1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. שמיני


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת שמיני

בס״ד

 


פרשת שמיני - ביאור הפרשה להורים וילדים

 

על מה מספרת הפרשה?

הפרשה נחלקת לשניים. בחלק הראשון - נשלמו שבעת הימים בהם הסתגרו אהרון הכהן ובניו באוהל המשכן והגיע היום השמיני, ומתכוננים לקראת הרגע הגדול שהשם יתגלה במשכן, ובשיא ההכנות, ההתרגשות והשמחה הגדולה - קורה דבר איום ונורא!

בחלקה השני של הפרשה נראה איך עבודת השם מקבלת דיוק נוסף וההדרכה כעת מתמקדת בחיה המותרת והאסורה לאכילה.

 

נלמד מושגים כמו: "ישמע בזיונו ידום וישתוק", נראה איך נתאים את התגובה הנכונה לכל ילד במשפחה, איך מלמדים את הילד לעמוד בפני פיתויים, מהי המשמעות הרוחנית של היין, ועוד.

 

 

פירושים:
מוות - ירידה במדרגה הרוחנית וניתוק הקשר עם הבורא.
קורבן - התקרבות אל השם.
אש אוכלת - הבירור של המשמעות הרוחנית ואיכות הקשר עם הבורא.
אש זרה - פרשנות גשמית שמעלימה ומנתקת את הקשר עם הבורא.

 


נתחיל.

 

 

בפרשה הקודמת, למדנו דיני קורבנות נוספים ואת עבודת הכוהנים במשכן, כאשר בסוף הפרשה משה מורה להם להישאר במשכן שבעה ימים ולא לצאת ממנו.

 

ביום השמיני קורא משה לאהרון ובניו ולזקני ישראל, ואומר לאהרון -

קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה והקרב לפני השם.

ואל בני ישראל תאמר -

קחו שעיר עיזים לחטאת, ועגל וכבש בני שנה לעולה, ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני השם, ומנחה בלולה בשמן, כי היום השם יראה אליכם!


וכך עושים.

 

אנו רואים שאהרון משתהה, כי משה שוב מבקש ממנו להתקרב למזבח לכפר בעדו ובעד העם.


אהרון קרב אל המזבח ומעלה את הקורבנות, ובני אהרון מצטרפים לעבודה.


אהרון נושא את ידיו אל העם ומברך אותם.

 

 

 

משה ואהרון באים אל אהל מועד, ומברכים את העם בצאתם ממנו, וכבוד השם מתגלה לפני כל העם, ויוצאת אש מלפני השם, ואוכלת על המזבח, וכל העם שמח שהשם קיבל את הקורבנות.


ואז בתוך כל השמחה הגדולה של העם - קורה דבר נורא!


דווקא בעיצומה של ההתעלות הרוחנית הגדולה ביותר, בני אהרון הכהן, נדב ואביהוא, לוקחים את מחתות הקטורת, ומקריבים  אש זרה, שהשם לא ציווה אותם. כתוצאה מכך הם מתים, כלומר - נופלים באחת ממדרגתם הרוחנית.

 
והתרגום הפנימי למה שקרה:
נדב ואביהוא עובדים את החכמה התחתונה, חכמת הטבע/ האבולוציה, מבלי להעלות ולהעניק לה את משמעותה הרוחנית, להאיר את תכליתה בתיקון העם והאנושות כולה.  
ה"האלהת" חוקי הטבע, מבלי ל"הכתיר" עליהם את החכמה העילאה, זאת שצריכה "לרכב" על חכמת הטבע ולהעניק לה את משמעותה הפנימית המתוקנת, זאת המשמעות של "אש זרה".

ומתוך כך, נפלו ממדרגתם הרוחנית.




לפעמים בתוך משפחה, קורה מצב בו כמה ילדים עושים דבר הדורש תיקון.

והילד שיזם את ה"אירוע" הוא לאו דווקא הילד הדומיננטי, ואילו הדומיננטי נעשה שותף למעשה הקונדס.


איך אנו מטילים עליו את האחריות שלא
תקומם אותו, אלא ההיפך - באופן שתגרום לו שבפעם הבאה יקח אחריות גם על אחיו?

(שלא ייצא ידי חובה במשפט כמו: "אני לא עשיתי!")

 

*** השאלה הזו מחברת אותנו לעניין חטא העגל, בו אהרון היה משתתף פאסיבי בהילולה הגדולה של עם ישראל, ועל אף שנשאר להיות האחראי על העם בזמן שמשה עלה על הר סיני, אהרון לא נענש, נהפוכו, קיבל עוד ועוד אחריות על מנת שיגדל רוחנית.


המלצה שלי :
מומלץ להבהיר לילד הדומיננטי את ההשפעה שיש לו על אחיו, עד כמה הם מקשיבים לו, ולהביא דוגמאות על מנת להראות איך הצליח לשנות את האירועים בעבר, מתוך ההתערבות שלו.


לחזק את תכונותיו החיוביות, ולהסביר, שכאשר נעשה דבר בדרך לא נכונה, והוא אינו עושה דבר בכדי למנוע אותה, התנהלות זו עלולה לגרוע מהמעמד הגבוה שלו מול שאר האחים, ולגרום לכך שבפעם הבאה פחות יקשיבו לו כשירצה לתפוס יוזמה לחינוך. 


כמו כן,
ברגע שאינו נוקט עמדה אחראית, הוא מפתח אצל אחיו חוסר אמון לכנות שבדבריו, כי לא נתן להם, בהשתתפותו הפאסיבית, דוגמא להתנהגות בוגרת.





מה קרה
עם נדב ואביהוא?

מספר אפשרויות קיימות, אבל אנו נתמקד באחת מהן:


לפני כן,
נבין מהי המשמעות הרוחנית של הקטורת?

בשפה הארמית, המילה קטורת נאמרת - "קיטרא" ומשמעותה – קשר.

הקטורת מדברת על התקשרות עם הבורא מתוך מקום של שמחה והיא משברת את כל הדברים הרעים.
לא מקטירים קטורת על חטאים כמו שמעלים קורבנות, אלא כל המשמעות של הקטורת היא לקשור את האמונה עם הבורא.


בפרשת תצוה, (ל, ז) כתוב:

"וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה."


כלומר,
אהרון היה מקטיר את הקטורת בבוקר, בזמן שמידת החסד שולטת בעולם, והיה מקטיר יחד עם הנרות - עם השמן.


וכאן אנו רואים שנדב ואביהוא הקריבו את הקטורת בנפרד מהנרות, ולא בזמן שהטיבו את הנרות, לכן לומדים שלא היה זה הזמן הנכון להקטיר את הקטורת.


מכאן,

היה חוסר דיוק בעבודת השם, ומאחר ונדב ואביהוא היו במדרגה רוחנית ככ גבוהה, אנו לומדים, שהשם דקדק איתם ללא פשרה.

 

 

נראה זאת בדוגמא:

שני חברים לומדים באותה הכיתה. אחד חרוץ ושקדן ואילו האחר, עצלן.

החברים נפגשים אחה"צ למשחק בחצר, ולא מספיקים להכין את שיעורי הבית. למחרת בביה"ס, המורה מוותר לילד העצלן, שלרוב אינו מכין את שיעוריו, ואילו דווקא את הילד החרוץ, המורה מעניש ומזמין את הוריו לשיחה.


הילד לא מבין איך ייתכן שדווקא איתו המורה החמיר כ"כ, אומר זאת להוריו, וכאשר מגיע ההורה לשוחח עם המורה, מעלה את השאלה הזו בפני המורה.


תשובת המורה:

"לילד העצלן וויתרתי כי אני רואה שהוא לא מעוניין ללמוד ולהתפתח, אבל הילד שלך כן משקיע בלימודיו, לכן רק בגלל שאני רואה שהוא עתיד להיות חכם גדול, אני מחמיר איתו".

 

 


אבל נעצור לרגע,

ונלך אחורה להיזכר בפרשה הקודמת, פרשת צו:

אהרון ובניו הצטוו להישאר באוהל מועד שבעה ימים עד תום ימי המילואים, והסברנו שימי המילואים אלו ימי ההשלמה.

אהרון שמייצג את מידת החסד היה צריך לעבור את שבעת הימים של שאר הספירות (כדאי לראות את ההסבר המלא על עניין הספירות בפרשת צו), על מנת שתתקיים השתוות הצורה עם הבורא בכדי שישכון במשכן, ושתכונת החסד תמלא את העולם.
ואכן הגיעו ליום השמיני, הגיעו ליום בו הכל מלא בחסד, והעם רואה את השם מקבל את הקורבנות והזבחים, וכל העם שמח "וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם." – ניתן להבין שהיתה תחושה באוויר שהכל הגיע לצורה שווה עם השם, ואין דבר הפוך ממנו, לכן בני אהרון, נדב ואביהוא, לא חשבו שיש אש זרה, אלא הכל נמצא והגיע לשלמות שלו - הגענו לגמר תיקון!

 

 

הרבה פעמים במחשבה, דיבור ומעשה של הילדים אנו רואים השפעה של הסביבה שלא קשורה לילד שאנו מכירים, הילד לומד גם מהסביבה שאינה המשפחה.

איך אפשר לתת לו את הכלים להימנע מההשפעה השלילית (האש הזרה) ולדעת לקבל את ההשפעה הטובה?

 

*** השאלה הזו מחזירה אותנו לרגע למצרים, שם הכוהנים היו מושפעים מהמצרים והעבודה הרוחנית שראו בסביבתם, בעת ההיא היתה הסתרה מוחלטת של השם, והתקיימה העצמה של הטבע, וכל דבר של מעל הטבע, נעלם מבני ישראל בכלל, והכוהנים בפרט. כעת נדרש תיקון, ועליהם ללמוד את העבודה עם הכוונה הפנימית הנכונה.


המלצה שלי :
ראשית, כדאי לדבר עם הילד על הסביבה או האנשים האחרים שסובבים את הילד, על התנהלותם, באופן גלוי, ולשאול את הילד על ההבדלים שיכול לראות, בינו לבינם.

בהמשך,
לשוחח איתו על הדברים השונים שמנה, ולברר איתו, האם טובים הם בעיניו, או לא.

אם טובים לדעתו –

לתת לו להסביר כיצד הם כך, ובמידה וההורה חושב אחרת ממנו, לשאול שאלות מנחות החותרות לעבר הדברים השליליים שההורה רואה, מבלי לומר באופן מפורש שהם אינם טובים, וזאת על מנת לתת לילד את האפשרות לשפוט ולהבחין בכוחותיו הוא שלא זו הדרך הנכונה להתנהג.


דוגמאות לשאלות מנחות:

ילד שמתארח אצל חבר ורואה איך הוא מתחצף להוריו, כשיחזור לביתו, יחקה את החבר, וידבר באותו האופן להורים שלו.


לשאול את הילד:

  • האם הוא מסכים לדרך שהחבר מדבר עם הוריו?
  • האם זו דרך חכמה לקבל את מה שרצה מהוריו?
  • האם הוא חושב שבדרך שהחבר דיבר אליהם, הוריו ירצו להיעתר לבקשותיו?
  • האם הילד עצמו ירצה שידברו אליו כך?
  • איך הוא, במקום החבר, היה אומר את הדברים?

ועוד...

 

להסביר לילד את החשיבות וההבדל בין להיות מנהיג ומשפיע לבין נגרר ומובל ע"י אחרים.

 

 

 



נמשיך
.

 

אומר משה אל אהרון -

זה אשר דיבר השם -
בקרובי אקדש, ועל פני כל העם אכבד.


ואהרון נדם.

 

משה קורא אל מישאל ואלצפן בני עוזיאל, הדוד של אהרון, ואומר להם -

קירבו וקחו את האח שלכם מאת פני הקודש אל מחוץ למחנה.

וכך הם עושים.

 


המשפט: "למה לי אמרת ככה, ולמה לאח שלי אמרת אחרת??!" - מאוד נפוץ בין אחים.

איך נצליח להתאים את התגובה הנכונה לכל ילד, מבלי ליצור התנגדות בינם לבין עצמם?

ההמלצה שלי :

רצוי לנהל עם הילדים שיחה אובייקטיבית, שאינה תלויה במעשה כזה או אחר של אחד הילדים, כמו בישיבה משפחתית, כשעל סדר היום שלה יהיה עניין השונות ביניהם.


כל אחד מהאחים יכול לומר איך הוא רואה את השוני, בינו לבין השאר, ו/או שהאחרים יגידו לו במה הוא שונה מהם.

וכמובן,
להיצמד לתכונות החיוביות השונות שיש לכל אחד.

כל אחד יציין במה האחר טוב ממנו, ובמה הוא עצמו טוב מהאח האחר.


לדוגמא:

  • למי יש יכולת ריכוז טובה יותר?
  • מי מהיר יותר מבחינה פיזית?
  • מי בעל החשיבה המהירה ביותר?
  • מי בעל הזיכרון הטוב ביותר?
  • מי יצירתי ומי אנליטי? 
  • מי בעל סבלנות ומי לא?

ועוד...

 

וכך, כאשר בכל פעם האחים מתארים את האחרים, הם יכולים להיווכח בהבדל הקיים ביניהם ובמהותו, וכאשר תינתן תגובה שונה לילד, ותעלה תמיהה, יהיה קל יותר לשייך את התגובה בעצם השונות שקיימת בין הילדים, שמתוכה כל ילד מבין אחרת את הסביבה שלו.


לדוגמא:

שני אחים במשפחה, האחד זריז וקל תנועה, ואילו האחר, איטי ובעל סבלנות רבה.

עליהם לסדר את החדר.

ההורה יבקש מהילד הזריז לאסוף את כל המשחקים המפוזרים, ולהחזירם למקומם, ואילו הילד האיטי ובעל הסבלנות, יתבקש לסדר את משחקי הקופסא ולוודא שכל החלקים נמצאים בקופסא הנכונה.

 

 

 

 

 נמשיך:

השם מדבר אל אהרון -

 

יין ושכר אל תשתה, אתה ובניך איתך כשאתם באים אל אוהל מועד, ולא תמותו.


מהי המשמעות הרוחנית של היין?

יין ישמח לבב אנוש – כאשר שותים יין במידה, היין גורם לשמחה בלב, אך כאשר מפריזים בשתיית יין, היין מהפך את השמחה לעצב, וזו הסכנה – להגיע לעצבות כאשר נמצאים בעבודת השם, כי אין לעבוד את השם בעצב, אלא רק בשמחה.


היין מסמל את הגבורה, ואילו הכהנים מסמלים את מידת החסד, ומתקיים ניגוד בין הגבורה (עצב מתוך חיסרון) לחסד (שמחה שלמה).


בנוסף,
עבודת הכהן נסתרת מעיני כל, אף אחד אינו יודע מה בדיוק הוא עושה, כי זה סוד.

ואילו שתיית יין גורמת לקלות ראש, הרמת הקול ולאפשרות לגילוי הסודות הכמוסים הידועים רק לכהן.

 

 

 


משה אומר לאהרון ואל אלעזר ואיתמר, בניו שנותרו -

קחו את המנחה הנותרת מאישי השם ואיכלו אותה מצות אצל המזבח כי קודש קודשים היא.

ותאכלו אותה במקום קדוש.

השלושה לא מצייתים למשה.

 

משה אינו שבע נחת ושואל: 

"מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קודשים הוא, ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני השם!"

 

אהרון עונה למשה -

"הרי היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני השם, ותקראנה אותי באלה, ואכלתי חטאת היום. היטיב בעיני השם."


פירוש:
"ותקראנה אותי באלה" - אהרון אומר - היה אמור להיות יום כ"כ שמח היום, והנה קרו לי "אלה", הדברים הנוראיים האלו, ששני בני מתו, ואיך אוכל לאכול את קורבן החטאת כשאני באבל על ילדי? האם זה היה טוב בעיני השם? לאכול את הקורבן בעצב?

 

ומשה שומע את דברי אהרון, ומסכים איתו.

 


 *******



כעת,


מתחיל חלקה השני של הפרשה:

החוקים לזיהוי חיה כשרה המותרת לאכילה לעומת חיה טמאה האסורה לאכילה.



בד
"כ אנו נותנים עונש ומטילים סנקציה, כאשר לרוב המגמה היא לומר מה הילד אינו אמור לעשות.

מהן ההשלכות ממגמה זו על החשיבה של הילד?

***
השאלה הזו מחברת אותנו לעניין הציווי של אכילת החיות הטהורות לעומת האיסור של הטמאות. הטבע מכיל את אלה ואלה וכך הוא מקיים את מסגרת חוקיו. האדם שחוקר את סביבתו והולך בדרך עבודת השם, לומד לעשות את ההבחנות בין הכוחות החיוביים, לאלו השליליים עבורו ועלולים להסיט אותו מדרכו ולפגום בהתקדמותו.
הבהרה:
המושג "אכילה" משמעותו הפנימית היא בירור וחקירה.



כעת,
ההמלצה שלי:
כאשר מכוונים להתנהגות על דרך החיוב - מה כן עליו לעשות, אנו בעצם מסיטים את המחשבה של הילד מהדבר השלילי שעשה.


בדרך הזו,
נגרום למיקוד החיובי של תיקון המעשה, תוך כדי הדרכה מכוונת של מה נכון לעשות.


בנוסף,
נעלה את הביטחון האישי שהתערער אצלו.


כל עוד נתעכב על הפרטים השגויים בהתנהלותו, ונחזור ונזכיר לו את התנהגותו השלילית, הילד:

1. לא יידע איך נכון להתנהג.

2. נמקד אותו שוב הישר אל תוך הפעולה שעשה ואל הכישלון שחווה.


לדוגמא:

בזמן רכיבה על אופניים, לפתע נראה שבהמשך המסלול שלנו יש בור.

אם כל הזמן נסתכל על הבור, אנו נרכב ישר לתוכו, ואילו אם נמשיך ברכיבה ונפנה את המבט, ממש בכוח, לעבר מקום אחר במסלול, צר ככל שיהיה - נצליח להימלט מהבור ולהמשיך ברכיבה.


האם צריך להיות הבדל במגמה זו בין הבן לבת?


למדנו על כך בפרשת צו:

האם צריך להיות הבדל בחינוך בין המינים?

 

 

 


הלאה.

השם מדבר אל משה ואל אהרון -

דברו אל בני ישראל -

זאת החיה אשר תאכלו מכל בהמה.


השפע והברכה נמשך מהחסד, כמו כן, יש חיות ששייכות למידת החסד, הקדושה, ואחרות השייכות לצד הקיצון האחר - הטומאה.

כאשר אדם אוכל חיות השייכות לצד הטומאה, הוא מטמא את נפשו וגופו, מאחר והחיה הטמאה נעשית חלק מגופו לאחר אכילתה.

וזהו ההיפך הגמור מהקדושה העליונה שעליו להידבק בה, לכן אומר השם: "והייתם קדושים כי קדוש אני".

 
הבהרה:
חיה - המשמעות הפנימית יכולה להתפרש כ"תפיסת עולם", פרדיגמה, תבניות חשיבה, תאוריה או סוג של חכמה/ השראה עליונה.


כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלה גרה – זו חיה טהורה - אותה תאכלו.


חיה שהיא מעלה גרה, חסרות לה השיניים הטוחנות העליונות, לכן אינה אוכלת עצמות, עובדה זו גורמת לה להיות בעלת אופי נוח ללא אכזריות, להבדיל מחיה הטורפת חיה אחרת.












וחיות המים:

כל החיות שבמים שיש להם סנפיר וקשקשת.




ומן העוף:

כל שרץ העוף ההולך על ארבע אשר יש לו כרעים מעל לרגליו לנתר בהם על הארץ.





כל אחד שיגע בנבלות הטמאות, יהיה טמא עד הערב, וכל אחד שנושא את הנבלה שלהם יכבס את הבגדים שלו ויטמא עד הערב.

 

אל תשקצו את הנפשות שלכם בכל השרץ השורץ, ולא תטמאו בהם, ונטמתם בם.


למה לא כתוב - וניטמאתם בם?

כתוב "ונטמתם" מאחר ומדבר על אטימות.

וחסרה האות אלף, המרמזת על אלופו של עולם - השם, מאחר ואדם אינו יכול לשוות את צורתו לבורא במקביל לאטימות רוחנית אשר שורה בו.



הסביבה שאנו חיים בה מלאה בפיתויים לילדים,
ועד כמה שנשתדל למנוע מהם להיחשף אליהם, תמיד יהיה גורם אחר, שאינו תחת שליטת ההורים, שינסה לעשות זאת.

איך אנו מלמדים את הילד לעמוד בפיתויים?

איך אנו יוצרים בו אמון שישתף אותנו, בחשיפות אלו, גם במקרים הכי דיסקרטיים?

 

*** השאלה הזו מחברת אותנו לציווי: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם".
הכל מסביבנו נגיש וזמין. אם לא נדע להפריד בין עיקר לטפל לא נוכל לעשות את הבירורים הנכונים.
המצבים האלו חריפים עוד יותר אצל ילדינו, שעדיין לא קיבלו את הכלים להבחין בהשפעה החיובית או השלילית שיש לסביבה על התנהגותם ותפיסת עולמם.


ההמלצה שלי:
ראשית מומלץ להסתמך על מיקרים שכבר קרו ושעברו בירור עם הילד.


לדוגמא:

ילד נהג לפחד מהחושך, או התקשה להירדם בלילות בגלל מחשבות מפחידות.

אחרי שבררנו עם הילד מה היה הדבר שהפחיד אותו, והיכן ראה /שמע את הדבר המפחיד - השגנו יחדיו את האופן שבו  מראה העיניים ומשמע האוזניים  משפיע על המחשבות ומצב הרוח.


במקום לכפות איסור על דבר עתידי, יש להעלות לדיון את ההתנהלות מן העבר, למה היא גרמה ואיך הגענו למסקנה על חשיבות השפעתה על חיינו, וכך הילד יכול לקבל דוגמא מתוך החוויה שלו עצמו: מה קורה לו ברגע שהוא מאפשר את החשיפה לדברים שליליים, וכמה סבל או נזק נגרם לו בעקבות זאת.


להסביר לילד שלא תמיד ההורה יכול לפקח על כל דבר שהוא שומע או רואה, לשפוט עבורו ולמנוע ממנו את הגירויים השליליים, אלא שעליו להיות מודע, להשפעתם הרעה שהם גורמים לו. 


אם הילד מעדיף להיחשף בכל זאת ולהעלים את המידע מההורים, מומלץ להקדים ולהסביר שהניזוק העיקרי יהיה הוא, על אף הכאב הגדול שלהם.


יש להראות לילד איזה פיצוי יצטרך על מנת להשתחרר מהפיתוי.


לדוגמא:

ילד שמקבל הוראה מהוריו לא להתפתות לפתח שיחה עם אנשים זרים ברשת חברתית, ההורה חייב להסביר את הסכנות הקיימות ברשת, ואם חלילה יקרה דבר שהילד יצטרך להוריו, אולי ההורה לא יוכל לעזור לו מאחר והמידע נעלם ממנו.

 

חשוב ביותר להעביר לילד את התחושה הברורה שטובת הילד הוא ערך עליון עבור ההורה, ואם ישנם מצבים שההורה חווה דברים דומים בעבר, מומלץ לשתף את הילד בטעויות שההורה עצמו עשה כשהיה בגילו, באופן הזה, הילד יכול לראות את ההורה בגובה העיניים לצורך התחושה הנוחה שלו בהמשך השיתוף שלו איתם.


הילד רוצה את הקשר הטוב עם ההורים, אך אם ייענש - הוא יימנע מלשתף אותם שוב.

לכן,

הניסיון האישי של ההורה והשיתוף עם הילד גם מהווה תזכורת להורה עצמו, שלא תמיד היה הורה בוגר ואחראי, ואת המקרים שבהם העדיף לשמור סודות מהוריו הוא, בצעירותו, ולו רק בגלל תגובה קפדנית מידי שלהם, ולנסות, במידת האפשר, שלא לחזור על אותה ביקורת הורסת.

 

 

הפרשה חותמת בציווי השם המסביר את האיסור באכילת חיה טמאה:


כי אני השם אלוקיכם, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ שעל הארץ.


כי אני השם המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלוקים, והייתם קדושים כי קדוש אני.

 

 

 



בפרשה הבאה – פרשת תזריע מצורע – נמשיך ללמוד על חוקים נוספים המשויכים לטהרה וטומאה, ואילו הפעם, אצל בני האדם, בגדיהם ובתיהם.

 




 

 

טעימה אחרונה מהפרשה:


"ישמע בזיונו ידום וישתוק"

מה אומר המשפט הזה?

למה אומרים גם ידום וגם ישתוק?

לא די שאדם ישמע את הביזיון שלו וישתוק? מה עניין של ה"ידום"?


"ישתוק" - מדבר על פעולה שהיא גלויה לסביבה, אדם יכול לשתוק כאשר מבזים אותו, אך בלב הוא עשוי להיות בכעסים גדולים, לשמור טינה, ועוד תחושות לא טובות.


"ידום" - מתאר מצב של דממה מוחלטת גם בפנים, לא מתלווה אף תחושה קשה לשתיקה שבאה לידי ביטוי בחוץ, לא משייכים לעצמנו את הביזיון, אלא מתבוננים מעל פני הדברים.


התגובה הזו, של שתיקה מבחוץ, בזמן ביזיון, ודממה מבפנים מורידה שפע גדול, מאחר והיא מונעת קיטרוג על מעשי הבורא, ומאפשרת לנו לבחון מחדש את הסיבות האמיתיות לתחושת הביזיון.


הרבה פעמים ניווכח שלא היתה כלל כוונה לבזות אותנו, אלא להיפך, היתה מגמה להראות לנו שהתקדמנו רוחנית, אבל אנו עדיין מגיבים באותה צורה משל היינו במדרגה הרוח
נית הקודמת, שכבר אינה שייכת לנו.

כמו בגד שכבר מזמן ממש קטן עלינו, ומגביל את התנועה שלנו בהם, ולמרות שממשיכים לסבול מהאי נוחות, מתעקשים להתמיד ללבוש אותם.

 



להתראות בפרשה הבאה - תזריע מצורע

 

אליזבת 


חיזקו ואימצו!

 

לקריאת פרשת תזריע מצורע לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת צו לחץ כאן.




צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט