נאמן למקור. לך לך ליום רביעי - ״מי צריך לומר שלום, זה שעולה או זה שיורד?\"
בס״ד
נראה שמלכי-צדק עקף את מלך סדום בסיבוב...
וַיֵּצֵא מֶלֶךְ-סְדֹם, לִקְרָאתוֹ, אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר,
וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ.
וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ--אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ.
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן. וַיְבָרְכֵהוּ.
לפי סדר הדברים, היינו אמורים לראות מה התפתח בין מלך סדום לאברם,
אבל לא - תפנית חדה ומדברים על מלכי צדק.
אבל לא - תפנית חדה ומדברים על מלכי צדק.
מלכי צדק מייד בא לומר שלום לאברם כשחזר מהמערכה, ומוציא לחם ויין.
ישנה חשיבות גדולה כשמקדימים לברך לשלום, ולא מחכים שהאחר יברך אותנו.
בהקדמת ברכת השלום את האחר, אנו בכך מצהירים על כוונה.
לא רוצים דבר ממנו, לא מחשיבים את עצמנו יותר מידי
בשיקולים של מי חשוב יותר -
שמא הוא זה שצריך לומר לי שלום קודם,
ואולי אפילו נמנע מעצמנו עוגמת נפש
("הוא ראה אותי ולא אמר לי שלום!!!").
בשיקולים של מי חשוב יותר -
שמא הוא זה שצריך לומר לי שלום קודם,
ואולי אפילו נמנע מעצמנו עוגמת נפש
("הוא ראה אותי ולא אמר לי שלום!!!").
אלא פנינו לשלום
והוא אינו תלוי בפער המעמד הגשמי שבינינו,
וכך יוצרים מציאות של שלום.
והוא אינו תלוי בפער המעמד הגשמי שבינינו,
וכך יוצרים מציאות של שלום.
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺