1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. קרח


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת קרח

בס"ד

 


 

על מה נספר מהפרשה?

רק בפרשה הקודמת ראינו מה קרה לכל המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, ושוב אנו רואים איך עדיין המירמור ותחושת אי הצדק מכלה את האדם ברגע.

קרח, דתן ואבירם וחלק נכבד משבט לוי מתקוממים על אפליה, ונלמד מה היתה התוצאה של התנגדות זו.

 

נתחיל.

 

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן.

במחנה ישראל בני קהת שכנו ליד שבט ראובן, דתן ואבירם בני ראובן, רצו לקבל את הכבוד שמגיע לבן הבכור, אך למדנו מברכת יעקב את בניו לפני פטירתו, שהבכורה נלקחה מראובן וניתנה ליהודה.

לנשיא משפחת קהת התמנה אליצפן.

"וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל." (במדבר, ג, ל).

אביו של  קרח היה אחד מתוך ארבעה בנים:  עמרם, יצהר - אבא של קרח, חברון ועוזיאל.

בניו של עמרם: אהרון שקיבל את הכהונה, ומשה את המנהיגות על העם.

ונעשה דילוג על יצהר וחברון, והנה בנו של עוזיאל הקטן קיבל את הנשיאות על המשפחה.

קרח קינא באליצפן.

אך מאחר והנשיאות היתה אמורה להיות לזמן ששהו במדבר, קרח לא התנגד למינוי.

לאחר חטא המרגלים, כאשר השם אמר לעם שילכו כעת במדבר 40 שנה, קרח קם להשמיע את דעתו על המינויים של כולם.


״ויקח קרח״.

שורש המילה ויקח - ל.ק.ח.

בהיפוך אותיות השורש נקבל - ח.ל.ק – מחלוקת, סכסוך, ריב.

באיזה יום נבראה המחלוקת?

ביום שני:

וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.   וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.   וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי. (בראשית א)

לא נאמר ביום השני "כי טוב", משום שהיה פירוד בין מים עליונים למים תחתונים.

 

הילד מתלונן על אפליה. טוען שאחיו מקבל הרבה יותר. אם אכן אינו צודק - איך נוכל להראות לו לחשוב אחרת?

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאין באמת צדק באמירה של הילד.

תחושה של אפליה מגיעה ממקום של חיסרון, ומכאן האמירה ״מגיע לי!״.

ובנוסף אין תשומת לב מספקת לדברים שהילד מקבל, הנתינה והקבלה הן במובן מאליו.

לכן,


ראשית,
בכל פעם שהילד מקבל דבר מה יש לשים דגש שהפעם הוא קיבל, ואין זה מכרח המציאות.

שנית, לבדוק אם הילד אם אכן שמח מהנתינה עצמה ומהדבר שקיבל.


לפעמים נראה שהדשא של השכן ירוק יותר, ששם קורים דברים מעניינים יותר - תחושה זו מחייבת להראות לילד גם את הצד הפחות זוהר ממה שנראה לו.

לדוגמא:

האח הגדול מקנא באחיו הקטן שמקבל ממתק ללא יגיעה מצידו, ואילו הוא, רק אם ישלים חובה מסויימת יזכה לקבל ממתק. וטוען לאפלייה.

ובמציאות, הגדול אינו מתחשב ביגיעה של הקטן, מאחר והפעולות שלו מובנות וברורות מאליהן, דברים שעושה כבר בהיסח הדעת, אבל עבור הקטן - זו השתדלות. יש להאיר את עיניו שגם הוא היה במצב דומה בעבר, שגם עליהן קיבל תגמול.


כאשר ילד מבקש דבר מה, לא מומלץ מייד להיעתר לבקשתו, אלא לבדוק אם אכן הדבר ייתן לו את המילוי המבוקש לאורך זמן, ולא שהרצון נובע מתוך גחמה של רגע.

 

יחד עם קרח קמים לפני משה עוד 250 איש נשיאי העדה
ומתאספים אל משה ואהרון אומרים להם -

רב לכם, אתם מחשיבים את עצמכם יותר מידי, מספיק לכם, כי כולם קדושים, כולנו היינו במעמד הר סיני וכולנו קיבלנו את התורה, ובכולם נמצא השם, למה אתם מתנשאים עלינו?


עבור משה זו הטחה קשה.

גם בגלל היותו עניו:

  • "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה." (במדבר, יב, ג)


  • היה רחוק מאוד מכל עניין הקנאה.
    כאשר משרתו, יהושע בן נון הציע לכלוא את המתנבאים במחנה, משה אמר לו:
    "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם השם נְבִיאִים כִּי יִתֵּן השם אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." (במדבר, יא, כט).


  • משה מלכתחילה לא רצה לקבל את התפקיד של הנהגת העם, למדנו זאת בפרשת שמות במעמד הסנה הבוער, משה ניהל עם השם משא ומתן ארוך שיסיר ממנו את הפקיד כי לדעתו הוא לא כשיר להנהיג את העם.


  • כל ציווי שנאמר לעם, השם פנה אל משה, ורק אז משה דיבר בשמו.

משה שומע את הדברים ונופל על פניו, ואומר אל קרח ואל כל העדה -

השם יודע מי הוא הקדוש, בבוקר השם יקרב אליו את מי שהוא בחר.


למה אמר - בבוקר?

משה קיווה שבמהלך הלילה הם יחשבו על הדברים שאמרו ויתחרטו.

 

ומוסיף משה -

קחו מחתות, שימו עליהן אש וקטורת לפני השם מחר, והאיש אשר יבחר השם - הוא הקדוש.

רב לכם - תפסיקו בני לוי!

וניתן לפרש - רב לכם - יש לכם מספיק תפקידים חשובים, כי אומר משה אל קורח ואל מאתים וחמישים נשיאי העדה שהיו משבט לוי -

שמעו נא בני לוי, נראה לכם מעט שהשם הבדיל אתכם מכל עדת ישראל? שקירב אתכם אליו לעבוד את עבודת המשכן, ולשרת את כל העדה? ועכשיו אתם מבקשים גם כהונה?

וְאַהֲרֹן מַה-הוּא, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלָיו?


אהרון הכהן הוא מידת החסד והיה רודף שלום, וגם בעבודת הכהונה שלו, בהעלאת הקורבנות והקטורת, היה מחבר בפעולות אלו בין השם לבין בני ישראל.

 

לקראת מסיבת הסיום, הילד מסרב לקבל תפקיד בהצגה בגלל ביישנות על אף כשרונו הרב. איך מדרבנים את הילד לקבל את התפקיד, ונוסכים בו ביטחון?

מומלץ לבדוק עם הילד מאיזה מקום נובעת הביישנות.

האם בגלל שאינו בטוח בכישרון שלו?

האם יש לו פחד קהל?

האם רוצה להימנע מזלזול החברים אם יתבלבל?

האם חושב שצריך לקבל תפקיד אחר שיותר מתאים לו?

אם הילד בכלל מסרב להשתתף בהצגה, יש להראות לו את התמונה המאוחרת, ולשאול אם יש סיכוי שיתחרט שלא לקח חלק.

אם הילד מסכים, אפשר לבקש מהילד להיות מעורבים בעצם התפקיד ולתרגל איתו בבית.

 

לרוב, כאשר אדם מתבייש להראות את הכישרון, אין התחושה מגיעה מתוך ענוה, אלא להיפך, המבוכה מגיעה בגלל חשיבות עצמית שניצבת בחזית ומכאן נובע פחד מהדברים שיגידו עליו, לכן יעדיף כלל שלא לחשוף את כשרונו.

אבל האמת, הכישרון שקיבלנו נועד להתפרסם, לפחות בסביבה הקרובה, הוא לא קיים בנו לשימוש האישי שלנו, זו מתנה משמיים ואין להתייחס אליה משל היא באה לשרת רק את עצמנו, או שנרגיש מורמים מהשאר בזכות מתנה זו.

כאשר אנו מכוונים לטובת הסביבה, הכישרון ידבר בעד עצמו, וצריך לתת לו להוביל אותנו.

 

 

משה מבקש לקרוא לדתן ואבירם, לדבר איתם ביחידות ולא מול כל העדה, על מנת שייווכחו שמשה מחשיב אותם וכך אולי הם יתרצו.

אך הם מתחילים לגדף אותו -

לא נעלה!

לא מספיק שבגללך לא ניכנס לארץ ישראל, ועכשיו נמות במדבר, ואתה עוד ממשיך להנהיג אותנו??

אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר--לֹא נַעֲלֶה.

גם לא הבאת אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש, ששם יכולנו לקבל שדה וכרם - שלחת אנשים לראות את הארץ, ומה שסיפרו לנו היה מה שראו, תנקר להם את העיניים - הם סיפרו אמת.

לא נעלה!


משה היה ידוע בעם בקדושתו הרבה, וקרח ושאר בני לוי שהצטרפו אליו - לא יכלו להגיע למדרגה של משה, להיות מספר שתיים במדרגה הגבוהה, לכם העדיפו להיות מספר אחד במדרגה התחתונה - עדיין, מעל העם.

 

בבית הילד מתנהג בדרך טובה, אך בביה״ס הוא מנהיג חבורה של ילדים בעלת השפעה הרסנית על שאר הילדים. איך נוכל להדריך את הילד להנהיג אחרת?

כבר ניתן להצביע על שתי תכונות מצויינות בילד:

  1. מידות טובות.
  2. כושר מנהיגות.

ההתנהגות של הילד נובעת מרצון של הנהגה, כנראה, בכל מחיר. ומאחר ואין הוא יכול להשפיע במידותיו הטובות על שאר הילדים, הוא בוחר בדרך ההשפעה ההפוכה, העיקר להיות בין המנהיגים.


מומלץ לשוחח עם הילד על מידותיו הטובות, ועד כמה הן חשובות לחיקוי.

לציין בפניו שיש בידו יכולת לסחוף אחריו אחרים, לכן במאמץ ממש קטן הוא יכול להוביל ולהשפיע לטובה.


סביר להניח שהילד מכיר במאמץ זה, לכן מעדיף לפעול אחרת, לכן מומלץ לעשות משחק תפקידים בו ההורה הוא ילד בעל חוסר התחשבות בחברה, והילד מנסה להשפיע עליו לשנות את דרכיו, כשההורה מקשה עליו בגבולות החשיבה של ילד.


קיימת חשיבות מירבית להסביר לילד שגם אם לא אכפת לו מהאחר – הוא גורם לו נזק, משום שכך הוא גורע מהשפע שלו, מאחר ויש לו ידע שאינו מוכן להעביר.

 


וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-השם, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם.


אומר משה אל קרח -

מחר, אתה, כל העדה שלך ואהרון תיהיו לפני השם, וכל אחד יקח מחתה ונתתם עליה קטורת, והקרבתם לפני השם.


וכך עושים.


וכבוד השם מתגלה אל כל העדה.


אומר השם אל משה ואהרון -

תתנתקו מהעדה הזאת, ואני מכלה אותם כרגע.


הם נופלים על פניהם ואומרים -

א-ל אלוקי הרוחות לכל בשר -


הרוח מאפשר לנפש להתקיים, ומושך אליה את החיים.

אלוקי הרוחות לכל בשר, הכוונה – מי שמוריד את שפע החיים וודאי גם יידע על מה הוא חושב, ומתוך איזה מקום הוא פועל.


ובהמשך אומרים –

איש אחד חטא, ואתה כועס על כל העדה?

 

האם עונש קולקטיבי הוא נכון? ואם כן - בכל מצב?

למדנו על כך בפרשת משפטים:

ענישה קולקטיבית תורמת ליחיד את תחושת האחדות, להבין שהוא חלק ממכלול של קבוצה ולא יחידה עצמאית שדואגת רק לעצמה.

ענישה כוללת גם דוחפת את היחיד לשכנע את הסביבה שלו להיטיב את דרכיה, אחרת כולם ייענשו.

ענישה כזו תורמת ליחיד להרגיש אחריות ושייכות במקום בו הוא נמצא.

 

עונה השם אל משה -

תאמר לעדה לעלות מסביב למשכן קרח, דתן ואבירם.


קם משה והולך אל דתן ואבירם והולכים אחריו זקני ישראל.

ואומר לעדה –

תתרחקו מהאהלים של האנשים הרשעים האלו ואל תגעו בכל מה ששייך להם.

 

ועולים מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב, ודתן ואבירם עומדים זקופים בטוחים בעצמם, להמשיך לקטרג, ונעמדים בפתח האהל עם כל המשפחות שלהם.


ומשה אומר –

השם שולח אותי לעשות את כל המעשים,

אבל,

אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם--לֹא השם, שְׁלָחָנִי!

את זה לא השם שלח אותי לעשות, אלא זה בא מהמחשבה שלי לעשות כך.

ואם האדמה צריכה לפעור את פיה ולבלוע בריאה של השם, ואת כל מה ששייך להם, זה רק בגלל שהבריאה הזו קיללה את השם.


משה בדבריו, מצווה על האדמה לבלוע את האנשים, וברגע שסיים לדבר, הארץ פותחת את פיה ובולעת אותם, ואת כל הרכוש והאדם ששייך לקרח, והם נאבדים אל תוך האדמה.


**** אם אנחנו מבינים שהתורה מדברת על מהלכים בנפש שלנו, ולא על תמונות ציוריות בעלמא, ננסה להבין מה קרה לקרח:

קרח, במחשבתו והתנהגותו נהפך להיות לבחינת דומם.
ממקום מאוד גבוה של השגה רוחנית, נפל עמוק אל הדרגה הכי נמוכה.

מקום ללא התפתחות וצמיחה, דממה, שקט, ללא תנועה, ומתוך כך הגיע לאי הצדקה של המציאות.

לא היה בו רצון לעלות מעל הדעת, ולנסות לתקן את דרך החשיבה המוטעית שהתחדשה בו.

נסיגה זו ניתקה אותו ממקור השפע שנותן חיות –
וחוסר הרצון שנטמע בו הקיף אותו עד שהכיל אותו לגמרי.


לעיתים, יכולה להיות בנו דרגת "דומם" – שלא יהיה בנו רצון להיות טובים יותר, נטולי שאיפות להתקדם, וזהו מצב של דין, כי אנו מתנתקים ממקור השמחה.


קרח לא הסכים עם הסדר הקיים בעולם וביקש לשנותו.

הקנאה של קרח הוציאה אותו מן העולם.

כאשר אדם מקנא באחר שיש לו ממון רב, לא ינוח ולא ישקוט עד שיהיה לו באותה מידה, ואז יבקש שיכבדו אותו על עושרו הרב, ואז ירצה לשלוט באחרים, עד שבסופו של דבר יהיה בטוח שכוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל שלו.


קרח היה ממשפחת קהת, שהיה אחד משלושת בניו של לוי.

למדנו בפרשת נשא שהשם ציווה:

  • "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם." במדבר, ד, ב.
  • ״אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם." – במדבר, ד, יח.
    הם יכולים להתקרב אל הקודש אבל עד גבול מסוים, ולא יראו את עבודת הכהן.

קרח היה מנושאי הארון, עשיר מופלג, תלמיד חכם... אך כל זאת לא הספיק לו.

רצה גם את הכהונה.

הכהונה ניתנה לאהרון, שהוא קו ימין – החסד.

הלווים הם קו שמאל – הגבורה.

את הגבורה ניתן לתקן ע"י החסד.

קרח רצה להחליף סדרי עולם, להפריד, שלא יהיה תיקון ע"י החסד, אלא שקו שמאל ישלוט.

קו שמאל הוא הקבלה לעצמי

קו ימין – ההשפעה.

 
הקנאה.

קנאה באדם אחר בגלל כבוד שהוא מקבל, או בממון שיש לו, או כל גשמיות אחרת שאדם מתאווה אליה בעקבות התבוננות באחר – היא פסולה ומביאה את האדם למחוזות של חושך.


להבדיל ממצב בו אדם מתקנא באחר בזכות מידות טובות שיש בו, והוא רוצה להיות כמוהו – זו קנאה מבורכת.


אבל לא מדובר רק על הקנאה שלנו באחרים, אלא גם של אחרים בנו.
עלינו להשתדל לא לעשות פעולות שעלולות לאחרים לקנא בנו.
החיסרון הוא הדבר שגורם לאדם לקנא.

 

דתן ואבירם היו חצופים ועזי פנים.

עזות פנים גורמת לאדם לעשות מעשים רעים, ואף יותר מכך, לא להתחרט על מעשיו.

הם ביקשו את הכבוד, ולרוב כשרודפים אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו ומאבד את כל מה שיש לו.

 

האם חוצפה היא טובה או לא?

קצת חוצפה היא דווקא מבורכת, מאחר והיא נותנת לילד את האפשרות לחשוב מחוץ לתבניות המקובלות, ועוזרת לו לפתח אומץ - תכונה שחשובה ביותר להורדת מפלס של חרדה ופחד.


אך חוצפה המלווה בגסות רוח - חייבת בלימה מיידית.

 


בפרשת שלח אמרנו שאנחנו לא יודעים את כל החישובים שבעטיים קורה מה שקורה, ולכן הדרך היחידה היא ללכת מעל הדעת, מעל היכולת שלנו לחשב את המהלכים הבאים.


אך למעשה,

זוהי אינה המלצה, אלא דרישה ברורה של הבורא שכך ננהג, משום שזו הדרך היחידה בה נוכל לממש את הדרך להגיע ליעד שנכתב מראש.

 

וכאשר האדמה בולעת את קורח וכל אשר לו, כולם בורחים מהפחד שהאדמה תבלע גם אותם.

ויוצאת אש מאת השם ואוכלת את המאתים וחמישים איש שהקריבו קטורת.

 

למחרת,

כל עדת בני ישראל מתלוננים על משה ואהרון שהם גרמו למות כל האנשים

וכולם מתאספים אליהם.


ולפתע הענן מכסה את אהל מועד וכבוד השם מתגלה.

משה ואהרון באים אל פני אהל מועד

והשם אומר למשה –

עכשיו אני מכלה את כל העדה הזו!

והם נופלים על פניהם.


אומר משה אל אהרון –

קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם:  כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי השם, הֵחֵל הַנָּגֶף.


ועושה אהרון כדברי משה, אבל לא הולך כמו שאמר משה, אלא רץ אל תוך הקהל.

נעמד בין המתים לחיים עם הקטורת, והמגפה נעצרת.


אהרון הכהן, באמצעות הקטורת, עשה חיבור ושלום בין השם לבין העם.

 

אומר השם אל משה –

דבר אל בני ישראל וקח מהם מטה לכל שבט, 12 מטות מכל נשיא, ותכתוב על כל מטה את שם הנשיא, ואת השם של אהרון תכתוב על המטה של שבט לוי, ותניח את כל המטות באהל מועד לפני העדות.

האיש שאבחר בו – המטה שלו יפרח, וכל התלונות של בני ישראל עליכם יפסקו.


וכך עושים.


למחרת,

משה בא אל אוהל העדות, ומטה אהרון פורח! יצאו פרח ושקדים.


משה מוציא את כל המטות מלפני השם אל העם, וכל נשיא לוקח את המטה שלו.


אומר השם אל משה –

תחזיר את המטה של אהרון לפני העדות, שיהיה סימן וזיכרון לכל אחד שיבקש למרוד שוב, שתיפסק תלונתו וכך לא ימות.


וכך עושה משה.


ראינו שכבר יש מזכרת נוספת לעם בעניין השגחתו של השם על העם - בפרשת בשלח.

 

 


אומרים בני ישראל למשה –

הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ, כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ.

כל מי שיתקרב אל משכן השם – ימות.

האם סיימנו לגוע?


השאלה נובעת מתוך חשש שלהם שלא יהיו מספיק זהירים ויתקרבו יותר מידי


אומר השם אל אהרון –

אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲו‍ֹן הַמִּקְדָּשׁ; וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת-עֲו‍ֹן כְּהֻנַּתְכֶם.


כלומר,

אתה ובניך ובית אביך – אלו הם בני לוי – ביניהם משפחת קהת – תישאו את עון המקדש.

אתם תיהיו אחראים להזהיר כל אחד שלא יתקרב לכלי המשכן והקודש.

אתה ובניך – זהו אהרון ובניו – ישאו את עון הכהונה.

אתם תזהירו את בני לוי שלא יגעו בעבודה שלכם.

וכך תשמרו את משמרת הקודש והמזבח ולא יהיה עוד כעס על בני ישראל.

 

למדנו בפרשת כי תשא, שאחת מהנהגות השם הוא - נושא עון.

מה הכוונה?

כולנו נבראי השם: דומם, צומח חי ומדבר.

כל דבר שמתקיים בעולם מקבל את שפע החיות שלו מהשם.

אין דבר שמתקיים בזכות עצמו.

כאשר אדם מתנהג בצורה לא טובה, גם ההתנהגות הזאת מקבלת חיות מאת השם, אך זה למורת רוחו, השם לא אוהב את הדרך בה בחר האדם, לכן הוא נושא את העוון של האדם עד שהוא יתחרט ויחזור בתשובה. וזה נקרא שהשם ״נושא עוון״.


באותה מידה, כך אמר השם לאהרון - תישאו את עוון כהונתכם.

כאשר אדם חטא ובא להקריב קורבן, הכוהנים נושאים את עוונם, הם מקריבים קורבן, ונמצאים כמתווכי שלום בין השם לבין החוטא.


למה הדבר דומה?

ההורה נושא את עוון ילדו.

ניתן לראות זאת במובהק כאשר הורה מוזמן לשיחה עם מנהל ביה״ס כאשר ילד התנהג שלא לפי כללי ההתנהגות של המוסד.

ההורה ישא את עוון הילד, וינסה להשכין שלום בין הילד לבין המנהל.


והשם מוסיף:

ואת בני הלוי נתתי לכם, שיעבדו את עבודת אהל מועד.

ואתה והבנים שלך, תשמרו את הכהונה, ועבדתם עבודת מתנה.


עבודת מתנה – שהכל יהיה לשם שמים ולא יעשו זאת רק בגלל טובת הנאה שיוצא להם מעבודה זו.

כי לעיתים עבודת השם מתישה, והאדם יכול להיות בצער ולחשוב – הרי כל מה שקורה לי בכלל לא מגיע לי, אני הולך ממש לפי הספר, אז למה קיבלתי את כל הסבל הזה, למה אני מקבל כזה יחס?


אמרנו בפרשת אמור שהמושג "כהן גדול" -  הוא אדם שאינו יכול לחשוב שעבודת השם תזון ותפרנס אותו, ורק בתנאי זה מוכן לקבל עליו תורה ומצוות.

אלא עליו לקבל את העבודה בלי חישובי רווח והפסד ובמסירות נפש ממש.

 

ילד מתמרמר שלקחו ממנו תחום אחריות בכיתה לטובת ילד אחר המוכשר ממנו בנושא. הוא מתקומם ואינו מוכן לוותר. איך אפשר להסביר לו את הטעם בהחלפה מבלי לרפות את ידיו מלקבל תפקיד חדש?

בראש ובראשונה לבדוק עם הילד מה חשוב לו:

  • האם הוא רוצה לקבל את מה שיש לאחרים, והתפקיד בכלל לא חשוב לו?
  • האם הוא בכלל לא רוצה את התפקיד, אבל גם לא רוצה שילד אחר ייעשה אותו?
  • האם בגלל שלו אין - לאף אחד אחר לא יהיה?
  • האם קשה לו להודות שלתפקיד הזה אינו מתאים?

ההסבר החשוב ביותר יהיה - טובת העניין.

טובת העניין מדברת על מה נכון לעשות, בלי קשר אם טוב לי או לאחר בעצם תוצאת ההכרעה.


לכן יש לשאול את הילד -

  • האם אתה לטובת העניין או לטובתך הפרטית?
  • אם יש מישהו אחר שעושה את התפקיד טוב יותר ממך, האם תוותר ותיתן לו?

בנוסף,

מאחר והתפקיד ניתן לו מלכתחילה, לברר איתו:

  • האם בכלל רצה אותו, והאם עשה כמיטב יכולתו במילוי החובות של תחום האחריות?

עצם העובדה שהילד נבחר לתפקיד בעבר מראה שהילד יצר רושם שניתן לסמוך עליו, וייתכן שהיתה הבחנה שגויה בתפקיד שניתן לו.


לבקש מהילד לציין תכונות אופי שבו ולברר איזה תפקיד אחר עשוי להתאים יותר לכישורים שלו, ולהציע זאת בכיתה.

 

 



התורה מדריכה אותנו ללכת בדרכי שלום.

"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם." (משלי, ג, יז)

כאשר אדם סוטה מהדרך ומנסה לשנות את סדרי הבריאה, קרוב לוודאי שימצא את עצמו בסופו של דבר בבדידות גדולה.
עלינו לנסות ככל שניתן, למצוא את הדרך לדבר בינינו ולהגיע להבנה משותפת.

לשלום אין אח ורע.


השלום הוא מיוחד במינו, אין דומה או משנה לו, ובגלל שהוא בן יחיד, יקבל גם יחס מועדף, וכל השפע, הרבה מכל טוב, מגיע יחד איתו.

 


להתראות בפרשה הבאה - חקת

אליזבת

 

לקריאת פרשת חקת לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת שלח לחץ כאן.


צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט