ההתעוררות מכבידה, 
לא רק בגלל שכ"כ נעים 
להמשיך לישון, 
אלא בעיקר 
מפאת תחושת החידלון 
ואי המסוגלות שעולים 
כשעלינו לעשות
את הצעד הראשון 
למקום לא מוכר.

אבל ההזדמנות להתעוררות מגיעה, 
ואם מתעלמים ממנה 
פעם אחר פעם, 
בדרכה היצירתית 
היא תמצא את הדרך 
לגרום לך להרגיש בה.

בהתחלה 
היא מצלצלת בפעמון
״הי זו אני - ״הזדמנות״
אתה מכיר אותי!!!
לפעמים אתה מקצר לי את השם 
וקורא לי ״נו״ 
זו אני - ״נו-כבר״
עזבתי הכל ובאתי אליך!
תפתח בבקשה את הדלת״

אבל אתה ישש (ישן-חושש)
והיא, 
חייבת ללכת
יש לה עוד המון ביקורים לעשות.

כעבור זמן
אתה שוב קורא לה
והיא חוזרת 
וכבר דופקת בדלת
ואתה שוב מתעלם.
והיא חרוצה ונעלמת.

ובתוך כל הפער שנפתח 
עד להופעתה המחודשת 
אתה ממשיך 
לחוות את הכאב.

הוא מופיע בד"כ בלילה, 
רגע לפני ההירדמות, 
הגוף מיוגע 
משעות רבות של חיפוש עשב 
בשדה שכבר נקצר, 
לרוב כבר ע"י מישהו אחר, 
השרירים משוועים להרפייה.

ואז תחושת כאב הקיפאון 
מתחילה לחלחל – 
והיא חדה כתער 
ומרחיקה את השינה.

ואז מהסס, מתחרט, 
אבל מעז – 
קורא לה שוב
והיא, 
אומנם עסוקה מאוד, 
אבל נאמנה לך וחוזרת
והפעם עם כוחות!
וחובטת חזק בדלת

״אי אפשר לצלצל בפעמון??!!!״ 
אתה כועס

אל תיתן לה לחכות בחוץ.
היא לא תחכה.
היא תלך למקום אחר
שיהיה רציני יותר ממך

תפתח מיד!

היא באה במיוחד לכבודך
כי הזמנת אותה
ומצפה להתארח, 
ולא תקבל ממנה הודעה 
שהיא בדרך.
היא מפתיעה.

ואם תתעלם ממנה 
ותאלץ אותה לבוא שוב
היא כבר תיהיה 
הרבה פחות מנומסת...

הדבר הראשון שעלינו לעשות
כשההזדמנות להתעוררות 
מופיעה בפתח
הוא לא לבדוק אם יש כיבוד עבורה
וגם לא להתעכב 
אם זה הזמן המתאים לארח אותה
אלא 
מיד להכניס אותה!

היא אורחת נוחה
ומביאה איתה 
את כל מה שהיא אוהבת
ע"מ שתוכל לארח אותה
ברוחב לב.

בסוכות אנחנו מארחים. 
בעיקר את ההזדמנות. 
חג שמח