ש23_למה חייב המנהיג להתערות בעם? | אליזבת רוזמברג

קול מבשר ואומר | יומן מלחמה

23 שבועות למלחמת "חרבות ברזל" – 5 חודשים ושלושה שבועות.

הגענו לפרשה האחרונה של החומש.

לאחר שהושלמה מלאכת המשכן, הענן יורד ומכסה את אוהל מועד, ומשה לא יכול לבוא אל אוהל מועד כי כבוד השם ממלא את המשכן.

 מהי הסיבה הנוספת שמשה לא יכול להיכנס לאוהל מועד?

למדנו בפרשת כי תישא, שכאשר ירד משה מהר סיני, קרן עור פניו ובני ישראל חששו מלהתקרב אליו.

"וירא אהרון וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו"

משה היה על הר סיני 40 יום ולילה, לא אכל ולא שתה, הזדכך כולו והתעלה מאוד מבחינה רוחנית.

אם משה יכול היה להיכנס לאוהל מועד כשכבוד השם ממלא את המשכן, משה היה ממשיך להזדכך עוד ועוד עד שלבסוף כבר לא יכול היה לדבר עם בני ישראל, ומאחר והוא זה שנבחר להנהיג ולהדריך את העם, הוא מוכרח להמשיך ולהתערות בו.

למה חייב המנהיג להתערות בעם?

בהתערותו יכול המנהיג להכיר את העם ולדעת את ההכרחיות שלו.

כאשר מנהיג יודע את הצורך של עמו, יכול לכייל ולכוון את ההנהגה על פי צו השעה, כי לעיתים מה שהיה נכון בעבר, כשנבחר כמנהיג, יתכן שכבר לא מתאים לזמן אחר.

עליו להעדיף את טובת העם על פני העדפותיו האישיות, ובכך – ראשית עליו להנהיג את עצמו.

כותב המהר"ל, על פי הזוהר הקדוש, כי הנהגה ברחמים היא הנהגה מן העולם הבא, מאחר וההנהגה העליונה היא כולה ברחמים.

מנהיג חייב להחזיק בשפה משותפת עם העם ולא לפרוש ממנו.

ולכן, מנהיג חייב להיות אמיץ!

אמיץ לחשוב ולפעול בטובת העניין גם כשהדבר מתנגש עם רצונותיו

אמיץ לעמוד מול כל האויבים ולא להיכנע ללחץ שלהם

אמיץ לעשות דברים שנוגדים את דעות שליטי שאר העולם.

מי מכם חושב שיכול להיות מנהיג?

ולא סתם מנהיג, אלא מנהיג שיכול לענות על כל הקריטריונים הללו?

מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת פקודי.

חיזקו ואימצו.

אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית