בפרק הקודם:

לאחר שנה, דנה מחליטה לעבור לירושלים ללמוד אדריכלות. אורי מסתייג מהמעבר ודנה מציעה לו שיפנו יחד לאיש מקצוע לקבל טיפול אישי וזוגי בת״א.

״תקשיבי דנה״, אמר אורי מתנשף לאחר שהעלו את השקיות האחרונות, ״ממש לא התחברתי למטפל הזה. נעזוב את זה עכשיו. תתמקדי במבחני הכניסה שלך לבצלאל. ונראה הלאה״

דנה בדקה הודעות בנייד ״בסדר...״ מלמלה

״אם תירצי..." אמר בהיסוס ונעל את הדלת, "נלך לייעוץ זוגי בירושלים״

״זה אומר ש...", לחשה וסגרה את הנייד, "אתה עובר איתי לירושלים...??״

״נראה לי שזה אומר את זה״ חייך וחלץ נעליו

דנה נשכבה על הספה והסתכלה על התקרה.

״אורי, עכשיו אני שמה לב... הפסקת לשתות 3 אספרסו קצר וספרייט״

אורי קם ״נדמה לי שאני מתחיל להשתכנע״, והלך למטבח, ״למה אנחנו צריכים, אבל דחוף כנראה, ייעוץ זוגי בירושלים... ״, צעק משם, ״אני כבר לא שותה את זה מאז שהתחלנו לצאת, דנה. ורק עכשיו את שמה לב, טוב ש...״

״ולמה הפסקת?״

דנה שמעה את המים זורמים, ״כי שמעתי אתכם קוראים לי ׳3 אספרסו קצר וספרייט׳ והחלטתי להפסיק להיות מזוהה עם ההנאות שאני נותן לעצמי״

״מה רע בזה?״ שאלה ונעמדה בפתח המטבח

״כי אני מעדיף להיות מזוהה עם ההנאות שאני גורם או נותן לאנשים אחרים״

״ואיזו הנאה, שאתה גורם לאחרים, מזוהה איתך"?

אורי שתק לרגע, ״היום, כשאני בא אלייך לקפה״, אמר לבסוף, ״אני שומע ׳הנה החבר של דנה הגיע׳. זה עושה לי טוב, כי אני מבין שאני גורם לך הנאה״ חייך אליה

״מסכימה איתך לגמרי״, החלה לסדר את הקניות, ״לפחות מכנה משותף אחד מובהק״, מלמלה ספק לעצמה, ״אנשים יקטלגו אנשים אחרים על פי ההנאה או הסבל, שהם גורמים לעצמם או לאחרים. זה שם המשחק: ׳הנאה וסבל. לעצמי או לאחרים׳״.

״נכון דנה, וזה כל העניין של ׳ואהבת לרעך כמוך׳. במשפט הזה יש: אהבה, אתה וחבר. בסדר הפוך״

דנה שמטה את השקית והתקרבה אליו ״קצת הטרדת אותי אורי פתאום, עם ה-׳ואהבת לרעך כמוך׳״

״שיטריד אותך יותר שנבין את משמעות המשפט, מאשר העובדה שאני בסה״כ הזכרתי אותו״

״אז במקרה שלי״, אמרה והרימה את המלון, ״כשאני לא מקבלת את התחושה הזו, שאני נהנית ממך, אז אלו הם אותם הפעמים שזה חוזר להיות סתם ההנאה העצמית שלך, שאתה כ"כ לא רוצה להיות מזוהה איתה״

הקומקום רתח.

״בפעמים האלו... רוצה לשתות משהו? אני מכין קפה״

״תכין גם לי״

״... שלדעתך", המשיך בעודו שוטף 2 ספלים, "אני לא רוצה לגרום לך הנאה, זה בגלל שאת החלטת פתאום לראות אותי אחרת. אבל במחשבה שלי, אני עדיין רוצה שתהני ממני״

״אני גם יכולה להגיד את המשפט הזה, אורי, אבל "בסדר הפוך"...״ חיקתה אותו בעודה מחפשת בתוך השקיות

״תיראי דנה, אני כבר החלטתי, היום אני רוצה להיות מזוהה עם ההנאה שאני גורם לאחרים. אז אם אני רוצה שיזהו אותי נכון, אני חייב לגרום הנאה לאחרים!״

״חסרים מלא דברים. נשארה כנראה שקית באוטו״

״את מבינה שיש כאן מילכוד...?״ אמר ופתח את הדלת, ״אחרת יזהו אותי עם ההנאה שאני גורם לעצמי, ואחזור להיות אותו ׳3אספרסו קצר וספרייט׳ של פעם״, אורי הפנה אליה את מבטו, ״ואני כבר לא שם״.

״אתה כבר בחשבון״ צחקה

״והנה עוד סיבה שנצטרך את הייעוץ הזוגי הזה בירושלים...״ נאנח ויצא.

״בפעמים האלו אורי״, אמרה כשחזר עם שקית גדולה, ״זה לא שאני החלטתי לראות אותך אחרת, אלא פשוט חזרת להיות ׳3 אספרסו קצר וספרייט׳״

"זה פשוט לא נכון"

״אני מרגישה שלפעמים אתה פשוט סתם... נהנה לראות אותי סובלת!״, קבעה ונטלה לידיה את הסכין החדה ביותר, ״דע לך, שזה יהיה הטיעון המרכזי שלי בייעוץ הזוגי בירושלים״, ונעצה את הסכין במלון, ״הנה, גיליתי לך את כל הקלפים, עכשיו תצטרך להתאמץ״

״מה פתאום! איזו הנאה יכולה להתגלות בלראות אחר במצב סביל. עד כמה משעמם זה יכול להיות?״, אורי לגם מהקפה, ״אין שם תנועה, אפילו הקטנה ביותר. אף אחד לא יכול להנות במצב כזה״

״תסתכל איזה פרי מדהים זה! כל הגרעינים מרוכזים באמצע, אפילו אחד לא בפרי עצמו! איזו התחשבות! זה לא מֶלוֹן זה מָלוֹן!״

״כל אחד יברח ממישהו שהוא סובל", המשיך אורי מתעלם מהניסיון שלה להחליף את הנושא, "לפחות ינסה לברוח, בעיקר אם קיים ולו אחוז אחד שהוא מחזיק בשביב של ידע או ניסיון איך להוציא אותו מהמצב הסביל, אבל הסובל מסרב לחזור להיות אקטיבי״

״אז איך יוצא שזה הרושם שאני מקבלת ממך?״

דנה, שיהיה לך ברור״, אמר אורי בעודו מחפש את הנייד, ״אני כל הזמן רוצה שתהני ממני״

״עוד רגע״ ענה לשיחה

״כל הזמן!״ הוסיף ויצא מהמטבח

״אתה קהה ממש!!״ לחשה בכעס וניגשה לפתוח את החלון

״אין לי אוויר!״ צעקה, ומישהו בבית ממול פתח את החלון.

היה זה השכן הצעיר עם הכלב.

דנה התבוננה בו. ״נראה לי שהוא עוקב אחרי... הוא תמיד לבד", חשבה, "אולי גם אנחנו נאמץ כלב...? בעצם לא נראה לי... אני יותר בעניין של חתולים... אבל שיישארו מחוץ לבית...״ וחזרה להתיישב בספה מרוחקת ממנו.

״בואי תשבי לידי״ אמר והכה על המושב לידו

״לא רוצה״

״דנה, מצבי הרוח המפציעים שלך, לגמרי מנהלים אותך. לי אין שום רצון או כוונה לגרום לך סבל. וגם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול!״

דנה קמה וניגשה למטבח, הנייד של אורי צלצל שוב

״ואגיד לך יותר מזה״, אמר והחליש את הצלצול, ״אני אפילו לא מתכוון להשוות את הסבל הפנימי שלך לתחום אחר בחיים שלך, כי אני רוצה להשאיר את המיקוד בנו״

״אתה רוצה לומר שאני נהנית באיזה אופן להיות קדושה מעונה?״ צעקה מהמטבח

״הרי אם קודם מדברים על החבר, במשפט - ׳ואהבת לרעך כמוך׳, והרגש שקיים במשפט הוא - אהבה, אז הנתינה חייבת להיות ממני החוצה, ממני אל החבר״

דנה חזרה הניחה על השולחן 2 קערות עם קוביות מלון

״אבל בדיוק כאן מתחילה ההסתייגות״, אמר בעודו מסתכל אל המים החומים המהבילים שבספל, "הרי למה כ"כ קשה לממש את המשפט הזה לדעתך?"

דנה משכה בכתפיה, "אולי כי יותר מדברים את המשפט הזה, ופחות עושים אותו?"

"טעות. כי אנחנו תמיד נחשוב ׳למה כייף לו, ולי לא?׳ ״

״למה?! כייף לו ולי, לא?״, צחקה, ״רק עניין של סימני פיסוק. זה הכל. חשבת על זה, אורי? על המשמעות של סימני הפיסוק? כל אחד יכול לשים את הסימן שמפסק, איפה שמתאים לו, לפי המצב רוח שלו. בוא נעשה ניסיון. נגיד...״

״אני מדבר על הקושי שלנו לקבל הנאה מהעובדה שלמישהו אחר כייף. סתם כייף. זה לא נתפס! תמיד נרצה גם״

״ולמה לדעתך אורי, אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ זוגי? או כמו שאתה מציע - ייעוץ זוגי בירושלים?״

״לא מבין אותך...", נאנח אורי, "לא הבנת אותי...״

״לא... מבין! אותך לא. הבנת אותי?״ קרצה ונעצה את המזלג בקובייה.

בפרק הבא:

דנה חווה דז׳ה וו. ומסרבת בכל תוקף לשתף פעולה.