גם השגרה וגם הגילויים, מסוגלים לרפות את ידינו.
הדרך שבין ההחלטה לביצוע, עוברת עליות ומורדות.
החלטות מכוננות שאנחנו מחליטים,
נתקלות בעבודת השגרה ובתכונות או השפעות שיש בנו
שלא ידענו על קיומם.
מושג השיגרה קיבל יחסי ציבור גרועים ביותר.
כי באמת, מה הטעם בה?
היא אינה מחדשת או מתחדשת,
ורק לפי שורש המילה ש.ג.ר
נוכל לראות את ההיפך מהשורש ר.ג.ש -
שמביאה את המילה התרגשות.
נכון, אין כל ריגוש בשגרה.
אבל,
למשל איך נסביר את הפעולה שאנו עושים מידי יום - האכילה.
עד כמה היא משתנה מפעם לפעם?
עד כמה מרגשת הפעולה המונוטונית עם הסכו"ם?
אלא, בזמן רעב חושבים על הטעמים שעומדים להרגיש בחיך,
וכל דבר אחר, יהיה רק בכדי לקרב אלינו את תחושת השובע.
כך צריך לראות את הפעולות השגרתיות בכל עניין אותו נרצה לקדם.
אין לחפש בהן ריגושים.
זה יסיט אותנו מהעיקר.
אלא להתמקד במחשבה לכיוון אליו אנו חותרים.
מומלץ לגוון את התפאורה -
לשלב מוסיקה, שירה, ואם מתאפשר - אז בוודאי תנועה,
ואולי כדאי לעשות את הפעולה מחוץ לבית...
הדימיון מקבל כאן תפקיד חשוב,
ויש להפעיל אותו על מנת שנוכל להנות גם מהדרך!
