1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. ניצבים וילך


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת ניצבים-וילך

בס"ד


 

 

פרשת ניצבים

את פרשת ניצבים קוראים לפני ראש השנה.

בהמשך נראה מדוע זה כך.

 

נתחיל.

 

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.          

 

נִצָּבִים

לא כתוב עומדים, אלא ניצבים.

ניצב – עומד יציב, איתן.

 

בראש השנה כולנו, בלי יוצא מהכלל, עומדים זקופים לפני השם.

אבל איך זקוף?

הרי כולנו עומדים בדין, אין אחד שלא חטא:

כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת, ז, כ).

והגיוני שאדם שחטא אמור להרגיש לא בנוח שעשה מעשה לא טוב, וצריך להרגיש מושפל, מכונס, מקופל.

אז איך ייתכן שהשם מצווה אותנו לעמוד זקוף בשעה זו?

כאשר אדם עומד זקוף, הוא מבטא בעמידה זו לקיחת אחריות, יודע שעשה מעשים לא טובים, מתחרט, ומבטיח לטפל בדבר שלא ישוב עוד על אותן הטעויות, באותה נחישות שהביע בזקיפת גופו.

להבדיל מעמידה מרושלת שמבטאת חוסר ביטחון, או אי הבנת המעשה, ויותר - חוסר אונים מתוך מחשבה שלא יודע או יכול לתקן.

 

בדיוק כמו עם ילדינו.

כאשר נבקש להוכיח אותם על מעשיהם, עלינו לבקש מהילד שיעמוד זקוף מולנו.

לא יושב, לא שוכב, ולא מחפש איפה לשים את הידיים.

בעצם העמידה הזקופה שלו, ירגיש שמבין את שעשה ומסוגל לקחת אחריות על מעשיו.

 

 

פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹקינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:  פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.       

מה יש בכם??

שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ—וְלַעֲנָה?!


ננתח את המשפט:

שורש - החלק שאחראי על הזנת הצמח מהאדמה.

פורה - מניב פירות.

ראש הוא רוש הוא צמח מר ורעיל.

(נלמד בפרשה הבאה - האזינו, כתוב:

עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ (דברים לב, לב).)

לענה - צמח מדברי עם עלים בטעם מר, אבל העלים מפרישים שמן ריחני.

מבחוץ מריח טוב, אבל בפנים מר ביותר.


אז,

שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ—וְלַעֲנָה – מדבר על אדם בעל השפעה לא טובה על סביבתו, באופן כזה שממש מצליח להסיט אותה מדרך הטוב, מאחר וכלפי חוץ כוונותיו נראות לכאורה טובות.


וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי

ואדם כזה חושב בליבו – הכל טוב, מה כבר יקרה לי?? הכל יהיה בסדר!

 

אבל,

לֹא-יֹאבֶה ה', סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה ה' אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. 

כנראה שלא יהיה בסדר.

את האדם הזה מוכרחים להרחיק מיידית מהחברה.



 

 

הילד מכיר בביה״ס חברים חדשים. רובם נראים לו נכונים להתחבר איתם.

איך נוכל להדריך אותו לזהות ילד שמתנהג כ״לענה״?

 

ראשית עלינו להיות מאוד מעורים בקורותיו של הילד במהלך היום בביהס.

מומלץ מידי יום לשבת עם הילד ולשאול שאלות כמו:

  • "ממה הכי נהנית היום?"
  • "היה דבר שהעציב אותך?"
  • "מישהו הפתיע אותך?"
  • "ראית ילד שעשה מעשה טוב במיוחד?
  • "ראית ילד שעשה מעשה שלדעתך היה לא טוב?"

 

בטח לא לשאול: "היה כייף היום?"...

בדרך של שאלת שאלות שפותחות דלת להתפתחות שיחה, נוכל ללמוד על הילד אם יודע להבחין בין טוב לרע.


בהמשך,

  • נלמד את הילד איך מבחוץ דבר נראה יפה ונוצץ ואילו מבפנים רקוב ומאוס.

אפשר לאתר פירות שנראים מטעים מבחוץ כאשר בתוכם מתחבאים מדינות של תולעים.

ולהראות לילד את הנקבים הקטנים שכמעט ואינם נראים לעין, אבל אם מתבוננים היטב, בהחלט נבחין בהם.

 

כך להסביר לילד שעליו להתבונן היטב בחבריו החדשים, וכל התנהלות, אפילו הקטנה ביותר, שעלולה להפתיע אותו:

  • אם זו מכה קטנה שהילד השני הרביץ לו
  • מילה לא יפה
  • חפץ שלקח "בטעות"

 

אלו, בין השאר, צריכים לסמן לו שייתכן וילד זה מתנהג כ"לענה".


בנוסף,

  • נדריך את הילד להתבונן איך אותו חבר חדש משחק ומתנהג גם עם ילדים אחרים.

האם ההתנהגות שלו טובה בעיניו?


כמו כן,

  • מי הם החברים שלו – האם הוא מוצא בהם דוגמא טובה?

 

**** זוהי הדרכה חלקית.

למיקוד והרחבה נוספת – נדרשת הנחייה פרטנית המותאמת על פי אישיותם של ההורים והילד.


(הלינק מוביל לקו פתוח - עזרה לקהילה).


 

 


הַנִּסְתָּרֹת—לַה', אֱלֹקינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. 

מה שנסתר מאיתנו שייך להשם.

אלו אותם המצבים בהם אנו מתקשים למצוא את הקשר בין הקו הרציף של יום רודף יום, לבין התפתחות פתאומית המשבשת לנו את המחשבה, ומטלטלת אותנו.


אבל,
מה שנגלה לנו – כאשר אנחנו יודעים מראש את התוצאה של המעשים הלא טובים שלנו, עלינו לוודא שניצמד להוראות הברורות של התורה, כלומר, ללכת בדרך של השפעה טובה לחברה.

 

התורה מדברת על עניינים של בין אדם לחברו.

מאהבת הבריות לאהבת השם.

את התפאורה של כל אחד מאיתנו קיבלנו מהבורא, מעמד, כסף, בית, לבוש... כאשר אנחנו בוחנים אנשים על פי הפנימיות שלהם, ומתעלמים לחלוטין מכל השכבות הנוספות, רק אז אפשר להבחין בערך הנכון של אותו אדם ונרצה לאהוב אותו, וזה בדיוק הדבר שהבורא רוצה שנעשה. וזה המפתח לאהבת הבורא.

 

מאהבת הבריות לאהבת השם.

אם אנחנו רוצים לאהוב את הבורא, נוכל להגיע לאהבה זו רק דרך אהבה ביננו.

 

וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹקיךָ שָׁמָּה. 

מכאן אנו לומדים את מצוות התשובה.

כאשר אדם הלך בדרך לא דרך, ומחליט לחזור בו ממעשיו, לרוב יחשוב שהדבר לא יעלה בידו:

  • רואה את הפער הגדול שנפתח בין המעשים הטובים לדרך המקולקלת שנמצא בה
  • חושב שהוא שקוע עמוק כל כך שלא ניתן יהיה לצאת משם
  • כל דבר יוכל לפתות אותו לחזור לסורו

 

ולכן מיד אומר השם:

אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ.      

אתה רק תעשה את מחצית הדרך, תראה לי את הכוונות שלך, כמה באמת אתה רוצה לחזור להיות בטוב עם עצמך ועם הסביבה שלך, ואני, השם, אשלים את המחצית השנייה.

 

רק תראה שאתה משתדל ומתאמץ – וכבר השם סוגר לך את הפינה.




 

ולא רק, אלא:

וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹקיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם:  אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

אתה שב אל הדרך הטובה, ושומע בקול השם, ואתה פותח דף חלק וחדש לגמרי.

 

וּמָל ה' אֱלֹקיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ.      

ומרוב שהרע הושרש עמוק בלב האדם, השם עושה לו "ניתוח לב פתוח" ועוקר את כל הרע מהלב.

 

יש לזכור - השם עושה זאת. לא אנחנו.

 

בדומה לפרשת כי תבוא, שם ראינו את הקשר בין "כי תבוא" ל "בוא אל פרעה",

גם כאן:

האדם לא נמצא לבד בתשובה שלו.

וזאת למה?

כי גם את היציאה מהדרך - האדם לא עשה אותה לבד!


מה זאת אומרת???

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (שמות, י, א).

השם אומר בפירוש –

אני זה שגרמתי לפרעה להתנהג כך!

 

השם מכביד את ליבנו בכוונה!

 

אבל למה ככה?

אתה בא והורס ואח״כ אני צריך לבוא ולתקן???!

 

כל הכוונה שנדייק במעשים שלנו, שנראה את היתרון שיש בדרך הטובה אל מול הדרך הרעה.

ובזה נוכל להיווכח רק אם אנחנו בעצמנו ניהיה שם.


מאחר ואם ניזון מסיפורים של אחרים, נוכל אף להיכשל בהערכה שמדובר בסיפורי גבורה:

"מה אתה אומר, ככה דיברת אליו?!! פשששש גדול אתה!״

אבל אם ״נזכה״ להתנהג כך בעצמנו נראה שאין כאן שום גבורה, נהפוכו, ניווכח שזו התנהגות של אדם חדל אישים, ומשם נבקש לחזור להיות בדרך טובה.

 

לכן,

השם אומר –

תיהיה חזק, הכל אני עשיתי! אין מה לפחד.

רק דבר אחד - אל תזדהה עם התאוות שלך.

אתה תתחיל את הצעד הראשון, ואני מייד בא לקראתך.

 

וזו המשמעות של חודש אלול:

"אני לדודי ודודי לי"

השם ואנחנו עושים תשובה.

אני לדודי – קודם אני מתקרב,

ודודי לי – והוא חוזר אלי.

 

אנחנו לא צריכים לפחד מהיצר הרע, ההיפך, עלינו להראות לו שהוא לא משפיע עלינו, ומשם לקחת בחזרה את המושכות ממנו, ולהפסיק להעצים אותו:

 

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (במדבר, יג, לד)

 

האדם מבקש להכניע את הייצר הרע והדבר נראה לו בלתי אפשרי, עד שהוא נראה בעיני עצמו כמו חגב, קטן כל כך וחלש, ולאט לאט משליך על מי שעומד מולו כח ועוצמה כמו ענק מימדים, ומדמיין בעיני רוחו שאותו ענק שהעצים, גם הוא בעצמו רואה אותו כקטן.

 

והכל רק נמצא במשחקי התפקידים במחשבה ודבר לא במציאות...



 

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.       

איזו מצווה?

מצוות התשובה.

לחזור בך מהדרך הרעה, לדרך של אהבה, נתינה והתחשבות בסביבה שלך.

מצווה זו אינה עניין מורכב כל כך בשבילך, ולא נמצאת אי שם במקום לא מסומן על המפה.

 

לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.     

מצוות התשובה לא נמצאת במקום שאין ידך משגת.

ולא רק,

כאשר רק תתחיל להרהר בתשובה, כבר רחמים גדולים יעטפו אותך.


את זאת אנו רואים בסיומי המילים:

מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה

בסופי התיבות נמצא את שם הויה – שם זה מצביע על מידת הרחמים.

 

כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

התשובה ממש נמצאת ב:

  • דיבור – תביע חרטה
  • לב – תתכוון לזה
  • עשיה - תעשה פעולות הפוכות ממה שעשית עד כה.

 

לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.

יש כאן תנאי:

נוכל לומר שירשנו את הרצון להיות בדרך השם, רק לאחר ש:

  • נאהב את השם
  • נרצה לשמוע בקולו
  • נידבק בו

 

ואיך נדבקים בו?

אם נזכיר לעצמנו בכל רגע ש:

  • אין מקום פנוי ממנו, הוא נמצא בכל מקום וממלא את כל המציאות
  • משגיח על הכל
  • פועל בכל מקום

כבר אנחנו דבקים בו.

 

מאהבת הבריות לאהבת השם.

ניתן להגיע לאהבת הבורא רק דרך הסביבה, שאנחנו דואגים לה, רוצים בטובתה, שומרים על שפה נקייה איתה, נימנעים מרכילות שפוגעת בה, עוזרים וערבים לה מבלי חשש שעלול להיגרם לנו הפסד כלשהו.

 

כשאנחנו חיים בהלך רוח כזה, אהבת השם נעשית ברורה מאליה, כי אם אנו רואים שכל אחד מאיתנו הוא חלק מסויים מהאלוקות, ואנחנו אוהבים את החלק הזה, אז וודאי שנאהב גם את מי שברא את הכל.



 

 

פרשת וילך

 

בפרשה זו נחזור להיזכר בתכונה שכל כך מאפיינת את משה - הענווה.

 

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.     

 

ראינו בפרשת קרח:

 

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר, טז, כה) 

למרות שקודם ביקש לקרוא לדתן ואבירם, לדבר איתם ביחידות ולא מול כל העדה, אולי הם יתרצו, בכל זאת, הם נשארו בגאווה שלהם ולא באו אליו. לכן משה הולך בעצמו לדבר איתם, ולא רואה זאת כהשפלה.

 

גם כאן,

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה

לאן הוא הלך??

משה הולך בתוך המחנה, שבט אחר שבט ומדבר איתם, ואינו מתחשב במעמד הגבוה שלו, וגם לא בגילו המופלג.

 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַה' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.       

 

לָצֵאת וְלָבוֹא

  • למדנו בשירת הים שמשה עצמו שקול לכל בני ישראל:

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' (שמות, טו, א),

 

  • ומשה מסר את נפשו ממש למען בני ישראל:

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות, לב, לב).

 

  • אך המסירות לבני ישראל לא מנעה ממנו להיות בדבקות מוחלטת להשם:

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה (במדבר, יב, ג).

 

  • ובפרשות הקודמות למדנו:

כי תצא – תצא מהמקום הצר שבך, היצר הרע ששולט בך

כי תבוא – תבוא אל הדרך הטובה

 

מכאן,

לָצֵאת וְלָבוֹא משמע,

משה לסירוגין היה יוצא מהרצון להיות באהבה עצמית שהיתה לבני ישראל, והיה בא אל הדבקות בהשם.

 

ככל שמשה תפס יותר ויותר את המציאות של השם, שהשם נמצא בכל מקום ופועל, הענווה התפשטה בו יותר ויותר.

 

משה לא התגאה לעולם בעובדה שהשם מדבר רק איתו, ההיפך - היה מקטין עצמו במיוחד באותם מצבים שבני ישראל פנו אליו כאילו הוא זה שעושה להם את כל הניסים.

 

כל ישראל מתלוננים על משה -

מי יתן ומתנו ביד השם במצרים, ששם לפחות אכלנו בשר ולחם לשובע, כי עכשיו הוצאתם אותנו אל המדבר להמית אותנו ברעב.

ומשה עונה:

"...וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו עָלֵינוּ" (שמות טז, ז).

מי אנחנו בכלל???

 

כשאנו רואים את הפער שקיים בין הרצון לקבל לעצמי, לבין הרצון לתת, בלי צורך לקבל דבר בתמורה - זוהי הענווה, לראות עד כמה ההתנהגות האגואיסטית היא שפלה.

לכן,
הענווה מחייבת אותנו להשיל מעל עצמנו את מעטה הגאווה.

 

 

 

 

לפעמים קורה שנרצה להתפייס עם אדם מסוים, אבל אנו עוצרים את עצמנו מלעשות פעולות לקראתו מתוך המחשבה שאני עשוי להיראות חלש בעיניו, או שהדבר עלול לחזק אותו בצדק שלו, ואז למיקרים הבאים - הוא תמיד ירגיש עליון עלי.

ואז נעדיף להשאיר את המצב כמו שהוא, רק שלא נחווה את ההשפלה בעשיית הצעד הראשון.

אבל כאן,

בדיוק בנקודה הזו מגיעות החדשות הטובות:

תקשיבו טוב!

עצם העובדה שהלכת ראשון להתפייס מניחה אותך בעמדה של כח.

אתה לא מפחד!

וזאת למה?

כי אתה יודע בבירור שהשם מסובב את הכל, וכל מה שקרה, קרה כי כך בדיוק היה צריך לקרות.


פשוט.


השם עשה עושה וייעשה המעשים כולם.

עליך נותר רק לא להזדהות עם השגגות שלך.

ויש סבירות גבוהה שאם השם העמיד אותך בניסיון הקשה הזה, זה רק בגלל שאתה בין התלמידים הנבחרים שלו.

נותנים לכל אחד בהתאם ליכולת שלו.

לעולם אין כוונה שתתרסק מהניסיון.


הכיוון הוא למעלה.

תמיד!


השם סובב לך את המצב, הלכאורה מורכב, רק בכדי שתוכל לעבוד על מידת הגאווה שלך, מאחר ובתוך זמן קצר יקרה מהלך מסוים בחייך, מהלך של הצלחה, כנראה רוחנית, אך לכל דבר בגשמיות יש שורש רוחני, ויהיה עליך לזכור, מתוך הלימוד בגשמיות, שגם שם, השם הוא זה שהחליט לקרב אותך. ואל לך להתגאות בזה!

אז אם תחכה שהצד השני ייעשה את הצעד הראשון - אופס... פספסת.


לכן,

אם אתה נמצא במצב בו עליך להתפייס ולבקש סליחה - קח את ההזדמנות בשתי ידיים!!!

אל תתמהמה!!!

זה סימן מצוין לבאות.

 

חיזקו ואימצו!

 

 

להתראות בפרשה הבאה

 

באהבה

אליזבת 

 



צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט