קוראים לי ספק, ושם משפחה שלי הוא עמלק
בס"ד
קוראים לי ספק, ושם משפחה שלי הוא עמלק
מאמר הרחבה לפרשת בשלח בה למדנו שעל אף כל הניסים שהשם עשה לבני ישראל, עדיין היו בספק אם בכלל יש עליהם השגחה.
אני רואה את אחי הקטן, מסתכל עליו כל הזמן..
כולם משחקים איתו בכל רגע, מלטפים אותו בכל פעם שעוברים על ידו, מחבקים אותו בחיבוקי דב, מנשקים אותו כאילו היה מזוזה על משקוף. כל מה שהוא רוצה - מייד מקבל, כשהוא בוכה בכי הכי קטן שאפילו בקושי נשמע - כבר כולם מנתרים אליו למלא את הבקשה שלו ומנחמים אותו שלא יסבול חלילה...
הוא עדיין יונק, נמצא על הידיים של אמא כמעט כל היום, ואם לא על הידיים, אז בתוך מנשא, מכורבל ועטוף בחום של אמא. לא מוכן להיות בעגלה. לא מאשים אותו, מי מוכן לוותר על מגע אינסופי אוהב ונעים תמורת מיטה שנוסעת, משופעת בשמיכות פוך רכות ככל שיהיו??!
הוא נראה כל כך בטוח ומוגן.
אני מקנא בו.
אמא אמרה לי שגם אני, כשהייתי בגילו, קיבלתי את מלוא תשומת הלב. וצריך להבין, הוא עדיין קטן וחייבים לטפל בו בעין פקוחה, ולהטמיע בו את התחושה שיש לו משפחה אוהבת ותומכת והוא לא לבד, וכך הוא יגדל בהרגשה של ביטחון, וללא צל ספק יידע שיש לו על מי לסמוך.
אז איך יכול להיות??
אם גם אותי גידלו כך בשנותי הראשונות, איך זה שהפכתי להיות ספקן כמעט בכל דבר, אפילו בעצמי??
מה השתבש בדרך?
האם האשמה היא בי?
או אולי בהורים שלי, או הסביבה שלי?
יש לי חוסר וודאות בהרבה דברים, אבל בדבר אחד אני בטוח -
אני לא אוהב את התחושה הזו!
סליחה, שכחתי להציג את עצמי:
קוראים לי ספק, ושם משפחה שלי הוא עמלק.
כעת, הנחייה להורים:
הספק הוא אי וודאות, דבר שמוביל לתחושה של חוסר ביטחון.
לכל אחד מאיתנו, כשחסרה לנו ידיעה בדבר מסויים חשוב עבורנו, אנחנו משתוקקים למלא את החיסרון הזה בדחיפות, ונחפש בכל דרך אפשרית למצוא את המילוי, את הידיעה עצמה, ולא נרפה עד שנשיג אותה, ואם זה לא קורה, התחושה תיהיה של תלישות בין שמים וארץ.
לספוק כפיים הוא ביטוי של עצב.
הספק גורם לאדם להיות בעצבות גדולה, דאגה מתמשכת.
כשילד גדל להיות ספקן, הדבר נובע מהעובדה שבנקודה מסויימת הוא הפסיק להאמין.
במה הפסיק להאמין?
הילד היה מחובר לצינור שדרכו זרמו אליו ״מי ביטחון״, ולאט לאט, בלי לשים לב, בשלב מסויים, הוא התנתק מהצינור כי הרגיש ש ״מי הביטחון״ אזלו עבורו.
וזה קורה בטיפין ממש, ההורה אפילו לא מייחס חשיבות לרגעים האלו, אבל הם משמעותיים ביותר עבור הילד.
וכך, מבלי להרגיש הילד גדל בתוך בועה של חוסר וודאות, והמילה ״אמונה״ נהפכת להיות בדיחה גרועה עבורו.
נבחן מספר סיבות שגורמות להתהוות והתפתחות הספק בילד והנחיות:
(כל אחת מההנחיות דורשת הרחבה ותינתן במאמרים הבאים בנושא).
1. הבטחות שווא שניתנות לילד ומופרות באופן תדיר.
הנחייה:
אין להבטיח דבר אם מראש נדע שלא נוכל לקיים.
יש לשתף את הילד שרק אם מימוש הדבר יהיה אפשרי, נעשה זאת.
2. הורה שהוא עצמו חסר ביטחון לגבי עצמו.
הנחייה:
התנהלות זו נותנת דוגמא לילד. במצב כזה ההורה צריך להיות עירני לתגובותיו מול הילד, ובמקרה הצורך, לבקש עזרה מקצועית עבורו.
3. שקרים שנאמרים לילד.
הנחייה:
שקרים קטנים, גדולים, לבנים וכו׳ הם כולם דברי שקר. וילד ששומע חוסר אמת לעיתים קרובות, עם הזמן יתקשה להבחין בין אמת ושקר.
מומלץ לשמור על כנות מולו, ובמידה ונאמר דבר שאינו נכון, יש לעצור ולומר שכרגע הדבר שנאמר לא מדוייק, ולתקן.
4. הילד לא משתף את קורותיו מבית הספר, או עם חבריו.
הנחייה:
במידה וקרה שם מקרה שמוטל בספק, הילד יישאר עם תחושה של אי וודאות, שתיערם על תחושות דומות בהמשך.
מומלץ לדובב את הילד מידי יום לספר את שעבר עליו במהלך היום, ובעיקר לברר אם היו קשיים מיוחדים, או אם היה דבר שהעציב אותו.
5. ילד שמהסס במתן תשובה.
הנחייה:
כשהורה חושב עבור הילד ולא מאפשר לו מרחב להתמודד עם השאלה, הילד מתרגל שמדברים עבורו, ובזמן אחר כשההורה לא נוכח, הילד נאלם.
יש לתת לילד את הזמן למצוא את המילים המתאימות, לא להתערב ולא להשלים משפטים, וגם אם ענה לא נכון, יש לשאול שנית, במילים אחרות עד שהילד יענה את התשובה במלואה.
6. כשילד מספר סיפור שקרה לו וההורה מפקפק בכנות דבריו.
הנחייה:
הדרך להתמודד עם סיפור שנשמע לא אמין, היא בשאלות.
אם ההורה רוצה לפתח את הסיפור עם הילד עד כדי כתיבת ספר של מדע בידיוני - השמיים הם הגבול, אבל אם אם הורה מעוניין לדלות את המידע האמיתי, יש לשאול שאלות הגיוניות, ואפשר להיווכח שגם אם התפאורה בידיונית, התשובות שלו יהיו נכונות.
7. חיטוט בחפציו של הילד.
הנחייה:
פעולה זו גורמת לו לחשוד שנלקחת ממנו הפרטיות.
כדאי להבחין במקומות או החפצים אותם הוא מעדיף לשמור לעצמו, ולא לחטט בהם נגד רצונו.
אם בכל זאת הורה מרגיש שיש צורך בבדיקה, יש לעשות זאת ללא ידיעתו ולהחזיר את הכל למקום.
8. ילד שמתעורר לבית ריק.
הנחייה:
אין סיבה הגיונית שילד יישאר לבדו לגמרי בבית!
תחושה כזו עלולה ללוות את הילד שנים רבות לאחר המקרה.
במידה ועליכם לצאת מהבית, גם אם רק לזמן קצר בזמן שהוא ישן, יש לדאוג להזמין אדם בוגר שהילד מכיר. ואם אין כזו אפשרות, מומלץ להעיר ולקחת אותו איתכם, או פשוט לחכות עד שיתעורר.
9. פטירתו של אדם אהוב וקרוב לילד.
הנחייה:
אדם אהוב ש״נעלם״ מחייו של ילד חייב לקבל התייחסות ע״י עיבוד הכאב בזמן אמת. אין לחכות עד שיגדל ע״מ לשוחח איתו בנושא, אלא לדובב אותו לומר את רגשותיו. הורים שמתחברים לרעיון יכולים לספר לו שהנפטר נמצא כרגע בשמיים ושומר עליו, ואפשר גם להקדיש פינה בבית להנצחת הנפטר ולומר ששם הוא יכול לשבת בכל פעם שירצה לדבר איתו.
10. ילד שמבטלים את דבריו.
הנחייה:
כשילד רגיל שבאופן תדיר לא מחשיבים את דבריו ודעתו, ואומרים מילים כמו: ״אתה קטן... לא מבין״, בשלב מסויים יפסיק לנסות, ובעצמו יחשוב שדבריו אינם חשובים.
יש להתייחס לדבריו לפי הרצינות שהוא מביע אותם, מבלי ללעוג או לשים אותם לצחוק. ייתכן שבפעם הראשונה הוא לא ישים לב שצוחקים עליו, אך במידה והלעג חוזר על עצמו, הוא כבר ירגיש.
11. בכי שלא מקבל התייחסות.
הנחייה:
גם אם נראה להורה שהילד בוכה ללא סיבה נראית לעין, הסיבה הברורה היא שהילד זקוק כרגע לתשומת לב. לא להתעלם ממנו. לברר יחד איתו מה הדבר שחסר לו עכשיו. ייתכן וחיבוק חם ואוהב למשך מספר דקות יהיה כל מה שהוא צריך.
12. ילד שלא מקבל את ההכרחיות שלו.
הנחייה:
אוכל מזין, ביגוד, נעליים, מיטה ושמיכות, מספר משחקים וספרים הם ההכרחיות הגשמית של כל ילד. יש להקפיד על הדברים הבסיסים ולא למנוע ממנו מלקבל אותם.
13. אח שמקבל יחס מועדף על פני הילד.
הנחייה:
גם אם יש העדפה של ילד אחד על פני האחר, הורה לא יכול להפגין זאת.
ילדים רוצים להרגיש שווים בין שווים ושאף אחד לא עוקף אותם בקבלת היחס מההורים.
יש להקפיד על זמן איכות עם כל אחד מהילדים, מידי יום, באופן פרטני.
14. חוסר פרגון להישגים של הילד.
הנחייה:
ישנם הישגים שייראו להורים כחסרי משמעות, אך לילד הם עולם ומלואו.
כל הישג דורש שבחים.
15. חוסר בחום ואהבה מהקרובים אליו.
הנחייה:
הנחייה זו נשמעת כ״כ טריוויאלית, ומרוב שהיא ברורה מאליה, לעיתים היא אף נשכחת.
ילד מוכרח להרגיש אהוב!
לא לחסוך במילות וגינוני אהבה, וחובה להשתמש בהם ככל שניתן.
16. גירושין של ההורים.
הנחייה:
כשהורה עוזב את הבית, הילד עלול לחשוב שהדבר קרה בגללו, כמו גם ריחוק מההורה יכול לעורר בו חרדת נטישה.
יש לשוחח עם הילד, ולהסביר על פי מידת ההבנה והגיל, שאין שום קשר בינו לבין הפירוד, ולנסות לשמור, במידת האפשר, על קשר רציף עם ההורה שעזב.
אין לערב את הילד בענייני הזוגיות של ההורים, כמו גם מומלץ שלא לנהל מריבות מולו.
********
אם יש ספק - אז אין ספק, ויש לפתח רגישות לגלאים המחודדים של הילד שרואה וקולט הכל.
ילד שגדל עם אמונה בסביבה הקרובה אליו, יצליח להביא את עצמו וכישוריו לידי ביטוי לעיתים קרובות, מתוך אמונה בעצמו.
בהמשך ידע לנהל מערכות יחסים בריאות עם סביבתו, לאתר חיסרון אצלה ולמצוא בה את הדרך להעצים אותה, מאחר והוא עצמו נמצא במצב של מלאות.
תחושת ביטחון בעצמו ובזולת וידיעה מונגשת, יחסכו ממנו את הדריכות של הזינוק על מי שמעז לתפוס את מקומו, ויהיה פתוח לקבל ולתת אהבה.
ככה בפשטות.
אין ספק.
חיזקו ואימצו!
את עניין הספק של בני ישראל ניתן לקרוא בפרשת בשלח.
לחץ כאן לקריאה.
אליזבת - מורה רוחנית☺
