איך יכול להיות שאדם אשר כל מעשיו הם להשפעה, ונתינה לזולת, אדם המתנהג בכזה חסד ונועם עם הזולת – מקבל שכר כל כך עגום??

ואהבת לרעך כמוך – זהו כלל גדול בתורה, כלומר, כולל את כל התורה, רק על זה התורה מדברת.

אדם שלא נחשב במובהק לאדם דתי, אך אוחז חזק ברצון של ואהבת – הוא בעצם מקיים את כל התורה כולה.

אז איך זה?

אמיר, עד השנייה האחרונה לא הרפה מלהחזיק את הילדה, ורק כשלקחו אותה, הוא הרשה לאפיסת הכוחות להשתלט עליו.

אין ספק, שכל הסיפור עם גילוי המחלה והתאיינותה – הזוי לחלוטין.

במחשבה שנייה?

האם באמת הזוי?

רוב האנשים, "רוב" - בכדי להשאיר מקום לסטטיסטיקה, לא רוצים למות.

ברגע האמת, אם היה מתאפשר, אדם גוסס היה נותן את כל שיכול על מנת להמשיך לחיות.

אם לכל אחד כזה היו מבטיחים: "יש לך שנה נוספת, לא אוכל לומר מה יהיה אח"כ, אבל בינתיים – צא לדרך!" – כל אחד עם הבטחה כזו, היה מוציא מעצמו את המקסימום טוב שקיים בו, ואף יותר.

ובהנחה שאנשים מחזירים את נשמתם לבורא בתדירות גבוהה, אם בשיבה טובה, ואם בהפתעה גמורה – וכל אחד מהם היה מכוון מטרה במשך כל השנה האחרונה שלו להיות הכי טוב שאפשר –
באיזה עולם היינו חיים??!

אנחנו מוחים על גזר הדין שהיה עם אמיר, והאצבע המאשימה מכוונת היטב לאשם.

האבחון של אמיר היה שגוי.

איך יכול להיות כזו טיפשות גמורה???

איזה מין תסריט עלוב?

אבל מי החליט שהאבחון יהיה שגוי?

בזכות האבחון השגוי - אמיר קיבל הזדמנות אדירה – שנת חיים אחרונה שתהא הכי טובה שיכול היה לדמיין, תיכנן אפילו את ההלוויה של עצמו – שום דבר לא השאיר פתוח, סגר את כל הפינות, קיבל את השלמות כמו שאהב עד הרגע האחרון, כולל – בו נשם את הנשימות האחרונות כשהוא מציל חיים של ילדה.

ואנשים תוהים – איך ייתכן שנכנס למים בחוף לא מוכרז עם ילדה קטנה, איזו חוסר אחריות!

אבל מי החליט שכך יעשה?

הילדה ניצלה, תודה לאל.

זה לא היה קשור אליה.

אין אדם שרוצה למות.

כולנו מפחדים מהמוות.

קשה לתפוס שיהיה גוף ללא נשמה – מוכנס אל תוך האדמה.

מ-ז-ע-ז-ע!!!!!

כשאדם ישן, זה נקרא: אחד חלקי שישים מיתה.

הגוף עובר סמי תהליך כזה מדי לילה. רק לא בתוך האדמה.

הנשמה שלנו ירדה לעולם הזה והתלבשה בגופים שלנו, על מנת שנוכל לתקן.

פשוט כך.

הנשמה היא ניצחית, הגוף לא – וטוב שכך.

תחשבו איך הגוף יכול היה להראות אחרי אלף שנה?

מי צריך את זה??

אבל הנשמה, בגלל שהיא רוחנית, יכולה לחיות לנצח.

וכל מה שהיא באה לעבור בעולם הזה, ואת מי שבאה לפגוש - אלו רק תיקונים עבורה.

למה הדבר דומה?

אדם המתחיל עבודה חדשה, כהכנה לקראת תפקיד בכיר אחר, ומתחבר עם כל מיני, ועובר איתם מצבים. חלקם יכולים להכעיס אותו עד כדי כך שהוא שוכח, שעד לפני מספר חודשים הם בכלל לא היו חלק מחייו!

או

אדם מתחתן, ואחרי שנתיים (במקרה הטוב מאוד!), מתחילות מריבות קולניות ביניהם, וגם הוא שוכח שעד לפני שנים ממש מועטות, הוא לא הכיר אותה.

מה זה מספר חודשים / שנים לעומת חיים שלמים של כל אחד מאיתנו?

כך הנשמה,

מתחברת עם עוד נשמות, ועוברת כל מיני מצבים, והכל מתבסס על בסה"כ עשרות שנים.

מה זה לעומת הניצחיות שלה???

אנחנו לא תופסים מוות, כי אחרת בן אדם היה מת מפחד על כל צעד שלו,
הרי מכל דבר אפשר למות - ובקלות!

וזו ההגנה של הנפש, שלא נתפוס את מושג המוות. ונתמקד בחיים.

אמיר, זכרונו לברכה, נשמה ענקית ומבורכת, עם טוב לב נדיר, סיים את התיקון שלו בעולם שלנו, הוא נמצא כרגע במקום הרבה הרבה יותר טוב מהעולם הזה.

ואולי יש כאן מסר.
נוכל לשאול את הניסיון שאמיר עמד בו, מבלי שידע על כך, אבל הלך על כל הקופה:

נחשוב שזו השנה האחרונה שלנו לחיות, ואח"כ אין לדעת.

שווה לנסות.

שתזכו לחיים ארוכים, בריאות, אושר ואהבה.

חיזקו ואימצו!
אליזבת רוזמברג - מורה רוחנית

 




Photo by Billy Pasco on Unsplash