נבאר היום שני משפטים מהחלק היומי ליום שני:

וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וה׳ בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל.          

"יום" הוא בחינה של טוב. מסמל את האור, חיים, ראייה, שמחה, חיוניות, תנועה... וכל הדברים הטובים שמביא אלינו השפע.

"זקן" - משמע חכם, מנוסה.

אברהם, שכל חייו התעסק בחסד, היה רגיל להתנהל לפי כל התנאים שנקראים ״יום״.

״כל״ היא ספירת היסוד, ספירה זו מאחדת בתוכה את כל שאר חמשת הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד.

כשאומר הכתוב שהשם ברך את אברהם בכל - מכוון שהשם ברך אותו לכלול בתוכו את כל ההנהגות של חמשת הספירות.

ההנהגות הן:

חסד – אהבה

גבורה – יראה

תפארת – התפארות

נצח – העיקשות לנצח

הוד – הודיה

ויסוד זו הספירה שקושרת בין כולן, לכן הנהגתה היא התקשרות.

אברהם אומנם נושא את ספירת החסד, אך בעקבות כל הניסיונות שעבר, ובזכות כל ״טעם״ שחווה בכל ניסיון, הוא כבר כולל את כל המידות כולן, וכעת אברהם שלם בכל המידות.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הָעֶבֶד, אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת;

כאן המקום להזכיר שהתורה מדברת אך ורק על מהלכים שקורים בנפש האדם, ומשתמשת במונחים גשמיים רק על מנת שנוכל להבין את הכתוב. אך אין בין הדברים לבין הגשמיות קשר כלל!

ננתח את משפט:

ה״אשה״, נקבה - מדבר על הרצון שלנו לקבל לעצמנו.

ה״זכר״ - זהו רצון שלנו להיות בהשפעה.

״ארץ״ - רצון.

״הזאת״ - הכוונה למלכות.

כאשר העבד אומר - אולי האשה לא תרצה ללכת אחרי,
משמע היא אולי תרצה ללכת לפני.

כלומר,

אולי הרצון לקבל לעצמי לא ירצה שהעבד יוביל אותו.

״אדון״ - המקום הרוחני בנו שרוצה להמשיך להתפתח.

אליעזר היה עבד ל״אדון״ זה.

ולאן העבד אמור להוביל?

לרצון של להיות בהשפעה.
אולי הרצון לקבל לעצמי יחליט הוא להנהיג אותי.

ומה כל זה אומר לגבינו?

כולנו עוברים לא מעט ניסיונות, אם בעבודה, זוגיות, חינוך ילדים... כאשר במהלך הקושי מבקשים שהניסיון כבר יעבור, והכל יחזור לקדמותו.

אך יש לזכור שהמצב הקודם הוא זה שהזמין את כל ״ההפרעות״, כי פשוט כבר הגיע הזמן להתפתח ולגדול, ולנכס לעצמנו עוד ועוד הנהגות טובות שלא היינו יודעים על קיומן, או חשים בכלל צורך ״לקנות״ אותן - ומתוך כך להגיע לשלמות!

לכן,

אין מה למהר לחזור ל״שיגרה״.

שיגרה היא מצוינת להטמעה, אך ברגע שכבר הופנם, מוכרחים לשבור את השגרה, אחרת היא מתחילה "לשגר בעיטה״ וזו הנקודה בה נכנסים לתקופת הלמידה, לניסיון.

ההתפתחות שלנו מחייבת תנועה, ואם לא ניזום אותה בעצמנו, נאלץ בסופו של דבר ״לנוע״ בעל כורחנו.

והתנועה שנדרשת מאיתנו היא:
להכניע את הרצון לקבל לעצמנו ללכת אחרי הרצון להשפעה, ורק כך נוכל להנהיג ולהשפיע.

ולהגיע לתכלית.

 
חיזקו ואימצו!
אליזבת ☺