סיפור אמיתי.

שנה שעברה בסוכות,

שבעת ימים

ישבנו כל המשפחה בסוכה.

(בתמונה - זו הסוכה שלנו).

אכלנו, שתינו, למדנו, ישנו - הכל בסוכה.

הגיע ליל הושענא רבה, לומדים כל הלילה.

והמוטיב שחזר על עצמו בלימוד היה

עניין האמונה.

וכך, בכל שעה שעוברת,

מרגישה איך אני צוללת עמוק יותר ויותר

אל תוך שמיכת האמונה.

באיזה שלב, הכנתי לי כוס תה חם

ויצאתי מהסוכה.

רציתי להרגיש את הקור בחוץ.

פנסי הרחוב האירו רק בקצת

אל מעבר לעמוד בו היו תלויים.

הסתכלתי למעלה.

הכוכבים קישטו את השמיים

בניצנוצים עדינים.

הכל הרגיש כל כך שליו.

ליל הושענא רבה.

השמים נפתחים.

הפניתי את המבט למטה,

אל עבר הפנס שמחוץ לחצר הבית

ומשם, למטה.

עמד חתול.

הפנס האיר עליו.

חשבתי שזה "ג'ינג'י"

חתול רחוב מתוק

אחד מכל אותם החתולים

שאנחנו נוהגים להאכיל בחצר הבית.

ג'ינג'י לא נותן לאף חתול אחר

לאכול מהצלחת שלו.

התבוננתי בו.

האור היה מספיק חזק

להבחין שבאמת זה לא הוא.

איזה חתול מוזר חשבתי.

היה לו גוף גדול

ופנים משונות ממש

עם אף ארוך

הוא עמד שם

מטרים ספורים ממני

היה שקט מוחלט ברחוב

אף מכונית לא עברה

היינו רק אני והחתול

המבט המשיך לחקור אותו

כשהוא סורק את גופו לאורכו

ואז

כמו התגלית בכיפה אדומה

״זו לא סבתא זה זאב״

פתאום ראיתי את הזנב.

הוא התגלה במלוא הדרו.

זה לא חתול - זה שועל!

השועל עמד לידי ממש.

הדבר היחיד שהפריד ביננו

היתה גדר קטנה ושער פתוח.

המשכתי לעמוד על מקומי,

שותה את התה המהביל

והסתכלתי עליו.

מה התכלית שהבורא העמיד שועל על ידי??

לא חיכיתי לתשובה.

היה לי קר מידי.

נכנסתי חזרה לסוכה.

המשכתי ללמוד.

שכחתי מהשועל.

אחרי שלמדתי כל הלילה

והלכתי לישון בבוקר

התעוררתי בצהריים.

פתאום נזכרתי -

היה שועל לידי בלילה!!!

ואני נכנסתי חזרה לסוכה, משל נכנסתי לממ״ד...

ולא עלה על דעתי שהשועל יכול להיכנס ...

לא פחדתי בכלל!!

איך זה??

אף פעם לא ראיתי שועל אמיתי,

אבל כן ראיתי זנבות של שועלים.

מכירה אותם היטב.

בזמן אחר, כשאני רואה מקק

אני עולה על השולחן

ולא יורדת עד שחלפה הסכנה.

ואז קיבלתי את התשובה לשאלה -

מה התכלית שהבורא העמיד שועל על ידי?

שבוע שלם אני בסוכה,

לומדת על עניין האמונה

ואז יגיע שועל -

ואני אשקשק מפחד??

הרי מי שלח אותו?

זה היה בסה״כ ניסיון.

זה כל העניין.

וכך הבורא מעמיד אותנו במצבים

שנדמה לנו שכל הכח נמצא אצל הגורם

שמאיים לטרפד את השלווה שלנו.

אבל כל התכלית היא שנחקור לעומק

וננסה להגיע לשורש.

מי שלח את כל השליחים האלו?

ובמקום המחקר

אנחנו לרוב שולפים ומוכנים מיד

להרוג את השליח.

הבורא עשה עושה וייעשה המעשים כולם.

כל השאר - זה רק בדימיון.

תהנו מהתה עד הסוף.

מאחלת לכולנו חג שמח☺

אליזבת רוזמברג - מורה רוחנית