נתחיל מהסוף.

ילד חייב לקבל גיבוי מהוריו בכל מקרה!

הילד סומך על ההורה, זו הישות הבוגרת האחראית עליו,
והאדם ממנו ירצה לקבל הכוונה שוטפת בילדות,
ובהמשך, בהיותו בוגר - בכל זמן שיחפוץ.

יש להיזהר מהלבנת פני הילד מול הגורם המבקר את התנהגותו!

פעולה זו עלולה לחסום את הילד מלסמוך על הוריו, ולשתף אותם.

במידה ומתנהלת מערכת יחסים בריאה בין ההורים לילד,
קיימת סבירות גבוהה שהילד ישתף אותם בכל דבר,
ואם תתקבל ביקורת עליו,
ההורה כבר יידע מבעוד מועד על הנושא המדובר
ויוכל להתייחס לביקורת בזמן אמת.

אם המצב שונה,
והילד לא נוהג לשתף,
וההורה מקבל את הביקורת בהפתעה -
על ההורה לתמוך בילד ולברר את העניין
הרחק מהגורם המבקר. 

במידה ועולה בדברי הילד אי הסכמה לדברי הביקורת
(לדוגמא, בגלל כוונה שונה שהיתה בליבו של הילד),
מומלץ לברר יחד - איך אפשר להסביר את הכוונה האמיתית
מול אותו גורם מבקר,
עם הילד
או הילד באופן עצמאי.

בכל מקרה,

אין לערער את האמון שהילד נותן בהורה.
זו התשתית שעליו ההורה יכול לבסס את החינוך,
ומאפשר לילד להבין שטעויות הם חלק מהחיים,
ותמיד ההורה יהיה נכון לתמוך ולעזור לו.