החרדי יצא מהדרך בגלל המסגרת הצבאית. כך אומרים.

גיוס חרדים - שווה בדיקה. נתחיל:

•       האם יש מישהו שיכול להתערב לנו בעבודה הרוחנית שלנו?

•       האם יש מישהו שיכול להשפיע עלינו להתחזק באמונה, אם לא עלה הרצון הזה בנו מלכתחילה?

•       ולחילופין, האם יש אדם שיכול להחליש את אמונתנו אם קודם לא הרגשנו שאנחנו לא ממש אוחזים, והיינו רוצים להרפות?

התשובה היא – לא. אין כזה אחד.

ולמה?

כי אין כפייה ברוחניות, וזה מה שעושה את העבודה הרוחנית בטוחה כל כך, שלווה ומהווה מקור שופע של מילוי.

לכן לא ניתן לומר שהמסגרת הצבאית תסיט את החרדים מהדרך הרוחנית שלהם.

כבר היום אנו רואים מאות חיילים חרדים, שלא רק שלא הושפעו ויצאו מהדרך בגלל המסגרת הצבאית, אלא ההיפך! הם מפיצים קריאות שמע, הנחת תפילין, וביטחון בהשם לכל דורש!

אומר הבעש"ט (מתוך איוב): "נשמת אדם תלמדנו", משמע הנשמה היא המלמדת את האדם, היא מנחה אותו היכן ליבו מונח ואיפה הוא צריך ללמוד.

ויתרה מזאת, אם אדם מחליט בשלב מסוים שהדרך האמונית אינה מתאימה לו, והוא מעדיף בחיים אחרים, ללא אמונה... טוב... ללא אמונה בגלוי, כי עמוק בפנים כולנו מאמינים בני מאמינים, גם אלו שנשמעים הכי רחוקים... דווקא אלו הכי קרובים להשם. בדוק! אבל שוב, זה בהסתר, לך תוכיח... J

אם אדם יחליט שהוא רוצה לצאת מהדרך, אדרבא, יש להניח ולא להכניע!

אין כפייה ברוחניות זוכרים? אחרת הוא ישניא את הדרך על עצמו! ואסור לתת לזה לקרות! כי הוא יחזור כשיגיע הזמן שלו.

הנקודה שבלב, זו הנסתרת, נקודת החיבור בינינו לבין הבורא, אותו ניצוץ אלוקי שטבוע בכל אחד מאיתנו, היהודים, היא עצמה - לא יוצאת משום דרך, היא צופה וממתינה לשעת האפס, וכשהאדם מוכן, היא מתחילה לנקר.

וזה לא מעניין אותה אם האדם היה במסלול תורה ומצוות כל ימי חייו, והחליט לעזוב, או אחד אחר שלעולם לא טעם את טעם החיים האמיתיים... היא רואה שהגיע הזמן, גם אם זה הסיבוב הראשון, או הרביעי, ומתחילה לנקר עד שהאדם מוצא את עצמו הולך לבית מדרש... אי אפשר להתנגד לה. זה מעל הטבע.

הנקודה שבלב מאוד ברורה. לא מעניין אותה כמה פיתויים גשמיים יש בסביבה, כי היא יודעת את האמת, היא יודעת מה הוא הפיתוי האמיתי עבורנו – להיות תחת עינו הפקוחה והאוהבת של הבורא, כשהוא מקבל מאיתנו את ההוקרה התמידית על כל החסד שהוא עושה עימנו, ועל כל החסד שהוא עתיד לעשות עימנו...

אם חרדי ייצא מהדרך, המסגרת הצבאית לא היתה הסיבה. הוא כבר מזמן התכונן ליציאה בליבו רק התמסר להכנעה.

שנזכה באופן תמידי לחוש את הניקור ולא את הניכור.

מָה-טֹבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל

מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת בלק.

חיזקו ואימצו.

אליזבת רוזמברג