בס"ד

כאשר אדם בא להתארח אצלנו, הדבר משול למצב בו האחר בא לשמוע את דעתנו על דבר מסוים, ללמוד מאיתנו – להתארח במחשבה שלנו.

אנו נארח אותו בכל טוב, נטרח וניתן לו את מה שבא ללמוד, ואף יותר.

כאשר הוא "הולך מאיתנו" משמע הוא קיבל את שרצה וכעת יכול לעבד בעצמו את הדברים.

אברהם טרח לארח את אורחיו בכל טוב, וגם כאשר הלכו – הוא הולך עמם לשלח אותם.

נקודת ההשקה בין האורח למארח מתרחשת דווקא בליווי האורח.

במקום זה כאשר האורח "עלה" למקום "המארח", חובה על האחרון להמשיך לבדוק עם האורח האם דבריו הוטמעו כהלכה, והאם זקוק הוא לעזרה נוספת, לליווי, שאולי לא יידע לבקש.

בליווי האורח, המארח והאורח הופכים להיות אחד. וזה השלב החשוב ביותר בכל הכנסת האורחים שהיתה, בלעדיה, הדבר משאיר את האורח והמארח במקומות נפרדים.
עליון ותחתון – ללא השוואת צורה.