ש38_איפה החלק שלנו בעניין אם הכל כבר כתוב? | אליזבת רוזמברג

קול מבשר ואומר | יומן מלחמה

38 שבועות למלחמת "חרבות ברזל", שהם 9 חודשים וחצי (לפי ספירה בשבועות).

הכל נמצא במשחקי התפקידים במחשבה, ודבר לא במציאות.

שימו ❤️ מה כתוב בפרשת בשלח:

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן."

משמע,

כבר שם היה ידוע שבני ישראל יסתובבו במדבר 40 שנה, אז איך ייתכן שעכשיו נאמר שילכו ארבעים שנה כעונש על הוצאת הדיבה של הארץ?

בדיוק כמו שראינו שמשה ביקש להימחק מהספר אם ה' לא יסלח לבני ישראל לאחר חטא העגל, והוא אכן נמחק, אך מהפרשה הקודמת ממנה ביקש זאת...

 הכל כבר כתוב. ואילו אנו מגלים בכל פעם - דבר נוסף.

אז בעצם איפה החלק שלנו בעניין אם הכל כבר כתוב?

ובכן, את התשובה נקבל מהפסוק:

"וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם."

הכל נמצא בדמיון.

האדם מבקש להכניע את הייצר הרע והדבר נראה לו בלתי אפשרי, עד שהוא נראה בעיני עצמו כמו חגב, קטן כל כך וחלש, ולאט לאט משליך על מי שעומד מולו כח ועוצמה כמו ענק מימדים, ומדמיין בעיני רוחו שאותו ענק שהוא בעצמו העצים, גם הוא - רואה אותו כקטן.

המחשבה היא הקובעת.

כאשר בני ישראל מתחילים לבכות בלילה ההוא ומתלוננים על משה ואהרון ואומרים: לוּ-מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, לוּ-מָתְנוּ, הם שוכחים לחלוטין את כל מה שעשה עבורם השם עד אותו יום, כל הניסים הגלויים נשכחו כלא היו, עד שמבקשים הם למות.

אם היו זוכרים את ההשגחה גם ואף על פי שאינם מקבלים את מבוקשתם, לא היו מבקשים למות, והיו מקדשים את החיים כמו שנצטווינו – ובחרת בחיים!

למדנו בפרשה זו שהכל יכול להשתנות ברגע, להתהפך לטובה כמו גם לרעה.

תלוי בכוונת הלב והמחשבה.

אין ערובה לדבר, ולא ניתן להסתמך על הכוונות הטובות שלנו מהעבר שיהוו תעודת ביטוח להמשך חיינו. עלינו להקפיד על כוונות טובות, מידי יום, ומחשבות מפרגנות על עצמנו ועל הזולת.