1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. תולדות


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת תולדות


בס״ד






  

פרשת תולדות - ביאור הפרשה לילדים והורים

 

 

על מה מספרת הפרשה?

 

הפרשה מספרת על התאומים של רבקה, יעקב ועשיו, ששניהם מסמלים דברים שונים (ההסבר בתוך הפרשה), כל אחד מהם מתפתח לכיוון אחר ומנוגד, כשהשיא של הפרשה הוא הברכה שניתנה במירמה ליעקב במקום לעשיו, בעצת רבקה, והאם יצחק באמת לא ידע שהוא מברך את יעקב במקום את עשיו.

 

בפרשה זו אנחנו לומדים לראשונה על מסגרת משפחתית ולא שגרתית ...
כמעט סרט המשך לפרשת קין והבל, אבל עם סוף טוב. תיקון.

 

נתחיל.

 

הפרשה מתחילה בתיאור שרבקה עקרה, לא יכולה ללדת ויצחק מבקש מהבורא שרבקה תוכל ללדת.

 

מה הכוונה לבקש מהשם בנים אם האישה עקרה? ומי מחליט שהאשה תיהיה עקרה?

 

הבורא מחליט על כל דבר, יש הרבה סיבות שהבורא מחליט שהאדם ייוולד כך ולא אחרת, אבל לנו, בתור הילדים שלו מותר לנו לבקש שישנה את ההחלטה שלו. בדומה להורה שהחליט להעניש את ילדו, הילד יכול ע״י מעשים טובים שעושה, והתרצות גדולה לבקש מההורה שיישנה את דעתו ויסיר מעליו את העונש.

כמו הסיפור עם חנינא בן דוסא, שביתו בטעות הדליקה נרות שבת על חומץ במקום שמן, והיתה עצובה כי הם ייכבו מייד - אמר לה אביה ״מי שאמר לשמן לדלוק יאמר גם לחומץ לדלוק״.

 

איך שואלים שאלה את ה' ואיך הוא עונה?

 

השם נמצא בתוכנו, אין מקום פנוי ממנו, כשאנחנו רוצים לדבר איתו, לבקש ממנו, עלינו להעלות את הבקשה מבפנים, כמו ילד שרוצה סוכריה ויודע היטב היכן צנצנת הסוכריות במטבח, הרצון שלו לסוכריה מתהווה, ורואה בעיני רוחו איך ההורה מוריד את הצנצנת מהמדף, מגיש לו, והילד פותח את העטיפה ומכניסה לפיו, ויכול כבר להרגיש את טעם הסוכרייה בלשונו. כעת נותרה המשימה ה״שולית״ והיא לשכנע את ההורה לתת לו אותה. ואז הוא מנסה לחשוב על מעשה טוב שעשה שבעקבותיו מגיעה לו הסוכריה, או ממש לעשות באותו רגע מעשה טוב ולבקש עליה שכר, או לחשב את מספר הסוכריות שאכל באותו יום, ולהיווכח שעוד נותרה לו סוכריה נוספת, או להתחנף להורה ובמניפולציה לבקש את הסוכריה... ועוד ועוד...

 

עם הבורא, אנחנו פשוט מבקשים. בלי חנופה וסיבובים. וכמו גם שאלה שיש לנו, פשוט שואלים. ואיך הוא עונה? למשל שאלנו אותו ״למה הילד הזה לא רוצה לשחק איתי?״ יכולות להיות מספר דרכים לתשובה: או שנראה במעשים שלנו שאנחנו לא משמחים את הילד הזה, אנחנו לא חולקים איתו במשחקים, קוראים לו בשמות... ואז נרגיש ממש את התשובה, בלי תרגום, נרגיש בפנים שהוא ענה לנו. או שמישהו יעיר לנו שאנחנו רכושניים וזה מונע מאחרים להתקרב ולשחק איתנו, ונוכל לחשוב שזו הסיבה שהילד הזה לא רוצה לשחק איתי.

או לחילופין, נראה שבעצם אני כן חולק, ואילו הילד הזה דווקא לא, ולכן לא רוצה לשחק איתי. ויכול גם לקרות שתתחבר עם ילד אחר, ותשכח מהילד הזה שלא רוצה לשחק איתך. כל האפשרויות הללו הן בדרך הטבע, הכל נראה מיקרי לחלוטין, כי כך היתה השתלשלות העניינים. כך הבורא עונה לנו, ״במקריות״.

 

הבורא נענה לבקשת יצחק, ורבקה מתעברת עם תאומים בביטנה.

 

מה זה תאומים?

התינוק בבטן נקרא ״עובר״ על שם הפעולה שקרתה לאמא - ״התעברות״. לפעמים עובר אחד מתהווה ברחם, רחם זה ה״בית״ הראשון של התינוק לפני שהוא נולד, והוא חי ומתפתח שם 9 חודשים, ולפעמים מתהווים ברחם שניים ואף שלושה ויותר...

כשמתפתחים שניים ברחם, הם נקראים ״תאומים״.

 

האם התאומים שונים או דומים?

הם יכולים להיות דומים במראה שלהם, ואולי דומים בתכונות מסויימות, בדיוק כמו אחים שאינם תאומים עשויים להיות דומים בתכונותיהם כי נולדו לאותם הורים, אבל הבורא לא בורא אף בריאה שתיהיה דומה בדיוק לבריאה אחרת.

לכן, תמיד יהיה שוני אפילו אם הם תאומים.

 

 

והנה אנו רואים ששני הילדים הללו של רבקה יהיו שמותיהם:

עשיו ויעקב

כל אחד מהם מסמל משהו אחר.

 

מה הכוונה ״מסמל״?

לדוגמא ברמזור של הולכי רגל, יש איש עומד באור האדום, ואיש הולך באור הירוק.

האנשים הללו ברמזור מסמלים על האיש שרוצה לחצות, מה הוא צריך לעשות בזמן שהאור הירוק מאיר או האדום, האיש ברמזור הוא סמל עבורנו, אין שם באמת איש ברמזור....

 

אותו דבר יצחק יעקב ועשיו, מסמלים התנהגות מסויימת.

 






כאן נעצור רגע ונלמד על שלושה קווים.

יש קו ימין, קו שמאל, וקו אמצעי.

 

אם דיברנו על סמלים, אז:

קו ימין מסמל את החסד, הנתינה, אהבה...

קו שמאל מסמל את ההיפך מקו ימין: גבורה, שנאה, להתעקש בלי סיבה...

קו האמצע מסמל את השילוב הנכון בין ימין לשמאל: נתינה אבל עם גבול, אי נתינה אבל גם עם גבול.

 

עשיו הוא סמל לקו שמאל, וכשאין שם גבולות, ההתנהגות בסופה אינה טובה.

 

דוגמא:

אמא וילד הולכים לערוך קניות, במהלך הקניות הילד רואה ממתק על המדף ומבקש מאמא לקנות אותו. אמא מסרבת ומסבירה לו שערכנו רשימת קניות וכעת עלינו להיצמד לרשימה זו ולא להוסיף. הילד מתעקש והאם ממשיכה להסביר שיש הרבה ממתקים בבית ואין צורך בעוד, הילד לא מוותר ומתחיל לצעוק ולהשתטח על הרצפה ובוכה וצורח... זו התנהגות ללא גבולות ובסופה אינה טובה, כמו כן הילד לא יקבל את הממתק שביקש, אז כל ההתפרעות שלו לא הובילה לשום תוצאה טובה.

 

יעקב הוא סמל לקו האמצע, להתנהגות של אמת.

ולמה הכוונה - ״אמת״?

אם אני צריך לעשות משהו, לא תעלה בי שאלה אם זה טוב עבורי או לא, אלא, אם זה נכון, וזה לטובת העניין, כלומר, יצמח מזה משהו טוב - אני אעשה זאת, למען האמת שבדבר.

דוגמא:

הכנות לשבת, האב מבקש מהילד לסדר את חדרו, הילד עסוק כרגע במשחק, ומאוד רוצה להמשיך לשחק, אך הוא מבין שכל הבית נרתם כעת להכנות לשבת, לכן הוא עוזב את עיסוקו ופונה לסדר את חדרו.

הוא עושה זאת לטובת העניין, העניין הוא - השבת.

 

אז איך ייתכן שעשיו נולד לפני יעקב אם עשיו מסמל התנהגות לא טובה?

 

ראשית נבין מה הכוונה של ״התנהגות לא טובה״.

התנהגות זו מסמלת ששום דבר טוב לא יצמח ממנה.

 

עשיו מייצג את הרצון שלנו לקבל לעצמנו כל דבר מבלי לחלוק אותו עם האחרים.

 

דוגמא:

ילדה מביאה לארוחת עשר ענבים, ילדות בשולחן שלה מבקשות ממנה ענב והיא מסרבת לתת, רוצה להשאיר את הכל בשבילה.

 

לפי הפרשה עשיו יוצא ראשון, התכונה הזו שיש בנו שאנו רוצים לקבל הכל לעצמנו כשאנחנו לא מתחשבים ברצון של האחרים, היא תכונה ראשונית, כמו שאפשר לראות בתינוק, שרוצה הכל לעצמו (וכדאי מאוד שזה יקרה עכשיו!), מתוך כך מתואר שעשיו יוצא ראשון, והוא הבכור. בכדי להגיע למידת האמת ולדעת מה טוב ומה לא, יש לעבור דרך הרצון הראשון שלנו, הרצון לקבל לעצמנו. ולכן יעקב, שמייצג את מידת האמת, יוצא שני.

 

דוגמא:

שתי ילדות משחקות עם בובות, אחת היא האמא והשנייה היא האבא, במהלך המשחק הילדה שהיתה בתפקיד האבא מבקשת להתחלף בתפקידים שעכשיו היא תיהיה האמא, הילדה האמא מסרבת, ממשיכות במשחק, ושוב ה״אבא״ מבקשת להתחלף, וה״אמא״ ממשיכה לסרב, לבסוף הילדה ה״אבא״ מתייאשת ופונה לשחק עם ילדה אחרת, והילדה ה״אמא״ נשארה לבד במשחק. היא מבינה שיהיה נכון והוגן להתחלף וקוראת לילדה שעזבה לשוב לשחק וכעת היא תיהיה האמא.

היא לא היתה יכולה לצפות מראש שהילדה תעזוב ולכן חשבה שתוכל להמשיך להיות האמא כל זמן שתרצה.

 

כולנו הילדים של השם, השם נקרא ״טוב ומיטיב״. והוא רוצה שניהיה כמוהו, שניטיב אחד עם השני. כמו הורה שרוצה שילדיו לא יריבו ויהיה שלום ביניהם, ושואף לכך שלפני המריבה הבאה שלהם הם יידעו לדבר ביניהם, ויידעו להבחין ב״אמת״, יידעו להבחין בינם לבין עצמם היכן הצדק, והאם הם יכולים לוותר הפעם, או שמא הצד השני צריך לוותר, ויעבירו את המסר ביניהם באמצעות שיכנועים שחודרים אל הלב של האחד לשני ... מהסיבה הזו יעקב החזיק בעקב של עשיו, רצה הוא לצאת ראשון, שה״אמת״ תיוולד ראשונה.

 

 

נמשיך בפרשה, הילדים, עשיו ויעקב גדלים ומתבגרים, ואנו רואים שיצחק אוהב את עשיו, ורבקה אוהבת את יעקב.

 

איך ייתכן שאבא אוהב בן אחד ואמא בן אחר?

יכול להיות כזה דבר שלא אוהבים את כל הבנים (או הבנות)?

 

מייד נברר את השאלות הקשות הללו, אך קודם נסביר דבר נוסף, דיברנו על סמלים, ונמשיך לראות מה מסמל יצחק.

 

יצחק, כמו עשיו, שייך לקו שמאל.

רק ההבדל שיצחק מתנהג בגבורה במצוות לעבודת השם.

כמו שראינו בפרשה הקודמת, בעקדת יצחק, יצחק מבין שמשהו מוזר קורה, שהוא עולה עם אביו להקריב קורבן, ואין קורבן... אבל יצחק עושה את מה שאבא אברהם אומר לו, ולא מתווכח איתו, יצחק מתגבר ומכבד את אביו.

 

דוגמא:

ילד מתעורר לבוקר קר ביותר ועליו ליטול את ידיו, הוא מהסס לרגע לגעת במים הקרים אך מתגבר ונוטל את ידיו, זו התגברות (גבורה) למען עשיית מצווה.

 

יצחק רואה איך עשיו מתגבר ולא מפחד מחיות, וצד אותם, ובגלל שמבחין בעשיו את המידה (תכונה, התנהגות) הזו של גבורה כמו שיש בו, הוא אוהב אותו, בדיוק כמו שאנחנו מתחברים ואוהבים אחרים שאנחנו רואים שהם קצת דומים לנו, וחושבים קצת כמונו, וצוחקים על אותם דברים שמצחיקים אותנו, באופן טבעי, נרגיש קרובים אליהם יותר מהשאר.

 

ואילו רבקה מרגישה יותר מחוברת ליעקב כי הוא לומד תורה כל היום, וזה מה שחשוב לרבקה.

 




ההורים אוהבים את כל הילדים שלהם, בלי יוצא מהכלל!!! כמו שהבורא אוהב אותנו, הילדים שלו.

אבל יש ילדים שיותר מחוברים לאבא או לאמא.

 

וכמו שהאחים שונים, כך גם ההורים שונים בהתנהגות שלהם.

ולפעמים ייראה לילד שיותר מחובר לאימו, לדוגמא, שאביו יותר מקפיד עליו, ואולי אף יחשוב שהאב אינו אוהב אותו חס ושלום, אבל זה רק בגלל שהוא דומה יותר לאימו, ורואה בה התנהגות שדומה להתנהגות שלו, או שהאם סלחנית יותר מהאב, אבל זה לא בגלל שהאם אוהבת יותר.

 

יצחק רואה בעשיו תכונות דומות לו, תכונות של אומץ וגבורה, והוא רוצה לקרב אותו אליו על מנת שילמד ממנו לקחת את התכונה של הגבורה אל תוך הקדושה, לעשיית מעשים טובים בלי פחד.

 

מה הכוונה לעשות מעשים טובים בלי פחד. מה יש לפחד מלעשות מעשים טובים?

 

לפעמים אנחנו רוצים להראות לאחרים שאנחנו לא מפחדים להתנהג לא יפה, ואנחנו חושבים שכך אנחנו ניראה מיוחדים בעיני כולם.

 

לדוגמא:

בכיתה יש ילד שהוא לא טוב בהתעמלות, וכל התנועות שלו מגושמות, ובמשחקי כדור, הוא לא מצליח לתפוס את הכדור, והקבוצה שלו כועסת עליו כי הוא מכשיל את כולם.

אבל ילד מתוך הקבוצה הזו מחליט לעזור לילד החלש, ועובד איתו על תפיסת כדורים, ומהירות ושליטה.

שאר הילדים צוחקים עליו שהוא כעת מגן ועוזר לילד הזה, אבל הילד שעוזר מתעלם מהלעג של החברים וממשיך במעשיו הטובים, בלי פחד!

 

 

בהמשך הפרשה אנו רואים שעשיו בז לבכורה, מוותר על היותו הבכור בשביל שיוכל לאכול את התבשיל שיעקב בישל.

 

הייתכן?? מוותר על הבכורה בשביל צלחת מרק??

 

אכן, אנחנו תמהים על ההתנהגות הזו של עשיו, כי היא לא הגיונית!

 

הילד הבכור, הוא הילד שנולד ראשון מכל האחים.

הוא הילד שנותן דוגמא לאחיו הקטנים (וכדאי שתיהיה דוגמא טובה...)

הוא הילד הבוגר, שההורים נותנים לו יותר אחריות משאר האחים.

לרוב, ההורים סומכים עליו יותר, ומדברים איתו אחרת.

הבכור עוזר לאחיו בכל דבר שיכול, וגם עושה דברים שאחיו הקטנים לא יכולים לעשות.

זו אחריות גדולה להיות האח הבכור אבל הוא גם מקבל יותר משאר האחים.

 

עשיו מזלזל בכל זאת, כי רואה שיעקב לא הולך בדרך שלו, לכן לא רואה משמעות להיותו הבכור ומוותר על הבכורה.

 

 

ואז מגיע היום הגדול, יצחק מרגיש שהוא כבר זקן מאוד, ולא יודע עוד כמה זמן נשאר לו לחיות ומחליט לברך את עשיו.

 

רבקה שומעת את יצחק אומר לעשיו לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים על מנת שיברך אותו ומיד קוראת ליעקב ואומרת לו להביא לה שני גדיים שתכין מטעמים ליצחק שיביא לו על מנת שיברך אותו במקום את עשיו, וכשיעקב מזכיר לה שהוא שונה מעשיו, שכן עשיו שעיר והוא לא, היא מצווה עליו להתחפש״ לעשיו, ואומרת לו שהיא תיקח את האחריות אם משהו ישתבש ולא יקרה לפי התכנית שלה.

 

ואכן יעקב שמכבד את הוריו, עושה כדבריה.

 




(אפשר לראות בהמשך את ההבדלים איך יעקב, שקיים את מצוות כיבוד הורים מדבר אל אביו יצחק כאשר בא אליו עם המטעמים ואיך עשיו, שלא קיים מצווה זו מדבר אליו:

יעקב אומר ליצחק: ״קום נא (בבקשה) שבה (שב לך)״.

ועשיו אומר: ״יקום אבי״)

 

יעקב בא ליצחק ולאחר שיצחק ״מאשר״ שזהו עשיו - מברך אותו מכל טוב!

 

והנה ברגע שיעקב יוצא, עשיו חוזר מהציד ומגלה שיעקב קיבל את הברכות שאמור היה הוא לקבל.

 

למה כשנודע ליצחק שיעקב לקח ממנו את הברכה של עשיו, לא מבטל את הברכה?

 

כאן יש לזכור שבמהלך הפרשה מסופר שהבורא בא אל יצחק בלילה ואומר לו לא לפחד כי הוא שומר עליו ומברך אותו וירבה את זרעו, כל זאת בזכות אביו, אברהם שהיה נאמן אליו.

בהמשך אנו רואים שעשיו מתחתן עם נשים לא יהודיות, ומובן מזה שהילדים שלו לא יהיו יהודים, מזרע אברהם.

בנוסף, יצחק אומר ליעקב כשמבקש ממנו להתקרב אליו על מנת שיוכל למשש אותו:

״הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו״.

יצחק שומע את ״עשיו״ מדבר, ומזהה את קול יעקב, וכאשר ממשש אותו, מרגיש בידיו שזהו עשיו.

 

כאן נשאלת שאלה:

על מה אנחנו יותר סומכים על מה שאנחנו שומעים או את מה שאנחנו מרגישים בידיים?

 

ניקח דוגמא:

ילד שמדבר עם אביו בטלפון, האם הוא צריך לראות או למשש את אביו בכדי להיות בטוח שאבא מדבר?

ממש לא!

או איזה ילד יוותר לשמוע את קול אמו ובמקום זאת לקבל ליטופים מאשה שהיא אינה האם?

 

מכאן אנו למדים שהשמיעה היא הקובעת ולא המישוש.

 

ויותר מזה, יש לנו חמישה חושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש.

כאשר אחד מהם נפגם, ״מתקלקל״, החושים האחרים נעשים חדים וטובים יותר.

 

מכל הדברים האלו ניתן להבין שייתכן ויצחק ידע שיעקב הוא לא עשיו על אף התחפושת.

 

ואם אמרנו שיצחק הוא מקו שמאל, שזו מידת (תכונת) הגבורה. הגבורה היא מידה של עיקשות, של התגברות.

יצחק היה נאמן לבורא, וכמו בעקדה שעבר שידע שאין להתווכח עם מעשיו של הבורא, כמו הדוגמא שקיבל מאברהם אביו, גם כאן, ייתכן כשהבין ש״עשיו״ הוא בעצם יעקב, וידע שיעקב הוא מידת האמת, כלומר, לעשות גם אם זה לא נוח לי, אבל יצמח מזה רק טוב, הבין שזה ציווי הבורא, לכן לא שייך לבטל את הברכה.

 

עשיו מתרתח שנלקחה ממנו הברכה ומחליט להרוג את יעקב.

 

חשוב ביותר לזכור שאנו מדברים על סמלים, ולא על אח שהורג את אחיו באמת!

 

אז עשיו שמסמל את הרצון שלנו לקבל רק לעצמנו בלי לתת לאחרים, הרצון הזה רוצה שהרצון של האמת, של לעשות דברים כי כך זה נכון לעשות, גם אם אני לא נהנה מזה, שהרצון הזה ייעלם!

 

דוגמא:

שתי ילדות משחקות, באה ילדה שלישית ומבקשת להצטרף. ילדה אחת מתוך השתיים מסרבת לצרף אותה, ואילו השנייה לא ממש רוצה אבל זוכרת שהבטיחה לשחק עם כל הילדות בגן ולכן מסכימה. הילדה שסירבה אומרת למסכימה שאם השלישית תצטרף היא לא תשחק איתה יותר לעולם! המסכימה מנסה לשכנע אותה שדווקא חסרה להן ילדה נוספת במשחק, והמסרבת ממשיכה לומר שהיא לא תדבר איתה יותר ואף ילדה לא תשחק איתה יותר אף פעם!

כלומר,

המסרבת, מתעקשת שרצון של המסכימה ייעלם.

 

 

עשיו מקנא ביעקב. מה זאת קנאה? האם יש קנאה טובה וקנאה לא טובה?

 

קנאה היא כשיש למישהו משהו שאין לי ואני רוצה אותו, וזה מעציב אותי שאין לי את זה, זו קנאה שנקראת ״צרות עין״, שממש אני כמעט וסוגר את העיניים כי אני לא יכול לראות שאין לי את הדבר.

קנאה יכולה להיות לא טובה, כשאני אנסה להזיק לאותו אחד שיש לו את מה שאני רוצה, ואולי אפילו לגזול את זה ממנו ולקחת לעצמי ללא רשות.

וקינאה יכולה להיות ממש טובה, כשאני רואה שמישהו אחר עושה משהו הרבה יותר טוב ממני, ואני מחליט להתאמן ולעשות זאת שוב ושוב עד שאני אהיה טוב כמוהו, ואולי אפילו טוב ממנו. וזו נקראת ״קנאת סופרים״.

 

לדוגמא:

צרות עין - לילד יש משחק שאני רוצה, ואין לי. 

אני עלול לשבור לו אותו ״בלי כוונה״, אם לי אין - גם לו לא יהיה. או שאני עלול לקחת לו בלי שהוא ישים לב, ולא להחזיר.

קנאת סופרים - אני יכול להציע לו להתחלף איתי עם משחק אחר שיש לי או להמתין עד ראש חודש הבא, או החג הבא, ולבקש מההורים כזה משחק (במצב כזה אני עובד על מידת האיפוק והסבלנות...) או שאני, עם עזרה של ההורים, מצליח לייקר בעיניי את המשחקים האחרים שכבר יש לי, ולא מחויב שיהיה לי כל מה שיש לאחרים.

 

דוגמא נוספת:

תלמיד בכיתה יודע תמיד את כל התשובות שהמורה שואל, ומכין שיעורי בית לכל שיעור, והמורים אוהבים אותו בשל כך. ואני מקנא בו!!

צרות עין - אני עלול מתוך הקינאה לקחת לו את המחברת שלו, או ללעוג לו בכיתה, ולהמריד ילדים נגדו...

קנאת סופרים - אני מחליט גם להיות תלמיד חרוץ, ומכין שיעורים בקפידה לכל שיעור, ומתעניין, ושואל שאלות, ומסתקרן על כל דבר, ולאט לאט אולי איהפך להיות התלמיד המצטיין בכיתה, ועוזר לכל התלמידים האחרים שמתקשים.

 

 

הפרשה מסתיימת כשרבקה שומעת שעשיו רוצה לנקום ביעקב, אומרת ליעקב לברוח אל אחיה בחרן, וליצחק אומרת שהיא לא מוצאת טעם לחייה אם יעקב גם יתחתן עם נשים לא יהודיות כמו שעושה עשיו, ויצחק שולח את יעקב לחרן.

 

 


 

מה למדנו מהפרשה?

 

קנאה

 

קינאה יכולה להיות טובה ולא טובה, השאלה איך אנחנו משתמשים בה, ולא היא שמשתמשת בנו.

אם אנחנו נרצה את כל מה שיש לאחרים ולא נוכל לקבל, וזה יגרום לנו להיות עצובים, ואולי אפילו נגרום נזק למי שיש את מה שאין לנו, זו ״צרות עין״, וזה מצב שהייצר הרע משתמש בנו להיות לא טובים, ואילו אם נרצה להיות כמו מישהו אחר, והרצון הזה יגרום לנו להיות טובים יותר, זו ״קינאת סופרים״, וזו קנאה מבורכת.

 

 

התעקשות

 

עיקשות באה ממידת הגבורה, וגם היא נחלקת לגבורה שבאה מהקדושה, או להיפך.

נוכל להתעקש סתם על משהו, ולא לוותר, ושום דבר טוב לא יצמח מזה, או שנוכל להתעקש לעשות מעשים טובים, גם אם זה ממש קשה לנו.

 

 

מידת האמת

 

מידת האמת מדברת על ״טובת העניין״, הכוונה, יש דבר שהוא טוב איך שהוא, בלי קשר אם זה טוב לי או למישהו אחר, אלא שזה יהיה הדבר הנכון לעשות, ואני אעשה את הדבר גם אם אני לא מסכים, או שלא רואה כרגע איך תצא לי טובה מזה.

 

 

לבקש מהשם כנגד כל הסיכויים

 

לפעמים אנחנו מרגישים שכולם נגדנו, הכל לא מצליח לנו, כולם כועסים עלינו, אנחנו לא מצליחים לדבר עם אף אחד, כי מרגישים שאף אחד לא מקשיב לנו או מבין אותנו, ואנחנו רוצים לצרוח לשמיים ולבקש להתחיל הכל מההתחלה, אבל יודעים שזה יהיה בלתי אפשרי להתחיל מההתחלה כי כבר קרו המון דברים והכל הסתבך.... דווקא אז כשנראה שאין פיתרון באופק, והדבר היחיד שנשאר לעשות הוא להישאר מתחת לשמיכה כל היום, דווקא אז כשמרגישים שאין סיכוי שהכל יסתדר, ועכשיו! - זה בדיוק הזמן לבקש מהשם שיסדר את הכל. הרי הוא עושה את הכל, אז הוא גם יכול לעשות שיהיה אחרת.

מה שלנו נראה שאין סיכוי, עבור הבורא זו הדרך היצירתית שלו להראות לנו, שרק הוא יכול לסדר את הכל.

מה אכפת לנו לנסות?

 

 

איך לנצח את ייצר הרע

 

ייצר הרע מתנהג בערמומיות, יש לו דרכים משכנעות ביותר להראות לך שהוא צודק, הוא יודע בדיוק איך לדבר אליך, וכאשר לשנייה אחת לא תשים לב, הוא יהפוך לך את כל המחשבות.

אי אפשר לדבר ״אל ליבו״ ולבוא אליו בפתיחות שיבין אותנו, שקשה לנו להתמודד מולו, ושבבקשה - שיעזוב אותנו...

אלא הדרך לנצח את ייצר הרע הוא לפי השפה שהוא מכיר, בתחבולות, עורמה, בחכמה - בדיוק כמו שהוא מתנהג.

בדומה לדרך שרבקה התנהלה כשהחליפה בין הבנים.



להתראות בפרשה הבאה - ויצא.

אליזבת☺ 


לקריאת פרשת ויצא לחץ כאן.

צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט