בפרק הקודם:

אורי לא מתחבר למטפל, ומביע הסכמה לעבור יחד עם דנה לירושלים, לנסות לקבל שם ייעוץ זוגי. אורי מסביר לדנה למה בחר שלא להיות מזוהה עם ההנאות שלו, והשכן הצעיר עם הכלב שומע את הצעקה שלה.

״באמת לא הבנת אותי, דנה?״, שאל אורי ונשען לאחור, ״או ששוב את מנסה להרוויח זמן?! ... אנחנו צריכים ייעוץ זוגי בירושלים בכדי שמישהו יעזור לנו להוריד את המסך הזה מהעיניים. ובתור התחלה, נוריד אותו מהעיניים שלנו״

״בינתיים עוד לא התחלתי לשמוע איפה אתה - לא בסדר״

״את עושה את זה בשבילי יפה מאוד... לא נראה לי שיש צורך שאוסיף, את מתנסחת די ברור״

״אז אולי תפקח כבר את העיניים שלך?!!״

״הן פקוחות לרווחה. אבל לצערי המסך מטשטש את הכל״

אורי לקח כסא והתיישב לידה, ״תקשיבי... עלה לי רעיון מבריק! יכול להיות שיישמע לך קצת מבהיל, ואפילו תלוש מהמציאות...״

״הפסקת להפתיע אותי, מכל הבחינות... אפילו ביום השנה שלנו, לא הפתיע אותי שלא רצית...״

״תיהי איתי רגע!״, הביט בה בזעם, ״עזבי כבר את הפנקסנות שלך!״

״זה היה יום השנה שלנו!״, אמרה בעצב, ״אפילו לא...״

״מה שאני הולך להציע לך עכשיו, דנה...״, המשיך מתעלם מהאשמה שהופנתה לעברו, ״היא דרך חדשה שאולי באמצעותה נוכל לחזור ולתקשר ביננו, בדיוק כמו בתקופת ה ׳3 אספרסו קצר וספרייט׳ ״

״כמה אני מתגעגעת לתקופה הזו...״

״גם אני...״, הסכים איתה וקם לעבר ארון הספרים, ״תיראי..." אמר בעודו מחפש, "יש בנו משהו בפנים שרוצה לפרוץ. בטוח שזה קורה אצלך, וכנראה אצלי לא פחות. עכשיו, בלי להכניס את כל ההסטוריה שלך של המטפלים שהלכת אליהם, ובכולם ככולם, נשארת שם בלחץ, בואי נגיד... אולי... חצי שעה, אני מציע לנסות משהו חדש לגמרי״, אורי הסב את פניו והביט בה בעיניים בורקות, ״לא חייבים לספר או לשתף אף אחד, אבל כמובן שאם נראה שזה עובד לנו, נפיץ את השמועה! ... את איתי?"

"לא חושבת...״, היססה, ״... אני קצת חוששת ממה שאתה עומד להציע... בכל מקרה שיהיה ברור שאני בעניין של טיפול זוגי סולידי ולא איזה...״

״את שוב מתחילה להפעיל מנגנונים, תשתיקי אותם. מיותר״

״לא נראה לי שאני רוצה להמשיך לשמוע...״, דנה קמה מהכורסא, ״מניסיון העבר, הקול המתלהב הזה שלך תמיד הוביל למשהו לא טוב...״, קבעה באצבע מאשימה ולקחה את התיק, ״אני רוצה לצאת קצת״, פתחה את הדלת

אורי ניגש לסגור את החלון

״לבד״ וטרקה את הדלת

הרחוב המה באנשים, ״אין לכם בית...?!״, חשבה, ״מה רע בקצת הפסקה פה ושם? שנתגעגע ככה בכייף בינתיים...״ וחייכה למוכר בפיצוציה שבפינת הרחוב ״אפשר בבקשה סוכריה על מקל?״

״למה לא חשבת על זה קודם??!״ שמעה אשה צעירה צועקת לנייד, דנה התיישבה על ספסל, והאשה התיישבה בקצה השני, ״עכשיו זה כבר מאוחר מידי...״, לחשה והחלה לבכות, ״אני לא אסלח לך!״ וטרקה את הנייד

״למה זה ככ מסובך?״ מלמלה דנה

האשה טמנה את ראשה בין ידיה, ״למה זה ככ מסובך?״, חזרה האשה על השאלה, ״כי אנחנו באים מעולמות שונים...״ נענעה בראשה

״התכוונתי לסוכריה...״, הבהירה בעודה מסובבת את העטיפה ימינה ושמאלה במהירות, ״למה ככ מסובך להוציא את העטיפה?״, שוב ניגשה לפיצוציה וחזרה

״קחי״, הושיטה לאשה סוכריה על מקל, ״זה מרגיע״

האשה הסתכלה לסירוגין על הסוכריה ועליה

״לי היה מוצץ עד גיל 8!!״

הוידוי של דנה גרם לאשה להתפרצות צחוק מוגזמת

״לא הייתי מוכנה לוותר עליו בשום שוחד, המוצץ הרגיע אותי ממש, והכי יפה היה שלא הייתי צריכה לדבר, כי הפה שלי היה מלא כל הזמן, ועד אז כמעט ולא הוצאתי מילה, גם לא הרגשתי צורך... היו יותר מידי מילים מסביבי גם ככה. ויום אחד אבא שלי החליט שאני צריכה להיגמל ממנו! פשוט החליט! טען שזה כבר ממש מגוחך שילדה בת שמונה כמעט תשע, הולכת עם מוצץ בפה... ״

דנה פתחה את העטיפה של הסוכריה והושיטה לה שוב, ״קחי.... אחרי שאבא שלי זרק את כל המוצצים שלי, ולקח לי שנים!!! שנים!!! לסלוח לו על הרשעות הזו, החלפתי אותם בסוכריות על מקל... מצאתי בהם תחליף טוב למוצץ... טוב... כמעט טוב...״

האשה לקחה את הסוכריה וחייכה

״הבעייה בסוכרייה על מקל״, המשיכה, ״שבד״כ העטיפה מסרבת לצאת ממנה. יש רק סוג אחד שהעטיפה נשלפת בקלות, אבל הם מהמהדורה הישנה, היום כנראה חוסכים בעטיפה, ומרוויחים מיליונים על החצי מילימטר שצמצמו בכל סוכריה...״

״מה את אומרת!! גאוני!!״ התפלאה האשה

״אולי גאוני, אבל חד סיטרי כי עכשיו הן כבר נדבקות לסוכריה, ואין לי סבלנות לכל החצאי סיבובים שצריך לעשות עד שהעטיפה יוצאת, אז מצאתי פיתרון!״

דנה שלפה מספרים קטנים מהתיק, ״אני תמיד מסתובבת איתם...״

״מה את אומרת!! גאוני!!״

דנה הסתכלה עליה, ״ אני מתחילה להבין...״, החלה לדמיין, ״מה קרה לו איתך...״

״אבל פה צמחה בעייה חדשה״, המשיכה להסביר, ״הם מזמזמים בכניסה של כל החנויות הגדולות, ובכל פעם עוצרים אותי: ׳אה סליחה...׳״, פתחה בחיקוי מושלם, ״׳...בשביל מה את צריכה מספרים...׳״

האשה הסתכלה על הסוכריה שלה

״הפסקתי כבר להתאמץ לשכנע שהם בכדי לגזור את העטיפה של הסוכריה על מקל... לא מאמינים לי... אז אני אומרת שהם במטרה לגזור את התוויות של הבגדים...״

״מה את אומרת!! גאוני!!״, והתפרצה שוב בצחוק קולני

״היא באמת צוחקת״, חשבה דנה בזחיחות, ״הצלחתי שוב!״

״לעולם לא אסלח לו על מה שעשה לי״, קטעה לה לפתע את תחושת הניצחון, ״אין לזה מחילה!״

דנה קמה, ״קחי״, והושיטה לה את המספרים, ״כשזה מתחיל להסתבך - לגזור״

האשה קמה וחיבקה אותה, ״לא יכולה לסבול את החיבוקים האלו...״, חשבה וחיבקה חזרה, ״אי אפשר כבר סתם ככה להגיד שלום וזהו?... כמו פעם ...?״

״אולי אני צריכה לגזור...״ הרהרה בעודה פותחת את הדלת

״התאווררת?״ שאל אורי וסגר את הספר

דנה התעלמה מהשאלה וניגשה לאמבטיה, ״כשזה מתחיל להסתבך - לגזור״, לחשה והסתכלה במראה, ״עוד פעם?״ ובאותו הרגע שוב שמעה את טריקת הדלת, ״אני לא יכולה לעבור את זה פעם נוספת...״ הפרידה המכאיבה האחרונה שבה והציפה אותה, ״זה חוזר על עצמו בחיים שלי, ושואב ממני כבר את כל הכוחות...״

היא ניגבה את הדמעות ושטפה את פניה

״התקלחת? כמה זמן היית שם...״

דנה נשכבה על הספה והסתכלה על התקרה

"אנחנו צריכים עזרה״, אורי בא לשבת לידה

״כשזה מתחיל להסתבך - לגזור״ שיננה לעצמה

״עד היום בכלל לא בדקנו את המטפלים שלנו״, המשיך אורי, כלל לא יודע מה מתחולל כרגע במוחה, ״איך בדיוק הם יכולים לעזור לנו, באיזו שיטה הם עובדים. ונמאס לי לשמוע מכל המתודות הניו אייג׳יות. גם לא מבין בכלל את הטרנד של האימונים״, צחק, ״בן אדם צריך ללכת לאימון אם יש לו בעייה במערכת היחסים עם ההורים שלו?!!", שתק לרגע, "׳יש דבר יותר ברור...״, אמר לבסוף, ״מאשר ׳כבד את אביך ואת אימך׳??!״

״לא!", קראה והתיישבה באחת, "אתה לא עושה לי את זה!!!! מקודם זה היה ׳ואהבת לרעך כמוך׳, ועכשיו ׳כבד את אביך ואת אימך׳??! מה יבוא אחכ? ׳שמור את יום השבת׳??!׳״, והרגישה איך החיוורון משתלט על פניה

״אל תדאגי...״ צחק וליטף את ראשה, ״את לא תיראי אותי עם כיפה בקרוב"

״כן... שמעתי כבר את המשפט הזה בעבר, ואחרי חודשיים גם הפאות התחילו לגדול״ וסילסלה את הפאות שאין לה

״זוכר שסיפרת לי עליו... נפתח פער ביניכם״

״פער?!! תהום!״

״גם הוא חשב ככה?״

״זה לא ככ משנה לי עכשיו״ שיקרה

״טוב, רוצה לשמוע את הרעיון שלי?״

״לא כל כך...״

״בסה״כ צריך לפתוח את הראש, דנה, להקשיב למשהו חדש, שמאוד יכול להיות שהדבר הזה ממש קרוב אלינו, אולי אפילו מפחיד עד כמה קרוב, ואנחנו מתעלמים ומתכחשים מהקיום שלו בחיים שלנו. ויש סיכוי שזה ייתן לנו הסתכלות אחרת, על עצמנו. ואני מוכן לתת לזה צ׳אנס! העיקר שנוציא את המוגלה הזו מתוכנו!״

״די! איזו מילה מגעילה!! אתה לא חייב להביא תיאור סקסי, אבל למה הקיצוניות הזאת?!״

״מוגלה״, צחק, ״נשמע כמעט כמו ׳מוג לב׳ ״ קרץ לה

״למי קראת ׳מוג לב׳!!!״ כעסה

״אני חייבת...״, חשבה, ״לעשות מעשה כזה, שאחת ולתמיד יפסיק לקרוא לי פחדנית!!״

״דנה...״, אורי לקח את ידה ונשם נשימה עמוקה, "בואי נלך לטיפול זוגי למגזר החרדי בירושלים״

״לא נכון!״ צעקה וניתרה מהספה

״ציפיתי לתגובה כזאת... גם אני הופתעתי מהרעיון של עצמי״

״טיפול זוגי למגזר החרדי בירושלים!! ברור!!!״, צחקה בזלזול, ״אוי...״ תפסה את ראשה, ״עכשיו אני נזכרת... שכחתי לעדכן אותך - יש לי את המספר של הרב הראשי, נקבע אצלו כבר לשבוע הבא. רק תזכיר לי״

״לא חייבים רבנים״

״שכח מזה״ הפטירה וניגשה לחלון

״את רואה. את פחדנית״

״מה זה שייך??!!״ התרעמה והחלה להסתובב בחדר בחוסר מנוחה, ״אתה הזוי!!״

התקרבה אליו, נתנה בו מבט חודר ואמרה בשקט, מדגישה כל מילה:

״טיפול-זוגי-למגזר-החרדי-בירושלים, אורי?!״

״מה כבר יש להפסיד?? בואי ננסה להכיר את עצמנו מזוית נוספת, אחרת... להיכנס אל תוך עצמנו מדלת שונה. אנשים מחפשים פתרונות לבעיות שלהם מהבודהיזם, סופיזם... למה?? יש לנו את השיטה שלנו ואנחנו בכלל לא מעיזים לבדוק אותה...״

״נגיד שאני אסכים, דבר שלא יקרה, אבל נגיד שכן, לא בטוח שבכלל יקבלו אותנו לטיפול, כי אנחנו לא נשואים אבל גרים ביחד", והחלה ללכת לכיוון חדר השינה, "וזה אסור, לידיעתך, ב״שיטה״ שאתה מציע״, קראה משם.

כעבור דקות חזרה עם סוודר ביד

״אני מרגישה שאני מתחילה להיות חולה בגללך...״, לבשה את הסוודר והצטנפה על כסא בפינת החדר

״לא התכוונתי שנחפש מטפל במאה שערים, אלא אחד שמכיר ויודע הרבה יותר טוב מאיתנו, מה יש לדרך הזאת להציע לנו, ולו רק בעניין הזוגיות. כמה גרוע זה יכול להיות?? מקסימום...״, חייך וניגש אליה, ״נמשיך את המריבות שלנו. אל תדאגי...״

דנה החלה להתנועע על הכיסא, והסתכלה על התקרה, ״טיפול זוגי למגזר החרדי בירושלים.... בבקשה בבקשה תגיד לי שזה לא קורה לי שוב!!!״ לחשה

״למה את לא מסתכלת עלי?״

״כי לא דיברתי אלייך״

״זו בדיוק הסיבה, שאני רוצה שננסה טיפול מסוג אחר״

דנה קמה ״אני לא מרגישה טוב... תן לי לעבור״, הלכה לאמבטיה, ״טיפול זוגי למגזר החרדי בירושלים...״, לחשה ופתחה את ארון התרופות, ״כשזה מתחיל להסתבך...״ מלמלה ופתחה את הברז, ״לגזור!״

בפרק הבא:

אורי זועק לעזרה.