בס״ד

זוכרת שראיתי בעבר את המשחק המופלא שלך בסרט ״קלרה הקדושה״.
הותרת בי רושם!

תחושה של כנות תמימה. שלמה.

כשנודע לי שבוע שעבר שצנחת מהקומה הרביעית,
מייד עלתה השאלה - למה?!

השאלה לא נבעה מתוך רצון לספק את יצר הסקרנות.

זו היתה שאלה שהופנתה למעלה.

אין ספק,

את אחת המוכשרות, חכמה, שנונה, רגישה, אמא מדהימה, ולפי הראיונות שראיתי עם מכריך -
גם חברה נאמנה. יש בך המון אהבה, אשת חיל ממש!

אז למה?

ואני פוסחת על הסיבה בגללה מצאת את עצמך למטה, כי רק את יודעת מה קרה שם בקומה הרביעית,
ואילו מחשבות חלפו במוחך, שניות לפני שאספו אותך מתחת לבית.

את קיבלת מתנות אדירות!
מתנות עם ערך שלא יסולא בפז.

ובאמת,

יש רבים שזכו כך כמוך.

אדם בעל כישרונות וחכמה שכזאת, עשוי להגיע למצב של בלבול:

איך יכול להיות שאני כ"כ כזה, ואני לא גומר את החודש??

למה זה שהתברכתי בכל המתנות היוצאות דופן הללו, ואני עדיין גר בדירת חדר וחצי?

איך אף אחד לא רואה ומכיר בכל היכולות שלי, ואם כן, איך זה שההכרה הזו אינה מתורגמת לכסף?!!

למה בכלל אני צריך לעבוד בעבודות שאינן יושבות על משוואת הכישורים שלי??

ועוד הרבה תהיות, וסימני שאלה.

כמה פעמים קרה שהבת המתוקה שלך, אמרה לך – "את זה אני לא עושה כי אני לא מצליחה!"

ולמה היתה בה התנגדות?

מנקודת המבט המצומצמת שלה, זה היה נראה כמו מאבק אינסופי, שמוביל לאותה תוצאה.

אז מה הטעם לנסות שוב?

אבל את ראית בבירור שעוד טיפה של מאמץ מצידה, והיא כבר צולחת את הקושי ושוכחת את המרד, ולא רק זאת, שמחה עד השמיים שעשתה זאת בכוחות עצמה.

ככה כולנו, הגדולים.

אבל גרוע מכך.

ומה עושה את זה גרוע?

הניסיון שצברנו.

ובטח אם הזיכרון שלנו היה, בתוך אותם הפעמים, בלבוש של מנהל בנק עם ארשת מנוכרת,
הייאוש גדול שבעתיים, שזורק אותנו לרצות להישאר מתחת לשמיכה לשנה לפחות.

מנהל הבנק הוא בסה"כ עוד דמות, כמו בסרטים ששיחקת.

את נוגעת באנשים, ואנשים מקשיבים לך.

והפרסים שקיבלת רק מאשרים לך את היכולת הפנומנלית הזו.

התכונה הזו לא נועדה רק לעזור לך לקבל עוד ועוד תפקידים בסרטים.

היית אחת מהמשקיעים של פיתוח האפליקציה - "Intoeat", אין ספק שהאפליקציה היתה תורמת לכולם.

לא הצלחת להחזיר לבנק את ההלוואה שלקחת עבור הפיתוח, ונפלת כלכלית.

זה לא היה נון רק שלך, שלא שיתפת את אהוביך במערבולת אליה נכנסת, אלא גם נון ענק של כל הסביבה שלא ראתה את המצוקה שלך.

אולי כעת תפתחי אפליקציה שתיקרא  "All Into IT", ותמלאי בעתיד אולמות בהרצאות שלך המלמדות את משמעות וחשיבות הערבות.

עברת על בשרך את ההשלכות של הריחוק.

אם כולנו לא נתחיל להיות ערבים, על באמת, אחד לשני, תחושת החרטה בכל אחד מאיתנו רק תלך ותתעצם.

ככל שהאדם יהיה בעל יכולת גדולה מעל הממוצע, ירגיש יותר בבירור, שיש כאן משחק לא הוגן.

התחושה שנקלענו למשחק מכור מראש, נובעת פשוט מאי ידיעה ברורה של כללי המשחק.

אם ניסע באוטובוס ונגלה שטעינו בכיוון, לא נרד בתחנה הקרובה ונפנצ'ר לו את הגלגלים,

אלא נחצה את הכביש וניקח אוטובוס אחר לכיוון השני.

אנחנו חיים בהרגשה שכל אחד מאיתנו יכול לקבוע את החוקים, לפי ההגיון והצדק שלנו, התנסויות שעברנו עם השנים, אינטליגנציה ריגשית שפיתחנו, אדם שעבר מצבי הישרדות מרגיש שיש לו את הלגיטימציה לדעת יותר טוב מכולם מה נכון, ולא מעוניין להקשיב לדעה מנוגדת אך תורמת, ועוד פרמטרים - כל אחד לפי מבנה האישיות שלו.

עושים כאן פעולות, עולים ומתקדמים, ואף פעם לא עוצרים לרגע לחקור ולבדוק איך הגענו באמת להתעלות הזו.

על פניו, רואים שיום רודף יום, ואנחנו שקועים עמוק בכל העניינים שלנו בעולם, והכל לא ממש מוביל למשהו.

היום אני פה, מחר שם, היום בריא, מחר – חולה, היום במערכת, מחר – כבר לא, היום עובד, מחר – לא בטוח.

האם באמת הגיוני שנקבל חכמה אדירה, וישוב הדעת – וכל זאת רק על מנת להתנהל נטו רק במה שאנו רואים בעיניים??

האם באמת היינו צריכים לקבל כל כך הרבה שכל, רק בכדי לסגור עסקה מוצלחת נוספת?

אז מה העניין?

באנו לסבול?

לא.

אבל מילת המפתח כאן היא סבלנות.

ו–כן, במילה סבלנות נמצא את המילה סבל, אבל רק בתחילת המילה.

הסבל יהיה רק בהתחלה, כי עדיין לא הגענו לכיול.

למה סבלנות נקראת "אורך רוח", וחוסר סבלנות – "קוצר רוח"?

מה הקשר בין הרוח לסבלנות?

רוח היא גם המשב המרענן שמרגישים בפנים,

וגם, ובעיקר, הממוצע, המחברת בין הנפש לנשמה.

ככל שנאריך את הרוח, נתקרב יותר לנשמה שלנו,

וככל שנקצר את הרוח, ניתקע בדרגת ההתפתחות הנמוכה ביותר שלנו – הגוף, מאחר והנפש מחברת בין הגוף לבין הרוח.

היכולת להתנהל בשלווה וסבלנות במצבים הכי מורכבים – זו התקרבות לדרגת נשמה.

הגשמיות לא סובלת את הרוחניות, כי הרוחניות גונבת לה את ההצגה.

כלומר,

במקום שנראה רק את המצב עצמו, הרוחניות באה ומבקשת סיבה יותר עמוקה ממה שראינו, היא מבקשת מאיתנו לחקור ולהגיע לשורש.

העולם הזה לא לגמרי חשוך, כי כל דבר הנמצא כאן, מתקיים בזכות הארה שיש בו.

אז בשביל מה קיבלנו את כל המתנות, שנראות לנו כאורות בעולם החשוך?

האגו מוזן מההצלחות, לא סובל המתנה או כישלונות, לא יכול להכיל את העובדה שהכישורים "יתבזבזו" למען הכלל, ומשתמשים בכל היכולות שלנו רק לספק אותו.

מנסה, לרוב בהצלחה מרובה, להעלים מאיתנו את המידע שצפון בכל אחד מאיתנו – איך להשתמש במתנות שקיבלנו, בכיוון הנכון, וכל עוד לא יעלה בנו הרצון לגלות אותו, נמשיך לרצות לפנצ'ר גלגלים.

לוסי,

את מוכשרת, עם כושר ביטוי בלתי רגיל.

יודעת להחליף כובעים בתדירות גבוהה.

יש עוד תפקיד ענק שנכון לך.

והתסריט מרתק.

זה יהיה משחק חייך - התפקיד שלך בחיים.

שאלה ה-למה - קיבלה את תשובת ה-דווקא!

דווקא את תצאי מחוזקת, כי עדיין יש לך הרבה עבודה בעולם הזה,

לקחת את כל היכולות שלך, ולנתב אותם לכיוון המדויק עבורך, עבור כולם.

החיים לא גדולים עלייך, לוסי

זו את שגדולה מהחיים.

מחזקת אותך, רפואה שלמה במהירה!

אוהבת אותך,

אליזבת רוזמברג - מורה רוחנית