ש40_רק אם נרגיש נאהבים - נרצה לתת | אליזבת רוזמברג
קול מבשר ואומר | יומן מלחמה
40 שבועות למלחמת "חרבות ברזל", שהם 10 חודשים (לפי ספירה בשבועות).
שבוע שעבר דיברנו על העובדה המשמחת, שניתן להרגיע את הכעס בקלות, מייד ברגע שאנחנו מתחילים להשפיע על הסביבה מהטוב שבנו.
בואו נראה איך זה מתקשר גם לנושא שלנו בפרשה זו, רק לא בעניין הכעס:
השם הורה למשה לתלות את השרף גבוה על דגל. נשמע כמו מעשה קסמים ואחיזת עיניים...
אך אנו יודעים שהתורה אינה מדברת על אשליה אופטית ולהטוטים זולים.
אלא נאמר זאת כדי לאפשר לעם לשאת את עיניהם למעלה בשעת הייסורים, וכך יוכלו להיזכר באותו רגע בהשגחת הבורא ולבקש רחמים ולהביע חרטה על מעשיהם.
לרוב אנחנו נוטים לשכוח שהבורא מביא עלינו את המצבים הלא נעימים אליהם אנו נקלעים לא פעם, ונוהגים לתלות את האשמה בסביבה שלנו, או באופן מדוייק על אדם מסויים שנדמה לנו שהוא הגורם לכל הצער.
אנחנו לא זוכרים באותם רגעים לפנות אל מסובב הסיבות, ומתוך כך, מפספסים התבוננות אל תוך עצמנו, שאולי המקום אליו הגענו נובע מהתנהלות שגויה שלנו.
התנהלות שגויה נפוצה היא לחכות שיאהבו אותנו, ורק אחרי שנרגיש זאת - ניהיה מוכנים לתת מעצמנו.
כלומר, העובדה שאני נותן לסביבה נובעת מרגשות האהבה שאני מקבל ממנה.
רק אם נרגיש נאהבים - נרצה לתת.
מכאן, אם אנחנו מחכים להיות נאהבים, לא תמיד נרגיש את האהבה מהצד השני, כי גם האחר מחכה שיאהבו אותו - ורק אז הוא יהיה מוכן לתת...
יוצא, שאף אחד לא נותן מעצמו, כל אחד מחכה שהשני יהיה הראשון...
ולא רק זאת, לא פעם אדם יאמר שאינו יודע לאהוב... ומהי בכלל האהבה??
אבל האמת,
ההיפך הוא הנכון.
הנתינה היא במקום הראשון.
בדומה לתינוק שהאם נותנת לו בלי הפסק ומתוך כך, גדלה האהבה שלה כלפיו.
האצבע המאשימה שמופנית כלפי חוץ והשכחה לפנות לבורא ישירות - מאריכות ומסרבלות את הסבל.
אין צורך לחכות עד שנרגיש את האהבה מהאחר על מנת לתת לו מעצמנו -
פשוט לתת בלי חישובי רווח והפסד.
יוצא שמפעולה כזו, נזכה פעמיים -
1. נתחיל להרגיש טוב עם אותו אדם, אולי אפילו גם תחושות אהבה כלפיו.
שוה לנסות 😉
מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת חוקת.
חיזקו ואימצו.
אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית
