ש22_במצב של חוסר הסכמה יותר קל להתחבר | אליזבת רוזמברג
קול מבשר ואומר | יומן מלחמה
22 שבועות למלחמת "חרבות ברזל" – 5 חודשים וחצי.
הפרשה פותחת במילים "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה".
להקהיל זה לאסוף, לכנס.
בפרשת כי תישא כתוב:
״ וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן...״
כלומר, העם מתאסף מרצונו לבקש שיעשו לו אלוקים אחרים.
ואילו בפרשת ויקהל:
״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:
אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם״.
כלומר, משה הוא זה שמאסף את העם להודיע להם את שציווה השם לעשות.
משה עושה תיקון על הסיבה בגללה החליט העם להתאסף בעבר.
מכאן אנו לומדים שיותר קל לנו להתאסף כאשר יש חוסר הסכמה עם המצב הקיים, נלך ונחפש אנשים שמרגישים כמונו שנוכל ביחד להקים צעקה לשינוי המצב, וההתאספות הזו תבוא מצידנו.
ואילו כאשר יש צורך שנתחבר ביננו, למען החיבור הטוב, ככה פשוט שנהיה יחד – דווקא שם אנו זקוקים למישהו אחר שיאמר לנו לבוא ולהתאחד.
בפרשה שלנו כל העם מתאסף שוב, בדיוק כמו בחטא העגל, אך העם חווה חיבור מסוג אחר. הפעם החיבור יוצר מפגש אמיתי בין כולם כי מתחברים אל השלם – ה'.
אז למה בעצם חסר לנו הרצון להתחבר,
למען החיבור הפשוט עצמו?
שאלה עגולה!
מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת ויקהל.
חיזקו ואימצו.
אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית
