כל ילד זקוק לזמן המדוייק שלו. אם רק נאפשר לו את הקצב העדין הנכון לו, הדבר יביא להתקדמות יציבה וטובה.
אבל כבר בתחילת הדרך מורגשת תפנית אל-חזור.
"אפשר לגמור עם כל הבעיות בטיפול אחד" -
השאלה איך...
לכן,
נשים אותה בתוך ״כריך״.
כעת,
היא קטנה הרבה יותר מהכריך שעוטף אותה.
הלחם מייצג את החסד.
יש להתחיל בחסד,
לומר דברים טובים על האדם שאת התנהגותו מבקשים לבקר.
ואז להוסיף ביקורת ממוקדת, בלי הרבה מילים,
רק שהמסר יעבור - וזהו.
ומייד ״לסגור״ את הביקורת בלחם נוסף,
בחסד נוסף - שוב לשבח את האדם.
זו הדרך הנכונה והנעימה לקבל ביקורת.
אנחנו לא רוצים להשבית
את האדם אותו אנו מבקרים,
אלא כל כוונתנו
רק שיקבל את הביקורת,
ומפה והלאה הכל יהיה טוב יותר.
בכל דרך אחרת - נשיג את התוצאה ההפוכה.