וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.

שני חיי שרה.

למה שניים?

היו לשרה חיים לפני שנולד יצחק, וחיים שניים לאחר שנולד.

"ויהיו" – גימטריה 37. זה הגיל של יצחק בניסיון העקדה.

עד גיל 90 שרה היטיבה עם כולם, והתבטלה מול אברהם,
והיתה במקום של השפעה למען ההשפעה, דבר לא לעצמה.

לא שמענו התנגדות של שרה כאשר אברהם צווה ללכת מארצו, מולדתו ובית אביו.

לא עלתה אף טרוניה בכל פעם שאברהם הציג אותה כאחותו.

שרה היתה נאמנה לאברהם בדרכו, ונרתמה אף היא להכניס אורחות לאהלה.

המקום הראשון בו שמענו את שרה מתלוננת היה כאשר הגר שיחקה בה בתרוץ שהיא נושאת את העובר של בעלה.

בלידת יצחק עלתה שרה במדרגתה הרוחנית, וכבר הופכת להיות ברצון לקבל לעצמה על מנת שתוכל להשפיע.

כעת חייה של שרה החלו להיות מלאי שמחה, כשמו של יצחק.

ובשמחה זו התנהלה שרה והשפיעה לסביבתה, ולכן הם נחשבים כחיים שניים שלה.

ומה זה אומר לגבינו?

כל תחושה פחות משמחה תמיד מוקרנת.
עד כמה שננסה להסתיר, הצד האחר ירגיש גם אם לא במודע, שההשפעה לוקה בחסר, והדבר יבוא לידי ביטוי בשכחה, מאחר ולא חווה את ההתעלות.

שמחה היא תחושה ממכרת.
אנשים נאחזים בה בחוזקה וסופגים את ההתרוממות.

מאחר והבורא הוא טוב ומיטיב - חובה עלינו להתענג!
וזאת למה?
על מנת שבזמן שאנו משפיעים טוב, נקבל תענוג מפעולה שנוגדת לטבע שלנו.
לכן מוכרח שתיהיה מעורבת שמחה שלמה בנתינה, ואז גם הסביבה תנצור את ההשפעה.

חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺