זאת הפעם השניה שאברהם אומר ששרה היא אחותו, מאחר וחשש לחייו.

וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת ה׳, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי.     

אברהם הוא הזכר.
״זכר״ מסמל רצון שמבקש להיות בהשפעה לזולת.
שרה היא נקבה.
״נקבה״ מסמלת רצון שרוצה לקבל לעצמו בלבד.

כאשר הרצון להיות בהשפעה נמצא בסביבה שאינה תומכת בהשקפה זו, הוא ״ישלח״ את הרצון לקבל לעצמו להיות לו להסוואה, וכך יוכל להשפיע.

כמו שהרבה פעמים נשמע את היקרים לנו אומרים: ״תאכל בשבילי... בבקשה...״

כל עוד אברהם מציג את שרה כאחותו, הם מהפכים את התפקידים ביניהם.

וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ--הִנֵּה הוּא-לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ; וְאֵת כֹּל, וְנֹכָחַת.

אבימלך נתן לזכר, את הכיסופים להיות המשפיע ולהיות כ"כיסוי עיניים" לרצון לקבל, הנקבה, שלא תתפתה להישאר בצורה הראשונית שלה.

מאחר והרצון לקבל יוכל להגיע לתכלית שלו, רק אם יחבור לרצון של השפעה. ואז יוכל להיות נוכח.

למה אבימלך ממשיך להשתמש בתואר ״אח״ לאחר שכבר ידע שהוא בעלה?

כי רק הרצון לקבל יכול להחליט שהוא ממליך מעליו את הרצון להשפעה, ואז נעשה ״בעלה״.

אבימלך בעצם אומר - לכי והיצמדי לרצון של השפעה, ומתוך כך תיהי נוכחת.

והנוכחות באה לידי ביטוי בהמשך כאשר שרה ילדה את יצחק.
היא הופכת בעצמה להיות משפיעה.
נוכחת.
גלויה.