1. הבית
  2. /
  3. מאמרים
  4. /
  5. פרשת השבוע להורים וילדים
  6. /
  7. תזריע-מצורע


פרשת השבוע להורים וילדים

הדרכת הורים פרטנית בשיטת אליזבת,
ניתן לקרוא בקישור כאן.


אשמח להרחיב יותר בפגישת היכרות טלפונית ללא עלות.

 

תאמו איתי פגישה.

לחצו עכשיו על צור קשר:



פעולה פשוטה זו תיהיה התחלתה של פריצת דרך בחייך.

 

שלכם, באהבה

אליזבת 




שתי הבהרות חשובות:

1. כל התיאורים המעשיים בפרשות השבוע הם במשמעות הפנימית רוחנית שלהם, ואין בהם שום קשר לפעולות הגשמיות שאנחנו מכירים מחיי היום היום.

2. ״שפת הענפים״: כדי לעזור לנו להבין מושגים מופשטים רוחניים, התורה משתמשת ב״שפת הענפים״, שלקוחה מחיי היום היום, ורק כדי לחבר אותנו למשמעות הפנימית של המושג. לשורשים.

חיפוש :

פרשת תזריע-מצורע

בס״ד

 


פרשת תזריע-מצורע - ביאור הפרשה להורים וילדים

 

על מה מספרת הפרשה?

הפרשה הקודמת התמקדה על דיני חיות המותרות לאכילה, הטהורות, והאסורות לאכילה - הטמאות. בפרשה זו, נמשיך ללמוד חוקים נוספים המשויכים לטהרה וטומאה ואילו הפעם, אצל בני האדם, בגדיהם ובתיהם.

 


נתחיל.


 

פרשת תזריע:

" דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. "


ביאור מושגים:


אישה שמזריעה
 - זיווג של השפעה וקבלה שממנו "נולד" בן או בת.


זכר
 - מסמל את הרצון שלנו להיות בנתינה, והשפעה טובה לזולת, ומתוך כך להגיע לאהבת הבורא, כי זו התכונה של הבורא: אהבה ונתינה.


נקבה
 - מסמלת את הרצון שלנו לקבל בשביל עצמנו מבלי לחלוק עם אחרים.

אין הכוונה לבנים ובנות במובן המגדרי, אלא למושגים רוחניים בלבד.


כולנו עם רצון לקבל לעצמנו, כבר כשתינוק נולד הוא אינו מבחין ברצונות של סביבתו, ואם ירצה לאכול, לא ייעשה שיקול דעת של זמנים, הוא רעב! גם אם השעה כעת היא שתיים לפנות בוקר, הוא רוצה כרגע לאכול ולכן יתעקש למלא את הרצון שלו באופן מיידי.


וזוהי הגדרה של בתנקבה: אדם הנמצא ברצון לקבל לעצמו בלבד.

כשילד גדל, עדיין נמצא ברצון לקבל לעצמו, לקבלת סיפוק מיידי, אך יתחיל לקבל תגובות מהסביבה שלו שעליו לגלות התחשבות במידה מסויימת בסובבים אותו.


כלומר,

הילד יתחיל ללמוד את עניין ההשפעה, הנתינה, למרות שבהתחלת הלימוד, החישובים שלו יהיו - שעליו לתת לסביבה על מנת שיקבל חזרה - יחס טוב, מתנות וכו.


בת, או נקבה - מלשון נקב - חור - כלי. לכלי יש רצון של מילוי.

המילוי הוא הגדרה של ״בן״ או זכר.

 

אם נקרא את המשפט:

אִשָּׁה, כִּי תַזְרִיעַ


אשה
 - שזו הנקבה, הרצון לקבל לעצמך, אותה תזריע, כלומר, תזריע את הרצון לקבל לעצמך, ופעולת ההזרעה מחייבת הטמנה של הזרע באדמה, לכן, תטמין, תסתיר את הרצון לקבל לעצמך, ומתוך הפעולה הזו תיוולד צורת הזכר שזהו הרצון להשפיע.


אבל נביטה והצמחה מהאדמה לא מסתכמת בפעולת ההזרעה בלבד, יש צורך גם בזיבול ודישון. הזבל משול לכל הדברים הלא טובים שאנו לא אוהבים בעצמנו, עלינו להכיר בקיומם ולהשתמש בהם ממש!


איך נמצא תועלת במעשים הלא טובים שלנו?

לראות איך הם מובילים אותנו תמיד לאותה תוצאה לא טובה.

עלינו לראות את ההיפך של הדבר אליו אנו רוצים להגיע, על מנת להעריך את התוצאה.


לדוגמא:

אם ניהיה בחדר חשוך הרבה זמן, נתרגל לתפקד בחדר ואולי אף לא נרגיש בחיסרון של האור.

אבל ברגע שייכנס אפילו טיפה של אור לחדר, כבר נראה את הכדאיות שיש בחדר מואר.


לכן,

ראשית, עלינו להכיר את את הרצון הראשוני שטבוע בנו - הרצון לקבל לעצמנו את כל ההנאה, ורק דרך היכולת שלנו לגלות את הרצון לעצמנו, מגלים את הרצון של הזולת, ואז על הרצון שחשפנו בעצמנו, אנו מרכיבים עליו את הכוונה להשפיע לזולת, וזהו רצון חדש - נתינה. 

ואז אפשר כבר להתחיל להשפיע, ואף להנות מכך!!

וזה תכלית המשפט: "ואהבת לרעך כמוך".


אם היתה יולדת בת - אז היינו אומרים שמהחיבור התהוותה תולדה של רצון לקבל לעצמנו.

וזוהי אינה השפעה.




דוגמא:

אדם שמתפלל, וכל תפילתו תיהיה בקשה של דברים לעצמו, מתעלם לחלוטין מהסביבה שלו בכלל ומהבורא בפרט, זוהי תולדה של נקבה בעבודה שלו.

 

זיווג מדבר על מצב של חיבור בין האדם לבוראו.

הזיווג בא לידי ביטוי בתפילה, בברכות, ובקיום מצוות בכלל.

המגמה היא שהאדם ישאף שמכל פעולת חיבור שהוא עושה תיהיה לו תוצאה של השפעה.


לדוגמא,

מפעולת חיבור של קידוש וברכות בסעודה שנייה של שבת, השאיפה היא שהאדם יהנה מהסעודה רק על מנת לענג את הבורא מעצם ההנאה של האדם מכל השפע שהוא מיטיב לו ומתוך כך להסב להשם נחת רוח.


בדומה למצב בו נארח אורחים ונכין לכבודם סעודה לתפארת, נקבל הנאה מרובה מעצם ההתענגות של האורח מהסעודה, ולהיפך, נקבל עוגמת נפש אם האורח לא יהנה מהארוחה שהכנו לכבודו.

כך זה בדיוק עם השם, כשהשם הוא בתפקיד המארח, והאדם על תקן האורח.


אנחנו כולנו אורחים בביתו של השם!

 


ועוד:

"תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר"

יש כאן דילוג על שלב הביניים בין ההזרעה לבין ההולדה.


הרי צריך היה להיות כתוב:

אשה כי תזריע, ותיהיה בהריון, וילדה זכר.


למה המשפט מדלג על שלב ההריון?

אדם שמתחיל בעבודת השם, כל רצונו שהעבודה שלו תיהיה במעשים טובים להשפעה, שהסביבה שלו תקבל את הנתינה וזוהי ההזרעה, כלומר העבודה של ״שלח לחמך״ והולדת הזכר היא תולדה של השפעה לעבודה.


לכן,
יש כאן חיבור בין ההזרעה לבין הולדת הזכר.


בנוסף,

הדילוג על שלב ההכנה (ההריון) מופיע מאחר שכבר בתחילת העבודה קיים הרצון שהעבודה תשפיע.


סיבה נוספת,

כשאנו רוצים לעשות מעשה של השפעה, נעדיף להתעלם לרגע מעבודה הכרוכה בעניין, ונרצה לראות כבר את הסוף של הפעולה.

 

לדוגמא:

ילד שהתנהג בדרך לא טובה עם אחיו הקטן, יקבל תגובה שאם ינהג בדרך אחרת, ואף יקבל הדרכה מפורטת, יקבל ממתק.


ההדרכה שקיבל תיהיה מכוונת להשפעה, והילד כבר ירצה להיות מונח במקום הזה של ההשפעה, בזכות הממתק שיקבל, לכן הדבר שינחה את חשיבתו יהיה התוצאה של ההשפעה שבעקבותיה יגיע הפרס, ופחות יתעכב על חוסר הנוחות בשלבי הפעולה עצמה של ההשפעה.

 




פרשת מצורע:


"נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן."

מחלת הצרעת גורמת, בין השאר, לעיוות בגוף.


מהו עיוות?

שינוי צורה.


למדנו בפרשת צו על עניין השתוות הצורה לבורא:

הבורא הוא טוב ומיטיב, ותכלית הבריאה היא להיטיב לה. על מנת שנוכל לקבל את ההטבה הזו, עלינו להיות דומים לתכונה הזו של טוב.


בדומה לילד, שרוצה לקבל דבר מסוים, יודע שאם יתנהג בדרך של זלזול בסביבה שלו, בסוף יקרה שלא יקבל את שרצה, ואילו אם יראה אכפתיות וירגיש צורך להיות ברצון טוב, סביר להניח שיקבל את שחפץ ליבו.

במקרה השני הילד מקיים משוואה אחת בין ההתנהגות שלו להתנהגות כלפיו.  

כך זה בדיוק ברוחניות.


ככל שנתקרב בדרך שלנו וניהיה בטוב, אנחנו נשווה זאת לנתינה וההשפעה הטובה של הבורא. המהלך הזה נקרא ״השתוות הצורה״


שורש המילה "צרעת" היא צ.ר.ע

ובהיפוך אותיות נקבל את המילה צער.


כאשר אדם נמצא בצער, בעצבות בגלל מצבים אותם הוא עובר, הוא מרבה לקטרג, ולהביע דעה שלילית על כל מה שקורה לו, טוען שהדין שנחרץ עליו אינו הוגן, נעשה עיוות בדין.


זהו מצב של שינוי צורה מהבורא.




מתוך תחושה של עיוות, קלקול, אדם עלול להגיע לידי שקר, גניבה, מחשבות רעות, שבועת שווא, לשון הרע... – אלו הם הנגעים של הצרעת הנובעים מהצער של האדם, משינוי הצורה.


ובהיפוך אותיות נוסף, 
נקבל את שורש המילה – ע.צ.ר.


הצער שבאדם גורם לו לעצירה, ההתקדמות שלו נפסקת, או מתעכבת.

 

בהמשך נלמד על מרים, אחות משה, שדיברה לשון הרע על משה, ומיד לקתה בצרעת וחוותה נידוי ממחנה ישראל לשבעה ימים.


מכאן,

אנו לומדים שהצרעת מביאה על האדם נדוי, ניתוק מהשפע ומהטוב שיש להשם להשפיע עליו.

 


ולמה כתוב והובא ולא בא?

מאחר שקיימת כאן הוראה חד משמעית על כל אחד ששומע דיבורי לשון הרע, להביא את אותו האדם לכהן, ולטהר אותו, כי כנראה שאותו אדם לא ייעשה זאת מטעם עצמו.


כלומר,

אנו לומדים את החשיבות של טיהור בני ישראל באופן מיידי בכל פעם של סטייה, על מנת שיוכל להיות דומה לבורא.


ומי הוא הכהן?

הכהן הוא תכונת החסד.

אם לא מצויין אהרון הכהן, הרי מדובר בהשם.

לכן,

להביאו אל הכהן - להחזירו לבורא, לעבודת השם, למידת החסד.

 

מה ההבדל בין הנגע בגוף, בלבוש ובבית?

כאן נלמד מושג חדש הנקרא "שפת הענפים".

זוהי שפה שעל ידה ניתן לתאר את המציאות רוחנית, על ידי שימוש של שמות מהעולם אותו אנו מכירים, העולם הגשמי.


רוחניות
 – זו מציאות שלא ניתן להרגישה באף אחד מחמשת החושים.


המציאות הגשמית היא חיצונית למציאות הרוחנית, כמו שהקליפה היא חיצונית לפרי.


כך גם התורה, יש בה את החיצוניות, שאלו הם התיאורים שאנו קוראים ותופסים במונחים של העולם הגשמי, שאם נתייחס לכתוב בתורה במונחים גשמיים, לא יהיה הבדל בין התורה לכל ספר הסטוריה אחר, ויש את פנימיות התורה, שהיא העיקר של התורה, עם כל הצפנים הטמונים בה.

 

ביאור מושגים:

ענף - תוצאה

שורש - סיבה

שפת הענפים - שפת העולם הגשמי



כמו עץ שהסיבה לצמיחה שלו היא בראש ובראשונה השורש הנטוע עמוק באדמה, והענפים שיוצאים ממנו הם התוצאה לשורש שנטוע באדמה.


לכן,
השורש הוא עצם הדבר, והכל כלול בתוכו, ורק מה שהשורש נותן, החיות והכח - הענף יוכל לקבל.

הצורה הראשונה שמתפשטת מהאור שבשורש היא הנשמה.


אח"כ מתפשט הגוף, שהנשמה מתלבשת בו, ממש כמו שאנו לובשים מעיל, כך הנשמה מתלבשת בתוך הגוף, וזהו הלבוש הראשון של הנשמה.


ואז מגיע הלבוש שמלביש את הגוף, שבלבוש אין חיות כמו שיש בגוף, לכן האדם מרגיש שהלבוש הוא דבר חיצוני ממנו, נפרד ממנו.


ולבסוף, קיים ההיכל, שהוא ההתפשטות החמישית של האור מהשורש.

להבדיל מהלבוש שהוא קרוב לגוף האדם, ההיכל רחוק מהגוף.


כך מתפשטים הענפים (התוצאות) מהשורש (הסיבה), מלמעלה למטה, כשהעליון תמיד יכלול את מה שמתפשט ממנו, אבל ההיפך זה לא קורה, כלומר, לא בהכרח שיהיה בתחתון מה שיש בעליון.


ולמה חשוב ללמוד את סדר התפשטות הענפים מלמעלה למטה?

מאחר בזו הדרך הבורא מתווה לאדם את הדרך הנכונה.
בדומה להורה שמלמד את הילד להיות קשוב לרצונות הסביבה באמצעות ההקשבה לרצונותיו שלו.


ראשית האדם ירגיש בגוף שלו, גוף זה רצון, ברצון שלו, שיש פער בין הרצון להשפעה לבין הרצון לקבלה לעצמו בלבד, וניתנת לאדם הזדמנות לתקן את רצונותיו.


אם לא עשה זאת, הבורא מוכיח את האדם בעור שלו, שזהו הלבוש לגוף, בעור יש את תכונת ההסתרה, שמסתיר את כל מה שיש מתחת לעור, כמו "עיוור", ובכל אלו, הבורא עושה את ההוכחות באהבה גדולה.


אבל אם עדיין לא תיקן דרכיו, הבורא מוכיח את האדם בהיכל, שזהו מקום חשוף לכולם, שכולם יראו ויראו.

 



"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם."

למה השם נותן את נגע הצרעת בבתים?

כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ כנען, יבואו לבתים בהם התושבים הכנענים עסקו בעבודה זרה, עבודה שאינה קשורה להשפעה לזולת, לכן הבורא מבקש לטהר את הסביבה החדשה שתיהיה לבני ישראל ע"י הצרעת שתיהיה בבתים, שתאלץ אותם לעבודת הטיהור.



החיים מזמנים לנו השפעות של הסביבה שמועילות או מזיקות לנו. איך נלמד להבחין בהשפעה בכלל שיש לסביבה עלינו? איך נלמד את הילדים להיות מודעים להשפעת הסביבה? להיעזר או להימנע ממנה בהתאם לאופיה?

כל אחד מאיתנו יודע עמוק בתוכו מה טוב ומה פחות עבורנו. כשאנחנו מזהים שיש מסביבנו השפעה שעלולה לקחת אותנו להתנהג בדרך שייתכן ונתחרט על מעשינו, עלינו להתרחק מאותה סביבה.


חברה היא כוח, כשיש יותר אנשים ביחד, זה נותן כח לכל אחד, לכן ככל שניהיה עם אנשים שרוצים בטוב של האחר, הדבר ייתן לנו כח להוציא מתוכנו את כל התכונות החיוביות שהתברכנו בהן.


כשאנחנו מתחברים עם ילד אחר, אנחנו לא יודעים דבר עליו, איך הוא מתנהג בבית, מאילו מקורות הילד הזה מקבל השפעה (סרטים, ספרים, חברים אחרים שלו..), ובכלל, מה מניע את מחשבתו.

ויכול לקרות שהחבר החדש מקבל מעט תשומת לב בביתו, ובעקבות זאת הילד נאלץ לחנך את עצמו, מתוך מקום של ניסוי וטעייה, דבר שעלול להוביל אותו להתנהגות של חוצפה וכח, פשוט כי כך הוא רגיל לקבל יחס בביתו.


ואם אנחנו קצת פחות באים לידי ביטוי במערכת היחסים שנוצרה, והילד הזה בעל השפעה חזקה עלינו, אנו נלמד ממנו ונתנהג כמוהו, רק ההבדל הדק הוא שהילד מתנהג כך כי יש לו חסך באהבה וחום, לכן גם אין מי שיראה את התנהגותו וינסה לחנך אותו, ואילו כשהחוצפה שלו תידבק בנו ונתנהג באופן דומה, מיד נקבל תגובה חריפה מצד הורינו, מתוך ידיעה ברורה שאין זו הדרך אותה אנו רואים בבית.


המלצה שלי להורה:

  1. באופן גורף, מומלץ לשוחח עם הילד מידי יום ולהתעניין באופן קשוב לקורותיו במוסד הלימודי, מי הם החברים שלו, איך הם משחקים, ופותרים בעיות יחד וכו', וכמובן לשים לב אם בתוך הסיפור נאתר התנהלות של אחד החברים או הילד עצמו, שמנוגדת לצורת חינוך שמקבל בבית.
  2. אם וכאשר מבחינים בהתנהגות יוצאת דופן של הילד בבית, כמו חוצפה, או כל מנהג חדש שאינו מקובל, כדאי מייד להחזיר את הילד בחזרה למסלול הרצוי והידוע ומקובל בבית, ולברר בעדינות ממי למד את ההתנהגות המעושה שאימץ לעצמו.
  3. אפשר בתיאטרליות לחזור על המימיקה או ההתנהגות של הילד ולשאול אותו אם נעים לו שיתנהגו אליו כך.
  4. להזכיר לילד את תכונותיו הטובות, והחשיבות שיהיה הוא זה שמשפיע על החבר, וכמה הרווח גדול יותר לעומת ההפסד שעלול להתקבל מהתנהגות לא טובה.
  5. לעשות משחק תפקידים בו ההורה מתנהג כמו החבר, והילד מסביר איך כדאי לו להתנהג אחרת, בדרך טובה יותר.
  6. לומר לילד באופן חד משמעי שאם יעדיף להמשיך ולהתנהג כמו אותו חבר, וימנע מעצמו מלהשפיע את הטוב שבו, לא תיהיה ברירה אלא - להפריד ביניהם.

להתרחק מהשפעה לא טובה!



 

"וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב."


מה החשיבות בטהרת נידת האישה למשפחה כולה וליחסים עם הבעל בפרט?

המצוות ללא הכוונה הן כגוף ללא נשמה.

הכוונה שמלווה את מצוות הטהרה, להשתוות הצורה עם הבורא ולזיכוך הרצון לקבל לעצמך, לרצון להשפיע - היא נשמת הפעולות המעשיות.


הסיבות לשמור על טהרה:



גופניות (בריאותית, מניעתית, ביולוגית):

  • בזמן הנידה, גופה של האישה "פתוח" וחשוף להדבקה מזיהומים ומחלות.
  • פטריות וזיהומים שונים, חושפים את האישה לפגיעה אפשרית בצוואר הרחם וברחם עצמו. כמו כן עלול לגרום בהמשך לסרטן ומחלות כרוניות מסכנות חיים.
  • פגיעה בפוריות.
  • הוצאות כספיות על טיפולים רפואיים.
  • דימוי גופני נמוך ומכך איבוד המשיכה של בן הזוג.
  • שנאה תת מודעת למי ש"חולל" את המחלה, מבלי לקחת אחריות על הזנחת הטהרה.
  • "משדרת" חוסר הקפדה על היגיינה שמשפיע על סביבתה.
  • פגיעה בחיות ושמחת החיים שפועלת ככדור שלג על החוסן הנפשי והמצב הגופני.

 

יחסי אישות:

  • דחיית סיפוקים: שליטה על היצר ושחרור מהכפייתיות שהוא גורם לנו גם בתחומים אחרים )אוכל, קניות מיותרות, התמכרויות וכו').
  • התחדשות ושמירה על הראשוניות ביחסים. בכל פעם ירח דבש חדש.
  • זמן איכות עם בן הזוג שאינו מבוסס רק על גופניות.
  • מונע זלזול תת מודע של הסביבה, מתוך תשדורת של זלזול עצמי, לסביבה.

 

יחסים עם ילדים:

  • דמות ההורה היא הדוגמא שאנחנו לוקחים אתנו, כשאנחנו בוחרים בני זוג לחיינו. אמא שמנחילה לצאצאיה, את הערך של האחריות על בריאות הגוף והנפש, גם עוזרת להם לקבוע את אופי בן או בת הזוג שיבחרו להקים איתם בית.
  • המודעות בשמירה על הטהרה, מחדדת את יכולת הריכוז, תשומת הלב שמקדישה לילדים, מאפשר את הביטחון בהתנהלות מול הילדים, את זמן האיכות הפיזי עם הילדים, אגירת כוחות פיזיים בגוף בריא שמפרגנים לו את תקופת ה"החלמה" מבלי להעמיס על המערכות הביולוגיות והנפשיות. כוחות שמנוצלים לטובת הילדים והקריירה.
  • הביטחון והשלווה הפנימית של האמא היא העוגן לביטחון ולתחושת השלווה והאיזון של הצאצאים.

 

קריירה:

  • אישה שמשדרת ביטחון, שלווה ונקיות, היא נכס, לא רק לתא המשפחתי אלא גם למקום העבודה. במפגשים שלנו עם שותפים לעסקים, מרבית ההתרשמות הראשונית היא מהתשדורת שמשדר האדם וזאת הקובעת לסגירת עסקה.
  • המקום הבטוח של האישה, שהיא במצב של שליטה בו ואינה נגררת אחריו, הוא המקום ממנו כל האפשרויות נפתחות.


כאשר למחזור הטבעי של האשה, נכנסות פעולות טהרה, הוא נהפך ברגע ממכשלה לכח שמניע את ההתחדשות, הצמיחה והשגשוג. מנגנון של שפע.

 

אנו לומדים שכל אחד מאיתנו הוא חלק, ניצוץ מהאלוקות עצמה ממש.

ומכל דיני הטהרה אפשר להסיק עד כמה חשוב הוא האדם לעומת כל הבריאה כולה, ועד כמה נחוץ שהאדם יהיה נקי מכל טומאה, על מנת שיוכל לעבוד את הבורא. שהוא כולו טוב ומיטיב.


ההקפדה היא דווקא על האדם ולא על בריה אחרת, מאחר ורק האדם יכול להגיע למדרגה הגבוהה ביותר, ובאותה מידה, אם האדם לא מקפיד על דיני טהרה, הוא יכול להגיע למדרגה השפלה ביותר.

ואיך אנו יודעים זאת?

מבחינת סדר הבריאה, האדם נברא אחרון.


לכן,

אם האדם נמצא בטומאה, דרגתו הרוחנית אף נמוכה מהדרגה הרוחנית שיש ליתוש.


בפרשת צו (ז, כא) כתוב: "וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכָל טָמֵא בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל שֶׁקֶץ טָמֵא וְאָכַל מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. "


אנו רואים שני קטבים של הבריאה, האדם והבהמה, הבהמה היא הנמוכה ביותר, והאדם הוא העליון.


ובפרשת בראשית (ב, ה): ״וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. "


הכל נברא עבור האדם, והכל מתקיים רק עבורו.

 

"... והְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי...".

 

 


פרשת תזריע-מצורע היא פרשה על השמחה!!! 
הרצון לקבל לעצמנו, אולי ממלא אותנו בסיפוק רגעי, אך מתמלא מהר ונסתם. 
אחריו, הרגשת הצער, ונגע הצרעת, חוזרים ולוקחים שליטה וביתר תוקף.
עבודת הכהן, שזהו החסד שמכוון את הרצון לקבל לעצמנו לרצון להשפיע לזולת, 
עבודה זו מהפכת את הצער לשמחה גדולה שאין לה תאריך תפוגה!





להתראות בפרשה הבאה - אחרי מות קדושים


אליזבת ☺

חיזקו ואימצו!



לקריאת פרשת אחרי מות קדושים לחץ כאן.


לקריאת הפרשה הקודמת שמיני לחץ כאן.



צרו קשר ישיר עם אליזבת

20 דקות פגישת היכרות טלפונית ללא עלות או התחייבות


או התקשרו:
054-4727068 
info@milemala.com

אנו מתחייבים לסודיות מלאה.

כל תכתובת, שיחה, מידע שיועבר ממך, לעולם לא ייחשף, יופץ ו/או יועבר לגורם אחר ולא נסחור בהם.


טואול הקמת אתרי אינטרנט