גם הצמח היפה ביותר לא יפרח ביום אחד.
כל ילד זקוק לזמן המדוייק שלו. אם רק נאפשר לו את הקצב העדין הנכון לו, הדבר יביא להתקדמות יציבה וטובה.
אבל כבר בתחילת הדרך מורגשת תפנית אל-חזור.
"אפשר לגמור עם כל הבעיות בטיפול אחד" -
השאלה איך...
הילד יפול זה בטוח, השאלה איך קמים. ככל שתראו לו דוגמא אישית, איך הנפילה בעצם מהווה רק מנוחה בכפייה, ואתם יודעים לקום וממשיכים לחייך - כך גם הילד ינהג.
בראש ובראשונה יש לראות בגורם המבקר אותנו, על אחת כמה וכמה, אם מדובר בבני משפחה, כישות שעומדת לטובתנו!
כיצד אנחנו נערכים למסע הזה של השינוי ואיך מכניסים כל פעם את הטעם והמרץ לקראת האתגר הבא?
הרבה פעמים הורים נקלעים למצב מביך כאשר נודע להם ש"לא לכך התכוון המשורר" כאשר שלחו את ילדם האהוב לביה"ס.
אם גם אותי גידלו באהבה ותשומת לב בשנותי הראשונות, איך זה שהפכתי להיות ספקן כמעט בכל דבר, אפילו בעצמי?? מה השתבש בדרך?
אין דבר מזעזע יותר מלשמוע שהתעללו בילד, או לחילופין, שהילד התעלל באחר. איך מתמודדים ומה עושים??!
אין לנו דרך להסביר איך שוב עשינו את זה!
אנחנו צועקים מבפנים ואף אחד לא שומע, אף אחד בכלל לא יודע שאנחנו זועקים לעזרה!!!
