ש6_המקלל אותנו - כבר ארור! | אליזבת רוזמברג

קול מבשר ואומר | יומן מלחמה

בפרשת לך לך ה' אמר לאברהם: "... וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר..."

ואילו בפרשה שלנו, יצחק אומר ליעקב: "... אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ".

מה ההבדל בין שתי הברכות?

יש מספר הבדלים אך נתמקד באחד:

אצל אברהם הזמן של הברכה - עתיד: אני (ה') אברך את המברכים אותך, ואת מי שמקלל אותך – אני (ה') אקלל.

ואילו יצחק מברך את יעקב בזמן הווה:

המקלל אותך כבר ארור, והמברך אותך – כבר מבורך.

הברכה ניתנה ליעקב לפני שנאלץ לברוח מעשיו שביקש להרוג אותו.

את כל בני ישראל עוטפת השגחה מדויקת, רק מה, ההשגחה נמצאת בהסתרה. ולמה בהסתרה?

כי אם לא היתה נסתרת, והיתה ברורה סיבת כל ארוע המתרחש, לא היינו מייחסים חשיבות רבה לבורא, כי כל מהלכיו היו ברורים, היינו יודעים בדיוק את ההשלכות של כל פעולה והיתה נמנעת מאיתנו היכולת לתקן.

לדוגמא – אם נקבל תרגיל בחשבון ויגידו לנו את דרך הפיתרון, ואת התוצאה הנכונה, נוכל להשתמש בו כדי לדעת איך לפתור תרגילים דומים, אך אם כל תרגיל יינתן עם הדרך והפתרון, תימנע מאיתנו היכולת ללמוד, ולפתור בעצמנו, עם היגיעה הנדרשת והסיפוק הנילווה אליו בהצלחה.

לכן, כשלא רואים את השגחה, אמר הלל הזקן, האדם צריך לומר: "אם אין אני לי מי לי", ולעשות את כל המאמצים להצליח בדבר שמבקש להשיג.

אבל בינו לבין עצמו עליו לחשוב: "וכשאני לעצמי מה אני??" – כי בכל זאת, הכל נעשה בהשגחה פרטית על אף שלא נרגיש אותה.

וכאשר נשיג את שנרצה, נאמר: "אין עוד מלבדו", כי כך זה. הכל מעשה ידיו.

עברו כבר 6 שבועות מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".

אנחנו לא יודעים, או לא בטוחים למה דברים קורים כמו שהם קורים.

אנחנו לא מבינים את המהלכים, לא מכירים חשבונות שמיים, לא רואים מנקודת הזמן הזו איך בדיוק כל זה אמור להיטיב עימנו.

הרי אומרים: הוא טוב ומיטיב, הוא אוהב את עמו. לא?

בוודאי שכן!

יעקב-ישראל הוא האבא של כל השבטים, אנחנו בני ישראל,
לכן הברכה של יצחק לנו ניתנה:

המקלל אותנו - כבר ארור!

כהרגלנו בקודש – נפגשים בימי שלישי וחמישי
לשיחה מעודדת ומחזקת J
פרטים בעמוד 16.

מתוך גיליון "ALL מלכות שמים", פרשת תולדות.

חיזקו ואימצו.

אליזבת רוזמברג | מטפלת רגשית