ש15_חושך הוא שלב ביניים | אליזבת רוזמברג
קול מבשר ואומר | ימן מלחמה
15 שבועות למלחמת "חרבות ברזל" – 3 חודשים ושלושה שבועות.
למה ה' אומר "בוא אל פרעה", ולא "לך אל פרעה"?
איפה אנחנו נתקלים בסוג כזה של אמירה?
כשבא אלינו אדם שקטן מאיתנו, אם בגיל או בהתפתחות, ומתלונן על דבר שעשו לו, אנחנו רוצים לעזור לו, ואולי אומרים לו לחזור לאותו אחד שהציק ולומר לו כך וכך, והוא מסרב בגלל פחד, ומה אנו אומרים? "בוא, אני אלך איתך", כלומר, במילה "בוא" אנחנו אומרים "תתקרב אלי, אל תפחד ממני, אני אגן עליך".
בדומה, ה' מראה למשה שהוא לא לבד בכל פעם שהוא הולך לפרעה, אלא הוא קודם בא להשם ושניהם יחד הולכים לפרעה.
כך הפרשה פותחת, באהבה גדולה המורעפת על משה, ומאחר ובני ישראל ומשה שקולים זה לזה, אהבה זו מכוונת לכלל בני ישראל!
בהמשך אנו לומדים על מכת החושך שבאה על מצרים.
"חושך" הוא ביטוי למצב של חוסר תקוה, עצבות, ולא נראית המשכיות טובה.
יש מצב של חושך שמגיע בעקבות התנהגות שלילית שלנו, ומצב של חושך שדווקא תוצאה של התקדמות, ומכיוון שעברנו שינוי, חייב שיהיה שלב ביניים, והוא לרוב חשוך.
כמו בהצגה, ככל שהיא מתקדמת, ממערכה למערכה, מכבים את האור ושוב מדליקים וכל התפאורה השתנתה.
וכמו בעליית מדרגות, לעיתים בחצי הקומה כבה האור, לרוב לא נחשוש כי ברור שתיכף נגיע לקומה ונדליק את האור.
שורש המילה חושך הוא: ח.ש.כ
אם נהפוך קצת את האותיות נקבל שורש אחר: ש.כ.ח
כשחשוך לנו, הכל מתהפך ואנחנו נוטים לשכוח שאחרי הלילה תמיד מגיע עלות השחר. בדוק!
ורגע לפני הגאולה, כשאנו יוצאים ממצרים – "מצרים" - מסמל את המקום הצר בתוכנו, שאנחנו עבדים אליו, כמו הכעסים, הקנאה שתוקפת אותנו לפעמים, ושולטת עלינו – שניה לפני היציאה מהמקום הצר, אנו אופים מצות.
למה דווקא מצה?
מצה - מדברת על התקרבות לרוחניות, יצר הטוב.
באפיית המצה שאורכת 18 דקות בלבד, יש להיות דרוך, ולא לעשות דברים נוספים, כי הבצק עלול להחמיץ.
ובהשאלה – כשאנחנו מתחברים למקום הטוב, אנחנו לא צריכים יותר מידי מילים, וסיבובים, ישר ולעניין – מתנהגים עם כל הלב.
מכאן, לא צריכים לחשוש משתיקות. אם נמצאים בחברה ומרגישים שכולם מדברים ואין לנו מה לומר – זה בסדר! מתחברים עם הלב, וזה מורגש!
מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת בא.
חיזקו ואימצו.
אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית
