בפרק הקודם:

דנה הגיעה לעיר הגדולה במטרה להגשים את חלום חייה, אך מהר מאוד הופיעו סדקים בתכנית. התחושות בעקבות הארוע הנורא שקרה, חזרו ביתר שאת, והיא פנתה לקבלת עזרה.

״הגעת למקום הנכון״ אמר, וכחכח בגרונו ״אצלי את יכולה לקבל טיפול נפשי בת״א״.

״למה אתה לועג לי?״ שאלה ומיד התחרטה

״לועג לך? למה את חושבת כך?״

כי חזרת על המילה ״ת״א״ - טיפול נפשי בת״א״

״ולמה היה לך חשוב להוסיף את המילה - ת״א?״

״כי אולי אם לא הייתי בת״א, לא הייתי זקוקה לטיפול נפשי בת״א״ שיקרה דנה. היא זקוקה לטיפול עוד מאז.

״מאיזו עיר הגעת אלינו?״ שאל

״אלינו? שוב אני לא שייכת״ חשבה

הניכור לא פוסח על שום מקום כנראה, ואנשים נדבקים אליו כמו יתוש אל האור.

דרור ניב הסתכל עליה, מידי פעם כתב משהו בפנקס שלו.

״הוא בטח כותב שאני חשדנית״ חשבה והסתכלה על הפנקס מנסה לקרוא מהכתוב

״מהצפון״ אמרה נכנעת לאדישות שלו.

״ולמה עברת לעיר גדולה?״

״מי אמר שהגעתי מעיר קטנה?״

״אנסח שוב. מה את עושה בת״א?״

״מנסה להגשים חלום. לומדת. עובדת. בעיקר אובדת עצות״

״אז אם את לא יודעת איך לשמור על העצות, איך טיפול נפשי בת״א יוכל לעזור לך?״

צחק. מדושן עונג מהבדיחה של עצמו.

״על מה אתה צוחק?״

״ספרי לי על עצמך״ אמר והפך את הדף בפנקס.

״מה אתה רוצה לדעת?״

״מה עשית במקום ממנו באת?״

״לא הרבה״ אמרה ״אחרי הצבא נסעתי לטייל כמו רוב האנשים שמשתחררים מהצבא״

״עם מי נסעת?״

״לבד. פגשתי אנשים בדרך״

״רצית לפגוש אנשים, או שהעדפת להישאר לבד?״

״לא חשבתי על זה. ככה יצא״

״ושמרת על קשר עם אותם אלו שטיילו איתך?״

״פה ושם. לא ממש״

״את אוהבת להיות לבד?״

״האמת... ברגע זה הייתי מעדיפה להיות לבד״ אמרה.

לא הרגישה חיבור לאיש הזה - דרור ניב, שעל הקיר התנוססו שלוש תעודות עם תארים שלמד.

״אני כבר בתוך הקליניקה שלך״, חשבה, ״בשביל מה בדיוק אני צריכה לראות את התעודות שלמדת? האם הן נועדו לשכנע אותי שיש בך רגישות? שאתה מקשיב? שאתה לא עסוק רק בלהשמיע את עצמך?

או שבעצם כשאני מרגישה ריחוק מהטיפול, אני אמורה להירגע עם התעודות הללו, ולהבין שזה אך טבעי, ואתה יודע מה אתה עושה. עובדה, יש לך תעודות!״

״למה?״ שאל

״כי אולי אני מחפשת סוג אחר של טיפול נפשי בתל אביב״ אמרה דנה והוציאה את הארנק מהתיק.

״איזה סוג?״

״שייתן לי עזרה בבעיות נפשיות בת״א״ אמרה מיואשת

״בואי נדבר על זה״

״אתה מקבל צ׳ק דחוי?״ שאלה בעודה כותבת את הסכום ״איזה בזבוז״ חשבה.

״לא״ אמר וסגר את הפנקס.

תלשה את הצ׳ק ויצאה.

בפרק הבא:

דנה חווה קונפליקט נוסף בחייה, ולא אומרת נואש מלקבל ייעוץ והכוונה לחיים בת״א.