1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. כי תשא


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת כי תשא

בס״ד

 

פרשת כי תשא - ביאור הפרשה להורים וילדים

 

על מה מספרת הפרשה?


משה עדיין על הר סיני ממשיך לקבל מהשם הנחיות והוראות והעם מרגיש שהוא ננטש ע״י משה כי משה מאחר לרדת, ומבקש מאהרון שיעשה להם אלוהים אחרים. ודווקא מתוך המקום הנמוך ביותר שבני ישראל הגיעו אליו מאז יציאתם ממצרים, נחשפות 13 מידות הרחמים של השם.


נלמד איך נזהה את התכונה הייחודית שלנו שקיבלנו, מהי החשיבות הגדולה שבשמירת הלשון, איך הפנימיות משפיעה על הניראות שלנו ועוד.

 


נתחיל.



הפרשה מתחילה במילים "כי תשא".

להשיא, הכוונה – להרים.

 

השם מדבר אל משה ונותן הוראה לקבל מהעם מחצית השקל מבני 20 ומעלה.

השקל היה במשקל של 20 גרא.


יש כאן חזרה על המספר 20 כשמדובר בכסף:

בפרשת וישב, האחים מכרו את יוסף במחיר 20 שקל הכסף.

בראשית, פרק לז, פסוק כח:

״ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה״

כשיוסף נמכר, האחים שמרו את המכירה בסוד, אף אחד לא השיא, הרים את פניו.

ואילו כעת,

השם מבקש שהעם ירים את ראשו – "כי תשא את ראש בני ישראל" – כאשר הם נותנים תרומה להשם על עבודת אוהל מועד, לכפר על נפשותיהם.

 

העם מצטווה לתת ללא תלות במצבו הכלכלי, העשיר לא יתן יותר ממחצית השקל והעני לא יתן פחות, זאת על מנת שיתקיים שוויון בעם ביכולת התרומה וכולם יתנו את אותו הסכום.


ולמה מחצית השקל? ולא שקל שלם?


במצב כזה ניתנת תחושה ותזכורת לעם שהם תלויים אחד בשני, כל אחד הוא כמו "חצי גוף" כאשר נותן מחצית השקל, וביחד – הם גוף שלם.

 

השם אומר למשה -

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה... ואני הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל אשר ציויתך.



כל אחד מאיתנו קיבל מתנה מיוחדת מהשם, תכונה ייחודית ששייכת אך ורק לנו. מחובתנו לזהות ולהכיר את התכונה הזו, ולהשתמש בה עד כמה שיותר.


איך נוכל לדעת מהי אותה התכונה?


לרוב מי שיזכה להנות מתכונה זו יהיה דווקא הזולת, ולא האדם עצמו.

כאשר נשתמש בתכונה המסוימת הזו, לא נרגיש שאנחנו מתעלים מעל הסביבה, או נבקש טפיחה על השכם ובוודאי שלא מחיאות כפיים על כמה שאנחנו טובים במה שאנו עושים, אלא, ההתנהלות שלנו תיראה בעיני עצמנו כדבר ברור ומובן מאליו שיש לעשות.
רק הסביבה תרגיש שאנחנו עושים דבר יוצא דופן מבחינתה, והיא תודה לנו הרבה לפני שנבין בכלל על מה מגיעה לנו הכרת תודה זו!

 



כשסיים השם לדבר עם משה על הר סיני, נתן למשה שני לוחות אבן כתובים באצבע אלוקים.

 

בינתיים,

העם רואה שמשה מאחר לרדת מן ההר, ובאים אל אהרון ואומרים לו -

קום, עשה לנו אלוהים שילכו לפנינו, כי אנחנו לא יודעים מה קורה עם האיש הזה, משה, שהעלה אותנו מארץ מצרים.


ואהרון אומר להם -

תביאו אלי את נזמי הזהב מאזני הנשים, הבנים והבנות.

וכך עושים.


אהרון לוקח את הזהב, יוצר בחרט ועושה מסכה של עגל.


ואומרים -

אלה אלוהיך ישראל אשר העלו אותך מארץ מצרים,

ואהרון בונה מזבח ואומר -

חג להשם מחר.

  1. אהרון מנסה להרוויח זמן, אולי עד מחר משה יירד מההר.

  2. אהרון לא אומר - חג לעגל מחר, אלא ״חג להשם מחר״, ייתכן והיה ניסיון מצד אהרון להכניס כוונות בלב העם שלמרות שהם אומרים שהעגל הוא האלוהים שלהם, הם בעצם זובחים זבח להשם.

 

והעם משכים למחרת ומעלים עולות ושלמים, מתיישבים לסעודה וקמים לצחק.

 


ומן הצד השני מלמעלה, על הר סיני

השם מדבר אל משה -

לך רד, כי העם שלך, שהעלית מארץ מצרים, שיחת ומהר סרו מהדרך שציוית אותם.

ראיתי את העם הזה, עם קשה עורף, עקשן גדול הוא, ועכשיו תניח לי, ואכעס עליהם, ואכלה אותם, ואעשה אותך לגוי גדול.


משה לא מוותר ומבקש -

למה השם תכעס על העם שלך שהוצאת מארץ מצרים בכח גדול, למה שיגידו מצרים שהוצאת את העם בכדי להרוג אותם בהרים?!!

משה מזכיר להשם את זכות האבות, שנשבע להם להרבות אותם ולתת לזרעם את הארץ שהבטיח להם.


השם סולח.

 

משה יורד מההר עם שני הלוחות, מעשה השם, שכתובים משני הצדדים, ומכתב השם החרות על הלוחות.

ויהושע, שמחכה למשה בכל הזמן שמשה היה על ההר, שומע את כל הרעש מהעם ואומר אל משה שיש קול של מלחמה במחנה.


משה עונה -

אין קול ענות גבורה, שמתגבר על היצר הרע, ואין קול ענות חלושה, של פחד, אלא קול ענות אנוכי שומע.

וכאשר מתקרב אל המחנה ורואה את העגל והריקודים, משה משליך את הלוחות מידיו בכעס ושובר אותם תחת ההר.



מדוע בעצם משה שבר את הלוחות?


אנחנו נתמקד בסיבה אחת:

עצם ההשלכה של הלוחות גרמה לזעזוע בעם.

זה לא רק הכעס של משה, אלא העם מבין שהוא לא ראוי לקבל את הדברים שנכתבו על הלוחות על ידי השם.


הפעולה של שבירת הלוחות, שעל פניו נראה באותו הרגע שאין לה הופכין, גורמת לעם להתחרט חרטה גדולה, ולחזור בתשובה חזקה ובכוונה אמיתית.

משה יודע שהעורף של העם קשה, "לא מזיז אותו ימינה או שמאלה", ולכן, ע"מ שאדם יתחרט על מעשיו, בזמן שהוא נחוש בדעתו שהוא צודק, חייב לקרות דבר מאוד מפתיע שיצור התעוררות ותפנית במחשבה שלו.

 


משה לוקח את העגל שעשו, ושורף אותו באש וטוחן אותו דק, ומפזר על המים ומשקה את בני ישראל.


מהי המשמעות הרוחנית של הפעולה הזו?


המים משולים לתורה.

הזהב מסמל את מידת הגבורה, הדין.

העגל – זו העבודה הזרה – המקום בו אדם אומר – אני זה שעושה את הכל ואין דבר מעלי, ההיפך מעבודת השם – שאדם מכיר בכח שפועל עליו והוא זה שעושה את כל המעשים.

 

כשמשה טוחן עד דק את העגל – הוא מראה שניתן להעלים את היכולת של האדם להתקיים בזכות עצמו, אך הוא כמעט מעלים מאחר ואז מפזר את המחשבה הזו, של "אני ורק אני קיים" על המים, על התורה.


בפעולה של הפיזור על המים והשקיית בני ישראל, משה מראה לעם שהם לא ראויים לקבל את התורה הקדושה עם כל הזכות שבה, כי הם נפלו ממדרגתם הרוחנית שהיו בזמן מתן תורה, וגורמת לעם תחושת ביזיון.

 


אומר משה אל אהרון -

מה עשה לך העם הזה שהבאת עליו חטא גדול?!

ואומר אהרון -

אל יכעס אדוני, אתה ידעת את העם, כי ברע הוא, ואמרו לי - עשה לנו אלוהים, כי אנחנו לא יודעים מה קורה עם משה, ואמרתי להם שיביאו לי זהב ואשליך באש, ויצא העגל הזה.

 


משה נעמד בשער המחנה ואומר -

מי להשם - אלי.

ומתאספים אליו כל בני לוי.


ואומר להם -

כה אמר השם אלוקי ישראל -

כל אחד שיקח חרב והרגו איש את אחיו, רעהו וקרובו.

וכך עושים בני לוי, ושלושת אלפים איש נופלים באותו יום.


למחרת,

אומר משה לעם -

אתם חטאתם חטאה גדולה, ועכשיו אעלה אל השם, אולי אכפר על החטא שלכם.


ומשה שב אל השם ואומר -

העם חטא חטא גדול, ועשו להם אלוהי זהב, ועכשיו אם לא תישא את החטא שלהם,
מחק  אותי מהספר שכתבת.


בתחילת הפרשה נאמר:

״כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו להשם....״

וכעת:

״ועתה אם תשא חטאתם ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת״


יש כאן חיבור בין החטא של בני ישראל לכפרה על החטא.

בתחילה השם מבקש שיתנו כסף לכפרה על נפשו

וכעת משה משתמש באותה מילה שאמר השם – לשאת, ואילו הפעם - את החטא של בני ישראל.


שתי נקודות חשובות למחשבה ולמידה:

בבקשה הזו של משה מהשם - למחוק את שמו מהספר של השם נוכל ללמוד:

  1. בסוף הפרשה אנחנו נראה שהשם מחל לבני ישראל על החטא, אך מאחר ומשה ביקש למחוק את שמו מהספר, השם מחק את שמו מפרשת "תצווה".
    מכאן אנו יכולים ללמוד עד כמה חזקה מילה של צדיק, אך גם אנחנו, שלא נמצאים בדרגת משה, עלינו להיזהר מאוד  בשמירת הלשון, ואנו לא יודעים אף פעם מה יהיו ההשלכות לאחר שנקלל את הסביבה או את עצמנו.

  2. איך ייתכן ששמו של משה נמחק בפרשה של לפני הפרשה בה ביקש למחוק את שמו?
    הרי פרשת תצווה באה לפני פרשת כי תשא!
    מכאן אנו לומדים שוב, שברוחניות אין את הזמנים כמו שאנו מכירים, עבר הווה עתיד, אלא -
    הכל הוא זמן אחד.

 


והשם אומר אל משה -

מי שחטא לי - אמחק אותו מהספר שלי.

ועכשיו לך, ותנחה את העם במה שדיברתי אליך, ועלה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם יצחק ויעקב שאמרתי להם - לזרע שלך אתן אותה, ושלחתי לפניך מלאך וגירשתי את העמים, כי לא אעלה ביניכם, כי עם קשה עורף אתה.


והעם שומע את הדבר הרע הזה ומתאבלים.


ואומר השם אל משה -

אמור אל בני ישראל -

אתם עם קשה עורף, ועכשיו תוריד את העדי שלך מעליך, ואדע מה אעשה לכם.


מהו אותו "עדי"?


עדי זו מילה נרדפת לתכשיט.

כאשר היה מתן תורה, ובני ישראל אמרו "נעשה ונשמע" השם חגר את בני ישראל בחגורות של אותיות של שם השם, ועכשיו השם מבקש שיורידו את החגורות הללו.

ובני ישראל הופכים להיות במצב של חשיפה לניצול לרעה, כי אין להם הגנה!

 

משה לוקח את האוהל ומעמיד אותו הרחק מחוץ למחנה, וקורא לו ״אוהל מועד״, וכל מי שמבקש את השם, יוצא אל אוהל מועד מחוץ למחנה.

 

וכשיוצא משה אל האהל, העם קם ונעמד כל אחד על פתח האוהל שלו ומביט אחרי משה עד שהגיע לאוהל מועד, ושם יורד עמוד ענן ועומד בפתח האוהל ומדבר עם משה, והעם משתחווה בראותם זאת.


השם מדבר אל משה פנים אל פנים, כמו שמדברים ממש חברים ביניהם, והמשרת הנער, יהושע בן נון, לא זז מתוך האוהל.


אומר משה אל השם -

הראני נא את כבודך.


עונה לו השם -

לא תוכל לראות את פני, כי לא יראה אותי אדם – וחי, אבל תוכל לראות אותי מאחור.


אומר השם למשה -

פסול שני לוחות אבנים כמו הראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים שהיו על הלוחות הראשונים ששברת, ותעלה בבוקר על ראש הר סיני, ואף אחד לא ייעלה איתך, וגם הצאן לא ירעה אל מול ההר ההוא.


וכך עושה משה.

 

השם יורד בענן ומתייצב עימו שם, ומשה קורא להשם בשלוש עשרה מידות של רחמים של השם, שאלו הן הנהגות השם המעידות על רחמים גדולים שלו וממהר ומשתחווה.

ואומר -

אם מצאתי חן בעיניך, השם, ילך בבקשה השם בקירבנו כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעון וחטא שלנו. ונחלתנו.


ואומר -

אני כורת ברית נגד כל העם שלך. אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ וראה כל העם את מעשה השם כי נורא הוא. ואני מגרש מפניך את כל העמים!


השם שוב חוזר על החוקים שציווה את בני ישראל בעבר, ומבקש ממשה שיכתוב את הדברים כי זו הברית שלו עם ישראל.


משה נשאר עם השם ארבעים יום וארבעים לילה, לא אוכל ולא שותה, וכותב על הלוחות את עשרת הדברים.


כשיורד משה מהר סיני ושני לוחות העדות בידו, הוא לא יודע שקרן עור פניו.


מה זה אומר שקרן עור פניו?


כל דבר מורכב מפנימיות וחיצוניות.

הפנימיות חשובה לאין ערוך מהחיצוניות, ומשפיעה עליה.

העור של משה קרן בעקבות ההתעלות הרוחנית הגבוהה שבה היה.

מכאן אנו לומדים איך התחושות הפנימיות שלנו, המחשבות, הרצונות, וכל אותם הדברים שאנו לא רואים אותם, הם אלו שמשפיעים עלינו כלפי חוץ, ונותנים את החותם על איך שאנחנו ניראים, ובעקבות הניראות הזו - כך לרוב יהיה היחס שנקבל מהסביבה שלנו.


כשקרן עור פני משה, אהרון וכל בני ישראל חששו מלגשת אליו, בגלל מאור פניו, מתוך הקדושה הרבה של משה שהזדכך מכל סממן גשמי.

 

משה קורא לאהרון וכל נשיאי העדה לשוב אליו, הם שבים ומשה מדבר אליהם.


אח״כ ניגשים כל בני ישראל ומשה מצווה אותם את כל מה שדיבר איתו השם בהר סיני, ולאחר שסיים לדבר איתם, נותן על פניו כיסוי, וכשבא משה לדבר בפני השם – מסיר את הכיסוי.

 

 



בפרשה הבאה – פרשת ויקהל – בני ישראל מתחילים ליישם את כל ההוראות וההנחיות  שהשם נתן לבניית המשכן.


יוצאים לדרך!

 



 



טעימות אחרונות מהפרשה:

 

"אך את שבתותי תשמורו"


מה כדאי לעשות עם הילדים בשבת?
איך להוציא אותם משגרת הניידים/ טלוויזיה?
איך אפשר לנצל את המנוחה וההתכנסות להעמקת הקשר עם הילדים
ובאיזה אופן שלא ייתפס אצלם ככפיה
?


ברוב הפעולות שבשיגרה אנחנו עושים הכנה לפני הפעולה עצמה.

לפני צחצוח השיניים – נמרח משחת שיניים על המברשת

לפני שנתיישב לאכול – נכין את הארוחה, או נוודא שמכינים לנו

לפני שנתחיל לתרגל את שיעורי הבית - נכין את כלי הכתיבה

לפני שניכנס להתקלח – נפשוט את הבגדים

וכן הלאה

כך גם לפני שמגיעה השבת – נכין אותה.


נשאלת השאלה:
אם במשפחה לא שומרים שבת, איך בכ"ז אפשר להתנתק מכל אותם מכשירים שכובלים כל השבוע, ולזכות בשבת לקבל זמן איכות אמיתי עם הילדים?


אדם שמחובר למכשירים (נייד, מחשב, טלוויזיה וכו'), מרגיש שהוא נושם וחי בזכותם, וקיים סיכוי נמוך ביותר שיסכים לוותר עליהם, אלא אם יציעו לו תחליף בשווה ערך של תענוג להנאה שהוא מקבל מהם.


וזו ההכנה.


אם אדם לא יכין את השבת, הוא לא יקבל את העונג שהשבת מציעה, אלא דווקא יחווה סבל מתמשך במהלך כל היום.


בדומה לטיול שמשפחה רוצה לערוך.

אם ההורים יכריזו בו ביום שיוצאים לטיול, סבירות גבוהה שהילדים יתנגדו לצאת מאחר וכל אחד תכנן בראשו מה הוא עומד לעשות באותו יום, וכבר מתחיל לחוות את ההנאה שיקבל.

ואילו אם ההורים ישתפו את הילדים מספר ימים קודם על רעיון הטיול, והתכנית שעומדת להיות, הילדים אף יחכו בקוצר רוח לצאת.


לקראת השבת כדאי לוודא שיש תכנית חלופית מרתקת ל"מכונות ההנשמה".


ספרים, משחקים, ישיבות משפחתיות, ארוחות מיוחדות ועוד פעילויות כיד הדימיון...
מומלץ שההורים יקראו סיפורים השייכים לעולמם להעברת מסר של חיבור, שיוכלו לספר לילדיהם.


במקביל,

כדאי שתהא הגבלה במהלך השבוע על מספר השעות בהן מותר לילד לצפות בטלוויזיה, או לשחק במחשב/ בנייד, ולהציע גם שם תכנית חליפית.


בזכות כל פעולות ההכנה האלו לקראת החיבור המשפחתי בשבת,
יתהווה עם הזמן גם הרצון להיות ביחד בלי תחושה של החמצה מהיות המכשיר מנותק.

 



"פסל לך שני לחת אבנים" 


איך מתחילים מהתחלה אחרי משבר או ריב קשה עם הילדים?
מה מותר לעשות על מנת לחזור ולהתייצב על דרך טובה, ומה אסור?


את כל ההנחייה הזו - איך נכון לנהוג, אנחנו לומדים בפרשה, כשהשיח בין משה להשם לאחר חטא העגל, הוא שיח פנימי שיש להורה בינו לבין עצמו.


לשם הנוחות נראה את ההקבלה מול הפרשה, בטבלה:

 

בפרשה

ההורה והילד

ההנחיות וההדרכה שנותן השם למשה על בניית המשכן

הרצון שיש להורה בהתפתחות נכונה של בנו

מייד לאחר כל ההנחיות שקיבל משה על הכנת המשכן, רואה השם את החטא שחטאו בני ישראל

בזמן שההורה מעצב במוחו וגם בהלכה למעשה את החינוך שמשתוקק לתת לבנו, לעיתים ההורה ירגיש ויראה שהבן סר מהדרך

השם אומר למשה לרדת מההר כי - ״שיחת עמך״

"ההורה מרגיש שעליו לרדת מ"הר הציפיות שפיתח עבור בנו

השם מבקש שמשה יניח לו, כי הוא רוצה לכעוס על העם, אך כאשר משה מזכיר לו שהוא כבר הבטיח לאבות, ומה יגידו בעולם - השם מתרצה

ההורה רוצה לכעוס על בנו, וכמעט לוותר על ה"הר" שפיתח, אך חוזר בו

שבירת הלוחות של משה

משבר! ריב גדול בין ההורה לבנו

משה מכריז ״מי להשם אלי!״

הכרזה של ההורה מול בנו - ״אם אתה יודע שאני לטובתך - אתה תסתנכרן איתי עכשיו!״

שבט הלוי מייצג את קו שמאל, הגבורה, הם הראשונים והיחידים שהתאספו סביב משה בהכרזה. קו שמאל הוא הדין, המקום הקשה, העקשן ודווקא הוא הראשון שנכנע, ומשה שולח את הדין לעשות שמות בבני ישראל

הדין ששולח ההורה בבנו בא לידי ביטוי במריבה קשה, כי הילד לא הרגיש שההורה הבין אותו או בכלל רצה את טובתו, ולא התאסף אליו

משה עוקר את האוהל שלו אל מחוץ למחנה

ההורה ״מתנתק״ מבנו, אך כמובן שלא נעלם לגמרי.
אם הילד ירצה לשוחח איתו, ההורה נכון להקשיב

בהמשך אומר משה - אני עולה לדבר עם השם, מקווה שיסלח לכם.
בשיחה שלו עם השם משה לא מתנתק מהעם, ואף אומר שאם השם לא יסלח לעם הוא מעדיף שימחק אותו מהספר שלו

 שוב השיח הפנימי של ההורה בינו לבין עצמו - ההורה מרגיש כיחידה אחת עם בנו, והוא מבקש מעצמו שיוכל לסלוח לו

בשיא אנו רואים שמשה אומר להשם:
״כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו...״ והשם עונה מיד: ״אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים...״ (לד, ט-י).


למרות החטא הגדול שהעם חטא, השם ניחם ומבטיח שלא עוזב ולא רק זאת, אלא יעשה נפלאות שלא ניראו

ההורה רוצה לתת לבנו את כל הטוב שרק יכול ויודע להעניק.
הילד חייב לדעת את הכוונות הללו של ההורה

חזרה על החוקים שהשם מקפיד שבני ישראל יקיימו

לאחר שהמסר של מתן העולם ומלואו לילד - עבר, ההורה מזכיר שוב לילד את החוקים שהילד יהיה חייב לשמור



 

 

 

להתראות בפרשה הבאה ויקהל פיקודי


אליזבת 

 
חיזקו ואימצו!

לקריאת פרשת ויקהל פיקודי לחץ כאן.



צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט