ש50_מה פתאום לבקש ניצחון?!
קול מבשר ואומר | יומן מלחמה
50 שבועות למלחמת "חרבות ברזל", שהם 12 חודשים וחצי (לפי ספירה בשבועות).
וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר.
אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.
וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי.
ראשית אנו רואים שבהר גריזים עמדו לברך, ובהר עיבל עמדו על הקללה.
משמע,
הברכה כבר יוצאת מהכח אל הפועל, ואילו הקללה נשארת לעמוד כשם עצם, בנפרד מהאדם.
על פי מה הוחלט שאלו יעמדו על הקללה והאחרים יברכו?
מי שעמד על הר גריזים לברך, היו בני הגבירות: לאה ורחל. בני לאה - שמעון, לוי, יהודה, יששכר. בני רחל - יוסף ובנימין.
על הר עיבל: ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי.
מדוע ראובן וזבולון שהיו בני לאה, עמדו עם בני השפחות על הר הקללה?
ראשית, השבטים חולקו לשניים, לכן מראש לא ניתן היה לחלק אותם בחלוקה שווה מאחר ובני לאה הם שישה, ובני רחל – שניים, סה״כ שמונה. מכאן, שניים היו צריכים לעבור להר השני, ליצור את השוויון. וראובן הבכור עבר יחד עם זבולון, שהיה הקטן מבני לאה.
למה דווקא זבולון?
היה הקטן מאחיו ובוויתור שלו נתן להם כבוד.
לזבולון היתה יכולת לתקן.
ניזכר מה היתה הברכה של יעקב לבניו טרם פטירתו: זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל-צִידֹן
זבולון יהיה סוחר ורבים ירצו לסחור עימו.
עצם פעולה זו, של עבודה עם אנשים, וקיום הסחר והמקח, גורמת לאדם, לברר ניצוצות של קדושה בכל מקום שיילך, הכוונה, להעלות אל מקום הקדושה רצונות שנישבו.
כאשר אדם נמצא בהתפתחות רוחנית, העשייה גורמת לו לדייק את עצמו, וכך לשפר ולתקן מבלי להיבהל.
וכאן המקום לדייק את עצמנו:
אנחנו מבקשים ניצחון.
מה פתאום לבקש ניצחון?!!
אנחנו צריכים לבקש להיות באחדות, ומתוך האחדות – שננצח!
אם אנחנו מבקשים ניצחון, וממשיכים להתנהג לאחינו ברשעות, לא יהיה ניצחון!
מוזמנים לראות את הסרטון שלי: "מה פתאום לבקש ניצחון?!".
מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת כי תבוא.
חיזקו ואימצו.
אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית
