בס"ד

אנא נפשי כתבית יהבית

מאמר השוואה בין המילים: אני - אנכי

"אני את נפשי בכתב הבאתי" כלומר, הנפש באה לידי ביטוי בחומר, בגלוי.

המילה "אני" מתייחסת לנשמה, הפנימיות, להבדיל מהמילה "אנכי" המתייחסת לנפש, חיצוניות, ובדומה לנשמה המוסתרת בגוף, כך גם המילה "אני" נסתרת בתוך המילה "אנכי".

ט וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה.  י וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. 

אדם הראשון חש בושה לנוכח גופו העירום, קרי, בושה לנוכח ירידתו ברמתו הרוחנית.

השימוש במילה "אנכי" בשאלת קין "השומר אחי אנכי?" מרמז על ידיעה ברורה שבמעשה הרצח נוצרה הפרדה בין הגשמיות לרוחניות, ומתוך כך קין התייחס אל עצמו באמצעות המילה "אנכי" ובעצם אמירת מילה זו נגלית הבעת החרטה המובילה לחזרה בתשובה שלו.

הבחירה בשימוש המילה "אנכי" בתורה יכולה לאותת על כוונה סמויה בלתי מפורשת להתנהגות אדם הנגרר אחר יצריו, או שהינה משמשת כנקודת ציון למקום הימצאות הגוף הגשמי.

להלן מספר דוגמאות:

בראשית פרק כא: כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם. 

הבחירה של אבימלך במילה "אנכי" עשויה לרמז על העמדת פנים וידיעה מוקדמת על מעשי אנשיו הגוזלים את הבארות וסתימתם בעפר.

בראשית פרק כד אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.  ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק. 

אברהם ישב פיזית בכנען, אך פנימיותו השתייכה למקום אחר.

בראשית פרק כד יב וַיֹּאמַר--יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.  יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.

המילה "אנכי" מסמנת את נקודת הציון של מקום הימצאות גופו הגשמי של עבד אברהם בפנייתו לבורא.

מאידך, ניתן לראות שכאשר נעשה שימוש במילה "אני" בתורה, פנימיות האדם משולבת באמירה:

דוגמאות:

שמות פרק לג טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא, כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ--הֲלוֹא, בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ; וְנִפְלִינוּ, אֲנִי וְעַמְּךָ, מִכָּל-הָעָם, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.

המילה "אני" הבאה מייד לאחר המשפט "מצאתי חן בעיניך" – יכולה להצביע על הנשמה הכללית, משה והעם, אשר היא זאת המוצאת חן בעיני הבורא (להבדיל מהגופים הגשמיים).

בראשית פרק מא ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  י פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.

מאחר ומניעיו נבעו ממקום פנימי ללא אינטרס אישי למען עצמו, אלא רק למען מתן עזרה למלך בהבאת יוסף אליו - מסכים שר המשקים להשפיל עצמו בהזכרת חטאיו.

טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. 

פרעה פונה אל יוסף למטרת פענוח מסר רצון הבורא שהתקבל אצלו, באמצעות פנימיותו, בחלום.

מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

פיו וליבו שווים - פרעה מבטיח ליוסף הבטחות כנות.

בראשית פרק מה ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.  ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. 

בבקשת יוסף להתקרבות אחיו אליו ניתן להבין את רצונו שלא ישימו ליבם למראהו החיצוני ולא יסתפקו בראיה חושית אלא שימקדו מבטיהם בעיניו (בהשאלה, אל פנימיותו) והמילה "אני" מופיעה מייד לאחר התקרבותם אליו.

בראשית פרק לז  כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.  ל וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר:  הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא. 

ראובן סירב לקחת חלק בהמתת יוסף ונתן הצעה חלופית (לזרוק את יוסף אל הבור), אך כאשר נוכח כי הבור ריק, נפל ליבו ונשמתו הדריכה מנוחתו: "אנה אני בא?".

אות אחת מבדילה בין שתי המילים "אני" ו"אנכי" והיא המחברת את הרוח עם החומר: האות כ (כף).

האדם יכול לפעול מתוך רצונות ומניעים גשמיים (אנכי), או בכוונות רוחניות פנימיות טהורות (אני) ובדרך שהאדם מיישם את מחשבתו ומוציא דברים מהכוח אל הפועל, כך הוא מכריע, בדומה להטיית כף (כ) המאזניים, את איכות פעולותיו.