כשכל צבע מקבל את הפירוש המלא בעברית, ולא באותיות ומספרים, וכיצד הוא מזיק לגוף.


לפעמים הילד יעדיף ממתק מאחר ואינו מכיר מאכלים טעימים אחרים שיכולים לספק לו את הטעם המתוק, וזהו תפקידם של ההורים, לפתוח את הילד לטעמים חדשים, כאשר הילד יכול להיות שותף בהכנתם.



 

כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.

וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.

וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא.

וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.

אם נתייחס לפסיקה הזו כפשט, נוכל להסיק שהבורא מצווה עלינו לזרוק מהבית כל ילד שנמצא בתקופה של מרד בהוריו.

כל הקטנים שמתחילים להתעצב, והנערים בגיל ההתבגרות - החוצה, לסקילה!


האומנם? זו אהבת ישראל??!

ממש לא.

 

ננתח את הציווי על פי פנימיות הדברים:

"בן" – זו תוצאה, תולדה של ה"אב".

"אב" – זו הסיבה.

אם לשורש, ה"אב" יש תולדה, ״הבן״, שאינה מגלמת בתוכה את תכונת ההשפעה של ה"אב" – זה "סורר ומורה" – מורד.


כלומר,

מתכונת ההשפעה יצאה התנהגות של רצון לקבל לעצמי. ואנחנו מנסים לקחת את הרצון הזה ולהכריח אותו להיות בהשפעה, אבל הוא בשלו, כמו אישיות נפרדת מאיתנו ממש.


לכן,

ראשית, עלינו לראות שאנו מבינים, על מה המרד, ואז להכניע אותו מרחוק – וזו "רגימה באבנים", מרחוק כך שנוכל להכניס את ההגיון והשכל, על מנת שההתנהגות הלא טובה לא תצליח להשתלט על היצר הטוב שבנו.

אנו רואים שאין מדובר חלילה על ילד שמוציאים אותו על מרדנות, אלא על מלחמה פנימית בין היצר הטוב והרע.


כל אחד מהיצרים מבקש לשלוט על האחר, ללא ביטול של האחר.

על מנת להכניע את היצר הרע צריך לגרום לו שייכנע ליצר הטוב ולא לבטל אותו.

 

הילד התחיל לחלוק עם אחיו ברצון טוב, אך כעת הילד מרגיש מנוצל.

איך ניתן לעזור לו?

מספר שאלות שעשויות לגרום לילד לברר עם עצמו איפה היתה נקודת ה"אל חזור":

  • מה היתה הסיבה הראשונית שבעקבותיה החליט לחלוק עם אחיו.
  • האם רצה להשיג דבר מסוים מעצם הנתינה, ואם כן – מהו?
  • האם הצליח להשיג זאת?
  • אם לא – מה השתבש?
  • להביא את הילד לחשוב על הפיתרון בעצמו.

במידה ולא רצה להשיג דבר מלכתחילה אלא היה נטו עניין הנתינה:

  • האם נתן יותר ממה שהתכוון?
  • מה גרם לו לעשות זאת?
  • האם אפשר לבקש חזרה חלק מהוויתור הכפוי?
  • לבקש מהילד לחשוב על דרכים יצירתיות, איך יוכל להשיג חזרה את שכבר עליו וויתר.

אם לא נתן יותר, אלא רק מתחרט על כל עניין הנתינה:

  • לבדוק עם הילד האם מבין את משמעות הנתינה?
  • לגשש אם קיימת הרגשת חסך בדברים שונים?

האם יש תחומים נוספים בהם הוא מרגיש ש"משתמשים" בו?

 

 

**** זוהי הדרכה חלקית לתחושת הניצול

למיקוד והרחבה נוספת – נדרשת הנחייה פרטנית המותאמת על פי אישיותם של ההורים והילד.
 


לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה:  כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה. 

התיקון חייב להיות בדיוק לפי סוג הרצון.

אשה – רצון לקבל לעצמי

גבר – התגברות על הרצון של ה"אשה" שיהיה ברצון של השפעה.

המשפט מדבר שחייבת להיות עבודה מדוייקת.

לא נתקן את הרצון של קבלה לעצמנו בכפיה.

ולא נלביש את הרצון להשפעה ברצון של קבלה לעצמנו.

 

כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.


בית חדש – הכוונה דרך חדשה.

הגג מדבר על מסגרת.

כאשר רוצים לצאת לדרך טובה, עלינו לתחום אותה במסגרת, אחרת אנו מסתכנים בנפילה, יציאה מהדרך החדשה.

 

הילד החליט להיות מסודר.
איך אפשר ללמד אותו להיות כזה?

חשוב שהילד יקבל כללים וחוקים שנכונים לכל מצב, ולא רק לסידור החדר, או התיק, שיהוו עבורו מסגרת כללית לסדר.

יש להתחבר לגבולות, ומה המשמעות שלהם לגבי הילד.

  • האם מפחד מהם?
  • מוצא בהם ביטחון?

להסביר איך המשמעת העצמית עשויה לתרום לו, בתחומים שונים בחייו:

  • ביה"ס - הצלחה בלימודים
  • חברה - פיתוח יכולת של הקשבה טובה
  • ספורט – הישגים גבוהים
  • דחיית סיפוקים – דבר אשר לכשעצמו מעלה את רף השמחה

לבקש ממנו דוגמאות בהן לא נקט במשמעת עצמית ומה היו ההשלכות.

  • ללמד את הילד את החשיבות של סדרי עדיפויות – תוך כדי משחק.

סדר זה ההיפך מפיזור, לכן סדר פיזי, דורש בראש ובראשונה - סדר מחשבתי.




 

כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה, מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר, וְשָׁכַב עִמָּהּ. וְהוֹצֵאתֶם אֶת-שְׁנֵיהֶם אֶל-שַׁעַר הָעִיר הַהִוא, וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ--אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת-הָאִישׁ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר-עִנָּה אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. 


חובה! חובה להבין את הפנימיות:


"בתולה" - אמונה שלא נפגמה.


אם אנו נמצאים בעבודה רוחנית, ויש בנו אמונה ששום דבר לא הצליח לפגום בה, והתורה מאורשת לנו, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; (הושע, ב), והנה בגלל סיבה מסויימת, האמונה שלנו נסדקת.

אנו מביאים את הרצון שפגם, והאמונה שנפגמה ל״שער העיר״.


למדנו בפרשת שופטים, שהשופט עומד בשער:

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ

והשופט שבנו חייב להקשיב לרצונות שלנו הנמצאים בקונפליקט, ולהכריע בסופו של דבר דרך השכל.

סקילה - זהו דימוי לתהליך שנועד להביא את האדם לתכליתו.


האדם נברא על פי חוקי הטבע, "אדם לאדם זאב", אבל התכלית היא להביא את החיה שבטבע לדרגת אדם. מהרגע שהאדם מתנהג על פי האינסטינקטים החייתים ולא מתקדם לדרגה עליונה יותר, הטבע עצמו ״האבן״, פועל לרסן אותו.

חשוב להדגיש שהעונש הוא לא פעולת נגד, אלא שמטרתו להביא את האדם למדרגה גבוהה יותר.

זאת למדנו בפרשת משפטים.


נוכל להבין מדוע יש לסקול את הרצון שבא לפגום.

אבל למה גם את האמונה שנפגמה יש לסקול??

אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר

הנערה היא בתולה, קרי, האמונה נמצאת במצב של בראשית, עדיין לא חוותה התנגדות, משמע, ברגע שנרגיש שקיים בנו רצון לסטות מהדרך, חייבת להיות כאן פעולה טבעית של צעקה, כאב גדול, בגלל תחושת הזרות.


אם האדם לא זועק לעזרה, זה בגלל ש:

  • חושב שיכול להסתדר לבד בהתנגשות הרצונות, ולא פונה לעזרה מיידית.
  • לא מרגיש שקרה כאן דבר יוצא דופן, כלומר, האמונה לא היתה כה תמימה מלכתחילה.

כך או כך – יש למגר זאת.

 

אל תיהיה גיבור.

קשה לך - בקש עזרה!



 

 

כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה, עַל-אֹיְבֶיךָ:  וְנִשְׁמַרְתָּ--מִכֹּל, דָּבָר רָע.

אומנם החלטנו לצאת למלחמה נגד היצר, והשם מבטיח שהוא יעזור, עדיין – עלינו להיזהר ולהישמר.

לא לצאת עיוור למלחמה הזו, ועלינו להיערך, לקבוע חוקים, מסגרת, כללים מאוד ברורים, ולא להסתמך על דבר, פרט לרצון החזק שלנו.


כמו שלמדנו בפרשת ואתחנן:

לפני הפעולה – האדם חייב לחשוב  – שהוא זה העושה אותם.

ועליו לתת את כל כוחותיו על מנת להצליח בהם.

ההצלחה והכישלון כלל אינם תלויים בנו, עשינו כמיטב יכולתנו.

אך לאחר הפעולה, עלינו לזכור תמיד שהשם הוא זה הנלחם לנו.

 

לדוגמא – בכביש:

אתה חוצה את הכביש – אל תסתמך על הנהגים שרואים אותך ויעצרו בזמן.

הם מצידם גם סומכים עליך שלמדת את כללי הזהירות בדרכים ואתה ילד חכם, ולא תתנהג בטיפשות בכביש.

עליך להקפיד על החוקים – רק אז תראה אפס תקלות.

 

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח.

בסוף הפרשה אנו רואים שהשם שוב מזכיר לנו את עמלק.

אחרי שבפתיחה למדנו:

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקיךָ, בְּיָדֶךָ

עכשיו אומר, אחרי שהשם הניח לך, עזר לך להילחם בייצר, ונתן לך מנוחה ממנו, באופן מוחלט, כעת אתה כבר לא מודאג ממנו, ונמצא ברצון שכל כולו מכוון להשפעה לאחרים, ואף נהנה מכך.

ממש ככה -

נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ

גם השם נתן לך את הרצון

וגם אתה רוצה לרשת אותו.

 

במקום הזה, אנו מצווים למחות כל ספק הכי קטן שעולה בנו, בעניין ההשגחה של השם עלינו.

מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם – זהו מקום העבודה שלנו.

 



מה למדנו היום?

בפרשה זו ראינו עד כמה חשוב שלא לקפוץ ישר למסקנות מתוך מחשבה שהבנו על מה מדובר.

החכמה שיש בכל אחד מאיתנו, רבה ככל שתיהיה, מצומצמת עדיין בתוך גבולות השכל, מה גם שהרגש משתלט, ועושה שמות בכל קו שכלתני שאמור להיארג.


הרבה פעמים נטעה לחשוב שהבנו את הדברים, ומבלי לברר אם אכן זו היתה הכוונה, נמהר להסיק מסקנות מרושעות כלפי הדובר, שיובילו אותנו לרבוץ תחת היצר הרע שלנו, בעוד שאנו נותנים לו את המושכות לדהור קדימה - ״לתקן את המעוות״.


אמרו לך דבר שהחשבת אותו כפוגעני, זה המקום לעצור ולרוץ ל״שופט״ שלך.

השופט יקבל אותך כשאתה רגוע, אז אם זה לא המצב, קח את הזמן, ובינתיים - אל תתפנה לחישובים.


כעת זה הזמן לשטח בפני השופט את הדברים, וספק לו שניים שלושה ״עדים״, שינסו להראות את המצב ההופכי, ורק אז, תגיע להכרעה - האם באמת היתה כאן כוונה לאיין אותך.


הפזיזות שייכת לייצר הרע. לא לך.

 

 

להתראות בפרשה הבאה

אליזבת

 

 

 

 


צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט