*************************

ילד פגע בי בלי כוונה.

אני יכול:

לפגוע בו בחזרה.

או

להחליט שזה לא קשור אלי, ואולי הוא לא קיבל לפני כן את מה שרצה ונפגע, ועכשיו הוא מחפש מישהו לפגוע בו.

אם אני נוהג כך, ומתעלה, ומבין שלא היתה לו סיבה לעשות זאת – המצב הזה שקרה מבחוץ שירת את העבודה הפנימית שלי, והיחס שלי אליו יהיה מצד הרחמים שלי כלפיו.

אנחנו יכולים לבחור אם להיות עבד (בן) או שפחה (בת) או נברא במצב מתוקן, כלומר, שהאדם מתקן את הדרך שלו על מנת שיוכל להיות בחיבור וקשר טוב עם הסביבה.

ובמצב ההפוך – של הילד שפגע:

ילד זה התנהג מתוך תכונת ה"עבד". הוא היה עבד של עצמו כשלא הצליח לשלוט ברצון שלו לפגוע באחר.

 *************************

הרבה פעמים אנחנו מרגישים שמתייחסים אלינו כמו אל עבד.

מה מקור ושורש התחושה?

כשלאדם אין את היכולת והאחריות לשלוט או להיות אחראי על עצמו, והסמכות עליו עוברת לאדם גדול ממנו שיחליט מה נכון לו, שורש העניין נמצא בתקופת הינקות, בפעוטות.

להבדיל מתינוק, הפעוט כבר בעל עצמאות מסויימת, הוא הולך ואוכל בכוחות עצמו, אך אינו יכול להחליט עבור עצמו והסמכות נמצאת בידי הוריו.

כשהילד כבר גדל, הוא מקבל תחושת עבדות הנובעת מחוסר הנאה שיש לו באותו הרגע, שלא מתחשבים ברצונות שלו, או עושה דברים שהיה מעדיף שלא יהיו מנת חלקו, והתחושה היא שהאדם המבקש ממנו לעשות את הדבר, הוא עצמו לא היה עושה זאת.

ייתכן והעשייה תתחיל מתוך רצון טוב, אך מהר מאוד תתחלף בתחושת ניצול של הסביבה.

 *************************

מה גורם לסביבה לנצל את טוב ליבנו?

זו בדיוק הטעות שלנו!

הסביבה לא יכולה לנצל את טוב ליבנו!

יש לנו יכולת מלאה לשלוט עד כמה אנו רוצים לתת.

הסביבה תבקש עוד כל עוד נסכים, ואילו הרבה פעמים נרגיש שלא נעים לנו לסרב, אז נמשיך לעשות דברים בניגוד לרצון שלנו, וכאן נרקמת לה תחושת ניצול מהסביבה.

הסכנה הגדולה בתחושה הזו שהיא מובילה מייד לדיבורי לשון הרע מצד עצמנו, ואז העזרה שלנו מתובלת בסכסוך ותחושה לא טובה שבסופה עלולה ליצור ריב.

בכדי להימנע מההשתלשלות הזו שתבוא בעוכרינו, עלינו ללמוד להציב גבולות, במידה ולא נרצה לתת יותר, ולומר "עד כאן!"

 *************************

מהו הגבול הדק בין עזרה לעבדות?

כל עוד זה נמצא ברצון שלנו, ואנחנו מקבלים הנאה שוות ערך לעזרה שאנו נותנים ואפילו יותר - זוהי עזרה.

עבדות מתחילה מהנקודה שכבר אין לנו סיפוק מהנתינה.

 *************************

וכיצד אפשר לגרום לסביבה להעריך את עזרתנו?

אפשרות אחת - לרוב אנו מעריכים דבר שאין לנו.

כשנפסיק לתת את העזרה, הסביבה תתחיל להעריך אותה.

אפשרות שנייה – ברגע שנחליט שאנחנו לא תלויים יותר בהערכת הסביבה על המעשים שלנו, ונרצה לתת מבלי לצפות לתמורה, במצב כזה אנחנו ממשיכים בנתינה והסביבה תמשיך להנות מהעזרה שלנו, ואולי אף נגלה שגם מקודם היא העריכה אותה רק בדרך שונה.

 *************************

מה גורם לנו שאנחנו משעבדים את הכלים שבנינו להעצים את כוחנו ולהאדיר את שמנו בעיני הזולת?

אנחנו רוצים להאדיר את שמנו כי לא קיבלנו את ההכרה המספקת מהסביבה, לא העריכו את הנתינה שלנו כמו שרצינו, ואולי אף התעלמו מהמאמצים שעשינו, והסביבה קיבלת זאת כמובן מאליו.

אנו רוצים לקבל תענוג והנאה מהנתינה שלנו, ואם חוסר ההכרה חוזר על עצמו לעיתים תכופות, אנחנו נדאג למלא את הצורך הזה לעצמנו, בעצמנו, ואז יוצא שאנו נהפכים להיות משועבדים להכרת התודה והשבח למעשים שלנו, ובמצב כזה שוכחים שנרתמנו לעזור לאחרים.

כשסיבת העזרה שלנו מתהפכת למקום של גאווה, ולהראות עד כמה אנחנו מוצלחים לעומת האחרים וטובים יותר, אנחנו משתעבדים למחמאות וההכרה של הסביבה בנו.

התולדה של העזרה שלנו אמורה להיות על מנת להיטיב לזולת, ולדאוג להתפתחותה, ללא תלות אם נקבל הכרת תודה או לא.

 *************************

אם מי שרב איתי מאיים על מעמדי, רכושי, קרוביי וכו, מדוע איני רשאי להגן על עצמי?

בהחלט אני רשאי להגן על עצמי.

החכמה היא לדבר אל ההגיון של הזולת, שיבינו אותי ואבין אותם.

כל אחד רוצה לנצח את השני ולהראות כמה הוא צודק וחזק ולשלוט על האחר.

אך כמו שאף אחד מאיתנו לא אוהב שיכפו עליו דברים, כך גם האחרים לא יקבלו זאת מאיתנו.

יש לי את כל הזכות להגן על עצמי, אך לא להתפתות ולהיגרר אחרי אלימות מילולית שלרוב היא חלק ממקום בו אין הסכמה.

כאשר יש מחלוקת שבאה לידי ביטוי ב"אבן" – המחלוקת עדיין רחוקה ממני, ניתן ליישב אותה מהר יותר, ויש מקום להכניס את ההגיון והשכל.

אך כשהמחלוקת מתפתחת לידי "אגרוף" – זה כבר קרוב אלינו.

****ניתן לקבל הסבר נרחב ומפורט על מושגי ה"אגרוף" וה"אבן", בפרשת משפטים. לחץ כאן.

 *************************

איך מגיעים למצב כזה שלמרות ששעבדנו חלק בנו לטובת השירות לזולת - אנחנו פוגמים בו?

1.         אנחנו לא מאמינים שהחלק הזה בנו באמת עוזר לזולת.

2.         הסביבה לא מכירה בעזרה הזו, לא מקבלת ממנה את מה שרצתה לקבל.

3.         הסביבה מזלזלת בנו.

 *************************

איזה חלק באדם, "שפיט"? על מה הוא חייב באחריות?

החלק בנו שניתן לשפוט, לבקר, הוא אפשרויות הבחירה בפעולות שמתקבלות מעצם השפיטה שלנו.

איך אנחנו תופסים את מה שהחברה עושה עבורנו, האם אנחנו אומרים שהיא הרעה לנו כשבעצם כל מטרתה וכוונתה היתה להיטיב לנו.

 *************************

איך אפשר להתאים את העונש לדרגת התפתחותו של האדם? האם צריכה להיות התאמה כזאת?

בוודאי שיש התאמה בין רמת ההתפתחות של אדם לבין הענישה.

בדומה לפעוט וילד גדול.

פעוט מבין הרבה פחות מילד, לכן מידת הסלחנות כלפיו תיהיה בהתאם.

ואילו ילד שכבר אחראי על מעשיו במידה מסויימת, ויודע להבדיל קצת בין מעשים טובים לפחות טובים, תיהיה עליו חובת הוכחה גדולה יותר.

והחשוב מכל שהילד יבין שאין זה עונש, אלא שנביא אותו למצב שהוא מבין בדרגת ההתפתחות שלו שמדובר בפעולה שעובדת לטובתו.

לדוגמא:

ילד גדול – ההורה מבטיח לו לקרוא לפני השינה שני סיפורים.

מגיעה שעת ההכנה לפני השינה והילד לא עושה את כל הפעולות ההכרחיות לפני השינה (להכין את הבגדים למחר, לסדר את החדר, ללבוש בגדי שינה וכו'...), כשההורה רואה זאת, הוא אומר לילד שמאחר וכלום לא מוכן, ייאלצו לוותר על הסיפורים וזהו לא עונש, כי בשעה 19:00 הוא כבר חייב להיכנס למיטה.

ופעוט – ההורה מבטיח שאחרי שיסיים את הציור, ירדו לגינה, וההורה מגלה שהפעוט המשיך את הציורים שלו גם על הקיר והרצפה.

ההורה אומר לילד שכעת הם צריכים לנקות הכל ולכן לא יוכלו לרדת לגינה. הוא בוודאי יתחיל לבכות, אך ההורה מסביר שזה לא עונש אלא צריך לנקות וההורה מציע את עזרתו (כמובן...).

 *************************

מה החלק של ענישה כוללת שאין בה פניות או אבחנות, בעיצוב אישיותו של הילד?

הילד מבין שהאהבה של הוריו אינה תלויה בדבר, ובעיקר לא בהתנהגות שלו, ויקבל יחס מתאים להתנהגות שלו בלי קשר לעובדה שאוהבים אותו, ולומד לא לנצל את האהבה המובנת מאליה של הוריו כלפיו.

בנוסף הילד לא יפחד שאהבת הוריו תעלם אם הוא יתנהג בדרך לא טובה ויהיה בטוח באהבה הזו בכל מקרה.

 *************************

לכאורה ענישה קולקטיבית אינה הוגנת, מדוע בכל זאת היא תורמת להתפתחות היחיד ובאיזה אופן?

ענישה קולקטיבית תורמת ליחיד את תחושת האחדות, להבין שהוא חלק ממכלול של קבוצה ולא יחידה עצמאית שדואגת רק לעצמה.

ענישה כוללת גם דוחפת את היחיד לשכנע את הסביבה שלו להיטיב את דרכיה, אחרת כולם ייענשו.

ענישה כזו תורמת ליחיד להרגיש אחריות ושייכות במקום בו הוא נמצא.

 *************************

אם הכל נקבע מלמעלה, איזה חלק באדם יכול לשאת באחריות, אם בכלל?

האדם נקרא "רצון לקבל".

יש לו רצון לקבל לעצמו דברים כל הזמן.

אוכל, שתייה, משפחה אוהבת, כסף, כבוד מכולם, שליטה על הכל, ידיעה.

האדם נמצא בחיפוש מתמיד אחר הדברים הללו, לוקח אותם עד כמה שיכול, ונהנה מהם.

כל הרצון הזה הוא בכדי לספק את עצמו.

מוכרח שיהיה לאדם רצון לקבל דברים, כי הבורא רוצה למלא אותנו בכל הטוב שהכין עבורנו, ועלינו לקבל זאת, לכן ברא אותנו עם רצון גדול שגדל כל הזמן.

אבל כוונת ההנאה שיש לנו מכל מה שאנחנו מקבלים, צריכה להתהפך.

כלומר,

עלינו להיזכר, בכל פעם כשאנחנו מתענגים על משהו, מי נתן לנו את כל השפע הזה, להבדיל מחיה בטבע שלא עוצרת לחשוב מהיכן קיבלה את העשב באחו.

הבורא רוצה שנתענג ונשמח, כי זו היתה המטרה כשברא אותנו, להיטיב לנו, אבל הכוונה צריכה להיות שנשייך אליו את ההנאה הזו, וזה מה שהופך אותנו מעבד לצרכים שלנו - לאדם.

אנחנו מחפשים את המילוי הגשמי עבורנו, כי אנחנו אוהבים את עצמנו וחשוב לנו שניהיה מרוצים ומסופקים, לכן, הדבר שנמצא באחריות שלנו הוא שיהיה לנו רצון לאהוב את האחרים, ולתת להם, ולספק אותם כמו את עצמנו.

ואהבת לרעך כמוך.

כמוך ממש.


ניתן לקבל הסבר נרחב לשורש השאלות בפרשת משפטים להורים וילדים.
לחץ כאן על הקישור.

חיזקו ואימצו!
אליזבת - מורה רוחנית