ש11_"אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל" / בראשית רבה | אליזבת רוזמברג
קול מבשר ואומר | יומן מלחמה
11 שבועות למלחמת "חרבות ברזל" – חודשיים ושלושה שבועות.
היום – יום עשרה בטבת.
זה היום שנבוכדנצר שם מצור על ירושלים.
הצבא שלו עמד מוכן מאחורי חומות העיר, ושנה וחצי לאחר מכן – פרץ אותן.
נשאלת השאלה – כמה ביקשו להחריב את בית המקדש הראשון לפניו?
לא מעט. ואף רבים אחרים הצליחו לבזוז ולקחת את אוצרותיו.
למה דווקא נבוכדנצר הצליח?
היו כאלה שטענו שסיבות הפוליטיות אשמות, אך האמת העצובה היא שהבית נחרב בגלל ההתנהגות שלנו!
אנחנו הפרנו 3 כללים חשובים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
כך התנהלנו ואנחנו היינו אלו שגיבשו את המומנטום.
נבוכדנצר החריב את בית המקדש, כי קיבל רשות.
אמר רבי סימון בבראשית רבה: "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל." אין כזה!
שום דבר בעולם לא קורה ללא הכרזה מלמעלה.
האם מישהו התחיל לחפש אשמים לאחר חורבן הבית?
הבדק בית חייב להיות פנימי, כל אחד בעצמו צריך לבדוק האם הוא עובר על שלושת הכללים הללו.
תמיד נקבל סימן התרעה. מכריזים על הסכנות המתקרבות.
נבוכדנצר היה מחוץ לחומות במשך שנה וחצי! כולם ידעו שהוא שם!
אבל אם רצחנו אחד את השני ברמה הרוחנית בשנאה גדולה, האם התפילה לקבלת ישועה מאיום נבוכדנצר יכולה להתקבל??
למה יוסף מזהיר את אחיו לא להתרגז בדרך?
השעה שיחקה לאחים, הם היו במיטבם, הגיעו לפיוס טוב, ואף יוסף לא נטר טינה כי שיתף את הבורא בהתפייסות.
אם כעת האחים יתחילו לריב בדרך ("אני אמרתי לא לזרוק אותו לבור", "אתה אשם..."), הרוגז יעיד עליהם שהם שוב מתעלמים ממציאות השם שהוא זה שסובב את הכל, והמחשבה שהם אלו המנהלים את האירועים עלולה להחזיר אותם לאחור.
יוסף השכין שלום בין אחיו. וזוהי חובת כולנו כלפי אחינו, להתפייס באופן סופי, ולא להשאיר שום משקע בלב!
חייבים לשמור חזק על השלום ביננו.
ממשיכים להיפגש בימי שלישי
לשיחה מעודדת ומחזקת J
פרטים בעמוד 16.
מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת ויגש.
חיזקו ואימצו.
אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית
