בארטר על 3 אספרסו קצר וספרייט. פרק 5
הנביחות של הכלב ממול העירו אותה.
דנה הסתכלה על השעון
״עכשיו כבר אין טעם לנסוע ללימודים״ חשבה והתיישבה על המיטה.
לפתע הרגישה כאב חד בראשה כמו מכת ברק.
"זה שוב חוזר..." לחשה והחלה לעסות את הרקות.
הטלפון צלצל מספר צלצולים והפסיק.
דנה מרחה את המשחה על המברשת ונזכרה בהחלטה אותה גיבשה אמש,
והשאלות התחילו לתקוף את מוחה אחת אחרי השניה:
- אם תעזוב את הלימודים, מה הלאה?
- איך תוכל להסביר להם זאת, שם בבית?
- לא חבל על כל הכסף שהשקיעה?
- אולי לימודים בכלל לא בשבילה?
- ואם כן, אז מה כדאי ללמוד?
הטלפון שוב צלצל.
- מה מעניין אותה?
- מי היא רוצה להיות?
- מה מתאים לה לעשות?
- מה בכלל הייעוד שלה?
דנה ניגשה למטבח והרתיחה מים
- איך אפשר למצוא את הייעוד בחיים בתל אביב??!
- מה זה באמת ייעוד?
- כל אחד מממש את הייעוד שלו?
- ?
- ?
- ?
- ?
- ?
״דיייייייי!!״ נשכבה על הספה והסתכלה על התיקרה.
צלצול הודעת טקסט קטע את הבהייה.
"ועוד דבר אחרון..." אמרה נטלי כשסיימה להעביר לה משמרת ״׳3 אספרסו קצר וספרייט׳ שאל עליך״. היא חייכה ופתחה את הדלת "תיראי רק חמש, וכבר כמעט חושך!"
דנה אספה את השיער בעודה בוחנת את ערימת הסכו"ם שקיבלה בירושה מנטלי
״והשאיר לך פתק", אמרה נטלי מתעלמת מהמבט הנוזף של דנה, "הוא בקופה״.
דנה עברה בין השולחנות "הלוואי והייתי מקבלת משמרות כמו שאני משאירה אחרי..." חשבה והנהנה ללקוח שסימן לתת לו חשבון.
"אפילו הכלי של הסוכריות ריק!"
"השארתי על השולחן. אני ממהר" אמר הלקוח ויצא בריצה.
"אולי אני צריכה פשוט לנהוג כמוה..." הרהרה ולקחה את השטר.
״תכווני למצוא את הייעוד שלך״ היה כתוב על הפתק בקופה.
"טיפת מקוריות לא היתה מזיקה...", חייכה לעצמה, ״איך אפשר לכתוב מילה כ״כ גדולה על פתק כזה קטן?״, חשבה, ״ובכלל, איך אפשר למצוא את הייעוד בחיים בתל אביב?״
דנה נזכרה שאומרים לה שהיא מצחיקה.
״זה יכול להיות ייעוד? להצחיק אנשים?״ חשבה כשהיא מתיישבת לפלש את הסכו״ם.
״אני צריכה למצוא מישהו שמצא את הייעוד שלו״.
״תמיד רצית להיות בעלים של בית קפה?״ שאלה את צביה, הבוסית שלה, שבאה לשבת איתה.
״ממש לא. רציתי להיות שחקנית. אבל לא התקבלתי לשום בית ספר למשחק״.
״את דווקא יודעת ממש יפה לשחק אותה רגועה כשלקוח מעצבן אותך״
״לכן חשבתי לפתוח בית קפה, זה הדבר הכי קרוב למשחק. אבל במשחק של החיים!״
״את יכולה לומר שהגשמת את הייעוד שלך?״
״ממש לא ועדיין לא. אני רוצה לעבור לגור בירושלים״
״ירושלים??!", התפלאה דנה, "למה דווקא שם?״
״האהבה שלי", לחשה צביה וקרצה לה, "נמצאת שם...״
״ושם תמצאי את הייעוד שלך?״
״אולי... איך אפשר למצוא את הייעוד בחיים בירושלים?״
״כשאדע איך אפשר למצוא את הייעוד בחיים בתל אביב, תיהיה לי תשובה בשבילך - איך אפשר למצוא את הייעוד בחיים בירושלים״ צחקה דנה
״מה אנשים בדרך כלל אומרים לך שהם מוצאים דווקא בך, ולא באנשים אחרים?״
״אומץ״ אמרה מייד
״זו התחלה מצוינת!״
״אבל זה שקר. אני הפחדנית הכי גדולה. ומרוב שאין לי אומץ להראות שאני כזו, אני נראית הכי אמיצה״
״אז אולי את בעצם שחקנית. כמוני״ אמרה צביה וחייכה אל זוג שנכנס והתיישב ליד שולחן פינתי
״אולי. אבל ממש אין לי אומץ לעמוד על במה״ לחשה דנה וניגשה אליהם עם תפריטים
״את יכולה להיות שחקנית בסרט", אמרה צביה כשדנה חזרה, "ואז תחסכי לעצמך מאות עיניים שמסתכלות עלייך. בזמן אמת״
דנה נכנסה למטבח, "אדריכלית", אמרה כשיצאה כעבור מספר דקות, "מאוד אוהבת לגלגל את המילה הזו על הלשון״
ההחלטה של דנה מובילה לקושי נוסף. מבינה שהיא עדיין חייבת לקבל טיפול, אבל הפעם, לא לבד.
