ש32_המזון הרוחני של הנשמה | אליזבת רוזמברג
קול מבשר ואומר | יומן מלחמה
32 שבועות למלחמת "חרבות ברזל", שהם 8 חודשים (לפי ספירה בשבועות).
"כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ."
מה הכוונה במילה – "נכרתה"?
לכרות – לגדוע, לנתק.
אך אין מדובר בביטול והעלמה של הגוף, כי אם כן, לא ייוותר הגוף והתחושה לקבל את העונש על כך, אלא הכוונה היא בהסתלקות החיוניות שמאירה את הנשמה של אותו אדם, בכריתה של ההשפעה הרוחנית.
למדנו בפרשות הקודמות שהמושג מוות מדבר על ירידה במדרגה הרוחנית וניתוק הקשר עם הבורא.
מצב של "מוות" משמע תחושה הנובעת מתסכול של אדם השרוי ללא מענה מניח את הדעת לסיבות השתלשלות הארועים ותוצאותיהם בחייו.
הקושי הזה, הגורם לאדם לחיות בסבל גדול, בדידות, וצער מתמשך – הוא המוות.
כאשר הנשמה שהתלבשה בגוף, אינה מקבלת את האור אותו היא חייבת להמשך קיומה בגוף, היא אינה מקבלת את השפעת הקדושה שזהו מזונה הרוחני.
הנשמה כלואה ברצון המתעלם מקיומו של הבורא ומתייסרת נורא.
והאדם חווה ייסורים אלו בנפשו.
כיצד בא לידי ביטוי המזון הרוחני של הנשמה?
הנשמה היא חלק אֶלוֹקָ, ומתוך כך תכונותיה הן כתכונות הבורא, מתוכן: תכונת ההשפעה לזולת, כמו שהבורא משפיע עלינו מטובו.
לעומת זאת, כל אחד מאיתנו נולד עם תכונות הפוכות לבורא, כדי שנוכל ונרצה לקבל את כל הטוב שהתכוון לתת לנו.
לכן רק בהיפוך הרצון שלנו להיות בהשפעה לזולת, באהבה ללא תנאי, ברחמים, בהבנה... בדיוק כמו שהיינו רוצים שינהגו איתנו, לא פחות ולא יותר – רק אז אפשר יהיה לראות את כוחות הנשמה.
זו אינה המלצה אלא חובה מתבקשת לקיומנו.
מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת אמור.
חיזקו ואימצו.
אליזבת רוזמברג - מטפלת רגשית
