בארטר על 3 אספרסו קצר וספרייט. פרק 6
״אדריכלות!״ חשבה דנה בעודה מחזירה את הסכו״ם והנייר למקום "שאוכל לתכנן בתי חולים שיהיו באמת בתי רפואה, ולא כמו שהם ניראים היום - מסעדת גורמה עם שלושה כוכבי מישלן עבור החיידקים..."
צביה עמעמה את האורות.
״היא רוצה לגור בירושלים...", הרהרה והביטה בה, "... אולי גם אני אעבור לשם ואלמד ב...״
"מוכנים להזמין" קטע את מחשבותיה הבחור מהשולחן הפינתי.
"מרגישה שמשהו עומד לקרות..." חלפה המחשבה בראשה כשהגיעה למחרת לעבודה.
דנה לקחה את מגש הסוכרים ופתחה את הדלת.
מחיאות כפיים קיבלו את פניה.
״היום את נראית ממש אחרת! מצאת?"
׳3 אספרסו קצר וספרייט׳ כבר ישב ליד השולחן הקבוע שלו.
"בכל זאת... הלקוח אמור להשאיר לי טיפ על השרות" שיננה לעצמה.
אבל הפעם זה היה שונה.
החיוך לא נבע מחישוב הטיפים שהחליטה להרוויח במהלך המשמרת.
היא באמת חייכה.
״סוף סוף רואים שצמחו גם פרחים קטנים״ בחנה את הצמחים ותלשה את העלים היבשים.
הוא נשען לאחור ולגם מהקפה.
ושוב חזר לכתוב.
״נראה לי שקיבל כאן השראה על משהו... ״ חשבה ונכנסה לקחת את המזלף.
כשיצאה שוב, ראתה אותו עומד בדלת.
״תמשיכי לתלוש את העלים היבשים מחייך״
התליון שלה משך את תשומת ליבו.
אהבה את זה.
בעיקר את התחושה הנעימה שהציפה אותה.
״התליון שלך מיוחד"
"כן... יקר לליבי" שיחקה עם התליון
"מוצא חן בעיני״
"גם בעיני..." חייכה והודתה לקול הפנימי שלה שהתריע היום על שינוי בכיוון התנועה.
׳3 אספרסו קצר וספרייט׳ התבונן בה ממושכות
"מוצא חן בעיני...״, חשבה, ״שאני לא מחייכת אליך רק בגלל הטיפ שהשארת לי"
למחרת בסיום המשמרת שלה, הלכו לשבת בים.
****************
״אורי, מחר זה שנה מאז הפעם הראשונה שישבנו בים!", קראה מהסלון, "רוצה לעשות משהו מיוחד?״
דנה נכנסה למטבח והרתיחה מים בקומקום.
״איך קרה שאנשים כבר כמעט ולא משתמשים בקומקום״, הרימה ובחנה אותו, ״גם למה בכלל קוראים לו ׳קומקום׳? חשבת על זה פעם?"
אורי קימט את מצחו
"אולי״, ניסתה לנחש, ״כי כל בוקר קורא לנו - ׳קום קום. בוא לשתות קפה׳...״
והתחילה לשיר ולרקוד לפי הקצב
"קום קום - בוא אל הקומ-קום
קפה עם כור-כום..."
"קפה עם כורכום??!", אורי עיווה את פניו
דנה המשיכה לתופף על השולחן
״... מה את רוצה לעשות מחר?״ שאל והוציא את הקפה מהמקפיא
״האמת שחשבתי...״, שתקה לרגע וניגשה אל החלון, ״...על ארוחת ערב רומנטית בים, באותו מקום שישבנו בפעם הראשונה... נרות... יין... אווירה... אבל...״, הסתכלה על השמיים ונאנחה, ״...נראה לי יותר מציאותי כרגע...״ עננים אפורים כיסו את השמש, ״... לקבוע פגישה לטיפול אישי וזוגי בתל אביב״
״מאיפה הבאת את זה?!!", צעק אורי מהמטבח, "מה פתאום טיפול אישי וזוגי בתל אביב?!!״
״מה אתה רותח כל כך?!!״ כעסה וחזרה אליו
״זה המים שרתחו. לא אני״ אמר והצביע על הקומקום באשמה
״הכל מראה לנו שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים, אורי, טיפול אישי וזוגי בתל אביב!״
אורי מזג לספלים ״אני חושב", משך בכתפיו, "שאנחנו צריכים לטפל בעצמנו, בעצמנו״
״אני לא יודעת לטפל בעצמי", צחקה, "איך אדע לטפל בעצמנו?״
״האמת, אני גם לא ממש יודע ...״ לחש, ספק לעצמו
״אז לחפש?״ שאלה ופתחה את הארון, מתעלמת מהניסיון שלו לפגוש את מבטה
״מה?״
״טיפול אישי וזוגי בתל אביב!״
״רק אם את מבטיחה...״, דנה הפנתה אליו את ראשה, ״...לאהוב אותי יותר״
״אני...", חשבה, "... כל כך רוצה בזה!!״ ורק הביטה בו.
״אורי ואני חושבים ללכת לטיפול אישי וזוגי בתל אביב״ סיפרה לצביה למחרת.
השעה היתה מוקדמת, אך היא כבר היתה עייפה. לא הצליחה להירדם בלילה שלפני.
״זה צעד אמיץ. שאפו!״ קדה קידה עמוקה והורידה את הכובע הווירטואלי מעל ראשה
״אגב אומץ, סוף סוף החלטתי! אני רוצה ללמוד בירושלים!״
״באמת??!", התפלאה, "ומה אורי אומר?״
״בדיוק בגלל זה...", צחקה ולקחה את הסינר, "... אנחנו צריכים ללכת לטיפול אישי וזוגי בתל אביב״
״טיפול זוגי, זה לגמרי מובן לי. ויפה שעה אחת קודם!״ הסכימה וניגשה למלא את הקערה של הכלבים בחוץ
״אבל למה גם טיפול אישי?״
"כי אם אנחנו הולכים לעבוד על הקשר שלנו״, ניסתה להסביר את הברור מאליו, ״אני גם רוצה לטפל בעצמי״
דנה הניחה את ידה על צווארה "מרגישה שאני נחנקת..."
״השרשרת!!״ קראה בבהלה
״מה קרה?!״ צביה התקרבה אליה
״השרשרת נקרעה!! לאאאאאאא!!!! התליון נפל!!!״ דנה עצמה את עיניה בכאב, ודמעות החלו זולגות על לחייה.
