בס״ד

 
אחרי התארגנות לקראת שנת הלימודים,

והוצאות כספיות שנראו כאינסופיות:

קלמר על כל תכולתו

ספרים ומחברות, עטופים וחתומים במדבקה

תלבושת וילקוט

הכל חדש ומתוקתק עד הפרט האחרון.

האמנם?

הילד יצא מהבית כולו מחודש!

בית ספר, כיתה, מורה, חברים...

הכל חדש כל כך.

כבר לא ישיבה בח'

עכשיו קבוצות

כבר לא משחקים בחצר, נדנדות, ארגז חול, מגלשה

עכשיו זה תופסת, מחבואים

כבר לא הבוגרים בגן

עכשיו - הכי קטנים בביה״ס

כבר לא תורן שיוצא עם תוף מרים לחצר

להכניס את הילדים לגן אחרי ההפסקה

עכשיו זה צלצול.

הילדים בכיתה, סומכים על המורה

שהיא יודעת מה היא עושה

והמורה מצידה סומכת על הילדים

שיהיו ממושמעים וצייתנים לחוקי בית הספר.

כבר אפשר לראות שיש כאן הדדיות.

כל צד מצפה מהשני שיספק לו

את הנוחות המירבית

לצלוח את ההתחדשות שנכפתה –

יותר על הילדים מאשר על המורה.

הילד רק בן שש,

וכבר משחק במגרש של הגדולים,

עטוף ברחמים ככל שיהיה.

כשעדיין ההתרגשות בשיאה,

ומפלס החרדה עלה על גדותיו

זה הזמן לקבל תזכורת.

ההורים נמצאים בחרדה.

האם המורה תשים לב

כשהבן שלי מצביע בכיתה?

והחבר החדש שיושב לידו,

האם ישפיע עליו לטובה?

האם יתחבר עם

חברים טובים בהפסקה?

ואם מישהו מכיתה גבוהה

ינהג איתו בחוסר סבלנות

האם הילד שלי יידע שלא להיפגע?

אם היה ניתן,

היינו משאירים את הילד

תחת הכנפיים הגדולות שלנו.

אך מה לעשות

שחייבים לתת לו לעוף.

ההורים ממשיכים את שגרת היום

והילד חווה בכל רגע נתון דבר חדש.

אבל הוא עף בכל בוקר, וחוזר.

מרוגש בכל שיום שעובר.

הילד לאט לאט ילמד לעמוד על שלו

ולהביע את עצמו בדרך המיוחדת לו

בסביבה שאינה משפחתו.

אז בעצם...

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

כן, זה אתם שעולים לכיתה א׳.

המצב החדש הזה

הביא אתכם לרמה הבסיסית שממנה

רק תלכו ותתפתחו,

תלמדו לשחרר.

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

אומנם נדמה לך

שהבן שלך עלה לכיתה א׳

אבל בעצם זה אתה

שעלית כיתה.

עד עכשיו שיחקת בארגז חול

והפסיקו לך את המשחק בתוף מרים,

עכשיו הקצב יוכתב ע״י צלצול

מחריש אוזניים.

עד עכשיו החינוך היה וורבאלי

עכשיו הוא גם כתוב

ותחום בספרים,

שלא אתה כתבת אותם,

ועטפת את הספרים בעטיפות שקופות

בכדי שתוכל להבחין מיד,

איפה עליך להתמקד בחינוך.

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

התלבושת של הילד זה בעצם הלבוש

שבא להזכיר לך שכל הססגוניות

שהיתה עד עכשיו

היא רק מעטה,

ואם כל יום היתה ״תחפושת״ אחרת

עכשיו הכל אחיד - כי לא בזה מדובר

לא החיצוניות היא הקובעת

אלא הפנימיות

ואין מה להתלבט מידי יום מחדש

באילו צבעים נתקשט בהם היום.

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

תכירו את המורה,

היא תהיה שם כל השנה

להזכיר לכם שאין מה לנוח

על זרי דפנה

מתוך מחשבה -

אני ההורה, מה שלא יהיה

הילד שלי יבחר בי תמיד.

ממש לא.

היא תזכיר לכם להתפתח ולגדול.

הילד כבר צריך משהו נוסף.

אחר.

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

עם יד על הלב,

על מה החרדה הגדולה?

הרי לא זרקתם את הילד במוסד סגור

וייצא רק פעם בשבועיים.

הוא נמצא בסביבה בה אתם בחרתם.

האם החרדה היא בגלל שהמורה

עלולה להתעלם

מהבן שלכם כשירצה לדבר?

האם החרדה

שהילד יפתח טראומה של התכחשות?

מכאן,

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

זה הזמן להבין שהתפקיד שלכם

הוא להוות דוגמא אישית.

אם אתם בחרדה

כך יהיה גם הילד.

החינוך שלכם מהיום

מקבל תפנית.

הילד יפול, זה בטוח

השאלה איך קמים.

ככל שתראו לו דוגמא אישית,

איך הנפילה

בעצם מהווה רק מנוחה בכפייה,

ואתם יודעים לקום

וממשיכים לחייך

כך גם הילד ינהג.

ואם הילד יספר שקיללו אותו

זה יהיה המקום

לעצור ולחשוב

איך אתם מדברים לזרים,

או שלא.

ואם המורה ביטלה את דבריו

וקיבלה את דברי החבר,

אתם הורים יקרים,

צריכים לבחון את עצמכם

איך אתם לא עושים זאת בבית,

בין האחים.

ככל שהילד יראה את הניגודיות

של הבית מול בית הספר

יידע לקבל את השוני מתוך הבחנה,

שכך לא עושים

ולא מתוך טראומה - איך עשו לי את זה??

ושוב,

ברוכים הבאים לכיתה א׳, הורים יקרים.

אם הילדה שלכם

שומעת מהבוקר עד הערב

כמה היא יפה,

ובעלת העיניים היפות ביותר

זו תיהיה המשענת היחידה שלה

ותהווה עבורה מקור להשוואה.

ואנו כבר יודעים –

על טעם וריח אין להתווכח.

לכן הורים יקרים,

זה הזמן ללמד את עצמכם –

מה הכי חשוב.

וכל עוד זה לא יקרה

הילד ימשיך לעלות כיתות

ואתם –

תמשיכו לעטוף

בעטיפות שקופות.

חיזקו ואימצו ☺

אליזבת - מורה רוחנית