1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. צו


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת צו

בס״ד

 



פרשת צו - ביאור הפרשה להורים וילדים

 

 

על מה מספרת הפרשה?

הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, ויקרא, בדיני הקורבנות, ומתחילה חנוכת המשכן, ואהרון ובניו מצווים להישאר באוהל מועד במשך שבעה ימים ולא לצאת ממנו.


נלמד מושגים כמו: האם צריך להיות הבדל בחינוך בין המינים, איך קיום מצוה משפיע עלינו, מהי הכוונה ואיך היא משנה את תוצאות הפעולה, כמה פעמים צריך להעביר מסר, מהי השתוות הצורה, ועוד.

 

נתחיל.

 

הפרשה מתחילה במשפט:

״וידבר השם אל משה לאמור - צו את אהרון ואת בניו...״

 

למה משה היה צריך להעביר את המסר לאהרון ולא שהשם ידבר איתו ישירות?

מצב דומה אנו יכולים לראות בבית, כאשר ההורים צריכים להעביר מסר לילד הקטן במשפחה.

כשההורה מעביר את המסר דרך האח הגדול לקטן, פעולה זו משיגה מספר יתרונות:

  1. הילד הקטן מרגיש נוח יותר לקבל את המסר.
  2. פער הגילאים הקטן ביניהם נותן יתרון לשפה המשותפת שלהם, לכן דרכו, הילד יבין טוב יותר.
  3. האח הגדול שעובר ממצב של לומד למלמד - מקבל תוספת גדלות, אחריות גדולה יותר.
  4. האח הגדול לא מרגיש "ששמים אותו בצד", אלא מקבל יכולת למעורבות גדולה במשפחה.

 

  

מתי המסר צריך לעבור כלשונו ומתי המסר יכול לעבור עיבוד של האח הגדול לקטן?

בענייני בטיחות לדוגמא, המסר מוכרח לעבור בדיוק כמו שההורה אמר אותם לאח הגדול.

אך בנושאים אחרים, כמו הכנת שיעורי הבית – הקטן יהיה מוכן לקבל את העובדה שהתרגול, באמצעות הכנת השיעורים, עוזר לו להתפתח, הרבה יותר מאשר אם ישמע זאת מהוריו.

סיבה זו נובעת מהרצון של הקטן להיות כמו אחיו הגדול, לכן ירצה לספוג ממנו את דבריו מתוך מחשבה שכך יהפוך להיות כמוהו.


כמו גם, בנושא של תקשורת בין חברים – הילד הגדול יכול לעבד את הדברים שההורה רוצה להעביר ולהוסיף מעצמו משפטים נוספים שבאים מתוך שיקול דעתו והניסיון האישי שלו.

 

 

האם צריך להיות הבדל בחינוך בין המינים?

בהחלט.

אנו לומדים, שבעולם הרוחני הנקבה היא בתפקיד המקבלת, ואילו הזכר הוא בתפקיד המשפיע, הנותן.

לכן,

החינוך של הבן דורש התייחסות שונה.

מאחר שמתפקידו להשפיע, מלכתחילה יהיה בהתגוננות במצב של קבלה. בגלל ההתבטלות שהתרחשה אצלו בניגוד לרצונו, הבן התאיין מתפקידו הטבעי.


הזכר לא בנוי לקבל באופן ישיר כמו הנקבה, לכן החינוך לבן חייב להיות בגובה העיניים שלו.
מצד אחד אומנם מחנכים אותו, וודאי, אך משאירים לו את האפשרות להשפיע בחזרה, והדבר יבוא לידי ביטוי בהקשבה ממוקדת, ו/או בקשה לחשיבה יצירתית מצידו לפיתוח המסר שלמד וכו'.

כך הוא לא רק מפנים את הלימוד, אלא ממשיך להעביר אותו.
זוהי פעולה שנגזרת מתפקידו להשפיע ולא לקבל.

 


נקבה היא המקבלת, לכן תיהיה פתוחה יותר לרצות ולקבל את החינוך.

 

ניתן לראות בכיתות מעורבות בגנים ובכיתות הנמוכות, את השוני הגס שיש בין בנים לבנות.

הבנים לא יכולים לקבל את החינוך כמו הבנות, והם בטלים, נתלשים מהתפקיד של משפיעים, ומאחר והאפשרות הזו נגזלה מהם, הם חייבים ליישם אותה בדרך אחרת, לכן מתעסקים ברושם שהם עושים על הבנות, ובודקים בתדירות גבוהה, מי מקבל תשומת לב רבה, אשר מתוך כך משפיע עליהן יותר.


ילד שלא מצליח לזכות בהתייחסות מטעם הבנות, מוצא דרך יצירתית שגויה לקבל זאת – באלימות.

בן שהתבטל ואינו יכול לזכות את הסביבה בכישוריו, מרגיש צורך להגיש אותם לחברה בכל מקרה, והאפיק האחרון והבלתי נמנע יהיה מכות.

 

 



וכמה פעמים צריך להעביר מסר?

הרבה פעמים הורים מתלוננים שהילד אינו מקשיב להם ועליהם לחזור ולומר שוב ושוב.

זוהי טעות.

ילד בהחלט שומע בפעם הראשונה, ואם קיבל את ההסבר הנכון לגילו, הוא גם יפנים זאת.

ההתנהלות השגויה מתחילה כאשר הורה אינו נותן לילד את הזמן לעשות את שנאמר לו.


נשים לב שבענייני בטיחות, כאשר הורה מסביר לילד על הסכנות שטמונות באי ציות לכללים (חציית כביש בהיסח הדעת, נגיעה בחשמל וכו'....), הילד לא חוזר על טעויות, ומפנים היטב את האיסורים והחוקים.


ילד מזהה מהר מאוד היכן הן "פרצות המשא ומתן", ונכנס בהן במהירות הבזק.


כאשר ההורה מתפתה להיכנס לפרצות אלו, הילד כבר יודע שאם נאמר לו דבר מה שלא לעשות, אין לו מה למהר לציית, מאחר ועוד כמה דקות הוא יתבקש שוב לעשות זאת, ולאחר מספר דקות שוב... ואז שוב...

מכאן לומדים, שילד שומע אחרי פעם אחת בלבד.


ואם המסר נאמר בתוספת ההשלכות של מה יקרה אם לא יקרה ("כדאי לך לשים את האוכל בתיק שיהיה לך מה לאכול, אחרת תחזור הביתה רעב"), וכבר יודע שלא תיאמר פעם שנייה, לרוב ייעשה זאת.

 

דרך נוספת להעברת מסר, ולהטמעתו המהירה היא באמצעות צינורות של ריקוד, ציור, שירה וכל דרך יצירתית אחרת, השונה מהלוגיקה שעוברת דרך שיחה ודיבור.


התפנית הזו תורמת את הילד לשיתוף פעולה מהיר, מונעת ממנו ציות עיוור, ופונה באופן ישיר לעולם הפנימי שלו.

 

 

 

"צו את אהרון ואת בניו"

אחד המצבים שיוצאים מן המילה ״צו״ הוא - צוותא, חיבור.

בפרשת ויקרא למדנו שהמילה קורבן באה מהשורש ק.ר.ב, שגם מצביע על חיבור.

 

במילה ״מצוה״, נמצאת המילה צו, והאות הראשונה והאות האחרונה נותנות את המילה ״מה״.

בגימטריה, המילה ״מה״ סכומה - 45 (מ = 40, ה = 5)

המילה ״אדם״ - גם בגימטריה - 45 (א = 1, ד = 4, מ = 40)

 

כלומר,

המצוה טומנת בחובה חיבור ע״י האדם המקיים אותה, חיבור בין השכינה לבורא, כשהשכינה היא כלל הנשמות של בני ישראל.

החיבור הזה נותן לאדם את החיות והחיוניות שבלעדי חיבור זה, אדם מתהלך בעולם הזה בתחושה של ריקנות עם שאלות רבות ללא מענה.


ישנן מצות שבין אדם לחברו, ומצות שבין אדם למקום, לבורא.


המצות שבין אדם לחברו חשובות לאין ערוך מהמצות שבין אדם למקום, מאחר ואם אנו חוטאים לאדם אחר, נקבל תגובה מיידית ממנו, ונאלץ לתקן את דרכנו כמה שיותר מהר.


לדוגמא:

מצות ביקור חולים.

אם לא נקיים מצוה זו, סביר להניח שמישהו ישאל אותנו למה לא הלכנו לבקר את החולה, ועצם השאלה תגרום לנו להרגיש לא בנוח שלא עשינו זאת עד עכשיו, ויתעורר בנו הצורך לבקר.


ואילו במצות שבין אדם למקום, רק הבורא יודע אם אנו מקיימים את המצוה או לא.

כמו תפילה.

ואין תגובה מיידית מהבורא לקיום מצות אלו.

 

לכן,

אם המצות שבין אדם לחברו חשובות יותר, ניתן להסיק שקיום המצוה, הוא החיבור של האדם לסביבה הקרובה והרחוקה שלו, ורק האדם, מכל הבריאה, יכול לעשות את החיבור הזה.

 


 

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה

 

כמו שלמדנו בפרשה הקודמת, עבודת הקורבנות אפשרה לבני ישראל לדייק בעבודת השם, עד כדי דיוק ממוקד של המחשבה.

קורבן העולה היה מכפר על המחשבות שלא היו בכוונה הנכונה.

הבאת הקורבן למשכן, לעיני כל, היתה יכולה להיות בושה גדולה לאדם מצד אחד, אך אפשר להבין שהעבודה מול בורא עולם היתה חשובה ויקרה כל כך שהרכילות עליהם התגמדה בעיניהם.

כל אחד היה מרוכז בעבודה הרוחנית שלו, ודבר זה הסב נחת רוח לבורא.

 

ומהי בעצם העבודה הרוחנית הזו?

מאהבת הבריות לאהבת השם.

ניתן להגיע לאהבת הבורא רק דרך הסביבה, שאנחנו דואגים לה, רוצים בטובתה, שומרים על שפה נקייה איתה, נימנעים מרכילות שפוגעת בה, עוזרים וערבים לה מבלי חשש שעלול להיגרם לנו הפסד כלשהו.


כשאנחנו חיים בהלך רוח כזה, אהבת השם נעשית ברורה מאליה, כי אם אנו רואים שכל אחד מאיתנו הוא חלק מסויים מהאלוקות, ואנחנו אוהבים את החלק הזה, אז וודאי שנאהב גם את מי שברא את הכל.


באותה מידה כמו אם תערב לחיכנו פרוסת עוגה - קיימת סבירות גבוהה שנאהב גם את מי שאפה אותה.

 

מתוך העבודה הכל כך מדוייקת, שעל כל סטייה הכי קטנה במחשבה, בני ישראל הביאו קורבן למשכן, הם הגיעו לזיכוך וצירוף.


ולא היה זה רק הכרת החטא, עזיבת החטא וחרטה, וידוי וקבלה לעתיד שלא יעשו זאת שוב, אלא ממש היתה זו טרחה שלמה של הבאת הקורבן, מעבר במחנה לעיני כל ישראל, הגעה למשכן, אולי בימים מסויימים, היתה המתנה בתור של עוד אנשים שגם הביאו קורבנות, מצב שיכול היה לגלגל שיחה בין החוטאים, כשכל אחד מהם בתחושת חרטה גדולה, ורק אח״כ ההקרבה עצמה, שגם ארכה לא מעט זמן...


כל הדרך הזו שהיה צריך אדם לעבור על מנת לכפר על חטאו,
אילצה אותו לחשוב פעמיים מה מעסיק את מחשבתו כל הזמן.

ההתעסקות הזו, ברצון העז שלא ליפול לידי חטא, הביאה את בני ישראל לעבודת השם בשלמות.

 

ואש המזבח היתה שורפת את כל הדברים הרעים, את כל הקיטרוגים מהעולם.

 


מהו הקיטרוג?

בפרשת ויגש שאלנו - איך יוסף יכול היה לבקש מאחיו שלא יכעסו על עצמם שמכרו אותו?

וענינו שהאחים כבר היו צריכים לדעת מהסיפורים שעוברים מדור לדור במשפחה שהבורא הוא טוב, והוא בכוונה מביא עלינו מצבים קיצוניים כדי להראות לנו שאנחנו מסוגלים להתגבר על כל דבר, ואין להיכנע לייצר שאומר לנו לברוח אל המחשבה שאומרת שמה שקורה הוא בהכרח אינו טוב.

לפעמים אנחנו לא יודעים למה הדברים קורים כמו שהם קורים, או מה עתיד להיות, ואנחנו בוחנים ונותנים ציונים לפי הידיעות המצומצמות שלנו (רחבות ככל שיהיו...), ומתוך כך מגיעים למסקנות מהירות ומחליטים שאם אני הייתי הבורא, הייתי מסדר לגמרי אחרת.

 


והאש היתה מבערת, ללא הפסקה, את כל המחשבות הללו.


למדנו בפרשת ויקרא, שהאש של המזבח שורפת את הקורבן וריח הקורבן, שזהו ריח החרטה של מעשי האדם, מפסיק את ה"ריח הרע", כלומר את החטאים, וזהו הניחוח שעושה נחת רוח לבורא, ומתוך כך מרחם ומוחל, לכן קיימת חשיבות עליונה שהאש הזו תישאר תמיד דולקת ולא תכבה.


ואיך היתה האש אמורה לבעור כל הזמן?

עבודת הכוהנים, בין השאר, היתה לתחזק את האש של המזבח שלא תכבה ותישאר תמיד, על מנת להמשיך ולשרוף את כל הטומאה, המטרה של הטומאה היא להעלים, להסתיר את הבורא.


הכוהנים היו צריכים לדאוג להוסיף כל הזמן עצים על המזבח על מנת לתחזק את האש.


מהו עץ ברוחניות?

העץ מסמל התפתחות, גדילה, התחדשות מתמדת ובלתי פוסקת.

 

  • האדם הראשון חטא באכילה של עץ הדעת, כאשר נצטווה שלא לאכול ממנו.

 

לאחר שאכלו מן העץ כתוב ״ ותפקחנה עיני שניהם״, לכן מה שגרם לחוה לרצות לאכול, היה הריח שעלה מן העץ ולאו דווקא מראה עיניה.

 

כעת, ביחס הפוך, הריח שעולה מהמזבח הוא הריח שגורם נחת רוח לבורא, ובעקבותיו מוחל לחוטא.

והדבר שמלבה את האש, הוא העץ.

 

  • למדנו שקורבן זבח השלמים המסמל את השלום, מייצג השור.

 

מה מזכיר השור?

את חטא העגל.

השם לקח את הדבר שעליו עשו בני ישראל את החטא, והופך אותו לעניין של שלום.

 

כמו כן,

  • בפרשת תצוה למדנו על בגדי הכהונה, שאחד מהם היה הכותונת של הכהן.

 

מה מזכירה הכותונת?

את כותונת הפסים של יוסף שנטבלה בדם וניתנה ליעקב על מנת שיזהה אם זו הכותונת של יוסף.

כעת הכותונת של הכהן באה לכפר על שפיכות דמים.

 

כל זאת בא ללמד אותנו, שהבורא, שזוהי בריאתו, הופך את החטאים שלנו למושא של שלום, אך משאיר זיכרון שלא נחזור על הטעויות שעשינו.





הבורא מצווה להשתמש באותם הפרטים הגשמיים שהשתמשו להחטאה, כאשר כעת אותם פרטים משמשים לכוונה של כפרה ומחילה.

 

מהי הכוונה?

זו המחשבה שמפעילה אותנו לפני ובמהלך המעשה.

 

והנה אנו רואים עד כמה הכוונה עצמה כל כך חשובה.

אותה פעולה, אבל עם כוונה אחרת, מוליכה אותנו לתוצאה שונה.

 

לדוגמא:

ילד נותן לילד אחר משחק במתנה.

בואו נבדוק איזו כוונה יכולה היתה להיות לו:

1. קיבל משחק דומה במתנה, והוא כבר לא זקוק יותר למשחק הזה
2. המשחק שבור, לא יכול לשחק בו
3. מיצה את המשחק בחפץ הזה
4. ידע שהחבר רוצה את המשחק
5. החבר נתן לו מתנה, הרגיש צורך להחזיר מתנה
6. הילד אוהב את החבר ומשחק איתו
7. רוצה ״לקנות״ את הילד האחר שיהיה חבר שלו
8. הכריחו אותו לתת את המתנה, בניגוד לרצונו

 

איזו תוצאה תיהיה לכל אחת מהכוונות הללו?

 

 

ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם, כי שבעת ימים ימלא את ידכם.

מילואים, הכוונה למלה מלא - שלם.

הכוהנים מצטווים שלא לצאת מפתח אוהל מועד עד שיושלמו שבעה ימים.


סיבה אחת -

כך הם לומדים מידי יום את העבודה של אותו היום.


סיבה נוספת -

חייבת להיות בימים אלו שבת אחת, עם קדושתה.


סיבה אחרת -

למדנו שאהרון הוא מידת, ספירת החסד.

הרי ע״י הכהן והעבודה שלו בהעלאת הקורבנות, היתה יורדת מחילה על האדם, וכל זאת חייב היה לרדת דרך צינורות של אהבה וחסד.

 

בכל יום בשבוע, ספירה, הנהגה אחרת שולטת עליו.

ראשון – חסד - אהבה

שני – גבורה - יראה

שלישי – תפארת - התפארות

רביעי – נצח – העיקשות לנצח

חמישי – הוד - הודיה

שישי – יסוד - התקשרות

שבת – מלכות - שיפלות

 

הכהנים היו צריכים להשלים שבעה ימים בהם הם מעוררים את מידת החסד על שאר הימים, וכך בתום שבעת הימים, כל הספירות של כל יום מקבלות התעוררות של מידת החסד עליהם, וכך החסד מקבל את היכולת להיות בהשפעה מוחלטת.

 

ולמה זה חשוב?

הבורא הוא טוב ומיטיב, ותכלית הבריאה היא להיטיב לה.

על מנת שנוכל לקבל את ההטבה הזו, עלינו להיות דומים לתכונה הזו של טוב.

בדיוק כמו ילד, שרוצה לקבל דבר מסוים, יודע שאם יתנהג בדרך של זלזול בסביבה שלו, בסוף יקרה שלא יקבל את שרצה, ואילו אם יראה אכפתיות וירגיש צורך להיות ברצון טוב, סביר להניח שיקבל את שחפץ ליבו.

במקרה השני הילד מקיים משוואה אחת בין ההתנהגות שלו להתנהגות כלפיו.

 

כך זה בדיוק ברוחניות.

ככל שנתקרב בדרך שלנו וניהיה בטוב, אנחנו נשווה זאת לנתינה וההשפעה הטובה של הבורא.

המהלך הזה נקרא ״השתוות הצורה״.

 

הכוהנים, בזכות העובדה שהשפיעו חסד על כל יום, יצרו מצב של אחדות, השוואת צורה עם הבורא, וזה גרם להתעוררות מלמעלה להורדת שפע וברכה.

 

 

 

 

בפרשה הבאה, פרשת שמיני, הפרשה נחלקת לשניים, בחלק השני, מובאים האיסורים של החיות הטמאות והכשרות, מה מותר ואסור לאכול, ואילו בחלק הראשון מתחילים את העבודה במשכן, והשמחה גדולה, ואז כל השמחה מתבטלת באחת כשקורה דבר נורא!

 

 

 

 

להתראות בפרשה הבאה - שמיני


אליזבת 

 

לקריאת פרשת שמיני לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת ויקרא לחץ כאן.



צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט